יבמות נ ב

עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וחליצה. פי' צריכות שני גיטין שאסורות הן לו שמאמר של זו אוסרת זו וא"ת והרי אמרו (לעיל יבמות דף ל"ב) נתן גט למאמרו הותרה צרתה וכיון שכן יתן גט למאמרו של אחת ויהא מותר בשנית ואם תפרש הותרה צרתה לאחין אבל לו אף צרתה אסורה כמו שכתבנו בפ"ד אחין (שם) אכתי הא קתני סיפא בין שני יבמין ויבמה אחת שצריכה שני גיטין וחליצה והא קיימא לן הותרה אפילו היא ובין לדברי המפרש לאחין בין לדברי האומר אפילו נעצמו יתן אחד מהם גט למאמרו ויהא אחיו מותר בה והכי נמי קשיא הא דתניא בגמרא (דף כ"א) נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחליצה לאחת מהן וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת.

ויש מפרשין צריכות שני גיטין אם בא להוציאן וכן נותן גט לשתיהן דברייתא ואם רצה לכנוס כונס אחת מהן וקשה לי מדמקשינן בגמרא (שם) מכדי קסבר ר"ג אין מאמר אחר מאמר ראשונה יבומי נמי תתיבם ולא אמרי' ר"ג אם בא להוציאן קאמר.

אלא שיש לומר, דהכא כיון דבכל מאמר נמי כך דינו שאם נתן גט למאמרו הותרה הכא תקנתא לא קתני דלמאי הוה לי' למתני הכי וכי איכא לאקשויי הכי לר"ג הוא דמהד ר בתר בטולי מאמר שני ואם כן הוה לי' לאשמועינן רבותא בראשונה דיבומי נמי תתיבם בלא גט למאמרו כלל.

וזה הפירוק מספיק לשתי הדעות שהזכרנו, אבל לדברי המחמיר [דהותרה רק לאחין] נראה לי שכשם שזיקת כל הבית נפסלת לאחין בגיטו של אחד מהם כך מאמרן נפסל בגיטו של אחד מהם דזיקה דכולה אגידא ומאמרות דכולהו אגידן כיון דתרווייהו עבוד מאמר הילכך אם כתב זה גט למאמרו אף מאמר אחיו נפסל בין ממנה בין מצרתה אלא שעדיין צריכה גט משני שאין מאמרו של זה נפקע בגיטו של זה לגמרי אבל מ"מ הוו לי' תרווייהו כבעלת הגט ולא הותרה אלא לאחין [שלא עשו מאמר] וכן אתה אומר ביבם אחד ושתי יבמות שכיון שנתן גט למאמרה של אחת אף מאמרה של שנית נפסל בגט זה דשליחותא דהדדי עבדן הילכך הויא לי' צרה נמי כבעלת גט והיא אסורה לבעל גיטה אבל אינו בדין שתאסור נרה דעלמא אפילו בבעל הגט כשם שאין בעלת הגט נאסרת באחין אלא הדין המחוור שנראה לי בעל הגט של מאמר אסור בבעלת גטו אבל הוא בצרה והיא באחין מותרין.

וחליצה. פי' לכל אחת מהן דקיימא לן (לעיל יבמות דף כ"ו) חליצה פסולה אינה פוטרת צרתה אפילו כששתיהן פסולות והא דקתני וחליצה ולא קתני שני גיטין ושתי חליצות משום דפשיטא לי' לישנא דצריכות חליצה חליצה לכל אחת ואחת משמע והא דקתני שני גיטין לאפוקי מדר"ג דאמר אין מאמר אחר מאמר פריש לה בהדיא דלא תימא צריכות אחליצה קאי.

ורש"י ז"ל כתב, וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה וכן נראה לי דברייתא מוכחא דקא מפרשי בה בהדיא וחליצה לאחת מהן ומיהו רבה בר רב הונא (לקמן יבמות דף נ"א) מתרץ למתניתין כדמתרץ לברייתא דהני רבנן סברי אין זיקה.

ואי קשיא אם כן היכא ס"ד לסיועה מסיפא איכא למימר קס"ד דתנא אחרינא הוא אי נמי קס"ד למימר שתי חליצות קתני רישא ומכל מקום למסקנא חליצה אחת קתני כפשטא דמתניתין וכדמפורש בברייתא.

ולמאי דס"ד גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה דשתי חליצות קאמר וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת משום דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין ועל כל הצרות וכן הוא אליבא דהלכתא כדפרישית בפ"ד אחין.

ה"ג וכן בנוסחי דוקי: מאמר לזו וגט לזו צריכה גט וחליצה. ובודאי אליבא דהילכתא צריכות שתי חליצות אלא כיון דגט בבעלת הגט לא שייך בה קתני צריכה שהאחת צריכה גט ושתיהן חליצה אי נמי קסבר אינה צריכה לחזר כדפרשינן תדע מדלא מייתי בגמרא (דף נ"א) סיוע לשמואל ולרבה בר רב הונא אלא מסיפא ואי קשיא למאי דדחינן בגמרא אסיפא מאי צריכות צריכות דעלמא מאי שנא רישא דקתני צריכה ולא קתני צריכות דעלמא לא קשיא דסיפא כיון דשייכא חליצה בכל אחת קתני צריכות אבל רישא כיון דלא שייך גט אלא באחת לא מיתנו לה צריכות.

בין יבם אחד ושתי יבמות בין שני יבמין ויבמה אחת. פירש"י ז"ל דהכי קתני הדין האמור למעלה בין ביבם אחד ושתי יב מות בין בשני יבמין ויבמה אחת חלץ ועשה מאמר וכו' איבם אחד ויבמה אחת קא מהדר ואע"ג דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה.

ולא ידענא ליה להאי פירושא דהא סיפא דקתני בין בתחילה בין באמצע וכו' ופלוגתא דר' נחמיה כולה בין ביבם אחד ויבמה אחת בין בשני יבמין היא מיהו ודאי אית לן לפרושי בין בין דקתני כדברי רש"י דעל השנוי למעלה הוא חוזר אבל חלץ ועשה מאמר וכו' הדר לכולהו בין ביבם אחד ויבמה אחת בין לשני יבמין והכי קתני חליצה בכולן אין אחרי' כלום בין בתחילה בין באמצע בין בסוף ביאה בכולן אין אחרי' כלום בתחלה אבל באמצע יש אחרי' כלום.

ואחרים פירשו דאסיפא קאי ומפרש לה ואזיל ואע"ג דלא קתני כיצד משום דהיינו הך והקשה הרב אב"ד ז"ל מאי טעמא לא תנא בהך בבא דשני יבמין חלץ וחלץ בעל ובעל כדקתני בשתי יבמות ותירץ דלא איצטריכא ליה למיתני בעל ובעל דודאי אשת איש היא וכיון דבעל ובעל לא מיתני ליה חלץ וחלץ נמי לא תני ואי תימא בעל ועשה מאמר אמאי תניא סד"א ליגזר מאמר דבתר בעילה משום מאמר דקמי בעילה אבל בעל ובעל ליכא למיגזר בעילה דבתר בעילה משום בעילה דבתר מאמר דבבעילה קמייתא ודאי לא טעו אבל במאמר דקמי בעילה איכא למימר דטעו זה כתב הרב אב ב"ד ז"ל.

אבל עדיין אין דעתי נוחה בפירוש זה משום דאי הוה הדר תנא לפרושי דין שני יבמין ויבמה אחת הוה ליה לאהדורי בה נמי כולן אחר מאמר וכולן אחר גט ולמתני כיצד עשה זה מאמר וזה מאמר וכו' אלא ש"מ דלא בעי מיחשב כי רוכלא דיבם א' וב' יבמות וב' יבמין ויבמה אחת כי הדדי מיתנו ולא בעי מיהדר כלל.

רבי נחמיה אומר אחת בעילה וכו' אין אחריהן כלום. פירש"י ז"ל ונפקא בגט בלא חליצה ואי הדר קדיש לאידך אחר ביאה לא מהני וקשיא לי דהא אמרינן בגמרא (דף נ"א) לר' נחמי' דביאה פסולה כמאמר שויו' רבנן אלמא דלא נפקא בגט בלא חליצה וכך פירש רש"י ז"ל עצמו בגמרא (שם) .

אלא נראה דאין אחריהן כלום אחריהן דוקא שאין מאמר וגט אחריהן כלום אבל היא עצמה צריכה חליצה לזיקתו דומיא דחליצה אחר מאמר דבעי' נמי גט למאמרו ואפילו הכי קתני אין אחריהן כלום כלומר בדבר העשוי אחריהן, כמו שפירש רש"י ז"ל בגמרא.

גמרא ומאי טעמא אמור רבנן האי ביאה פסולה יש אחריהן כלום. פירוש דלא סגיא לה בגט בלא חליצה בין לרבנן בין לר' נחמי' כדפרישית במתניתין ולרבנן מיבעי' ליה נמי מה טעם גט ומאמר תופסין אחריהן כדתנן הבעילה בזמן שבתחלה אין אחריהן כלום הא בסוף ובאמצע יש אחריהן גט ומאמר והך בעיא בין אליבא דר' עקיבא דמתניתין בין אליבא דרבנן דאמרי אפילו חלוצה קדושין תופסין בה ומפרשינן אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה וכו'.

עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וחליצה:    כלומר חליצה אחת דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין וכדתניא בהדיא בברייתא (להלן נא, א) וחכמים אומרים נותן גט לשניהם וחליצה לאחת מהן. והא דלא מותיב מינה לרב (להלן נא, ב) כדמותיב לה מברייתא. משום דבברייתא קתני בהדיא חליצה לאחת מהן, אבל מתניתין הא אפשר ליה לדחויה דחליצה לכל אחת מהן קאמר ואשני גיטין סמיך, כלומר צריכות הימנו שני גיטין וחליצה, וכיון דתירץ רב ברייתא דרבנן סברי אין זיקה תו ליכא לאותובי ממתניתא, דאמר לך דרבנן דמתניתין נמי סבירא ליה אין זיקה, דרבנן דמתניתין היינו רבנן דברייתא וברייתא פירושא דמתניתין הוא.

והא דקתני צריכות הימנו שני גיטין אי אפשר לפרש שאינו רשאי ליבם אחת מהן אלא שתיהן אסורות עליו ומוציאין בגט, דהא קיימא לן כלישנא בתרא דרבא (לעיל לב, א) דאמר נתן גט למאמרו הותרה אף היא. ואפילו לדברי רש"י והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ה ה"ד ועי"ש פ"ו הכ"ט) שפירשו דוקא לאחין אבל לו אסורה, מכל מקום צרתה נראה שהיא מותרת אפילו לעצמו, אם כן יתן גט לאחת מהן ותתיבם השניה. ואפילו תמצא לומר דלעצמו בין היא בין צרתה אסורה, מכל מקום תיקשי לן סיפא דמתניתין דקתני וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת לומר שצריכה גט משניהן ואמאי יתן גט האחד למאמרו ויכנוס שני. אלא ודאי הכי פירושו אם בא להוציאן צריכוך שני גיטין וחליצה, וכן נותן גט לשתיהן דקתני בברייתא אם רצה קאמר, ואם רצה לכנוס כונס אחת מהם. ואי קשיא לך הא דאקשינן בגמרא (להלן נא, ב) גבי ברייתא מכדי קסבר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר ראשונה יבומי נמי תתיבם, ולא אמרינן רבן גמליאל אם בא להוציאן קאמר. תירץ הרמב"ן נר"ו (בד"ה עשה מאמר) דלרבן גמליאל דוקא הוא דאקשינן הכי משום דאיהו מהדר בתר בטולי מאמר שני, ואם כן הוה ליה לאשמועינן רבותא דראשונה יבומי נמי תתיבם בלא גט למאמרו כלל. אבל מדברי רש"י ז"ל שכתב בפ' המשנה נראה דליבומי אי אפשר לו^[2].

בין יבם אחד ושתי יבמות בין שני יבמין ויבמה אחת:    פירש רש"י ז"ל דהכי קתני הדין האמור למעלה בין ביבם אחד ושתי יבמות בין בדני יבמין ויבמה אחת.

חלץ ועשה מאמר כו':    איבם אחד ויבמה אחת קא מהדר, ואף על גב דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לאיפלוגי בין ביאה לחליצה. והקשה עליו הרמב"ן נר"ו דהא סיפא דקתני בין בתחילה בין באמצע וכו' ופלוגתא דר' נחמיה, כולה בין ביבם אחד ויבמה אחת בין בשני יבמין או שתי יבמות היא. ופירש הוא נר"ו דחלץ ועשה מאמר כו' הדר לכלהו בין ביבם אחד ויבמה אחת בין לשתי יבמות ושני יבמין. וקשיא לי דהא ודאי בגמרא משמע דהך סיפא דמתניתין איבם אחד ויבמה אחת קאי כדברי רש"י, מדאקשינן (להלן נג, ב) בשלמא חלץ ועשה מאמר אצטריך אלא חלץ ונתן גט למה ליה, ואי ביבמה אחת ושני יבמות אצטריך לאשמועינן שאין שני נאסר בקרובותיה. ואי נמי ביבם אחד ושתי יבמין אצטריך לאשמועינן דאינו נאסר בקרובות שניה. ואף על גב דמתניתין כללא הוא אף ליבם אחד ויבמה אחת, מכל מקום אף על גב דלא אצטריך ליבם אחד ויבמה אחת, אצטריך משום שארה. אלא דקשיא לי ומאי דוחקא דגמרא דאוקמה ביבם אחד ויבמה אחת וקא קשיא ליה חלץ ונתן גט למה לי, לוקמה אכלהו כפשטיה דמתניתין ולא תקשי ליה. ושמא נאמר דכולה סדרא ליבם אחד וליבמה אחת, וליבם אחד ושתי יבמות ויבמה אחת ושני יבמין הא תנא ליה לעיל ותו לא אצטריך למיתני להו זמנא אחרינא, וכל עיקרא דהך סיפא משום פלוגתא דר' נחמיה בלחוד היא, ולא הוה ליה לתנא להדורי אכלהו אלא אסדרא קמא דמתניתין דהיינו יבם אחד ויבמה אחת ולאשמועינן עלה פלוגתא דר' נחמיה ורבנן, משום הכי משמע ליה לגמרא דארישא בלחוד קא מהדר כנ"ל.

גמרא. גזירה ביאה אחר הגט אטו ביאה אחר חליצה:    ואף על פי שכבר אסרו ביאה אחר הגט אצטריכו עוד לפסול ביאה שלאחר הגט משום דאי לא הא לא קיימא הא.

כל הכי תחלוץ ותיזיל:    פירש רש"י (בד"ה כל) בניחותא כלומר מאי איכפת לן כל ימיה תחלוץ. ואינו מחוור בעיני חדא שאין הלשון הולמו, דהכי הוה ליה למימר תחלוץ ומה בכך. אי נמי תחלוץ ותיזיל דלשון כל הכי לשון תימה משמע. ועוד אמאי לא איכפת לן אם אתה אומר חולצת מתיבמת. ולי נראה דבתמיהא קאמר כלומר וכי כל כך תחלוץ ותיזיל, ומה תועלת יש לו בדבר זה, דבשלמה לביאה אחר חליצה איכא למגזר דלמא לבתר דחלץ לה לזו שלא מצאה חן בעיניו חוזר ומיבם לזו, ואפילו ביבמה אחת איכא למיחש שמא ימלך בו ליבם אחר שחלץ. ואי נמי לביאה אחר ביאה דלמא תמצא חן בעיניו השניה אחר שיבם את הראשונה ויגרש זו ויקח השניה, וכל שכן בשני יבמין ושתי יבמות, אבל חליצה אחר חליצה מאי הנאה אית ליה ולמה לי דחליץ והדר חליץ כנ"ל.

גמרא עד כאן לא פליגי אלא בגט וכו' מ"ט דאמר רבא דגט ביבמה מהני פי' דכיון דאמר קרא דלא ליהני כדאיתא בקדושין למה אמרו חכמים דלהכי פסולה ולצרותיה עליו ועל האחי' ופרקי משום דמהני בעלמא דאי אמרת ל"ל דאמור הכי רבנן שלא יאמרו דגט בעלמא לא מהני להוציא לשוק דהא ודאי זיל קרי בי רב הוא שהאשה יוצאה בגט אבל לא פשיטא להו דגט ביבמה לא מהני לפסול מיהת וכיון דחזו גט אינו פוסלה אמרי דה"ה לחליצה דאינן לא ידעי דרשא וכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

ואתי למבעל אחר חליצ' דקם בלא יבנה מדאורייתא:

מ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה והכי פי' להצריכה גט ולפוסלה על כל האחין ולאסור צרותיה גם עליו כאלו בעל משום דמהני בעלמא דאי אמרת וכו' וליכא למימר דאמר דלהני הכי כדי שלא יאמרו דלא מהני בעלמא דהא ודאי אע"ג דקדושי כסף ושטר מדרשא הוא דאתיין מ"מ מפרסמו וידעו משום מעשים בכל יום מה שאין כן ביבמה דלא שכיחא ולא מפרסמו כולי האי:

ואתי למבעל אחר ביאה פי' אתי למבעל צרתה אחר ביאה דקם עלייהו בלא יבנה דאלו בדידה גופא ליכא טיעותא לבעל אחר יבום:

ומ"ט אמור רבנן דביאה פסולה יש אחריה כלום פרש"י ז"ל יש אחרי' זיק' קיימת להצריכ' חליצ' כדתנן נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ותנן נמי מאמר לזו ובעל לזו צריכות ב' גיטין וחליצה ולישנ' דיש אחריה כלום לא אתי שפיר לה"פ דאהי לישנא משמע שתופס ד"א אחרי הביאה וכדאמרי האי לישנא בכוליה פרקין אלא כך יש להוסיף עוד דבר מדאמור רבנן שהיא צריכה חליצה כדתנינן בהדיא וכדפרש"י ז"ל אמור נמי שתופס אחריה גט או מאמר בשלישית וכדתניא לקמן דאפילו ר"ג מודה שיש גט אחר ביאה ומאמר ומאמר אחר ביאה וגט ואע"ג דאכתי לא אדכרוה לההיא בריתא בגמ' מ"מ מידע הוו ידעי לה ודאי:

ומהדרי דבביאה אחר גט גזרו משום ביאה אחר חליצה פי' דכיון דהוו חזו דביאה אחר גט ביאה מעולה היא ולא נפסלה כלל משום גט דמעיק' אמרי דה"ה לביאה שלאחר חליצה שהיא מותרת דהא גט להוציא וחלוצה להוציא ואתו למבעל אחר חליצה דקם ליה בלא יבנה מדאוריתא וא"ת משום גזירה זו דיינו שנפסל הביאה להצריך עמה חליצה ומה לנו לגזור עוד שיהא אחר הביאה כלום י"ל שרצו לגזור גזירות הרבה על ביאה זו לברר פסולה דלא ליתו למיטעי בביאה אחר חליצה:

ואי ביאה אחר חליצה מאמר היא פי' ב' יבמות או בב' יבמין ויבמה א' גזירה אטו ביאה אחר ביאה בב' יבמות וקים ליה בלא יבנה. מ"ט אמור רבנן דחליצה פסולה פי' הביאה אחר גט אפילו דנפשה או אחר מאמר דצרתה אין לאחריה כלום דאי הדר ועבד אז מאמר כמאן דליתיה דמי:

אמרינן מאי ליגזור נגזור חליצה אחר גט משום חליצה אחר חליצה כל הני תחלוץ ותזיל רש"י ז"ל פי' בניחותא מאי איפכת לן כל ימיה תחלוץ ותזיל ואין בו אלא טורח ב"ד ולא מחוור חדא דהא איכא למיחש שאם חולצת מתייבמת ועוד דכי האי לישנא לא איתמור בשום דוכתא אלא בתמיה ולפי זה הל"ל תחלוץ ומה בכך. לכך פירשוה בתמיה וכי כל ימיה תחלוץ ותזיל ומה ירויחו בזה וכי למירק באנפוהי צריך דבשלמא לגזור שלא יבא לבעול אחר ביא' או אחר גט יש לחוש אבל לרבות בחליצות אין לחוש כלל:

ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה פי' שאם אין אנו פוסלים חליצה שלאחר מאמר יבאו להכשיר חליצה אחר ביאה פי' ויאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה:

לגזור חליצה וכו' אטו חליצה אחר מאמר מי לא בעינן גט למאמרו ה"נ בביאה אחר חליצה וצריכי גט לביאתו וא"ת והא בביאה פסול' דלעיל דהיינו ביאה אחר חליצה דסגי לה בגט מדאורית' והצריכוה חליצה משום גזירה לא סמכוה לזה עד שגזרו ג"כ שיהא אחריה כלום. ה"נ ליעבדו הכי שיהא אחר חליצה כלום וי"ל דחששא דלעיל חשש' גדולה דאיסור מרובה דאי אתו למבעל אחר ביאה או אחר חליצה שוב אין תקנה לאותו איסו' לשעבר ולכך הזכירהו בגזירתם. אבל הבא פי' יבאו לפטור יבמה כנוסה בחליצ' לחוד אין כאן איסור עדיין והרי יש לו תקנה משום להצריכה גט וא"כ דיינו במה שהוצרכו גט לחליצה:

אמר רבא מ"ט דר"ג פי' דאילו טעמא דרבנן טעמא דמסתבר הוא דכיון דעדיין זיקתא קיימת שיחול בה מאמר אחר מאמר וגט אחר גט ור"ג צריך טעמא:

כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות ב' גיטין וחליצה מאמר בזו ובעל לזו צריכות ב' גיטין וחליצה מאמר לזו ולגט לזו צריכה גט וחליצה מאמר לזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט, פי' כיצד דין שתי יבמות ליבם א' מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וסתמא כרבנן דיש מאמר אחר מאמר, ויבומי לא, דהיכי ליעבד אי לתרווייהו ה"ל משני בתים ואי לחדא הואיל ועשה מאמר בחברתה הל' בונה שתי בתים, וחליצה לא' מהן פוטרת צרתה מאמר לזו וגט לזו פסול גט של אחרונה את הראשונה דקם לי' בלא יבנה וצריכה למאמרו גט וחליצה לזיקתו דחליצה לא מפקעה קידושי' וגט לא מפקעא זיקה, מאמר בזו ובעל לזו אסור לקיימה דהואיל דקמייתא אגידי' בי' הו"ל שני בתים וצריכות שני גיטין זו גט למאמר וזו גט לביאתו וחליצה לא' מהן ופוטרת צרתה, אבל בגט לחודי' לא נפקא בעלת ביאה הואיל וביאה פסולה היא:

מאמר בזו וחליצה לזו כו' הראשונה צריכה גט דחליצה מפקעי הזיקה אבל המאמר לא מפקעא וצריכה גט למאמרו:

גט לזו וגט לזו צריכין הימנו חליצה גט לזו ובעל לזו צריכות גט וחליצה גט לזו ומאמר בזו צריכה גט וחליצה גט לזו וחלץ לזו אין אחר חליצה כלום פי' גט לזו וגט לזו צריכה הימנו חליצה א' ואסור בקרובת שתיהן דרבנן האו דאמרו יש גט אחר גט, גט לזו ובעל לזו צריכה גו"ח ואסור לקיימה דקיימא עלי' באל יבנה מדרבנן משום גט דראשון ובגט בלחוד לא נפקי משום דביאה פסולה היא, גט לזו וחלץ לזה וחלץ לזה אין אחר כו' ואי הדר ומקדש לה לצרתה לא תפסי בה קידושין כר"ע:

חלץ וחלץ או חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר, נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין יבם א' וב' יבמות בין יבמין ויבמה א' פי' אין אחר חליצה כלום ומותר בקרובת שתי' שאין אחר זיקת הראשון שום זיקת יבמין וחליצה בתרייתא לאו כלום היא, וכן גט ומאמר ובעיהל שאחר חליצה הראשונה אינה כלום, או בעל תחילה וחזר ובעל לשני' או מאמר או גט או חליצה אחר ביאה ראשונה אינן כלום ומעשה אחרות לא תשב ומותר בקרובות שני' אין אחר חליצה כלום ארישא קאי ואסיפא שייך לאמר אין אחר בעילה כלום ובגמרא קא בעלי לה, בין יבם וכו' כל הדין האמור למעלה ביבם א' ושתי יבמות הוא נוהג בשני יבמין ויבמה א':

חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין בתחילה בין באמצע בין בסוף הבעילה בין בתחילת הבעילה אין אחריה כלום, ר"נ אומר א' בעוהל וא' חלוצה בין בתחילה בין באמצע בין בסוף אין אחריהן כלום פי' איבם א' ואיבמה א' קמסדר אע"ג דתנאי לעיל והדר תנאי הכא משום סיפא כדבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה כדקתני החליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחרי' כלום והבעילה כו' לאשמיענן פלוגתא דר"נ ורבנן, פי' באמצע בין מאמר לגט כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר בבעלת הגט לא מהני בה מידי ולא בעי' גט למאמר בין בסוף, אחר מאמר וגט חלץ אין אחרי' כלום וחליצה גמורה היא ואי הדר עביד מאמר לא בעי גט דחליצה פקעה כל הזיקה וקיימא עלי' בלאו גמור ואע"ג דחליצה פסולה היא, ביאה באמצע כגון גט לזו ובעל לזו והדר עשה מאמר בשלישית ואסור בקרובתי', באיה בסוף גט לזו וחזר ובא על הא' יש ביאה אחר זיקת יבם ולא סגי' לי' בגט ובעי חליצה ור"נ אומר א' בעילה וא' חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחר אחרי' כלום ונפקי בגט באל חליצה ואי הדר ומקדש לה לאידך אחר בעילה לא מהני מידי:

גמרא: ואמרי' ע"כ לא פליגי אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר אבל גט א' ביבמה ומאמר א' ביבמה מהני. מ"ט אמור רבנן גט ביבמה מהני והא לא כתב רחמנא ביבמה לא בחלוצה ומהדר משום דמהני בעלמא בכל הנשים, דאי אמרת לא מהני גט ביבמה אמרי' גט להוציא וחליצה להוציא מה גט לא מהני חליצה נמי לא מהני ואתי למיבעל אחר חליצה, ומ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני והא לא כתב רחמנא אלא יבמה ובא עלי' משום דמהני בעלמא, דא"א לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות ומדמאמר לא מהני ביאה נמי לא מהני ואתו למיבעל אחר בעילה. פ' אתו ליבם הב' אחר שיבם הא' ומ"ט אמור רבנן האי ביאה פסולה יש אחרי' כלום. פי' ולא מפקעא הזיקה להפטר בגט לבד. והלא מה"ת ביאה כשרה האי ומפקעא זיקה ולמה היא צריכה חליצה, ומהדר אי ביאה אחר גט היא, גזירה באיה אחר גט משום ביאה אח רחליצה פי' אי הוה אמרי' דביאה אחר גט מפקעת כל הזיקה הוו אמרי א"כ ביאה כשרה ומותר לבעול אחר הגט ושמא יתירו גם בעילה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר האי גזירה באיה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה פי' אי אמרינן דביאה מעלייתא היא מפקעא כל הזיקה בהלא חליצה אתו למימר מותר לבעול אחר המאמר, ויתירו נמי לבעול אחר בעילה, פי' לבעול השני אחרי שבעל הא' דאסורה לי' מדאורייתא. ולהכי מצריכנא חליצה כדי להודיע שלא היתה ביאה כשרה ומ"ט אמור רבנן האי חליצה פסוהל אין אחרי' כלום. מאי לגזרו ליגזר חליצה אחר הגט או אחר המאמר מפקעת כל הזיקה ואין אחרי' כלום דאי הדר ועביד מאמר או גט לג' לא מהני ומאי לגזור משום חליצה אחר חליצה. פי' דלא ליתני לחלוץ לב' יבמות זו אחר זו או שני יבמין ויבמה אחת זה אחר זה מאי איכפת לן כל הכי תחלוץ ותוזיל. פי' כל ימי' תחלוץ, ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה, פי' דלא אמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה בלא גט, לא אתי למימר הכי דאטו חליצה אחר מאמר ב' לא בעי גט למאמרו, ה"נ בעי גט לביאתו, והא דאמרנין אין אחרי' כלום בדבר העשוי' אחרי' קאמר, דאי הדר ועבד גט או חליצה או מאמר או מאמר בחברתה לא מיתסר בקרובתי':

ומדגט לא מהני חליצה נמי לא מהניא. ואם תאמר והלא כתיבא בקרא בהדיא חליצה וי"ל שיאמרו דצריך חליצה עם גט דשאר נשים ויצטרן ביבמה גט וחליצה אבל אין לומר דבאשה בעלמא נמי תועיל חליצה דאי חליצה לא מהניא יאמרו דגט נמי לא מהניא והא דכתב בהדיא גט נאמר דהיינו עם חליצה כמו דאמרינן בחליצה שביבמה. וי"ל דדוקא ביבמה שייך שפיר גט וחליצה אבל בשאר נשים לא שייך קריאה כמו ביבמה ולא שייך בהו חליצה כלל ולא אתי למטעי שלא יועיל גט בשאר נשים: