תל בלאטה

תל בלאטה

תל באלטה, צילום ממצפה יוסף
שמות נוספים	שכם הקדומה
מידות
גובה מעל פני הים	523 מטר
היסטוריה
תרבויות	התרבות הכנענית
תקופות	התקופה הכלקוליתית תקופת הברונזה הקדומה תקופת הברונזה התיכונה תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל התקופה הפרסית התקופה ההלניסטית
ננטש	התקופה הרומית בארץ ישראל
סוג	תל
אתר ארכאולוגי
חפירות	1913-1914, 1926-1928, האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל 1956, 1957, 1962 ו-1966 בית הספר האמריקאי לחקר המזרח
ארכאולוגים	ארנסט זלין קרל ואצינגר ג'ורג' ארנסט רייט אלברט גלוק
מצב	הרוס
גישה לציבור	כן
מיקום
מיקום	מזרח שכם המודרנית
קואורדינטות	32°12′49″N 35°16′55″E / 32.213618°N 35.281993°E / 32.213618; 35.281993

תל בלאטה הוא תל בדרום-מזרח שכם, מעט ממערב למתחם קבר יוסף המזוהה כשכם העתיקה. שטחו של התל כ-5 דונמים.

הזיהוי של תל בלאטה עם שכם מבוסס בין השאר על דברים של אוזביוס, אב הכנסייה, הנוסע מבורדו, מפת מידבא ומקורות ביזנטיים אחרים מאשרים את הזיהוי הזה, כמו גם ממצאים ארכאולוגיים משמעותיים.

לפי השערה אחת, שמו של המקום, "בלאטה", משמר את שמה הראשוני של שכם – אלון מורה, ששובש בתרגום השבעים ובתרגומי התנ"ך האחרים ממשמעותו המקורית – 'מישור (=אֵלון) מורה'^[1], ל'עץ אָלון מורה' – בערבית 'בלוט (=אלון מצוי) מורה'. השם נשתמר בשם הכפר שלצידו (ומחנה הפליטים הענק שמדרום מזרח לתל)^[2].

ישנה השערה נוספת, שמקור השם בשיבוש שמו היווני של העץ דולב מזרחי (Platanus orientalis), ולכן מזהים אותו עם פְּלָטָנוֹס (פלטאנוס, פלאטנוס, פלטינוס), יישוב מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל שנקרא ככל הנראה בעקבות העץ^[3]. לפי מסורת השומרונים גדל במקום זה עץ האלה הנזכר בקשר עם יעקב^[3].

תל בלאטה שוכן במוצאו המזרחי של מעבר שכם, בין השיאים של הר עיבל בגובה 940 מטר והר גריזים בגובה 860 מטר. התל מבורך במעיינות ובקרקע פורייה ושולט על צומת דרכים חשובה של ההר המרכזי על דרך ההר^[4].

החפירות הראשונות שנערכו בתל התבצעו בשנים 1913-1914, 1926-1928^[5] ו-1934 על ידי החוקרים ארנסט זלין וקרל ואצינגר מהאגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל^[6]. החופרים החלו בחשיפתו של קטע חומה באורך 65 מטר בחלקו המערבי של התל, ושם נתגלה שער עם שלושה פתחים (פתחים אלו שימשו ככל הנראה כביצורים בשעת מלחמה). החומה נבנתה מגושי אבן גדולים, חלקם גדולים יותר מ-2 מטר. החוקרים חפרו תעלת בדיקה בתוך תחומי העיר, כדי ללמוד את שכבות התל. נתגלו ארבע שכבות, אך החוקרים טעו בקביעת תאריכיהן, משום שהם לא ידעו באופן מספק על כלי החרס המקומיים. בשכבה העליונה, אותה כינו החוקרים "יוונית", נתגלה כד ובו 850 חיצי ארד ו-7 חיצי ברזל. אלו היו ההישגים של עונת החפירות הראשונה בשכם.

בעונת החפירות השנייה בשכם נחפרו תעלות אחדות בחלקים השונים של התל. סמוך לשער הצפוני-מערבי נתגלה ארמון שכבש (מעין גשר) מוליך אליו מהשער. הכניסה אל המבנה הייתה מחדר שמידותיו 11×6.5 מטר, וגגו נתמך על ידי עמוד אחד. חדר זה הוליך אל האולם העיקרי, שתקרתו נשענה על 10 עמודים. בחלק זה של החפירה הבחינו החוקרים בתיקונים שנעשו בשלבים מאוחרים יותר. סמוך לארמון, נתגלה בניין אחר, שמידותיו 23×23, וזוהה על ידי החוקרים כבית בעל ברית (לפי ספר שופטים, ביתו נהרס על ידי אבימלך). זמן הבניינים שגילו החופרים (תיארוך)^[7]:

1. החומה המערבית, השער הצפוני-מערבי והארמון - 1700 לפנה"ס.
2. החומה המזרחית ואגף שהוסיפו לארמון - 1500 לפנה"ס.
3. המקדש - 1500 לפנה"ס.
4. שלב חורבן קצר, ואחר כך בנייה מחדש - המאה ה-14 לפנה"ס.

בין הממצאים החשובים בעונת החפירה השנייה היו שני לוחות כתובים בכתב היתדות, האחד בענייני מכתב, והשני מכתב מאת מורה המבקש את שכרו מאבי תלמידו. בעונות החפירה שבאו לאחר מכן קשרו החוקרים את השער הצפוני-מערבי, החומה הגדולה ואת השלב הראשון של הארמון עם תקופת אל עמארנה. תוצאות החפירות של משלחת זו לא התפרסמו מכיוון שהושמדו בהפצצות על ברלין בשנת 1943.

בשנים 1956, 1957, 1962 ו-1966 נערכו חפירות חדשות בשכם על ידי ג'ורג' ארנסט רייט^[8], מטעם המשלחת הארכאולוגית של דרו-מקורמיק, ובשנת 1970 נערכה בדיקה נוספת בשכם על ידי בית הספר האמריקני לחקר המזרח. מחפירות אלו נראה כי ראשית היישוב בשכם היה בראשית האלף הרביעי לפנה"ס. זה היה יישוב ארעי, ואילו יישוב הקבע הראשון היה בתקופת החיקסוס. באותה תקופה הוקפה העיר בחלקלקה גדולה, רוחב-26 מטר, גובה-7 מטר. נראה שמעל לחקלקה זו נבנתה חומת אבנים. החלק הגבוה ביותר של התל, האקרופוליס, הוקף בחומה בנוית אבן נפרדת, כדי להגן על בניין שזוהה על ידי החופרים כמקדש חיקסוסי. במקדש היו חצר וכמה שלבי בנייה. בסוף המאה ה-18 לפנה"ס היו בו 9 חדרים, כמה מהם חדרי עבודה. מתחת לרצפות נתגלו קבורות של תינוקות בכדים. במחצית המאה המאוחר יותר חרב הבניין בשריפה ונבנה מחדש. המקדש שמן השלב המאוחר ביותר נחפר עוד בידי הגרמנים (בעונת החפירות הראשונה). לשלב זה שייכת החצר שלפני המקדש ובה 6 עמודים בקצה הצפוני, ואחד במרכזה. בניין זה חרב בפעם האחרונה בשנת 1550 לפנה"ס בערך, כאשר גורשו החיקסוסים מהארץ על ידי המצרים.

מהחפירות בתל עולה כי ראשית היישוב הייתה בתקופה הכלקוליתית בארץ ישראל. בסמוך לתל נמצא גם מערת קבורה גדולה מאוד (11×4 מטר לערך) שנחצבה ושימשה לראשונה בתקופה הכלקוליתית.^[9] ממצאים מהתקופה הכלקוליתית נתגלו גם ב"תל א-נג'מה", הממוקם כ-500 מטר ממערב לתל בלאטה, סמוך לכפר רוג'ייב.

במאה ה-18 לפנה"ס הוקפה העיר סוללת עפר גדולה, שמעליה חומה ובה שני שערים. הסוללה דופנה מבחוץ בקיר חזק בנוי אבנים גדולות. בתוך הביצור נערם מילוי עבה, ומעליו נבנה מקדש מגדול, שרוחבו היה 5 מטר וגובהו היה כנראה רב.^[10] תל בלאטה היה אחד מערים רבות בכנען שהוקמו מוקפות סוללת "עפר כבוש".^[11]

בחפירות של בית הספר האמריקני לחקר המזרח נתגלו ביצוריה העצומים של העיר מסוף תקופת הברונזה התיכונה, לפיכך הציע הארכאולוג רייט, כי "המאמץ האדיר ליצירתו של מבצר בלתי חדיר בתקופת החיקסוס מצביע על כך, שבמאות 17-16 לפנה"ס הייתה שכם עיר מדינה ששלטה על ההר ממגידו בצפון ועד גזר בדרום". שטח העיר הוגדל על ידי בניית חומה שתמכה במילוי מלאכותי. החומה בנויה מאבן ומעליה חומת לבנים. בתוך העיר נבנתה חומה נוספת, דקה יותר. שתי החומות האלו חוברו ביניהן על ידי קירות קצרים, באופן שנוצרה חומת סוגרים. חומה כזו נתגלתה בחלקו המזרחי של התל. החומה החיצונית נבנתה מאבנים גדולות מאוד. בקטע הצפוני-מערבי של החומה נתגלה שער גדול, שמידותיו 19×22 מטר. אותו השער נבנה מחדש בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל. לאחר חמישים שנה בערך, נבנתה חומה חדשה על תוואי החומה הישנה, וגם נבנה שער חדש במזרח. סמוך לשער הצפוני-מערבי, נמצא מקדש מבוצר, מתקופת החיקסוס. המבנה שימש גם מקדש וגם מבצר.^[10]

היישוב במקום התאושש במחצית השנייה של המאה ה-16 לפנה"ס. עם זאת, העיר שנבנתה לאחר הכיבוש המצרי, הייתה קטנה במידה ניכרת. "מקדש המגדל" הוקם במתכונת קטנה יותר, וחלק מן השערים והביצורים שוקמו. מהחפירות בתל עולה כי שכם חרבה שוב במאה ה-14 לפנה"ס והתאוששה כנראה רק בסוף המאה ה-14 לפנה"ס. הרקע ההיסטורי לחורבן זה אינו ברור, אך ייתכן שהדבר קשור לסכסוכים הפנימיים בין ערי המדינה של כנען באותה תקופה^[12].

במהלך המאות 13-12 לפנה"ס, חלה בעיר התאוששות אטית. התרבות החומרית של העיר שייכת כבר, על פי הממצא הקרמי, לתקופת הברזל בארץ ישראל, אולם העיר לא הייתה מבוצרת. שכבת החורבן השנייה והסופית של התל בתקופה זו אירעה במחצית במאה ה-12 לפנה"ס לערך, לאחר מכן לא נתאוששה שוב כ-250 שנים. לאחר תקופת נטישה מהעיר, נתחדש היישוב בשנת 900 לפנה"ס על ידי הישראלים. ירבעם ביצר את העיר והפך אותה לבירתו. מעל למקדש נבנה בית, שזוהה על ידי החוקרים כאסם מלכותי. הריסתה הסופית של שכם הישראלית מיוחסת לשלמנאסר החמישי או לסרגון השני שתקפו את ממלכת ישראל בשנים 720–722 לפנה"ס.

היישוב חרב בשנת 475 לפנה"ס.

בנייתה של שכם מחדש כישוב שומרוני החלה עם האישור שהעניק אלכסנדר מוקדון לשומרונים להקים מקדש על הר גריזים (332 לפנה"ס). להתפתחות שכם, תרם דיכוי מרד השומרונים בעיר שומרון, והפיכתה למושבה של חיילים מוקדונים משוחררים (331 לפנה"ס). בראשית המאה ה-2 לפנה"ס הוקמה על הר גריזים עיר שומרונית גדולה, שגרמה כנראה לירידה במעמדו של היישוב במקום. בשנת 72, בתחילת התקופה הרומית בארץ ישראל, נבנתה במקומה, כקילומטר ממערב, העיר "ניאפוליס" שירשה אותה (שמשמעותו עיר חדשה)^[13][14].

מתחם 'תל בלאטה' היווה מוקד משיכה לחוקרי ארץ ישראל ועתיקותיה, אולם לא משך אליו את הקהל הרחב. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר ישראלים רבים באו לבקר בשכם, רק מעטים הגיעו אל התל^[15].

החל משנת 2010 התל שופץ והוכשר על ידי משרד התיירות ברש"פ ועיריית שכם בשיתוף גורמים אירופאיים^[16], ויחד עם אתרים ארכאולוגים אחרים בשכם, הוכנס למסלולי תיירים וצליינים שבמסגרת ביקורים באתרי נצרות ומקרא, מגיעים לבקר גם בשכם וחפצים בסיור תיירותי.

בגלל הימצאותו בשטח A והצורך באבטחה רחבה, מועטים הביקורים של ישראלים באתר מאז הסכמי אוסלו, והם מתקיימים במסגרת אירועים מיוחדים^[17].

מדי שנה, החל משנת 2014, התשע"ד, עורכת מועצה אזורית שומרון בשיתוף עם 'מרכז סיור ולימוד שומרון' סיור בתל בלאטה כחלק מ'כנס שכם' בו נחקרת העיר שכם מבחינה היסטורית וארכאולוגית, הסיור נעשה בתיאום ביטחוני עם הצבא, ולעיתים נוטל בו חלק גם מח"ט שומרון.

מדיה וקבצים בנושא תל בלאטה בוויקישיתוף

• שמואל אברמסקי, מקדש שכם בימי אברהם אבינו, דבר, 4 בספטמבר 1964

אתרים בשומרון
צפון השומרון	תל דותן • עמק דותן • קסטלום בליסימום • יער ריחן • מצפה שלפים - עמק דותן • שומרון • יער שקד
מרכז השומרון	בריכת ישמעאל • עין מח'נה (מעיין עמשא) • האלות האטלנטיות • מצפה יוסף • מצפה הדר • מצפור רבבה • שכם הקדומה • קבר יוסף • הר גריזים • מוזיאון השומרונים • מקדש השומרונים בהר גריזים • יקב הר ברכה • הר עיבל • מזבח הר עיבל • באר יעקב (שכם) • עין כפיר • עיינות בידאן • הר כביר • בור הציפורים • סבסטיה • גבעת פינחס • קברי אלעזר ואיתמר • אלוני יצהר • קבר השייח' סלמאן אל-פארסי
מערב השומרון	המרפסת של המדינה • נחל קנה • גתות ברקן • דיר קלעה • פארק הצנירים • חורבת כורכוש • חורבת דיר סמען • חורבת צרידה
מזרח השומרון	מצפה שלושת הימים • מצפה מתן • תל חייא • שמורת נבי נון • חורבת עורמה • בריכת אירוס השומרון • מצפה אילן (אלון מורה) • מצפה בניו • בוסתן שלמה • טנא א-תחתא
דרום השומרון	קבר יהושע בן נון • קבר כלב בן יפונה • מעיין אייל • ח'ירבת סמארה • יקב טורא