טור מנוקד אבן העזר קב

מי שמת ואלמנתו באה לגבות כתובתה ועליו בעל חוב - אם זמנו של אחד מהם קודם ולא הניח אלא קרקע כדי לפרוע לאחד מהם, מי שזמנו קודם יגבה והאחר ידחה בין אלמנה בין בעל חוב. ואפילו תפש המאוחר מוציאין מידו. לא הניח אלא מטלטלים שאין בהם דין קדימה, וכגון דלא אקנו ליה מטלטלי אגב מקרקעי, ינתנו לבעל חוב אפילו הוא מאוחר ותדחה האשה. ומיהו אם תפשה אפילו שלא בבית דין אין מוציאין מידה. ואם זמן שניהם שוין, או שנשא ולוה ואחר כך קנה, או שלוה ונשא ואחר כך קנה, שחל שיעבודם כאחד משעה שקנה, בין אם הניח מקרקעי או מטלטלי - ינתנו לבעל חוב ותדחה האשה. ואם קדמה האשה ותפשה קרקע - אם קדמה וגבתה בבית דין, כגון שהגבוה בית דין קודם שידעו שהיה שם בעל חוב, אין מוציאין מידה. אבל אם גבתה מעצמה, אפילו על ידי שומא דליכא למימר מאן שם לך, מפקינן מינה. ואם קדמה ותפשה מטלטלין אפילו שלא בבית דין - לא מפקינן מינה. ואם יש שם כדי לפרוע לשניהם בקרקע ובמעות - אם זמנן שוין, נותנין לבעל חוב מעות ולאשה קרקע. ואם קדמה לגבות מעות - כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל - שמוציאין מידה ונותנין לבעל חוב. ולכאורה ייראה שלא אמרו כן אלא מפני תקנת בעל חוב, אבל אם חפץ יותר בקרקע וליתן לאשה מעות שומעין לו. והרמ"ה כתב - דאין שומעין לו.

ואם אין זמנן שוה - המוקדם נותנין לו מעות. ואם קדם המאוחר ותפש המעות - לפי דברי אדוני אבי הרא"ש ז"ל שכתב שמוציאין מידה אם קדמה ותפשה מעות כשזמנן שוה, ייראה דהוא הדין נמי שמוציאין המעות מיד המאוחר אם קדם ותפשם.

כתב הרמב"ם: היו כתובים בכתובה נכסי צאן ברזל וטענה שאבדו או שלקחן הבעל, הרי היא בנכסי צאן ברזל כשאר בעלי חובות, ונשבעת שלא לקחה אותם ולא נתנם ולא מחלם וחולקת עם בעלי חובות. ורש"י לא פירש כן, אלא דין נכסי צאן ברזל כדין שאר הכתובה.

הערב לאשה בכתובתה - אינו מתחייב אפילו בקנין, אפילו אם יש נכסים לבעל. אבל הערב לכלתו בשביל כתובתה - מתחייב בקנין אפילו אם אין נכסים לבנו. במה דברים אמורים. - בערב דעלמא, אבל בקבלן שאמר לה 'הנשאי לזה ואני קבלן' או 'אני אתן לך' - משתעבד. ולכאורה נראה דוקא בקנין. אבל הרמב"ם כתב - אפילו בלא קנין, והכי מסתבר דהוי כמו ערב בשעת מתן מעות דלא בעי קנין. והראב"ד כתב - דאפילו ערב גרידא מתחייב בקנין. ולפי זה ערב לכלתו מתחייב אפילו בלא קנין. והכי מסתבר.

הערב לאשה בכתובתה וגירשה בעלה ואין לו נכסים לבעלה לפורעה ותובעת כתובתה מן הערב, לא יתן לה אלא אם כן ידירנה בעלה הנאה על דעת רבים שאין לה התרה שלא יחזירנה, שלא יעשו קנוניא עליו שיגרשנה כדי שתגבה כתובתה מהערב ויחזירנה אחר כך. ואפילו לא הדירה בשעת הגירושין, ידירנה אחר כך כשתתבענו הכתובה. ואסור לאדם שישיאנו עצה שיגרשנה כדי שתגבה הכתובה מהערב, דשמא לא ידירנה הנאה. מיהו אם האב ערב לכלתו כנגד בנו והבן תלמיד חכם והשעה דחוקה לו ואין האב מהנהו מנכסיו - מותר להשיאו עצה לגרש כדי לגבות הכתובה מהאב.

וכן אם ��קדיש כל נכסיו ומגרשה, לא תגבה מן ההקדש אלא אם כן ידירנה. אבל מן הלקוחות גובה אפילו בלא הדירה, ואם ירצה להחזירה אחר כך יחזירנה, שכיון שידעו הלקוחות שיש עליו כתובת אשה אינהו דאפסידו אנפשייהו שקנו ממנו.