מ"ג בראשית מט יא
<< · מ"ג בראשית · מט · יא · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אסרי לגפן עירה [עירו] ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה [סותו]
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה [עִירוֹ] וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותה [סוּתוֹ].
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִירֹ֔ה וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֹֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | יַסְחַר יִשְׂרָאֵל לְקַרְתֵּיהּ עַמָּא יִבְנוֹן הֵיכְלֵיהּ יְהוֹן צַדִּיקַיָּא סְחוֹר סְחוֹר לֵיהּ וְעָבְדֵי אוֹרָיְתָא בְּאוּלְפָן עִמֵּיהּ יְהֵי אַרְגְּוָון טָב לְבוּשֵׁיהּ וּכְסוּתֵיהּ מֵילָא מֵילָא צְבַע זְהוֹרִי וְצִבְעָנִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מַה יָאִי מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְעָתִיד לְמֵיקוּם מִדְבֵית יְהוּדָה אָסַר חַרְצוֹי וְנָחִית וּמְסַדֵר סִדְרֵי קְרָבָא בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וּמִקְטַל מַלְכִין עִם שׁוּלְטָנֵיהוֹן וְלֵית מְלִיךְ וְשׁוּלְטַן דִיקוּם קֳדָמוֹי מְסַמֵק טַוְורַיָא מִן אֲדַם קְטִילֵיהוֹן לְבוּשׁוֹי מְעַגְעָגִין בְּאַדְמָא מְדַמָא לְעַצוּר דְעִנְבִין: |
| ירושלמי (קטעים): | מַה יָאִי הוּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְעָתִיד לְמֵיקַם מִדְבֵית יְהוּדָה אָסַר חַרְצוֹי וְנָפִיק לִקְרָבָא לְקָבֵיל שַנְאוֹי וּמִתְקַטְלִין מַלְכִין עִם שִׁלְטוֹנִין מְסַמֵק נַהֲרַיָא מִדַם קְטָלֵיהוֹן וּמְחַוֵר גוּלְמָתֵיהּ מִן תְּרַב גִבָּרֵיהוֹן לְבוּשׁוֹי מְעַגְעָגִין בְּאִידְמָא וְהוּא מְדַמֵי לִרְפוּס עִינְבִין: |
רש"י
"שרקה" - זמורה ארוכה קורייר"א בלע"ז
"כבס ביין" - כל זה לשון רבוי יין
"סותה" - לשון מין בגד הוא ואין לו דמיון במקרא
"אסרי" - כמו אוסר דוגמתו (תהלים קיג) מקימי מעפר דל (שם קכג) היושבי בשמים וכן בני אתונו כענין זה ואונקלוס תרגם במלך המשיח גפן הם ישראל עירה זו ירושלים שורקה אלו ישראל (ירמיהו ב) ואנכי נטעתיך שורק בני אתונו יבנון היכליה ל' שער האיתון בס' (יחזקאל מ) ועוד תרגמו בפנים אחרים גפן אלו צדיקים בני אתונו עבדי אורייתא באולפן על שם רוכבי אתונות צחורות כבס ביין יהא ארגוון טב לבושוהי שציבועו דומה ליין וצבעונין הוא ל' סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה ואף רבותינו פירשו בגמ' ל' הסתת שכרות במס' כתובות (דף קיד) ועל היין שמא תאמר אינו מרוה ת"ל סותה
[יב] ואונקלוס תרגם במלך המשיח וכו'. מפני שהוקשה לאונקלוס שאם בא להגיד לך הכתוב רבוי יין, זה כתב אחריו (פסוק יב) "חכלילי עינים מיין", ו"אוסרי לגפן עירו" למה לי, אלא איירי במלך המשיח. ומה שפירש רש"י דברי אונקלוס רוצה לומר ש"עירה" הוא ירושלים, קשיא לי דאין לומר שהוא יאסור את ירושלים בישראל - כלומר "אוסרי לגפן" שיאסור לגפן עירה, ואין הענין כן, דלא שייך בירושלים "אוסרי", רק בבני אדם שהם יושבים שם יקרא "אוסרי", שהרי תרגם 'יסחר צדיקים לקרתיה', והרי יאסור לירושלם את ישראל, (ומכ"ש) שפירש רש"י שמפרש דברי אונקלוס - מאד מאד הוא רחוק. אבל דעת אונקלוס בענין אחר, כי ישראל נקראו 'עיר' כמשמעו, כי העיר מיוחד לתשמיש ולכל צרכי אדם, והעם למלך - כמו העיר לאדם, לפי שהאדם רוכב ומושל עליו. וזהו שאמרו (שבת דף קנב.) 'דעל סוס - מלך', כי דומה הרוכב למלך מפני שהוא רוכב על הבהמה - כמו המלך שהוא רוכב על העם. וזהו שכתב "אוסרי לגפן עירה" רוצה לומר כי משיח יושיב עיר שלו שהוא רוכב עליה - בירושלים. וה"גפן" הוא ירושלים, שהעיר הזאת מטע ה', וכן נקרא ירושלים "כרם", שנאמר (ישעיהו ה', א') "כרם היה לידידי", וממשיל ירושלים לגפן הנטוע, שהגפן נטיעה נכבדת בארץ ומהוללת, כך ירושלים נטיעה נכבדת בארץ. והרי שייך על בית ואהל נטיעה, כמו שפירש רש"י בפרשת וירא אליו (לעיל כא, לג) "ויטע אשל בבאר שבע", "ויטע אהל אפדנו" (דניאל י"א, מ"ה). ולפיכך מדמה את ירושלים שנבנית בארץ - לנטיעה. ותרגם 'יבנון היכליה', מפני שאמר הכתוב אחריו "ולשורקה בני אתונו", ומפרש אונקלוס כי בית המקדש יקרא "שורקה" שהוא יותר גבוה וארוכה מן הגפן, ובית המקדש הוא "כמגדל דוד בנוי לתלפיות" (שיה"ש ד, ד) כמו השורקה הזאת. וכמו שקרא העם "עיר" למלך המשיח, כן יקראו הצדיקים "אתון", כי האתון משא שלו יותר ויותר, והם צדיקים עושים רצונו של מקום במצות, והחכמים שנושאים עול בתורה, כמו שקרא את יששכר "חמור גרם" (פסוק יד) לקבל עליו עול התורה. לכך אמר "ולשורקה בני אתונו", כלומר כמו שיאסר לקרתא דירושלים העם, כך יהיה מסחר צדיקיא ועבדי דאוריתי סחור סחור לבית המקדש, וזה "ולשורקה בני אתונו", כי 'בני האתון' יקרא צדיקים במעשה וחכמים בתורה, לכך תרגם שניהם. ומפני שלא נזכר עדיין בית המקדש, ואיך אמר "ולשורקה בני אתונו" שיהיו הצדיקים ועבדי אורייתא סביב בית המקדש, אמר כי כך פירוש הכתוב - כי העם הנזכר יבנון ההיכל, ואחר כך "ולשורקה" דהוא ההיכל - יהיה סביביו הצדיקים ועבדי אוריתא באולפן, וזהו דעת אונקלוס, והוא פירוש נכון ומקובל מאונקלוס:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שֹׂרֵקָה – זְמוֹרָה אֲרֻכָּה, קורייד"א [corjede = עריס (שורה של גפנים המודלות על גדר והן יוצרות מעין סוכה] בְּלַעַז.
כִּבֵּס בַּיַּיִן – כָּל זֶה לְשׁוֹן רִבּוּי יַיִן (ב"ר צט,ח; מדרש תנחומא ויחי י).
סוּתֹה – לְשׁוֹן מִין בֶּגֶד הוּא (אונקלוס), וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא.
אֹסְרִי – כְּמוֹ 'אוֹסֵר', דֻּגְמַת "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל" (תהלים קיג,ז); "הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (שם קכג,א). וְכֵן "בְּנִי אֲתוֹנוֹ" כְּעִנְיָן זֶה. וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בַּמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: גֶּפֶן הֵם יִשְׂרָאֵל, עִירֹה זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, שֹׂרֵקָה – יִשְׂרָאֵל: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק" (ירמיהו ב,כא).
בְּנִי אֲתֹנוֹ – "יִבְנוּן הֵיכְלֵיהּ", לְשׁוֹן "שַׁעַר הָאִיתוֹן" בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל (מ,טו). וְעוֹד תִּרְגְּמוֹ בְּפָנִים אֲחֵרִים: גֶּפֶן – אֵלּוּ צַדִּיקִים; בְּנִי אֲתוֹנוֹ – "עָבְדֵי אוֹרַיְתָא בְּאֻלְפַן", עַל שֵׁם "רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת" (שופטים ה,י). כִּבֵּס בַּיַּיִן – "יְהֵא אַרְגְּוָן טַב לְבוּשׁוֹהִי", שֶׁצִּבּוּעוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן. "וְצִבְעוֹנִין" הוּא לְשׁוֹן סוּתֹה, שֶׁהָאִשָּׁה לוֹבַשְׁתָּן וּמְסִיתָה בָּהֶן אֶת הַזָּכָר לִתֵּן עֵינָיו בָּהּ. וְאַף רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בַּגְּמָרָא לְשׁוֹן הֲסָתַת שִׁכְרוּת, בְּמַסֶּכֶת כְּתוּבּוֹת (דף קי"א ע"ב): "וְעַל הַיַּיִן, שֶׁמָּא תֹּאמַר: אֵינוֹ מַרְוֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר סוּתֹה".
רשב"ם
כבס ביין לבושו: לאחר שבצרו הענבים ודורכין אותן בגיתות, מתלכלכין בגדיהם בדריכת היינות, כדכתיב מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת, וכתיב שם וכל מלבושי אגאלתי, ואחר הדריכה שותים את היין, ולכך הוא אומר כלילי עינים מיין, כדכתיב למי חכלילות עינים למאחרים על היין:
סותה: לשון בגד:
חכלילי: אדמות עינים קרוי כן:
ולבן שינים משתיית חלב: כדכתיב שתיתי ייני עם חלבי, וכן בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, ולבן כמו לבן, כשהוא דבוק יאמר ולבן, כמו מן חלב וחלב צאן:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
עירה — כמו "על שלשים עירים" (שופטים י, ד).
ויו"ד בני אתונו נוסף, או יהיה פירושו כי אסרי ישרת עצמו ואחר עמו.
ולשרקה — כפול, כי היא כגפן, ועיר כאתון גם כן.
ובדם ענבים סותה — ויש אומרים שהוא כמו "כסותו", והוא חסר כ"ף. והנכון בעיני שהוא מגזרת מסוה.
והטעם, שתרבה תבואת כרמיו עד שיאסור עירה לגפן, ולא יחוש אם יאכל ענבים; ותחת מים יכבס ביין לבושו. ודימהו לדם, בעבור שיתאדם. וזה על דרך משל, כמו "יטפו ההרים עסיס" (יואל ד, יח):רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ולשורקה בני אתונו" שלישית מאותותיו הוא שיקשור חמורו הנזכר ויהיה משכנו בשורק שהוא מבחר הגפן וזה שיאר פניו אל צדיקים שבדור ולא לכל הגפן:
" כבס ביין לבושו" רביעית מאותותיו תהיה שיוכל לכבס לבושו בדם כי ימצא הרג רב נעשה קודם בואו כענין מדוע אדום ללבושך וכאמרו ידין בגוים מלא גויות:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שינגפו הבאים למלחמה כמו שצייר אותם הנביא בדריכת ענבים להוציא דם ענב, כמ"ש מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת פורה דרכתי לבדי ואדרכם באפי ויז נצחם על בגדי וכו' ואמר (יואל ד) יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט וכו' שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם, שמצייר דריכת חיל גוג ומגוג בג' מדרגות. א] שקוצרים הענבים מן הגפנים. ב] שמשימין אותם בגת. ג] שנדרכו והוציאו היין, שהוא דם החללים, ואבינו הזקן חזה כל זאת ברוחו באופן נשגב, שבעוד הענבים על הגפן כבר נדרכו בגת והמלבושים נתאדמו מן הדם, ר"ל שאך בבוא הרוכב על החמור ויאסור את חמורו אל הגפנים כבר יתכבסו מלבושיו מן היין, ר"ל שאז החיילות הלוחמים שהיו דומים בעודם מחוברים אל הגפן, נדרכו בגת והמשיח כבס מלבושיו מדמם. וז"ש שיבא שילה אשר בעודנו "אוסר את עירו אל הגפן", ואת "בני אתונו אל השרקה", [שהוא הגפן המובחר והוא משל אל העמים הגבורים והאדירים] כבר "יכבס את לבושו ביין ואת כסותו בדם ענבים", ר"ל שע"י החמור שירכב עליו יפלו כלם חללים ["ועיר "מציין גם צעירי מינים אחרים כמ"ש ישאו על כתף עירים חיליהם שהוא צעירי הגמלים כמ"ש בפירוש שם, ובן אתונות מציין רק צעירי החמורים, ועז"א ועל עיר בן אתונות, שזה נושא משא יותר יאסרוהו לשורקה, "ולבוש "הוא הלבוש המיוחד לאיזה דבר, "וכסות "כולל כל מה שמכסה בו, וממליץ שלבוש המיוחד למלחמה יכבס ביין, שמציין שכבר נעשה יין מן דם
הענב, והכסות שהם יתר בגדיו יכבס בדם ענבים שזה פחות מן היין, כמש"פ על מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת עיי"ש בפירוש]:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
או יאמר על זה הדרך שהכתוב מדבר בב' הגאולות המפורסמות, הא' היא של מצרים, והב' היא גאולה העתידה בעז"ה, כנגד גאולה הא' אמר אוסרי לגפן על דרך אומרו גפן ממצרים תסיע שאז כפה ה' לפניהם בחינה אחת הנקראת עיר והוכנע לפני הגפן וכנגד גאולה הב' בעז"ה שתהיה בימינו אמר ולשורקה פירוש בעת אשר ישרוק ה' דכתיב (זכרי', י) אשרקה להם ואקבצם אז בני אתונו אמר לשון רבים לומר כל בחינת האומות כי ביציאת מצרים לא הכניע ה' לפניהם אלא ראש אומות שהם מצרים וכנען שהם ז' עממין שהם היו ראש ותגבורת לכל האומות אבל ע' אומות לא הוכנעו ולא ניתנו להם, אבל לעתיד לבא בעז"ה לא יניח מהאומות אומה גדולה או קטנה שלא תנתן להם, והוא אומרו בני אתונו פירוש מלבד עירה אלא גם בני אתונו, ואולי נוכל לומר עוד על דרך מה שאמרו בזוהר (פנחס רלא ב) כי בסטרא אחרא הנקבה היא יותר חזקה מהזכר כי הזכר נוטל יותרת שלה ונקרא יותרת הכבד, וכדבר הזה ובחזיון הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הזכר ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכחי ולנקבה נתאמצתי בכל כחי כמה פעמים ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ אך לא כבעלה הזכר, ולזה אמר כנגד גאולה העתידה ולשורקה עת אשר ישרוק ה' ויקבצם בני אתונו אותם שבאים מכח הנקיבה גם אותם יאסור ה' לפני בני ישראל. ולא יקשה בעיניך שאנו מחלקים דברי הכתוב חלק בימי משה וחלק בימי המשיח, כי הלא ידעת דברי הזוהר הקדוש (ח"ב קכ א) כי משה הוא הגואל אשר גאל את אבותינו הוא יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם דכתיב (קהלת, א) מה שהיה הוא שיהיה ר"ת משה ולא יקשה בעיניך דבר זה באומרך הלא מלך המשיח משבט יהודה מזרעו של דוד המלך ע"ה וי"א (סנהדרין דף צח:) דוד עצמו מלך המשיח דכתיב (יחזקאל, לז) ועבדי דוד מלך עליהם כמשמעו ואם כן היאך אנו אומרים שהוא משה הבא משבט לוי:
יש לך לדעת כי בחינת נשמת משה ע"ה היא כלולה מי"ב שבטי ישראל כי כל הס' ריבוא היו ענפיה ע"ה וענף שבטו של דוד במשה הוא, ולזה תמצאנו בארץ מדבר שהיה מלך וכהן ולוי ונביא וחכם וגבור שהיה כולל כל הענפים שבקדושה ולעתיד לבא תתגלה בעולם שורש המלכות שבמשה שהוא עצמו מלך המשיח והוא דוד והוא ינון ושילה:
כבס ביין וגו'. יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ז"ח פרשת בראשית) כי גלות ד' שבו יגלה הגואל העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה וזולת זה יתעכב מבוא, ולזה רמז באומרו כבס וגו' פירוש כי כחו של המלך המצופה שילה שמו הוא בחינת עסק התורה שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, ועיין מה שפירשו בפסוק (שהש"ר פ"ב) הביאני אל בית היין, ואמר כי באמצעותה יהיה לבושו שהוא כינוי למלכות נכון אליו ללובשו, ואומרו ובדם ענבים וגו' נתכוין לומר כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין פי' שאין בנו תורה תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל כאומרם ז"ל (סנהדרין דף צז:) כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו', והוא אומרו ובדם ענבים כי באמצעות היסורין יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה. ואומרו ענבים כי באמצעות היסורין תגמר הכנתה כגמר בישול פרי הגפן שהם הענבים. וגם רמז כי לא ישלטו האומות לשפוך דם לזמור אילן או ענף או אשכול אלא ענבים פירוש גרגרין. ואמר סותה לרמוז מדרגה קטנה למטה מהכסות כי הסות ירצה לשון כיסוי ההכרחי לשון מסוה, והכוונה בזה כי הפרש גדול יהיה בין אם תהיה הגאולה באמצעות התורה והמצות אז יגלה בגילוי מלכות עליון ותהיה באמצעות הנקמה אשר תהיה בישראל יהיה בבחינת עני ורוכב וגו':
<< · מ"ג בראשית · מט · יא · >>