Abbey Road

*Abbey Road*
	אלבום אולפן מאת הביטלס
יצא לאור	26 בספטמבר 1969
הוקלט	20 באפריל - 18 באוגוסט 1969
מקום הקלטה	אולפני EMI, אולפני אולימפיק, אולפני טרידנט
סוגה	רוק • בלוז • פופ • רוק פסיכדלי • פרוטו פרוג
שפה	אנגלית
אורך	47:29
חברת תקליטים	אפל, פרלופון, EMI
הפקה	ג'ורג' מרטין

ערך זה עוסק באלבום של להקת הביטלס. אם התכוונתם לאולפני ההקלטה שעל שמם נקרא האלבום, ראו אולפני אבי רוד.

Abbey Road (אבי רוד) הוא אלבום האולפן ה-12 של להקת הרוק הבריטית הביטלס שיצא ב-26 בספטמבר 1969 על ידי אפל רקורדס, חברת ההפקות של הלהקה עצמה. זהו האלבום האחרון שהוקלט בפועל על ידי הביטלס והפקתו היא היצירה האחרונה שהלהקה יצרה בשלמותה, ונחשב על ידי רבים לאלבום אייקוני וההצלחה המסחרית הכי גדולה של הלהקה, שהיווה אבן דרך בתרבות הרוק, ובמוזיקה בכלל. אמנם האלבום Let It Be יצא לאור לאחר אבי רוד, אך למעשה הוא הוקלט לפניו.

הסינגל הכפול ממנו, "Come Together" לצידו של "Something", יצא באוקטובר והיה במקום הראשון בבילבורד הוט 100 בארצות הברית. האלבום דורג במקום ה-14 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין המוזיקה רולינג סטון.

האלבום נקרא על שם הרחוב בו שכנו אולפני ההקלטה של חברת EMI, שם הוקלט האלבום. והתמונה שהפכה לאייקונית שעל העטיפה צולמה ברחוב זה, ליד האולפנים. בעקבות הצלחת האלבום הוחלף שם האולפן בשנת 1970 מ'אולפני EMI' ל'אולפני אבי רוד'.

רקע

האלבום "Let It Be", שהוקלט בתחילת 1969, נכתב בתקופת מתח רבה ולכן רובו עצוב ואינטימי והוא נגנז על ידי הלהקה עד לשלב מאוחר יותר. פול מקרטני הציע למפי�� הביטלס ג'ורג' מרטין שהלהקה תחזור לעשות אלבום "בדרך שעשינו זאת פעם",^[1] בלי הקונפליקטים הרבים שהתחילו מאז הקלטות האלבום "The Beatles" (ידוע בכינויו "האלבום הלבן"). מרטין הסכים, אבל תחת התנאי המחמיר^{[דרושה הבהרה]} שכל הקבוצה - בייחוד ג'ון לנון - ירשו לו להפיק את התקליט באותו האופן כמו האלבומים הקודמים ושתהיה משמעת באולפן ההקלטות.^[2]

הסשנים הראשונים ל-Abbey Road התחילו ב-22 בפברואר 1969, רק שלושה שבועות לאחר סיום הקלטות Get Back (שמו המקורי של האלבום Let It Be). שם, הלהקה התחילה להקליט את "I Want You (She's So Heavy)" יחד עם הליווי של בילי פרסטון על ההאמונד.^[3] לאחר מכן הלהקה לא הקליטה כלום עד לאפריל בגלל המחויבות של רינגו סטאר לסרט שהצטלם אליו בתקופה, הנוצרי הקסום (אנ').^[4] אחרי עבודה מעטה באותו החודש והקלטת "You Never Give Me Your Money" ב-6 במאי, הלהקה לקחה הפסקה של שמונה שבועות עד ה-2 ביולי ואז המשיכה בהקלטות לאורך יולי ואוגוסט.

סקירת האלבום

צד ראשון

Come Together נכתב במקור לקמפיין של טימותי לירי למושל קליפורניה נגד רונלד רייגן.^[5] השיר נחשב כבד למדי, באופן לא אופייני לביטלס, בעל חיספוס בלוזי ותפקיד גיטרה בס של מקרטני. השירה של לנון הוקלטה באמצעות אלתורי אולפן שנחשבו חדשניים אז (היום מסוגל לבצע זאת כל מכשיר אפקטים דיגיטלי).

השיר השני, Something, הוא בלדת אהבה שכתב ג'ורג' האריסון. לנון חשב ש-Something הוא השיר הטוב ביותר באלבום ומקרטני מחשיב אותו כשיר הטוב ביותר שהאריסון אי פעם כתב.^[6] השיר שוחרר בהמשך כסינגל כפול עם ליוויו של Come Together, מה שהופך אותו לשיר היחיד של האריסון שהיה לאיי-סייד של הביטלס. הסינגל הגיע למקום הראשון של בילבורד הוט 100 בארצות הברית ומדינות רבות אחרות.

לאחריו מגיע השיר Maxwell's Silver Hammer, שיר ילדותי ועליז של מקרטני, על אף שהוא עוסק ברוצח סדרתי מטורף. השיר נכתב אחרי הנסיעה של הביטלס להודו ב-1968 ולא נכנס לאלבום הלבן. לפי טכנאי הקול של הביטלס ג'ף אמריק, לנון אמר על השיר שהוא "עוד ממוזיקת הסבתא של מקרטני" ועזב את ההקלטות.^[7] להאריסון גם נמאס מהשיר, באומרו "היינו צריכים לנגן אותו שוב ושוב עד שפול אהב את זה. זה היה מטרד אמיתי". רינגו סטאר היה יותר סימפטתי לשיר. "זו הייתה מוזיקת סבתות", הוא הודה, "אבל היינו צריכים כזו דברים כאלו על האלבום שלנו כדי שאנשים אחרים ירצו להקשיב".^[7]

Oh! Darling הוא מחווה של מקרטני לבלדות של שנות ה-50, בה נעשה שימוש בצליל באס בסגנון מוטאון. לאחר צאת האלבום אמר לנון במספר ראיונות כי לדעתו הוא היה מבצע טוב יותר את השיר.^[^{דרוש מקור]}

Octopus's Garden היא יצירתו הכתובה היחידה של רינגו סטאר באלבום והשיר השני שרינגו אי פעם כתב. השיר מספר על תמנון החי מתחת לים והוא מבוצע בקולו הליצני והעליז של סטאר, משרה תחושה מבודחת וקלילה.

השיר החותם את צידו הראשון של התקליט, I Want You (She's So Heavy), מהווה ניגוד לשירים שבאו לפניו. אורך שיר אופייני של הביטלס נע בין דקה וחצי ל-3 דקות, אך אורכו של שיר זה הוא כמעט 8 דקות. זהו שיר אפל וכבד יחסית עם תמצית קטנה של רוק כבד. בשיר הזה ניסו הביטלס להשתמש במגוון טכניקות הקלטה שבזמן ההקלטה נחשבו חדישות, כגון הקלטה בערוצים, ריבוי קולות, שימוש בכלים לא קונבנציונליים כאורגן וסינטיסייזר ועוד. השיר מורכב משני חלקים - בראשון, חוזר לנון על השורה "I want you so bad, it's driving me mad" מספר רב של פעמים, לצלילי מקצב סולידי שמזכיר לעיתים את סנטנה. בפזמון, אומר לנון בקול רם את המשפט "She's so heavy" על רקע קצב אינטנסיבי ומאיים יותר. לאחר מכן חוזר הבית במקצב שונה במקצת, ואחריו - הפזמון, שנמשך למעשה עד סוף השיר, במשך למעלה מ-3 דקות - וחוזר על עצמו פעם אחר פעם, כאשר לקראת הסוף מופיע רעש סטטי מוזר וצורם (רעש לבן), שבולע את הכלים האחרים. מי ששומע קטע זה של השיר יכול להבין שזה הרוק הכבד, שרק קיבל את צורתו באותה תקופה. לאחר 7 דקות ו-47 שניות נפסק השיר במפתיע.

צד שני

צידו השני של האלבום נפתח בחזרה לסגנון המוכר של הביטלס. אחרי הכובד המפתיע והאפל של I Want You, ולאחר ההפסקה הפתאומית של המוזיקה, נשמעים צלילים מלודיים בפתיחת השיר Here Comes The Sun, שיר אביבי ואופטימי, אחד מחיבוריו הבולטים של האריסון עבור הביטלס.

השיר הבא, Because, הוא שיר המציג את שיא ההרמוניה הווקאלית שהביטלס הגיעו אליה כלהקה. זהו שיר פילוסופי העוסק בחיים ובאהבה. בפתיחה מנוגן קטע בצ'מבלו על ידי מפיק האלבום ג'ורג' מרטין, שנשמע דומה מאוד ליצירות הקלאסיות של המאה ה-18 (ולקטע הרוק הכבד המנוגן בסוף הצד הראשון של התקליט). אכן, את ההשראה לפתיחה קיבל לנון לאחר שצפה ביוקו אונו מנגנת על פסנתר יצירה של בטהובן.

אחרי שיר זה מתחילה שרשרת שירים המקושרים אחד לשני כמעט עד סופו של האלבום. המחרוזת הזו ידועה בשם "Abbey Road Medley" אשר נמשכת 16 דקות. You Never Give Me Your Money מתחיל כבלדה עם צלילים נוגים של פסנתר וגיטרה, ובהמשך הופך לקופצני ו"רוקי". השיר מסתיים לצלילי חשיכה - קולות לילה וצרצרים, שמהווים קישור ורקע לתחילת השיר הבא - Sun King. לאחר פתיחה של גיטרות וצלילי בס גבוהים, מגיע אקורד ווקאלי הרמוני של לנון ומקרטני ולאחריו הבית היחיד בשיר, המדבר על זריחת השמש, ומורכב, לצד אנגלית, גם מערב רב של מילים באיטלקית, ספרדית ופורטוגזית וכן בג'יבריש, שלרובן אין משמעות אמיתית. השיר מתמזג באופן ישיר לשיר Mean Mr. Mustard, שיר שמח המתאר את קורותיו של האדון האקסצנטרי, ומיד לאחריו - Polythene Pam המתאר את מעלליה של אחותו של אותו אדון, שהיא למעשה שירלי, אחותו של ג'ון לנון. השיר הבא הוא She Came In Through The Bathroom Window, שיר רוק קצבי של מקרטני.

לאחריו מופיע Golden Slumbers, שיר ערש (מילולית: אלו הם קרומי השינה העוטפים את העין), המתחבר ישירות לשיר Carry That Weight. שיר זה מורכב למעשה משורה אחת ויחידה, שלאחריה מופיע בית נוסף של השיר You Never Give Me Your Money שפתח את המחרוזת, וכן אותם אקורדים שמסיימים אותו.

השיר הבא באלבום הוא השיר הקצבי The End. בחלקו הראשון משתעשעים לנון, מקרטני והאריסון באלתורים על הגיטרות, כל אחד בתורו, וכן סולו התופים היחיד של רינגו סטאר בכל הקלטות הביטלס. בחלקו השני, לאחר פאוזה קצרה של פסנתר, נשמע המשפט המסכם - "And in the end, the love you take is equal to the love you make" (בסופו של דבר, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן). אחרי משפט זה, נשמע מצלול של קולות: אורגן, גיטרות, כלי נשיפה ומיתר המסתיים באקורד רב רושם.

בין השירים Mean Mr. Mustard ו-Polythene Pam 'היה אמור להיות עוד שיר קצרצר בשם Her Majesty, למעשה 23 שניות של ליריקה מהירה של פול מקרטני. מקרטני החליט בסופו של דבר לחתוך את השיר הזה החוצה מרצף השירים והורה לטכנאי להפטר ממנו. הטכנאי, לעומת זאת, קיבל הוראות שלא לזרוק לעולם חומר מוקלט של הביטלס, ושמר את השיר הקצרצר לשימוש מאוחר יותר.

לכאורה, אין דרך מרשימה מזאת לסיים את האלבום האחרון של הביטלס. אך לחברי הלהקה הייתה הפתעה: בסוף השיר The End יש כ-20 שניות של שקט מוחלט -המטעה את המאזינים לחשוב שהאלבום הסתיים. לאחר מכן נשמע אקורד פתאומי וחזק, ולאחריו אותו שיר שנחתך על ידי מקרטני - Her Majesty. האקורד המפתיע אינו אלא סיומו של השיר Mean Mr. Mustard. לאחר 23 שניות שבהן פול מקרטני מדבר על הוד מעלתה, נקטע השיר במפתיע, בדיוק כמו בסוף השיר I Want You בצידו הראשון של האלבום.

עטיפת האלבום

עטיפת האלבום עוצבה על ידי ג'ון קוש, שבזמנו עבד באפל רקורדס. התמונה צולמה בידי איאן מקמילן (אנ'). זוהי עטיפת האלבום היחידה של הביטלס בבריטניה שלא מציגה את שם הלהקה או את שם האלבום בעטיפתה הקדמית, מה שהיה רעיונו של קוש, על אף ש-EMI טענו שהאלבום לא יימכר בלי האינפורמציה הזו. מאוחר יותר, הוא הסביר "לא היינו צריכים לכתוב את שם הלהקה על העטיפה... הם היו הלהקה הכי מפורסמת בעולם".^[8]

כמו באלבומים הקודמים של הלהקה, גם באלבום זה השקיעו חברי הלהקה בצורה האמנותית של העטיפה. מאמיני תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני מוצאים בעיצוב העטיפה רמזים רבים לכך שפול מת: על אלבום העטיפה נראים חברי הלהקה חוצים את הרחוב בו ממוקם האולפן שלהם כאשר כולם פוסעים כשרגלם השמאלית קדימה, מלבד מקרטני. טענות נוספות הן כי לנון הולך ראשון, לבוש בלבן ומסמל את אלוהים, רינגו בבגדים שחורים מסמל את קברן ההלוויה, מקרטני נראה הולך יחף עם סיגריה ביד הלא נכונה (מחזיק סיגריה ביד ימין, על אף שהוא שמאלי) - שני סמלים למוות ובסוף התהלוכה הולך האריסון לבוש בג'ינס ומסמל את האזרח שמגיע להלוויה. עוד סימן, הוא מכונית שנוסעת לכיוון פול. סימן נוסף, פול חוצה את המעבר בעיניים עצומות הרומזות על מותו. יש המוצאים רמזים נוספים במכוניות ולוחיות הרישוי הנראות ברקע.

התמונה של הביטלס על מעבר החציה הפכה לאחת התמונות המוכרות ביותר אי פעם.^[8] המעבר הוא יעד פופולרי למעריצי הביטלס, ומצלמת רשת החלה לפעול שם מ-2011. בדצמבר 2010, המעבר הפך לרשום מדרגה II על "החשיבות הפופולרית וההיסטורית שלו"; אולפני אבי רוד קיבלו סטטוס דומה מוקדם יותר באותה שנה.

עטיפת האלבום מהעטיפות המפורסמות ביותר, ופוסטר התמונה נמכר עד היום במאות אלפי עותקים. המקום בו צולמה העטיפה הפך לאתר תיירות, ואנשים רבים מגיעים להצטלם על אותו מעבר חצייה, שעליו הצטלמו הביטלס לעטיפת תקליט זה. פרודיות רבות המחקות את העטיפה התפרסמו, כגון תקליט הופעה חיה בשם "Paul is Live" משנת 1993 שהוציא מקרטני ועל עטיפתו מחווה לעטיפת "Abbey Road" בשילוב במחאה כנגד תאוריות הקשר: בעטיפה נראה אותו רחוב ובמרכזו פול רץ עם כלב.

רשימת השירים באלבום

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי לנון ומקרטני (למעט היכן שמצוין אחרת).

צד א'
מס'	שם	משך
1.	Come Together	4:20
2.	Something (נכתב על ידי האריסון)	3:03
3.	Maxwell's Silver Hammer	3:27
4.	Oh! Darling	3:26
5.	Octopus's Garden (נכתב על ידי סטאר)	2:51
6.	I Want You (She's So Heavy)	7:47
משך כולל:		24:53

צד ב'
מס'	שם	משך
1.	Here Comes the Sun (נכתב על ידי האריסון)	3:05
2.	Because	2:45
3.	You Never Give Me Your Money	4:02
4.	Sun King	2:26
5.	Mean Mr. Mustard	1:06
6.	Polythene Pam	1:12
7.	She Came in Through the Bathroom Window	1:57
8.	Golden Slumbers	1:31
9.	Carry That Weight	1:36
10.	The End	2:05
11.	Her Majesty	0:23
משך כולל:		22:10

מיקומי שיא

‏ ‏‏ מצעדים ודירוגים
מדינה	מצעד	מיקום שיא
ארצות הברית	בילבורד 200	1
ארצות הברית	מצעד האלבומים המסחריים	1

מצעדי סוף שנה

‏ ‏‏ 2023
מדינה	מצעד	מיקום שיא
ארצות הברית	מצעד האלבומים המסחריים	69^[9]
	מצעד אלבומי הרוק והאלטרנטיבי	45^[10]
	מצעד אלבומי הרוק	50^[11]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Abbey Road בוויקישיתוף

מידע על האלבום Abbey Road באתר MusicBrainz
מידע על האלבום Abbey Road באתר AllMusic
האלבום Abbey Road באתר Discogs
האלבום Abbey Road באתר ספוטיפיי
סוכנויות הידיעות, המעריצים חגגו 40 שנה ל"אבי רוד", באתר ynet, 9 באוגוסט 2009
התקליט באתר "תנ"ך הביטלס" (באנגלית)
פרקים 50-51(הקישור אינו פעיל) בתוכנית מסע הקסם המסתורי (Icast)
סקירה מקיפה

הערות שוליים

^ פיטר בקלי, "The Rough Guide To Rock", עמ' 83
^ בארי מיילס, "Many Years From Now", עמ' 552
^ איאן מק'דולנלד, "Revolution in the Head" (גרסת 1997), עמ' 300
^ איאן מק'דולנלד, "Revolution in the Head" (גרסת 1997), עמ' 302, 304
^ איאן מק'דולנלד, "Revolution in the Head" (גרסת 1997), עמ' 314
^ איאן מק'דולנלד, "Revolution in the Head" (גרסת 1997), עמ' 305-306
^ ¹ ² ג'ף אמריק, Here, There and Everywhere My Life Recording the Music of The Beatles, עמ' 281
^ ¹ ² לורנס פולארד, Revisiting Abbey Road 40 years on, באתר BBC,‏ 7 באוגוסט 2009
^ Catalog Albums, Billboard, ‏2023 (באנגלית אמריקאית)
^ Top Rock & Alternative Albums, Billboard, ‏2023 (באנגלית אמריקאית)
^ Top Rock Albums, Billboard, ‏2023 (באנגלית)

[1] פיטר בקלי, "The Rough Guide To Rock", עמ' 83

[2] בארי מיילס, "Many Years From Now", עמ' 552

[3] איאן מק'דולנלד, "Revolution in the Head" (גרסת 1997), עמ' 300

[4] איאן מק'דולנלד, "Revolution in the Head" (גרסת 1997), עמ' 302, 304

[5] איאן מק'דולנלד, "Revolution in the Head" (גרסת 1997), עמ' 314

[6] איאן מק'דולנלד, "Revolution in the Head" (גרסת 1997), עמ' 305-306

[פול_הוא_סבתא-7] ¹ ² ג'ף אמריק, Here, There and Everywhere My Life Recording the Music of The Beatles, עמ' 281

[BBC40-8] ¹ ² לורנס פולארד, Revisiting Abbey Road 40 years on, באתר BBC,‏ 7 באוגוסט 2009

[9] Catalog Albums, Billboard, ‏2023 (באנגלית אמריקאית)

[10] Top Rock & Alternative Albums, Billboard, ‏2023 (באנגלית אמריקאית)

[11] Top Rock Albums, Billboard, ‏2023 (באנגלית)

[1]

הביטלס
ג'ון לנון • פול מקרטני • ג'ורג' האריסון • רינגו סטאר
פיט בסט • סטיוארט סאטקליף • לנון-מקרטני
אלבומי אולפן	Please Please Me‏ (1963) • With the beatles‏ (1963) • A Hard Day's Night‏ (1964) • Beatles for Sale‏ (1964) • !Help‏ (1965) • Rubber Soul‏ (1965) • Revolver‏ (1966) • Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band‏ (1967) • Magical Mystery Tour‏ (1967) • The Beatles‏ (1968) • Yellow Submarine‏ (1969) • Abbey Road‏ (1969) • Let It Be‏ (1970)
סרטים	‏A Hard Day's Night‏ (1964) • !Help‏ (1965) • Magical Mystery Tour ‏(1967) • Yellow Submarine ‏ (1968) • Let It Be ‏(1970) • The Beatles: Get Back ‏(2021)
הנהלה	אלן ויליאמס • בריאן אפשטיין • אלן קליין • אפל רקורדס
הפקה	ג'ורג' מרטין • ג'ף אמריק • פיל ספקטור • נורמן סמית' • אלן פרסונס • אולפני אבי רוד
ערכים נוספים
	The Quarrymen • ביטלמניה • ריצ'רד לסטר • תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני • מסע הקסם המסתורי • קלאוס פורמן • יוקו אונו • אנתולוגיה • רצח ג'ון לנון • LOVE • פיליפ נורמן • סיד ברנשטיין • החיפושית החמישית • הופעת הביטלס על הגג • פירוק הביטלס
דיסקוגרפיה של הביטלס • שירי הביטלס

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.