מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
IAR-80/IAR-81 |
|
מאפיינים כלליים |
|---|
|
סוג |
מטוס קרב/קרב-הפצצה |
|---|
|
ארץ ייצור |
רומניה רומניה |
|---|
|
יצרן |
IAR (תעשיית התעופה הלאומית של רומניה) |
|---|
|
תקופת שירות |
1941–1952 (כ־11 שנים) |
|---|
|
צוות |
1 |
|---|
|
יחידות שיוצרו |
461  |
|---|
|
משתמש ראשי |
רומניה רומניה |
|---|
|
דגמים |
בעיקר IAR 80, IAR 81 (על שלל הגרסאות) |
|---|
ממדים |
אורך |
9 מטר |
|---|
|
גובה |
3.6 מטר |
|---|
|
מוטת כנפיים |
11 מטר |
|---|
|
שטח כנפיים |
17 מ"ר |
|---|
|
משקל ריק |
2,200 ק"ג |
|---|
|
משקל המראה מרבי |
3,030 ק"ג |
|---|
  | |
ביצועים |
מהירות מרבית |
510 קמ"ש |
|---|
|
טווח טיסה מרבי |
730 ק"מ |
|---|
| | |
חימוש |
תותחים |
2 תותחי 20 מ"מ ו–2 7.92 מ"מ |
|---|
|
פצצות |
2 פצצות של 50 ק"ג ופצצה 250 ק"ג |
|---|
|
רקטות |
2 רקטות BR-21 |
|---|
| | |
הנעה |
משתנה מדגם לדגם | | | |
| |
IAR-80 (או IAR-81 בדגם המתקדם) הוא מטוס קרב ותקיפה קלה תוצרת תעשיית התעופה הלאומית של רומניה, על בסיס מטוס PZL P-24 הפולני. הוא יוצר בין השנים 1940–1944 בכמות של כ־400 יחידות, והיה בשירות עד שנת 1952 בחיל האוויר הרומני.[1]
עקב צורכי הביטחון של רומניה והרצון לשמור אותה עצמאית ככל ה��פשר מבחינה זאת מבחינה תעשייתי וכלכלית. בעוד רוחות מלחמה החלו מנשבות מעל אירופה. הוחלט ברומניה בסוף שנות ה–30 על פתיחת פרויקט ליצור מטוס קרב מקומי. בראש צוות הפרויקט עמדות פרופ' יון גרוסו, יון קושריאנו, אינג' ג'ורגה זוטה, ויזירו גרוסו ויון וולנר. לבסוף הוחלט כי המטוס החדש יהיה מבוסס על PZL P-24 שיוצר ברישיון אותו יחליף כמטוסי קו ראשון. עיקר השינויים שהוכנסו היו הכנף החדשה לחלוטין, תא הטייס שחלו בו שינויים בנוסף לסגירתו והרחקתו לאחור, בעוד החימוש והמנוע השתנו לא הרף. לעומת זנב המטוס בו לא יכול שינוי גם בדגמים המתקדמים. הפרויקט שהתקדם באיטיות הניב פרי באפריל 1939 עם טיסת המבחן של האב-טיפוס שהשיגה תוצאות חיוביות מלבד כמה בעיות קלות שהתגלו בבדיקות תוקנו במהלך השנה הבאה. אב הטיפוס המשופר של IAR-80 התחרה אל מול ההיינקל 112 הגרמני שהגיעה זה עתה לקראת הזמנה ומלבד ביצועי המנוע והחימוש IAR-80 הוכיח את עדיפותו. חיל האוויר הרומני התרשם והזימן את ה–100 היחידות על חשבון ההזמנה של המטוס הגרמני.
מטוס זה שהיה יכול בתחילת דרכו להוות אתגר גם למטוסים הטובים ביותר של אותה התקופה (כמו: המסרשימיט והספיטפייר) "לא הגשים את חזונו" במלואו עקב הקשיים שהוצבו בפני תעשיית התעופה הצעירה של רומניה והצורך שלה לבחור צד בסכסוך הבין מעצמתי, מה שהוביל לבסוף גם העדפה ביבוא מאשר יצור מקומי.[2]
מטוס זה ראה יחסית פעילות מוגבלת אבל מגוונת בין היתר בחזית המזרחית במבצע ברברוסה ובהגנה על נכסים אסטרטגים בשטח האווירי של רומניה מפני הפצצות בעלות הברית[3]
