תמר גטר

תמר גטר
לידה	אפריל 1953 (בת 71); תל אביב-יפו, ישראל
לאום	ישראלית
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
תחום יצירה	ציירת
זרם באמנות	אוונגארד
הושפעה על ידי	רפי לביא, משה קופפרמן
יצירות ידועות	"חצר תל-חי" (1978)
פרסים והוקרה	פרס ז'אק וגניה אוחנה לאמן ישראלי צעיר (1981); פרס סנדברג (1995) ;
	www.tamargetter.com

תמר גטר (נולדה באפריל 1953) היא אמנית וציירת ישראלית.

ביוגרפיה

תמר גטר נולדה בתל אביב, בת יחידה לבת שבע, מורה, ואליהו, מהנדס רנטגן וממקימי תשתית הרנטגן בישראל. בילדותה עסקה במחול, ובנעוריה התאמנה בריצה למרחקים קצרים אצל המאמן דוד קושניר. בשנים 1971–1972 הייתה תלמידתו של רפי לביא.

בהמשך למדה במדרשה לאמנות בבית ברל, ולוותה במשך שנים ארוכות על ידי האמן משה קופפרמן. סיימה תואר ראשון בספרות כללית מאוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1973 החלה להציג בתערוכות ובלטה כאחת האמניות הצעירות המובילות בארץ^[^{דרוש מקור]}. בראשית יצירתה עסקה בנושאים מונומנטאליים כמו מיתוס תל-חי. בהקשר הזה הפעילה ביצירה אחת אמצעי מדיה שונים (צילום, רישום וכדומה) ותפיסות חלל שונות.

גטר השתמשה ברפרטואר שלם של קונבנציות-סימון ויזואלי והציגה את דרך הטיפול שלה בנושא הזה כנושא של העבודות עצמן. בציוריה איחדה רכיבים הזרים זה לזה – תפיסה קולאז'יסטית שהייתה משותפת לאמנים רבים מחוגה, כדוגמת: מיכל נאמן, דגנית ברסט, יאיר גרבוז ורפי לביא (ייתכן שהוא היה זה שהנחיל את הגישה לעמיתיו-תלמידיו).

גטר טיפלה במיתוס הרואי מופשט בדרכים חזותיות באופן שהפך את יצירתה לייחודית.

ב-1982 ייצגה את ישראל, לצד מיכל נאמן, בביאנלה של ונציה.

משנת 1986 ובמשך 9 שנים שהתה גטר בפרנקפורט גרמניה.

כיום מלמדת אמנות בבצלאל ומתגוררת בשכונת בורוכוב בגבעתיים בבניין קובייתי שתכנן^[^{דרוש מקור]} סבה, שמואל גרוסברג.

בשנת 2014 יצא לאור ספרה רוגטקה: סיפורים, בהוצאת רסלינג.