קטגוריה:דברים טז כב
נוסח המקרא
ולא תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך
וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
וְ/לֹֽא־תָקִ֥ים לְ/ךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽי/ךָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְלָא תְקִים לָךְ קָמָא דְּרַחֵיק יְיָ אֱלָהָךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְהֵיכְמָא דְלֵיתֵיכוֹן רְשָׁאִין לְמִקְמָא קָמָא הֵיכְדֵין לֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לְמַנָאָה לְפַרְנָסָא גַּבְרָא זִידְנָא דְרַחֲקֵיהּ יְיָ אֱלָהָכוֹן: |
רש"י
"אשר שנא" - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות ואת זו שנא כי חק היתה לכנענים ואע"פ שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לע"א
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲשֶׁר שָׂנֵא – מִזְבַּח אֲבָנִים וּמִזְבַּח אֲדָמָה צִוָּה לַעֲשׂוֹת; וְאֶת זוֹ שָׂנֵא, כִּי חֹק הָיְתָה לַכְּנַעֲנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה לוֹ בִּימֵי הָאָבוֹת, עַכְשָׁו שְׂנֵאָהּ (ספרי קמו), מֵאַחַר שֶׁעֲשָׂאוּהָ אֵלּוּ חֹק לַעֲבוֹדָה זָרָה.
רשב"ם
רמב"ן
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
- והשניה: לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך. כי המשים הדיוט עם הארץ שופט על העם הרי הוא כמקים מצבת אבן, כשהוא אבן דומם מבלי דעת, ואין בו כי אם הפרצוף. והרי הוא כמצבה, שהוא הדבר אשר שנא השם יתעלה, רוצה לומר ההדיוט שאין בו ידיעה:
- (המשך הקטע נמצא ב: אברבנאל על דברים יז א)
ואמנם המצבה ביאר בה שנים, עם היות שנמצא זכרונה באבות, לא היתה שמה להעלות עליה עולה, כי תמיד היו בונים מזבח להעלות עליו עולה וזבח. ואמנם היתה המצבה לאות ולזכרון, לעד ולסימן, וכמו שאמר (בראשית לא, נב): "עד הגל הזה ועדה המצבה". וביעקב נאמר כשראה מראות הסולם (בראשית כח, יח): "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה", שהיה זה לסימן אשר שם יהיה בית אלהים, כמו שאמר: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים" וגו'. אמנם המצבה שהיו נוהגים הגויים ה��תה לעולה וזבח, ולכן היו מקימין אותה למעלה. וזה שאמר: "ולא תקים לך מצבה", שאמר בה לשון קימה, לא לשון שימה כמו שבא באבות. ואמר: "אשר שנא", רוצה לומר: מאותה המצבה ששנא ה' אלהיך, שהיא המצבה שהיא לעבוד עליה כמו המזבח; פרט למצבות העדות, שאינם אסורות ולא שנאם השם יתעלה:
ואמנם הבמות שהותרו ישראל להעלות עליהם קודם בנין הבית, לא היו מאבן אחת, אבל היה המזבח בנין אבנים גדול גבוה ולו קרנות ארבעה, ולו יסוד סובב יעלו על יסודו ויקריבו בין קרנותיו. והבמה היתה כעין הר נעשה מעפר מקובץ, ועליו מזבח בנוי להקריב בו. שכל דבר רם וגבוה נקרא כן, "אעלה על במתי עב" (ישעיהו יד, יד), "ואתה על במותימו תדרוך" (דברים לג, כט). אמנם המצבה היא היתה מאבן אחת גדולה, והיתה בימי האבות לסימן ולעדות ולזכרון, כמו שזכרתי; וכן היה האבן שזכר יהושע בדבריו האחרונים (יהושע כד, כז). ובימי הגויים היה המצבה במקום המזבח; ולא היתה מושלכת על הארץ, כי אם בקימה ומעלה, ועל כן ציוותה תורה: "ולא תקים לך מצבה". וביא�� מאיזו מצבה יאסור, באמרו: "אשר שנא ה' אלהיך", רוצה לומר, מאותם מצבות הגויים שעושים להקרבה אשר שנא השם יתעלה אותם, לא מהמצבות שהיו נוהגים האבות לעד ולזכרון. והותר בזה הספק השני:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' א-להיך . אין לי אלא מצבה, (ואשרה) עבודת כוכבים מנין? ודין הוא, ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, (אשרה) עבודת כוכבים ששנואה לאבות, אינו דין שתהא שנואה לבנים!?
מלבי"ם - התורה והמצוה
ו.
ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' . מוסיף " אשר שנא " ללמד שאף מצבה לה', שהיתה אהובה מקדם בימי האבות, וגם משה העמיד שתים עשרה מצבה; עתה אסורה, כי עתה שנא אותה. וכ"ש ענינים שהיו מיוחדים לכו"ם (=לכוכבים ומזלות), שלא היו אהובים כלל, שאסורים.
ולכן במ"ש בפ' בהר ופסל ומצבה לא תקימו , פי' בספרא בהר קה, על המרקוליס שע"ג הדרכים, או על החמנים שבראשי הגגות. כי מצבה לעכו"ם [ששם מיירי לעכו"ם], הוא כ"ש מכאן.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים טז כב.
ה' שונא מצבות
(דברים טז כב): "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ"
ולא תקים לך מצבה (אבן גדולה לזבוח עליה), כי ה' אלהיך שונא הקמת מצבות.
הקבלות
מצבה היא אבן גדולה שמקימים כדי להקריב עליה קרבנות. בפסוקנו נאמר שאסור להקים מצבה, ויותר מזה, ה' שונא הקמת מצבות.
אולם בספר בראשית מסופר שיעקב אבינו הקים מצבה, בראשית כח יח-כב: " "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שֵׁם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל" "רֹאשָׁהּ... וְהָאֶבֶן" "הַזֹּאֶת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" ". וה' לא שנא אותה, להיפך, נראה שהוא קיבל אותה באהבה, (בראשית לא יג): "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ". יעקב התעודד מדברי ה' והקים מצבה נוספת, (בראשית לא מה): "וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה".
בשעת מתן תורה ציווה ה' על בני ישראל להקים לו מזבחות, (שמות כ כ): "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ; בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ", (שמות כ כא): "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ"; אך עדיין היה מותר להקים גם מצבות, כמו שעשה משה מייד אחר כך, (שמות כד ד): "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה', וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".
רק לאחר מכן, בפסוק שלנו הנמצא בספר דברים, נאמר שאסור להקים מצבות, כי ה' שונא אותן. איך ייתכן שה' שונא את מה שאהב קודם לכן?
1. אבן-עזרא פירש בפשטות, שהמצבה שמדובר עליה בפסוקנו היא מצבה לזבוח לאלילים - "מצבה אשר שנא ה' אלהיך ". אסור להקים מצבה שה' שונא, אולם המצבות שהקים יעקב היו לכבוד ה', ולכן ה' אהבן.
2. אולם רש"י כתב בפירוש, שהמצבה האסורה היא אפילו מצבה שמקריבים עליה לה', "ולא תקים לך מצבה - מצבת אבן אחת להקריב עליה, אפילו לשמים. אשר שנא - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא, כי חק היתה לכנענים; ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודת אלילים" ( רש"י ) . וכן פסק הרמב"ם להלכה, "שהזהירנו מעשות מצבה יתחברו אליה ויכבדוה, אפילו הושמה לעבוד האל עליה, וזה כי יתדמה בעבודה זרה כי כן היו עושין הבונין מצבה ומשימין עליה עבודה זרה" ( ספר המצוות לאו יא ) .
המצבות שעשה יעקב היו אהובות, אבל אחרי שהפכו מנהג של עבודה זרה - הן נעשו שנואות. ואכן במקומות שונים נאמר שעובדי האלילים נהגו להקים מצבות לאלילים:
- (שמות כג כד): "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם"
- (שמות לד יג): "כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן"
- (דברים ז ה): "כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ"
- (דברים יב ג): "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא"( פירוט )
אולם, באותם פסוקים ממש נאמר גם, שהכנענים עובדי האלילים הקימו מזבחות, כך שהסבר זה אינו מסביר מדוע המזבח מותר והמצבה אסורה!
3. רמב"ן הקשה על רש"י, והרחיב את ההסבר: "לא הבינותי החק הזה, שהרי הכנעניים גם במזבחות גם במצבות היו נוהגים!... ואולי נאמר, שהחזיקו הכנענים במצבות, ולא היה להם בית עבודה זרה שאין שם מצבה להקטיר עליה ולצוק שמן על ראשה, וכענין שנאמר בבעל (מלכים ב י כו) ויוציאו את מצבות בית הבעל; אבל המזבחות היו במקצתן להקריב גם בהם; והנראה בעיני, כי היו הכנענים השטופים בע"ז עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום הנוצרים עושים כן; והנה, השם הנכבד שנא ומאס כל מעשיהם, ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח, שהוא צורך הקרבנות, אשר הוא יתברך צוה בהם והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו מאז קודם היות ע"ז בעולם" ( רמב"ן ) .
- אך זה עדיין לא מסביר את המצבות שהקים משה מייד לאחר מתן תורה.
4. שמעתי פעם הסבר, שההבדל בין מצבה לבין מזבח מבטא את השינוי באופייה של עבודת ה'. ההבדל בין מצבה לבין מזבח הוא, שמצבה עשויה מאבן אחת, ומזבח עשוי מאבנים רבות המחוברות זו לזו. בימי האבות, עבודת ה' היתה מבוססת על אנשים יחידים: ה' התגלה אל האבות באופן אישי, והם עבדו אותו באופן אישי. אבל מרגע שניתנה התורה לעם ישראל, עבודת ה' הפכה להיות מבוססת על ציבור: ה' מתגלה אל עם ישראל כולו, ונותן תורה שאמורה להנחות את הציבור כולו. המצבה, העשויה מאבן אחת, מסמלת את עבודת ה' של אדם אחד, היוצר קשר עם ה' באופן עצמאי ומקבל ממנו הנחיות אישיות; המזבח, העשוי מאבנים רבות או מגרגרי אדמה רבים המחוברים זה לזה, מסמל את עבודת ה' של ציבור שלם, שה' מתגלה אליו ונותן לו מצוות ציבוריות.
בימי האבות, עבודת ה' היתה ממוקדת באדם הבודד, המתנתק מסביבתו ועובד את ה' באופן אישי, ולכן בימי האבות המצבה היתה אהובה ורצויה; אך בתקופת מתן תורה, ה' רצה לעבור לשלב הבא וליצור קשר עם עם שלם, העובד אותו ביחד, ולכן ציווה על בני ישראל להקים רק מזבחות. לאחר מתן תורה, ה' שונא מצבות - שונא אנשים המתנתקים מן הציבור ומנסים להתקרב אל ה' באופן אישי, כי הם דואגים רק להתקדמות האישית שלהם, וסותרים את המהלך של ה', ליצור ציבור העובד את ה' ביחד.
המצבות שהקים משה לאחר מתן תורה משקפות בדיוק את נקודת המעבר: הוא אמנם הקים מצבות, אבל לא מצבה אחת אלא 12 מצבות, כנגד 12 שבטי ישראל, כסמל לכך שמעכשיו עבודת ה' צריכה לכלול את כל 12 השבטים; יחד עם זה הוא גם הקים מזבח, כסמל לכך שמעכשיו עבודת ה' צריכה לכלול ציבור שלם ומאוחד.
רעיון דומה, בשם הראי"ה קוק, מצאתי במאמר המזבח והמצבה בעבודת ה' / הרב הלל גפן, אלול ה'תשס"א .
מקורות ופירושים נוספים
- "בימי יעקב לא נאמר עדיין ובחקותיהם לא תלכו (ויקרא יח ג) ולכך היה משתמש במצבה לשם שמים כמנהג העובדים והנה זו מצוה מבוארת מן ואם מזבח אבנים תעשה לי אבל מה שאמר בתורה (שם כו א) ופסל ומצבה לא תקימו לכם הם פסל ומצבה להושיב הפסל על המצבה לע"ז כי שם בענין ע"ז דיבר הכתוב אבל יאמר (שם) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה אפילו לשמים מפני שהוא נראה כעובד לשכיות ההם כטעם האשרה שהיא מחוקות העמים ודע כי מזבח הוא בנין אבנים גבוה ולו קרנות ארבע ולו יסוד סובב יעלו על יסודו ומקריבים בין קרנותיו והמצבה אבן אחת גדולה ירימוה להקטיר או להקריב עליה או להיות הכומרים עומדים עליה והבמה כענין הר ועושים אותה מעפר מקובץ ועליה מזבח בנוי להקריב בו כי כל דבר רם וגבוה יקראו כן אעלה על במתי עב (ישעיהו יד יד) על במותי ארץ (דברים לב יג) גם גב האדם יקרא במה על במותימו תדרך (שם לג כט) וכן אמר הכתוב (מלכים א ג ד) וילך המלך גבעונה לזבוח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא" ( רמב"ן ) .
- "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' א-להיך. אין לי אלא מצבה, (ואשרה) עבודת כוכבים מנין? ודין הוא, ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, (אשרה) עבודת כוכבים ששנואה לאבות, אינו דין שתהא שנואה לבנים!" ( ספרי ) .
- "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה'. מוסיף " אשר שנא " ללמד שאף מצבה לה', שהיתה אהובה מקדם בימי האבות, וגם משה העמיד שתים עשרה מצבה; עתה אסורה, כי עתה שנא אותה. וכ"ש ענינים שהיו מיוחדים לכו"ם (=לכוכבים ומזלות), שלא היו אהובים כלל, שאסורים. ולכן במ"ש בפ' בהר ופסל ומצבה לא תקימו, פי' בספרא בהר קה, על המרקוליס שע"ג הדרכים, או על החמנים שבראשי הגגות. כי מצבה לעכו"ם [ששם מיירי לעכו"ם], הוא כ"ש מכאן." (מלבי"ם)
- לפי חז"ל, האבות קיימו את כל התורה עוד לפני שנתנה. אם כך, מדוע יעקב לא קיים את איסור מצבה? ראו רמב"ן על בראשית כו ה , וכן רמב"ן על בראשית כח יח .
- דוגמה נוספת לעבודה שנאסרה כדי להתרחק ממנהגי עבודה זרה, ראו (ויקרא ב יא): "כִּי כָּל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה'"( פירוט ), וכן רמב"ן על ויקרא ב יא .
- המצוה לא להקים מצבה .
- המצוה לא למנות דיין שאינו חכם בדיני תורה .
- רבנים בדורנו למדו מפסוקנו, שאסור לעשות שינויים בסדרי-התפילה בהשפעת מנהגי הגויים, גם אם הם חיוביים כשלעצמם. ראו שיטת הגאון הרב אהרן וואלקין זצ"ל - שו"ת "זקן אהרן" .
- האם מותר להקים מצבה לזכר אנשים שנהרגו בשואה או במלחמות ישראל? ראו שאלות הלכתיות בשואה - קבורה , וכן הנצחת השואה ביהדות החרדית / שרה קפלן .
- מי גשמים, נטיעות ואיסור האשרה / הרב ש"ז כהנא
- מצבה - שלוש משמעויות / אתר מקרא-נט.
- "שלא יקים כל אחד מצבה לעצמו. ורבנו היה רגיל לאמור: לא לעשות מצבה לשם ה' שהיא בלי היקף מחיצות, (בבחינת) ככל הגוים בית ישראל, "כי אם אל המקום אשר יבחר", במקדש, המרוכז במסגרת תורת אלקים חיים, והמאחדת את כל העם לחלקיו" ( מתוך הספדו של הרב יהושע קניאל זצ"ל ) .
- "אין התורה מזכירה "שנאת ה'" אלא בשני מקומות בלבד. האחד מתייחס למקום העבודה: "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך" (דברים ט"ז, כ"ב); והשני מתייחס לסדר העבודה: "לא תעשה כן לה' אלהיך כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם" (שם י"ב, ל"א)." ( עקידת יצחק ובחירת ירושלים / מרדכי ברויאר ) .
- "דע שאם תתבונן בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לא תמצא לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה אלא כלפי עבודה זרה דווקא. ולא תמצא שנקרא אויב ה' או צר או שונא אלא עובד עבודה זרה דווקא" (הרמב"ם, מורה נבוכים א לו ) .
תגובות
בנגב נמצאו 207 אתרי פולחן עם מצבות וכן נמצאו בארץ 14 מקדשים מתקופות הכלכוליתית והברונזה הקדומה .
המקדשים הראשונים בעולם הם מקדש הנמרים בבקעת עובדה והמקדש הכלכוליתי בעין גד
- -- גדעון חרלפ, 2016-09-27 15:03:43
השינוי בעבודת ה' מאבן מונוליתית ואשרה למבנה מקדש ומזבח מורכבים טרם התברר מספיק
- -- גדעון חרלפ, 2016-09-27 15:35:53
בעשרת הדברות לא נאסרה המצבה ולא ברור אם כך הדרישה לאחר מכן מזבח אדמה תעשה לי ? האם רשות האם ציווי מוחלט ?
- -- גדעון חרלפ, 2017-03-17 18:08:58
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-01-24.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים טז כב"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.