ברכות נא א

ללע"ט יפה לרמ"ת רע. סימן הוא. ובהלכות גדולות מפרש ללב לעין לטחול יפה לראש למעים לתחתוניות רע:

עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה כו'. בפרקין בגמ' דבני מערבא אמרי אמר ר' אחא ג' דברים נאמרו בכוס של ברכה עטור ומודח ומלא ושלשתן בפסוק אחד (דברים לג כג) נפתלי שבע רצון ומלא שבע עטור רצון מודח ומלא כמשמעו אמר ר' חייא אם עשיתם כן מה כתוב תמן ים ודרום ירשה אתה זוכה לירש העולם הזה והעוה"ב:

א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ד' דברים בלבד: הדחה ושטיפה חי ומלא:    ונראה שאלו דוקא מעכבין ולא האחרים, ור' יוחנן לעיכובא; אבל מכל מקום לכתחלה ולמצוה מן המובחר בעינן כולהו כדחזיא להו לרב יהודה ולרב חסדא דמעטרי ליה חד בתלמידי וחד בנטלי. ואבעיא לן נמי שמאל מהו שתסייע לימין וא"ר אשי(?) הואיל וראשונים לא אפשיט, אנן נעביד לחומרא. ואף מדברי הראב"ד ז"ל נראה כן.

חי ומלא:    ואם תאמר והא אמרינן לעיל "א"ר יוסי ב"ר חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו שי שיתן לתוכו מים. על כן פרש"י ז"ל שנותנו חי בכוס ואחר כך מוזגו בתוך הכוס; ואי נמי שמוציאו מן החבית לשמו. ובתוספות פירשו "חי" על הכוס ממש, כלומר שיתן בכוס שלם. ושלם קרוי "חי" וכדאמרינן במכות (טז:) "ריסק ט' נמלים ואחד חי" (כלומר ואחד שלם).

והנכון שבכולם מה שכתב רבינו תם ז"ל דלא חי ממש קאמר אלא מזוג ולא מזיג קרי חי וכדאמרינן בסנהדרין (ע.), ולאפוקי שלא ימזגנו לגמרי. והא דאמרינן בשבת (עו:) "המוציא כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית" - דאלמא משמע דמזגינן ליה לגמרי. יש לומר ד-"חי" היינו מזוג ולא מזוג עד בברכת הארץ ומשם ואילך מזיג ליה לגמרי כדאמרי בסמוך לפי גרסת קצת ספרים: "חי א"ר ששת עד ברכת הארץ". ויש ספרים נמי דגרסי "מוסיף בברכת הארץ" כלומר מוסיף מים בברכת הארץ. וכתב הראב"ד ז"ל "חי עד ברכת הארץ" ולא ידענא מאי מעליותא היא, וכל העשרה דברים למעליותא נינהו ואפשר שהוא מעין שובע והמזיגה שהיא באה אחר כך היא תוספת על הברכה והכשירה לברכה. והאידנא נהיג עלמא דלא למיחש לחי עד ברכת הארץ לפי שאין שותין אותו חי כל עיקר. ולפי מנהגם אמרו כן בגמרין.

הא דתניא טבל ועלה בעלייתו הוא אומר אשר קדשנו וכו':    פירשו הגאונים ז"ל בטבילת גר דאכתי גברא לא חזי. ובתוספות פירשו בבעל קרי שאסור לברך וכתבו שכעין טעם זה יש לנו שאנו נוהגין לברך על נטילת ידים אחר הנטילה משום דאיכא מקומות שאינו ראוי לברך קודם כגון בא מבית הכסא וכיוצא בו לא פלוג רבנן ולעולם מברכין אחר נטילה, עוד אמרו דכיון שמברכין קודם הניגוב עובר לעשייתן מקרי שהניגוב צורך הנטילה כדילפינן בפ"ק דסוטה מככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וכו':

א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה הדחה שטיפה חי ומלא:    פירוש ד' אלו הם לעיכוב והשאר למצוה מן המובחר, דליכא למימר דהנך אחריני ליתנהו כלל דהא בכולה סוגיין שקלינן וטרינן עלייהו. ותימא היכי מני ��י בהדייהו דאדרבא אמרינן לעיל דאינו ראוי לכוס של ברכה עד שיתן לתוכו מים. ורש"י ז"ל פירש שצריך שישימנו בכלי חי ואח"כ יתן בו מים. ויש שפירשו חי שיהא הכלי שלם כדאמרינן במכות ריסק תשעה נמלים ואחד חי שפירושו שלם ואמרינן נמי בבבא קמא ששבירתן של כלים זו היא מיתתן.

ור"ת ז"ל פירש דלעולם איין קאי ולאו חי גמור קאמ' אלא מזוג ולא מזוג קרי חי והכי נמי איתמר גבי בן סורר ומורה. וא"ת והא אמרינן בשבת פ' המוציא כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית אלמא מזוג גמור בעינן ליה. י"ל דאחר שהתחיל לברך מוזגו יותר וכדאמרינן בקצת נוסחי ומברכת הארץ ואילך מוסיפין בו מים, ונוסחי נמי איכא דכתיב בהו חי א"ר ששת בברכת הארץ. פירוש דבברכת הארץ בעינן שלא יהא מזוג ביותר מפני שהיא ברכת שובע ומברכת הארץ ואילך שהוא קרוב לשתייתו בעינן שימזגנו כראוי ויכשירהו:

רב (ששת) [חסדא] מעטר להו בנטלי:    פירוש כוסות נאים מונחים על השלחן סביב, ויש פירושים אחרים:

טבל ועלה בעלייתו אומר אקב"ו על הטבילה. פר"ח בשם הגאון, דדוקא בטבילת גר דאכתי גברא לא חזי, (אלא) [אבל] בשאר טבילות מברך עלייהו עובר לעשייתן. ונראה כדפרש"י, שפי' שבימיהן היו בעלי קריין אסורין בד"ת והיו צריכין לברך אחר הטבילה, ובשביל דטבילת בעל קרי שכיחא תקנו כך בכל הטבילות. ואע"ג דהשתא בעל קרי מותר בד"ת, לא נשתנה המנהג. והיינו נמי טעמא שמברכין ענ"י אחר הנטילה, שלפעמים גברי לא חזי לברך קודם הנטילה, כגון שבא מבית הכסא, הילכך לא פלוג רבנן בכל הנטילות אפילו בנוטל לסעודה. ועוד, איכא טעמא אחרינא לנטילת ידים, דאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ד:) כל האוכל בלי ניגוב ידים כאלו אכל לחם טמא, הילכך אחר הנטילה וקודם ניגוב מיקרי שפיר עובר לעשייתן.

הואיל ואידחי אידחי. הילכך לא קיי"ל כרבינא, ואם גמר סעודתו לא הדר מברך.

ת"ר אספרגוס יפה ללב וכו'. אגב דקתני לעיל ד' דברים נאמרו בפת, נקט נמי הכא מילי דאספרגוס משום דבעי למימר ששה דברים נאמרו באספרגוס. וגם נמי, משום דלעיל קתני יין עד שלא נתן לתוכו מים, ואספרגוס קתני אין שותין אותו אלא כשהוא חי.

חי ומלא. וא"ת, הא אמרי' לעיל מודים חכמים (לר"מ) [לר"א] בכוס של ברכה שאין מברך עליו עד שיתן לתוכו מים, ואמרינן נמי בשבת בפ' המוציא יין {דף עו:} כדי מזיגת כוס יפה, מאי כוס יפה, כוס של ברכה. ומפרש התם, דהיינו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. ובהלכות רב אלפס גריס חי עד ברכת הארץ, ובברכת הארץ נותן לתוכו מים כדתנן מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים, והיינו מברכת הארץ ואילך שמזכיר שבח הארץ ואז ימזוג היין כדי שיהא ניכר שבח הארץ, להודיע שהיינות חזקים וצריכין לערבן במים רבים. ולשון אין מברכין עליו לא משמע כפירושו. ועוד, משמע שצריך שיהא מלא בשעת הברכה, וכיון שאין בו אלא רובע רביעית אז הוא חסר הרבה, [ואנן מלא בעינן]. הילכך נראה כפר"ת, שיהיה מזוג קצת ולא כולו, דמזיג ולא מזיג מיקרי שפיר חי, כדאיתא בפ' בן סורר ומורה {סנהדרין דף ע.}, ובברכת הארץ מוזגו כדינו. ורש"י פי', שיתננו לתוך כוס של ברכה חי וימזגנו בתוכו, א"נ מוציאו מתוך החבית לשם ברכה. חי פרישק"ו בלעז. וי"מ, דכל הני דברים שמזכיר, איירי בכוס עצמו. ומפרשים חי, שלם כדאיתא בבבא קמא פ' הכונס {דף נ"ד}, שבירתן של כלים זו היא מיתתן. ואמרינן נמי בפ' בתרא דמכות {דף טז:} ריסק ט' מנלים וא' חי משלימו לכזית, לוקה.

אמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא ד' דברים. נראה דר' יוחנן לא פליג אההיא דמקבלו בשתי ידיו ונותן בו עיניו כדאמר לקמן, א"ר יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין, ואמר רב אשי כיון דלא איפשט להו עבדינן לחומרא, משמע שהיו נוהגין כך. ואמרינן נמי לעיל בפ' כיצד מברכין {דף מג:}, אוחז הכוס בימינו, דלכל מצוה ימין עדיף. ואמוראי דלקמן [ד]עבדי עיטור ועיטוף, היו מחמירין על עצמן לכבוד הברכה.

נוחל לשני עולמות, שנאמר ים ודרום ירשה. ותימ[ה], האיך לומד מכאן דזוכה לעולם הבא. ויש לפרש, דלא איצטרך למילף אלא שזוכה לעולם הזה, מפני ששכר רוב המצות הוא לעולם הבא. ויש מהם שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיים לעולם הבא, וכיון שמכלם יש שכר לעולם הבא, לא צריך קרא להם אלא שנוטל שכר בעולם הזה, וממילא שמעינן לעולם הבא.

התחיל לאכול ולא בירך המוציא ולא גמר סעודתו עדיין מברך המוציא בשעה שנזכר ואם גמר סעודתו ולא בירך אינו מברך המוציא, ויש אומר שאף אם גמר סעודתו הואיל ולא בירך מברך המוציא, ואין הדברים נראין כלל, ואע"פ שבטבל ועלה בעלייתו אומר אשר קדשנו וכו' על הטבילה לא בשוכח נאמרה אלא באדם דלא היה ראוי לברך תחלה כגון גר אבל כל שהיה אפשר לו לברך ולא ברך הואיל ונדחית ברכתו תדחה:
נדרים ושבועות כל שהותר מקצתן הותר כלן כיצד קונם יין שאני טועם שהיין קשה למעים אמרו לו והלא המיושן יפה להם הותר בישן ומאחר שהותר בישן הותר בכל כמו שיתבאר במקומו:
עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, א' טעון הדחה בפנים, ב' טעון שטיפה מבחוץ, ג' חי פי שיהיה היין חי ושמא תאמר הרי ביארנו למעלה שאין מברכים בו בברכת המזון עד שיתן לתוכו מים, פירשו בזה גדולי הפוסקים שעד ברכת הארץ מברך כשהוא חי ומשם ואילך צריך ליתן לתוכו מים, ואם תאמר והרי למלא אנו צריכים והיאך יתן לתוכו אחר שהוא מלא, אפשר שאף המלא דוקא מברכים בארץ ואילך וי"מ חי להוציא את המבושל, ואינו כן שלא נתמעט מבושל אלא לקדוש, וי"מ ללמדנו שלא יהא מזוג כל צרכו וכל זמן שאינו מזוג כל צרכו אדם קוראו חי כמו שאמרו בסנהדרין [ע' ע"א] בענין בן סורר ומורה חי מזוג ולא מזוג, וי"מ חי שיברך ביין שיצא מן החבית באותה סעודה ולא ביין שכבר הוציאוהו מן החבית מאמש, וי"מ שיתנהו חי לתוך הכוס וימזגהו לשם, וי"מ חי על הכלי ובודמה לחביריו שכלם מתפרשים על הכלי ולא על היין ופי' חי שיהא הכלי שלם ולא שבור על דרך מה שאמרו בכלים שבירתן זו היא מיתתן, ד' מלא ר"ל שיהא הכוס מלא, ה' עטור ר"ל שיעטרהו בתלמידים כלומר שיהו התלמידים יושבים סביב המברך או שיעטרהו בכוסות שיהו כל אותם שסביב המברך אוחזים כוס בידם, וי"מ בזה שצריך ליתן מכוס של ברכה לשאר הכוסות, ואין הדבר כן אלא שכל שניתן בכוס לשם ברכה, ברכה חלה עליו כמו שיתבאר בפרק ערבי פסחים ממה שאמרו שם גחין ההוא סבא למשתי וכמו שכתבנו למעלה, ו' עטוף ר"ל שיתעטף בטליתו או שיתן סודר על ראשו בשעה שמברך, ז' נוטלו בשתי ידיו מן השלחן ונותנו אח כן בימינו אין ראוי לו שתהא שמאל מסייעת לימין, ואע"פ שלענין עבודה אמרי קבל בימין וסייע בשמאל עבודתו כשרה דוקא בדיעבד, ח' מגביהו מעל השלחן טפח לקיים בו כוס ישועות אשא, ט' נותן עיניו בו כלומר שלא להתיאש ממנו, י' ומשגרו לאנשי ביתו ר"ל לאשתו שאע"פ שכל ברכה דיינו שיטעום המברך בברכת המזון ראוי שיטעמו כלם, וראוי לבעל הבית להשקות את אשתו בכוס שבירך עליו, ואם שתה כל מה שבתוכו נותן בו מן החבית ומשגרו והוא שאמרו כולא נבגא ברכתו היא ר"ל שהברכה חלה על הכל ולשון נבגא פירושו כלי גדול, ואע"פ שכל אלו מצוה מן המובחר אין בהם לעכוב אלא ד' סימן להם חמשה ר"ל חי מלא שטיפה והדחה, וי"מ שאף באלו בדיעבד יצא אלא שהאחרונים אין מקפידים עליהם כלל, ובאלו משתדלים בהם על כל פנים:

הא דתניא טבל ועלה בעלייתו הוא אומר אשר קדשנו וכו' - פירשו הגאונים ז"ל בטבילת גר דאכתי גברא לא חזי. ובתוספות פירשו בבעל קרי שאסור לברך. וכתבו שכעין טעם זה יש לנו שאנו נוהגין לברך על נטילת ידים אחר הנטילה משום דאיכא מקומות שאינו ראוי לברך קודם כגון בא מבית הכסא וכיוצא בו לא פלוג רבנן ולעולם מברכין אחר נטילה. עוד אמרו דכיון שמברכין קודם הניגוב עובר לעשייתן מקרי שהניגוב צורך הנטילה כדילפינן בפרק קמא דסוטה מככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וכו':

הא דתניא טבל ועלה בעלייתו הוא אומר אשר קדשנו וכו' - פירשו הגאונים ז"ל בטבילת גר דאכתי גברא לא חזי. ובתוספות פירשו בבעל קרי שאסור לברך. וכתבו שכעין טעם זה יש לנו שאנו נוהגין לברך על נטילת ידים אחר הנטילה משום דאיכא מקומות שאינו ראוי לברך קודם כגון בא מבית הכסא וכיוצא בו לא פלוג רבנן ולעולם מברכין אחר נטילה. עוד אמרו דכיון שמברכין קודם הניגוב עובר לעשייתן מקרי שהניגוב צורך הנטילה כדילפינן בפרק קמא דסוטה מככה יאכ��ו בני ישראל את לחמם טמא וכו':

אמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה הדחה שטיפה חי ומלא - פירוש ארבעה אלו הם לעיכוב והשאר למצוה מן המובחר. דליכא למימר דהנך אחריני ליתנהו כלל דהא בכולה סוגיין שקלינן וטרינן עלייהו. ותימא היכי מני חי בהדייהו דאדרבא אמרינן לעיל דאינו ראוי לכוס של ברכה עד שיתן לתוכו מים. ורש"י ז"ל פירש שצריך שישימנו בכלי חי ואחר כך יתן בו מים. ויש שפירשו חי שיהא הכלי שלם כדאמרינן במכות ריסק תשעה נמלים ואחד חי שפירושו שלם. ואמרינן נמי בבבא קמא ששבירתן של כלים זו היא מיתתן. ור"ת ז"ל פירש דלעולם איין קאי ולאו חי גמור קאמר אלא מזוג ולא מזוג קרי חי והכי נמי איתמר גבי בן סורר ומורה. וא"ת והא אמרינן בשבת פרק המוציא כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית אלמא מזוג גמור בעינן ליה. יש לומר דאחר שהתחיל לברך מוזגו יותר וכדאמרינן בקצת נוסחי ומברכת הארץ ואילך מוסיפין בו מים:

רב (ששת) [חסדא] מעטר להו בנטלי - פירוש כוסות נאים מונחים על השלחן סביב. ויש פירושים אחרים:

ונוסחי נמי איכא דכתיב בהו חי אמר רב ששת בברכת הארץ - פירוש דבברכת הארץ בעינן שלא יהא מזוג ביותר מפני שהיא ברכת שובע. ומברכת הארץ ואילך שהוא קרוב לשתייתו בעינן שימזגנו כראוי ויכשירהו: