קטגוריה:בראשית לב ו
נוסח המקרא
ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ.
וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃
וַֽ/יְהִי־לִ/י֙ שׁ֣וֹר וַ/חֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְ/עֶ֣בֶד וְ/שִׁפְחָ֑ה וָֽ/אֶשְׁלְחָ/ה֙ לְ/הַגִּ֣יד לַֽ/אדֹנִ֔/י לִ/מְצֹא־חֵ֖ן בְּ/עֵינֶֽי/ךָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַהֲווֹ לִי תּוֹרִין וּחְמָרִין עָאן וְעַבְדִּין וְאַמְהָן וּשְׁלַחִית לְחַוָּאָה לְרִבּוֹנִי לְאַשְׁכָּחָא רַחֲמִין בְּעֵינָךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּמִכָּל מַה דִבְרִיךְ יָתִי אַבָּא לֵית בְּיָדִי אֱלָהֵין הֲווֹ לִי כִזְעֵיר תּוֹרִין וְחַמְרִין עָאן וְעַבְדִין וְאַמְהָן וְשַׁדָרִית לְתַנָאָה לְרִבּוֹנִי דְלָא אָהַנְיַית לִי בִּרְכָתָא הַהוּא לְאַשְׁכָּחָא רַחֲמִין בְּעֵינָךְ דְלָא תִינְטוֹר לִי בָּבִין עֲלָהּ: |
רש"י
"שור וחמור" - דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול ואינו אומר קראו התרנגולים
"ואשלחה להגיד לאדוני" - להודיע שאני בא אליך
"למצא חן בעיניך" - שאני שלם עמך ומבקש אהבתך
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שׁוֹר וַחֲמוֹר – דֶּרֶךְ אֶרֶץ לוֹמַר עַל שְׁוָרִים הַרְבֵּה "שׁוֹר". אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "בַּלַּיְלָה קָרָא הַתַּרְנְגוֹל", וְאֵינוֹ אוֹמֵר "קָרְאוּ הַתַּרְנְגוֹלִים".
וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי – לְהוֹדִיעַ שֶׁאֲנִי בָא אֵלֶיךָ.
לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ – שֶׁאֲנִי שָׁלֵם עִמְּךָ וּמְבַקֵּשׁ אַהֲבָתְךָ.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והיה להכתוב ראוי שיקדים הצאן כי כן דרך הכתובים להקדימן, מפני שהוא המין הנכבד והנבחר מכל הבהמות שכן כתוב באברהם (בראשית יב) ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר. גם ביצחק כתיב (בראשית כו) ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה. גם ביעקב כתיב (שם ל) ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים, מין הצאן קודם לכל הבהמות. ומה שלא הקדימו בכתוב הזה לפי שלא רצה לפתוח לו בצאן לפי שע"י הצאן נתרוקן עשו מן הברכות וזכה יעקב בהן כענין שכתוב לך נא אל הצאן, אבל כאשר חזרו המלאכים אל יעקב הקדים את הצאן ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר וגו'. גם אחר שנתרצה לו וקבל מנחתו הקדים אותו, והוא שאמר אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי.
ובמדרש ויהי לי שור וחמור, למה הקדים שור, רמז לו כבר נולד יוסף שהוא שטנו של עשו, הוא שכתוב (עובדיה יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום. נקרא יוסף שור שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
דבר אחר, שבא להקטין את עצמו ולומר כשם שברכת הוי גביר לאחיך לא נתקיימה בי, כן כל שאר ברכות לא נתקיימו בי, כי אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ זה לשון רש"י, וקשה א"כ הבעלי חיים מהיכן גידולם אם מן האויר או נולדו יש מאין, אלא כך פירושו, אבא אמר ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וי"ו של ויתן הוראה שאני מחוייב לעשות תחלה בדרך הטבע כל אשר אמצא בכחי לעשות לעבוד ולמשא בהשתדלות כל צרכי וזה המעט אשר אוכל להשתדל בכחי ועוצם ידי ישלח ה' בו את הברכה בתוספת רבוי ושפע, עד אשר זה המעט אשר לפני יפרוץ לרוב, וזו היא הברכה מטל השמים כטל זה אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם, כך תוספת ברכת השפע אינו תלוי ביגיעת כפיו. וכן הארץ תוסיף מסלתה ומשמנה ריבוי שפע, לכך נאמר ויתן בוי"ו כי נוסף על מה שאשתדל בעמל יגיעתי יוסף ה' לי מברכתו שפע שבע רצון ומלא ברכת ה', וכמ"ש (ספרי ראה קנח.) יכול אפילו יושב ובטל ת"ל בכל משלח ידך אשר תעשה. וכך עשיתי שלא הייתי יושב ובטל אלא עבדתי וטרחתי הרבה ותדד שנתי מעיני זה כ' שנה, עד שזה הכף נחת אשר בידי, מושג ממלא חפנים עמל ורעות רוח וזה המעט ככף איש קטנה הכל הוא חלף עבודתי וזו משלי הוא, אבל שום תוספת ברכה לא ראיתי כאן, ואילו היו הברכות מקוימים בי שיוסף ה' לי מטל השמים ומשמני הארץ כאשר אמר אם כן מן הדין היה שיהיו לי שורים וחמורים ועבדים ושפחות פי שנים כפלים כהנה וכהנה אלף פעמים, ולפי ערך הברכות כל אשר אתה רואה לי הוא אינו נחשב כי אם לשור אחד וחמור אחד ואין אני רואה במעשה ידי שום רבוי שפע וברכה כ"א מה שטבע העמל מחייב, כי עם לבן גרתי ולא לחנם גרתי עמו כי אם בעבור העבודה קשה אשר עמלתי והכל בשכר עבודתי, אבל תוספת ברכה אין כאן כי בערך הברכות אין זה כי אם שור אחד,
וא"ת לעולם נתקיימו בך הברכות, ומה שאין בידך כי אם זה המעט היינו לפי שלא טרחת בהם כי אם זמן מועט שנה או שנתים וכפי טבע הטורח לא היה מן הדין שיהיה לך כל כך הרבה, זולת שברכת ה' מצויה במעשה ידך, על זה אמר עם לבן גרתי ואחר עד עתה מיום הליכתי ממך עד עתה זה לי כ' שנה בביתו, ובכל הטורח של זמן רב כזה לא מצאה ידי כביר, כי אם זה המעט אשר בידי המושג מטבע טורח היגיעה הרבה וא"כ אין זה מטל השמים ומשמני הארץ�
ואם תאמר, לעולם לא עמלתי בעבור כל זה כי אם זמן מועט ויפרוץ לרוב מצד הברכות, ומה שלקחת לראיה מאמר ואחר עד עתה, אינו ראיה כי מאן יימר שטרחת ועבדת כל אותן הימים, כי אולי מקצת הימים עבדת ואח"כ היית דר שמה בלא עבדות לפי שישרה בעיניך הישיבה שמה, כי לפעמים קשה על האדם לפרוש מן אנשים טובים שהוא דר ומורגל עמהם, על כן פירש לומר עם לבן גרתי, לבן זה לבן הרמאי והנבל אתה ידעת את האיש ומעשהו, ואויה לי כי גרתי משך זמן רב כזה עם איש רע מעללים, ולמה אחרתי עד עתה, אין זה כי אם ההכרח הביאני עד הלום, כי בכל טורח זמן רב זה לא השיגה ידי כי אם זה המעט אשר לפני.
ואם תאמר, לכך עכבתי זמן רב זה, לפי שחן מקום על יושביו והייתי שמה תושב, על כן היתה הפרידה קשה עלי, על זה אמר גרתי גר הייתי שמה ולא תושב, והייתי מתגורר בשדות ויערות ואם כן חן מקום על יושביו אין כאן וחן בעליו ג"כ אין כאן, כי לבן שמו ונבלה עמו ואף על פי כן עכבתי שמה זמן רב כזה, ואעפ"כ ויהי לי שור וחמור כי בערך הברכות הכל נחשב לשור אחד ואין כאן ברכה כי אם מה שטבע העמל מחייב, וא"כ שום ברכה לא נתקיימה בי לא ברכת הוי גביר, כי גר אנכי, ולא ברכת רבוי שפע הבא מטל השמים ומשמני הארץ, כי זה הכל מצד העמל ולא מצד רבוי ברכה הבאה מטל השמים ומשמני הארץ, לכך נאמר ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו, הראה לו כאילו כל אשר יש לו אינו מן השמים והארץ, כי אם מן הבא בידו דהיינו ממה שבא לו מכחו ועמל ידו, ולא בא לו בתוספת שפע ברכת ה'. ורמז דבר זה לעשו במה שצוה את שלוחיו להשיב על שאלת למי אתה וגו' לעבדך ליעקב, ואיך יאמרו לעבדך ליעקב הרי לה' הארץ ומלואה היה להם לומר, כי מאת ה' העבדים ההם נתונים ליעקב, אלא כדי שלא יבין שבאו לו העבדים מצד תוספת ברכת ה' כי אם מצד עמלו של יעקב, ובכל זאת חלילה מלומר שיעקב תלה היכולת בכחו ועוצם ידו, אלא שמפני היראה הוציא שקר מפיו, ובהתודותו לפני הש"י אמר הפך זה ממש כמו שיתבאר בסמוך בפסוק קטנתי.ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
לי שור. בגימטריא שנולד יוסף. שור בגימטריא קרן יוסף:
ויהי לי שור. ווי לי שיתחברו עתה השור והחמור הטמא והטהור יחדיו:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לב ו.
רכוש
להצניע את העושר
אדם שיש לו רכוש רב צריך להשתדל להצניע אותו, לא 'להוציא עיניים' לאחרים. כך ניתן ללמוד מדבריו של יעקב אל עשו אחיו:
(בראשית לב ו): "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה, וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"
ליעקב היה רכוש רב, אבל בדבריו לעשיו הוא דיבר בלשון יחיד: לא שוורים אלא שור אחד, לא חמורים אלא חמור אחד...
יעקב לא שיקר, שהרי בשפה העברית אפשר לדבר בלשון יחיד כשהכוונה ללשון רבים, למשל אומרים "אלף איש" כשהכוונה "אלף אנשים" (ע"פ רש"י) ; אם כך, אפשר גם להגיד "יש לי שור" כשהכוונה "יש לי שוורים". יעקב בחר להגיד את האמת בשפה שתצניע את עושרו ולא תעורר את קנאתו של עשו.
ועוד: יעקב מדגיש שכל הרכוש שלו הוא רק מן החי - שור, חמור, צאן, עבד, שפחה. הברכה שיעקב 'גנב' מעשיו היתה מעולם הצומח והדומם: (בראשית כז כח): "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ". נראה שיעקב רצה לפייס את עשיו על כך ש'גנב' ממנו את הברכה, ולכן אמר לו "אין לך מה לקנא בי - לא נהניתי בכלל מהברכה הזאת - לא קיבלתי שום עושר מעולם הצומח - כל הרכוש שלי הוא מעולם החי; וגם הרכוש הזה הוא מועט מאד - רק אחד מכל סוג... "...ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך" ". וכך פירש רש"י: " "אבא אמר לי 'מטל השמים ומשמני הארץ', זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ" ".
רבקה ולבן היו כל ילדיו ויורשיו של בתואל. ייתכן שעשו ידע שמגיע לרבקה מירושת בתואל חצי מהמטלטלין של אביה, כמתנת נשואין לאישה שלא קיבלה מתנה מאביה בזמן נשואיה (לפי חוקי חמורבי מספר 181-184), ולבן, בניגוד לחוק, השאיר את כל צאנו של בתואל לעצמו. ניתן להבין זאת כי כאשר יעקב חילק את המחנה שלו לשנים, ייתכן שעשו חשב שיעקב הכין לו את החצי שלו ואין צורך לריב. כאשר יעקב מציין שרכושו קטן, הוא רומז לעשו שהוא לא קיבל את מתנת הנשואין של רבקה, ואין מה לחלק עם עשו.
רכושו של יעקב
יעקב אמר את האמת. לפי החוק, ליעקב יש אולי "שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה" בלבד. כל שאר הרכוש שייך לבנותיו של לבן שהן קיבלו ממנו בגלעד, אם כמתנת נשואין או חלוקת מתנות פרידה.
לפי חוקי חמורבי מספר 258 - 'אם איש שכר רועה - ישלם לו 6 GUR לשנה'. 36 GUR היה כל רכושו של יעקב לאחר שש שנות עבודה, ואולי מזה צריך להוריד את המגורים והאוכל שיעקב קיבל חינם בבית לבן.
כל הצאן שיעקב הוביל היה רכושו של לבן בלבד, כדבריו: "וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לִי הוּא" (ביאור:בראשית לא מג). כל ההסכם בעניין הכבשים החומים היה מרמה אחת גדולה. לבן רימה את יעקב כאשר הוא הוציא את כל החומים מהעדר והשאיר רק צאן לבן, ויעקב, בעזרת אלוהים, רימה את לבן וגרם שכל הוולדות יהיו חומים. כך שלמעשה לא היה הסכם תקף ומחייב, אלא רק הדגמה של גדולתו של אלוהים. לא חשוב מה יעקב חשב, יעקב לא צבר רכוש לעצמו אלא רק ניהל את רכושו של לבן.
בפגישה בהר גלעד, לבן הכריז: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי, וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לִי הוּא" (ביאור:בראשית לא מג), ולבן הוא רשאי לתת כרצונו, (ולכן רחל לא גנבה דבר מלבן - הכל עדיין של לבן). לבן הכריז שיעקב לא מקבל דבר, (אלא את המשכורת השנתית של רועה צאן). כל הרכוש שיעקב לקח שייך לנשותיו בלבד, כמתנת נשואין להן ולידיהן, כדברי לבן: "וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם, אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ".
בצורה זאת לבן גם הודיע לבניו שאין להם צורך לפגוע ביעקב כי ממילא אין לו רכוש והוא לא גנב דבר, והוא, לבן, רשאי לתת לבנותיו מתנות כרצונו ואין להם רשות להתנגד לו.
שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה
יעקב המעיט ברכושו לצורת היחיד.
יעקב השתמש במילה "צֹאן" ולא אמר כבשה ועז. המילה "צֹאן", מציינת מספר של כבשים ועיזים, משתים ומעלה. כך למעשה יעקב כלל את כל המקנה הרב במחנה שלו למילה 'צֹאן'. יעקב יכול היה להשתמש במילה 'מִקְנֵה', וזאת מילה רחבה יותר מאשר 'צֹאן', אולם אז הוא היה חושף שיש לו רכוש רב, וזאת לא היתה כוונתו. הוא רצה להציג לעשו, מה שעשו חשב עליו: שהוא כשלון, ואלוהים לא בחר בו.
ומשפחה?
יעקב השמיט לגמרי את משפחתו.
הוא לא מספר שהוא נשא את כל בנותיו של לבן, שתי נשים, וגם יש לו עוד שתי פלגשים. הוא לא מספר שיש לו אחד עשר בנים ובת.
למעשה אפילו הנשים והילדים לא היו רכושו של יעקב, והיו איתו על תנאי בלבד, כהזהרתו של לבן: "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי" (ביאור:בראשית לא נ), אז לבן ישוב ויקח אותן ממנו. לבן הבין שבנותיו רוצות להיות עם יעקב, ורחל רוצה עוד ילדים ולכן לקחה את התרפים, ולכן הוא השאיר אותן אצל יעקב.
העושר האמיתי הוא יורשים, ככתוב בטרונתו של אברם לאלוהים: "מַה תִּתֶּן לִי, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" (ביאור:בראשית טו ב).
יעקב נותן את הרושם שהוא נכשל במשימה. יצחק פקד עליו: " וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ" (ביאור:בראשית כח ב), וגם "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים", והנה יעקב חוזר ערירי, ללא ילדים. כשלון מוחלט. ליעקב אין ילדים שילחמו בילדיו של עשו.
עשו לא האמין שיעקב חזר עני, ולכן הוא יצא עם ארבע מאות חיילים, אבל נראה שהוא האמין שיעקב לא זכה בילדים, כי הוא שאל את יעקב בפליאה על הנשים והילדים שהשתחוו לו: "מִי אֵלֶּה לָּךְ" (ביאור:בראשית לג ה). בשלב ההוא, יעקב לא חשש יותר מעשו והוא מגלה את האמת על בניו. עשו הובס במלחמה, הוא נמצא לבדו במחנה יעקב כבן ערובה ונתון לחסדו של יעקב. צבאו של עשו מוקף משלושה צדדים בחילים של יעקב, ואינו יכול לאיים יותר.
פירושים נוספים
1. פירשנו שדבריו של יעקב בלשון יחיד נועדו למנוע את קנאתו של עשו ולהרגיע את כעסו;
2. אך יש שפירשו להיפך, שדבריו של יעקב נועדו להראות לעשו עד כמה הוא הצליח, כדי שיידע שה' עוזר לו ולא כדאי 'להתעסק' אתו - בתחילת דרכו היה לו רק שור אחד, ועכשיו יש לו הרבה: " "משור אחד יצאו שוורים הרבה, ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה" " (רבי יהודה, בראשית רבה עה ו ) .
3. ויש שפירשו שדבריו של יעקב רומזים לצאצאים החשובים שעומדים לצאת ממנו, הם נועדו לרמוז לעשיו שליעקב ומשפחתו ישנה חשיבות רבה בתוכנית ההסטורית של ה', ולכן - שוב - ה' עוזר לו ולא כדאי לפגוע בו: " "שור זה משוח מלחמה, חמור זה מלך המשיח... שור זה יוסף, חמור זה יששכר..." " (ראו בראשית רבה עה ו, יב , וכן מדרש תנחומא) .
כנראה שהדברים של יעקב לא שכנעו את עשיו ולא מצאו חן בעיניו, כי בפסוק הבא (פסוק ז) הוא לקח 400 איש והלך לקראת יעקב (אולי הוא רצה לבדוק מה הרכוש האמיתי של יעקב). יעקב הבין שבסוף עשיו יגיע אליו יגלה את האמת, ולכן הוא ניסה לפייס את עשיו בדרך אחרת – הוא שלח לו מנחה מהרכוש שלו (פסוקים 13 - 20), ואז אמר לו (בראשית לג יא) "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, כי חנני א-להים וכי יש לי כל": אתה יכול לקחת את הברכה בחזרה, אני לא צריך אותה, כי א-להים נתן לי כל מה שאני צריך.
ראו גם:
- "למצוא חן בעיניך" - המשמעות של מציאת חן בעיני- / מיכאל עזרא .
- תיאורים נוספים של רכוש בספר בראשית
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-22.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לב ו"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.