יבמות צד ב

ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים וכו'. פי' דלקמן מוקי לה הכי משום דר' יוסי ופירשו המפרשים דמימרא בעלמא היא ודאמרינן לימא מתני' דלא כר"ע מילתא באפי נפשה היא וכן נראה מפירש"י ז"ל אלא שאין לשון הגמרא משמע כן.

ויש ליישב דקס"ד דאיכא למידחי דכי אמר ר"ע אף אחות אשה כשהלך אשתו וגיסו למדינת הים בלבד קאמר דכיון דהיא נאסרת אשת גיסו אגיסו צריך הוא להוציאה בגט כדי לברר איסור' על בעלה ומתוך אותו גט נאסרת נמי אשתו של זה עליו דאלו באחות אשה בלבד שאינה נשואה ליכא קנסא במידי ואע"ג דקתני גבי אשת אחיו קס"ד השתא דההיא נמי כדי שיתברר איסורה על בעלה ומשום קנסא דידה להכי דיקא לאלומי קושיין דמתני' ודאי אע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים היא הילכך אפילו תימא דר"ע בדאזיל אשתו וגיסו בלחוד קאמר ומשום לתא דגיסו אפ"ה מתני' דלא כר"ע, כנ"ל.

הא דאמרינן ותאסור בשכבת אחותה. משום קנסא בעלמא קאמרינן מידי דהוי אאשה שהלך בעלה למדינת הים דקנסינן ופריק לא דמי אשה שהלך בעלה למדינת הים דבזינתה במזיד אסורה מדאורייתא עשאוה לזו כמזנה וסמכו גזרתם אשל תורה אבל גבי אחות אשה אמאי יסמכו אפי' בזנות גמורה במזיד מותרת.

ואף על גב דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים:    יש לפרש דפירושא בעלמא הוא דקא מפרש לה למתניתין, משום דלקמן (צה, ב) מוקי לה הכי משום דר' יוסי ולאו דצריכי להכי משום אתקפתא דאיתקיף לימא מתניתין דלא כר"ע, דכשתמצא לומר דמתניתין בדאזלא אשתו לחודה, הוא הדין דאתיא מתניתין דלא כר"ע, ודאמרינן נמי לימא מתניתין דלא כר"ע מלתא באפי נפשא היא. ויש לפרש דכולה חדא מלתא היא ואלומיה אלמיה לקושייה וה"ק, לימא מתניתין דלא כר' עקיבא, דאי ר' עקיבא כשהלכה אשתו לבד למדינת הים, הא ודאי מתניתין דלא כר' עקיבא. ואפילו ת"ל דר' עקיבא דוקא בשהלכה אשתו וגיסו קאמר וכדי לברר איסורו של ראשון, אבל באחות אשה בלבד ליכא קנסא במידי ולא צריכה גט, אפילו הכי מתניתין דלא כותיה, דמתניתין נמי בדאזיל אשתו וגיסו היא מדר' יוסי הרמב"ן נר"ו.

אלא בנשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין:    יש לפרש משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולאו אדעת קדושין הראשונים הוא בועל וכן פירש רש"י ז"ל. ולפי פירוש זה רב לטעמיה דאמר בפרק המדיר (כתובות עב, ב עג, א) קדשה על תנאי וכנסה סתם צריכה הימנה גט דעל דעת קדושין הוא בועל עכשיו ולא על דעת קדושין הראשונים. ודלא כרב יהודה אמר שמואל משמיה דר' ישמעאל שאמר שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה (שם עד, א) ומשום דלית הלכתא כר' ישמעאל קאמרינן הכי להדיא מי איכא למימר תנאה הוה ליה. אי נמי יש לפרש דמשום דלא שכיחא קאמרינן, והכי קאמר, מי איכא למימר דחיישי אינשי ואמרי תנאה הוה ליה בנשואין, הא ודאי כיון דלא שכיחא לא חיישינן. ותדע לך דהא שמואל דאית ליה (שם) אפילו בנשואין על דעת קדושין הראשונים הוא בועל, סברינן למימר לקמן (צה, ב) דלא חייש לשמא יאמרו תנאה הוה ליה אפילו בקדושין, גבי הא דאתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש, ומשום האי טעמא דאמרן דמלתא דלא שכיחא היא (עיין תוס' ד"ה אלא).

ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים דבהני נשואי' קא מתסר' אשת גיסו אגיסו וכו' פי' אע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים ובאו ב' עדים והעידו על מיתת אשתו שאין עד א' נאמן בה כדאמר לעיל כיון דליכא משום עגונא והעידו ג"כ שניהם או א' מהם שמת גיסו ואליבא דר"ש דאמר על פי עדים מותרת לחזור לו אתיא בשלא העיד על גיסו אלא א' מהם ולרבנן אתיא כשהעידו שניהם כן וכשבאו אשתו וגיסו קא מתסרא אשת גיסו אגיסו כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמר לה מת בעלה ואח"כ בא בעלה:

אפי' הכי אשת גיסו אסורה ואשתו דידיה שרי פי' כדקתני מותרת לחזור ולא אמרי' מגו שנאסרה אשת גיסו אגיסו תאסר אשתו עליו פירוש לאו מדין מגו דהא לא שייך הכא כלל אלא ה"פ דלא אמרי' כיון דמתסרא אשת גיסו אגיסו כדין אשה שהלך בעלה וכו'. תהא צריכה גט כדי לקנסה ולאוסרה על בעלה כדתני' וצריכה גט מזה ומזה אלא מקילין עלה שלא לקנסה בגט כדי שתהא אשתו מותרת לחזור לו שאלו נותן גט לאשת גיסו נראה כמקיים קדושיו ותאסר אשתו עליו מדין אחות אשתו אלא ודאי לא מצריכי לה גיטא מיניה והיינו דאמרי' דמתני' דלא כר"ע דאלו לר"ע הוי אשת גיסו צריכה גט ממנו ונמצאת אשתו אסורה עליו. וטעמא דלא מצריכי' גט לאשת גיסו עולה יפה לפי מה שפי' רש"י ז"ל בריש פרקי' וכדפריש הכא דהת' קנסי' לה בגט לומר גרש זה ונשא זה ואלו הכא ליכא למימר הכי שאפי' גרש גיסו את אשתו אין קדושי' תופסי' לו בה בחיי אשתו משום אחות אשה אבל למאי דפרישנא לעיל דבלאו טעמא דגרש זה ונשא זה קנס' לה בגט כדי לברר איסור של ראשון ולעשות הולד ממנו ממזר ה"נ קנסינן ונצרכינ' גט וי"ל דאע"ג דאנן טעמא דידן משום קנסא עיקר מ"מ עבדי' סניפי' קצת בטעמא דגרש זה ואע"ג דטעמא קלישא הוא אבל היכא דלא שייך למימ' גרש זה כי הכא א"א לנו לקנוס בגט דכ"ע אמרי שאין הגט הזה כלום וכו' מ"ר:

לימא מתני' דלא כר"ע וכו' עד ר"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה פי' דכיון דאשת אח לאו היתר לפעמים וצריכא גט ממנו אף מזמן שאסורו' נצרכי' גט והק' בתוס' והא לר"ע אפי' באחות אשה פנויה שנשאה מצריך גט משום קנסא כדי להאסר בקרובות ועשה בזמן האיסור כזמן ההיתר דהיינו כאלו מתה אשתו ונשאת וא"כ למה לן לאוקומי מתני' כשהיתה אשת איש ובדאזיל אשתו וגיסו וי"ל דאלומי לקושי' דאפי' תימא דהא דר"ע מיירי באחות אשה שהלך בעלה וכו' מתני' דלא כוותיה דמתני' ע"כ בדאזיל אשתו וגיסו כדמוכח סיפא מדר' יוסי וכדאיתא לקמן. ועוד דהא דאמרי' השתא ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו קושטא דמילתא נקטי' משום דמוכח סיפא הכי ובעי לפירושא ולא נקטי' משום מאי דבעי' למימר דמתני' דלא כר"ע:

אלא נשואין מי איכא למימר תנאה ה"ל בנשואין פרש"י ז"ל הא כ"ע ידעי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"כ י"ל דה"ט נקיט תלמודא משום דמארי' דשמעתתא דא היינו רב דאמר התם בכתובות בפ' המדיר קדשה על תנאי וכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והנכון דאפי' לשמואל דאמר התם על דעת קדושי' הראשונים בועל ואדם עושה בעילתו בעילת זנות התם הוא דחזיא דקפיד ואתני בהדיא אבל מסתברא תנאי בקדושי' ונשואין לא שכיח ורוב העולם מוחלי' אותו בפי' בשעת נשואין והיינו דנקטי' לה הכא בהדיא ולא תנינן לה במימרא דרב דהתם:

נהי דמעטי קרא משריפה מאיסור מי מעטיה האי לישנא מוכח בהדיא דאיסור דאוריית' איכא דאי לא ה"ל למימר נהי דאיסור דאורייתא ליכא איסורה דרבנן איכא ולא מצי למיתני נמי שמע שמתה אשתו ונשא אחותה ותו משמע האי לישנא דאיסורה הוא דאיכא אבל כרת ליכא והיינו דבכולי תלמודא לא נקטי בחמות לאחר מיתה אלא איסורה והיינו דבפרקין דנושא על האנוסה אמרי' דלכ"ע חמות לאחר מיתה קלישא איסורה ואי הוה ביה כרת לא אמרי' דקליש' דלא למגזר בה משום דלית בה כרת ולא כפרש"י ז"ל שפי' דאסור דאוריתא לאו וכרת אלא ודאי דלית בה כרת וטעמא דמילתא משום דכרת לא כתיב' בחמות אלא דילפ' מאשה ובתה וכיון דכן דון מינה ואוקי באתרא וכי היכי דלית בה לאחר מיתה שריפה דכתיב בה ה"נ לית בה כרת לאחר מיתה ומה"ט נמי לאו וכרת דהכא מג"ש דאשה ובתה נפקא לן ואיסור דאוריתא דאמרי' הכא היינו משו' דארור שוכב עם חותנתו וכ"פ בתוס' ומ"מ איכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתת אשתו דאע"ג דבאשה ובתה ליכא שריפה ומחמותו הוא דילפי' שריפה בג"ש דזמה זמה מ"מ כיון דכתיב בה כרת סתם ואפי' לאחר מיתה אמרי כן לגבי שריפה דון מינה ואוקי באתרה וזהו דעת הרמב"ן ז"ל והוא הנכון והכין משמע בפ' נושאין לקמן אבל יש שכתבו דחמות לאחר מיתה בכרת כאשה ובתה דילפי' מינה דליכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתה כי היכי דליכא בחמותו לאחר מיתה וכ"פ הרמב"ם ז"ל ואתיא כמ"ד דון מינה ומינה:

א"ל מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ א"ל קיימת היתה ומתה הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר. ר"י אומר כל שהוא פסול ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו. פי' מותרת לחזור לו דקדושי שני' אין כלום וה"ז כזנות בעלמא. ואמרינן לקמן שאין שכיבת אחותה אוסר בה ומותר בקרובת שניה. פי' לישא בתה דקי"ל נושאים על המפותה. דברי ר"י נפרש לקמן.

אמרי בגמ' ואע"ג דאזלא אשתו וגיסו למד"ה דאהני הני נשואין דקא מיתסרו אשת גיסו אגיסי אשתו שרי ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשתו וגיסו אגיסו תאסר אשתו עליו. פירוש זו אחות אשתו שנשא הו"ל בעל והלך גם הוא למדינת הים ובאו וא"ל אשתך מתה ולאחות אשתו אמרו מת בעלך והלך זה ונשאה ואח"כ באו אשתי וגיסו דאהני נשואין דיד' שלקח אחות אשתו שנאסרה על גיסו שהוא בעלה לא נאסרה אשתו עליו ופי' המורה שבא ע"א וא"ל מתה אשתך ולא אמר מת בעלך ועמד ונשאה וכן פי' גם ר"ח ז"ל. ואינו נ"ל. שע"א אינו נאמן אלא באשה משום עגונא אבל לא באיש לישא את אחות אשתו עד שיביא ב' עדים:

ואמרי' לימא מתניתין דלא כר"ע דאי ר"ע הו"ל אחות גרושתו ותניא כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מא"א שנשאת עפי' ב"ד ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה. פי' אם קידש אדם א' מן העריות א"ל הימנו גט שאין קדושין תופסין בח"כ חוץ מא"א וכו' שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצת א"א יוצאה בלא גט ודוקא ע"פ ב"ד דהיינו בע"א אבל אם נשאת בב' עדים דמינס אניסה א"ל ממנו גט ומותרת לראשון דקס"ד האי תנא כר"ש דאמר ואם נשאת שאל ברשות מותרת לחזור לו ור"ע מוסיף אף אשת אח שאם אמור לו מת אחיו ועמד זה ויבמה ואח"כ בא אחיו צריכה ממנו גט ואע"ג דל"ל גירש זה ונשא זה שהרי גרושת אחיו אסורה. אפ"ה הי' מצריכה גט כדבעינן למימר טעמא לקמן וכיון דאיצטריך ר"ע גט לאחות אשתו אסור להחזיר את אשתו דהו"ל אחות גרושתו א"ו מתני' דלא כר"ע שאין אחות אשתו צריכה ממנו גט מ"ה מותר באשתו. ומהדר ולאו מי איתמר עלה א"ר גידל ארחב"י א"ר האי אשת אחיו ה"ד כגון שקידש אחיו את האשה והלך לו למד"ה ושמע שמת אחיו ועמד ונשא את אשתו דאמרי' הך קמא תנאי הו"ל בקידושין והאי שפיר נסיב. אחות אשה נמי כגון שקדש את האשה והלכה למד"ה ושמע שמתה ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאי הו"ל בקידושי'. פי' אנא הי' מצריך ר"ע גט באשת אח ואחות אשה כגון שהאח הראשון לא נשאה אלא קידשה דאמרי אנשי כדחזי לאח קמאי הכי נסבה אח שני בחיי אח ראשון א"ו תנאי הו"ל בקדושי' דידי' ולא נתקיים ומ"ה נשאה האי ובהיתר נשאה הלכך צריכה ממנו גט וכן נמי באחות אשה. אבל בנשואין אין לומר תנאי הוה בנשואין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. פי' לבעול על תנאי ומתני' תוקמא בנשואין ואתיא אפילו כר"ע ור"ע דמצריך גט באשת אח ואחות אשה אפי' בב' עדים דהוא אנוס הוה מצריך לה גט ול"א מאי הו"ל למיעבד דאשת אח איכא לאוקמי' בע"א כגון דאתא ע"א ואמר מת בעלך ונתיבמה דהא ע"א נאמן ביבמה אבל אחות אשה ליכא לאוקמי אל אבבי' עדים דהא אלו אתא ע"א וא"ל מתה אשתך אינו נאמן כדאמרי' בגמ' בפי' דלא הקילו אלא בא"א משום עגונא א"ו בתרי, והכי גזר ר"ע שמא יאמרו תנאי הוה בקדושי' קמא וא"א בא"א פליג ר"ע ואפילו אם נשאת ע"פ ב' עדים הי' מצריכה גט משני שמא יאמרו תנאי הוה בקדושי ראשון ואם היתה נשואה לראשון שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני וכיון שאתה מצריכה גט אסורה לחזור לו מפני שנראה כמחזיר גרושתו אחר שנשאת. ותנא דר"ע פליג עלי' בתרתי פליג עלי' בא"א דלא מצרכי לה גט משני אלא היכא דנשאת ע"פ ב"ד בע"א ומשום דלא דייקא אבל בב' עדים כיון דאנוסה הוא אע"ג דאיכא למיגזר לא גזרינן, ופליג נמי באשת אח ואחות אשה דדוקא לגירושין דשכיחא חיישינן אבל לתנאה דלא שכיחי לא חיישינן והלכך אם א"ל מת בעלה ונתיבמה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו דלא בעי' גט משני ואפי' בקידושין דראשון, וכן נמי באחות אשה. ואי קשיא. דר"ע חייש לתנאה אמאי נקט אחות אשה ואשת אח בלחוד בכל עריות הנאסרות ע"י קדושין ליחוש שאם נשא אשת אביו או חמותו יהי' צריכין הימנו גט שמא יאמרו אותן קידושין שקדש אביו או שקדש הוא את אשתו בתנאי הוו וקידושי האחרונים קידושין הוו וליבעי מיני' גיטא. תשובה אין זה כלום דלא מצרכי גיטא אלא בנשואי היתר דסבר בהיתר נסיב לה. כגון ששמע שמת בעלה של זו והלך ונשאה דכי נסבה בהיתר נסבה וכל עלמא סברי דנשואין הוי הלכך בעי' מיני' גיטא אבל אי ידעי' דבעלה קיים ואזיל האי ונסיב לה לא בעי מיני' גיטא דכ"ע ידיע דזנות הוה ולא נשואין הלכך לא משכחת לה אלא בא"א ואשת אח ואחות אשה דשרי לאחר מיתה.

ומקשה ותאסר בשכיבה דאחותה מיהי דהוה אאשה שהלך בעלה למד"ה. פי' שהיא נאסרה על בעלה בשכיבת האחרון ואע"פ שהיא שוגגת. ומהדר לא דמי אשה שהלך בעלה למד"ה דבמזיד אסורה בשוגג גזרו בה רבנן אבל אחות אשה דבמזיד לא אסורה מדאורייתא בשוגג לא גזרו בה רבנן.

למזיד מנין להכי בעי תלמודא קרא להתיר מזיד דס"ד לאסור מזיד מק"ו דלקמן ומה במקום שבא על איסור קל וכו':