שלום קרמר

שלום קרמר

לידה	31 במאי 1912 סאנוק, רפובליקת פולין
פטירה	3 באוקטובר 1978 (בגיל 66) ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
פעילות בולטת	מבקר ספרות עברית ועולמית, כותב מאמרים ומסות בתחום הספרות
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
השקפה דתית	יהדות
מספר צאצאים	2

שלום קרֶמֶר (ט"ו בסיוון תרע"ב, 31 במאי 1912 – ב' בתשרי תשל"ט, 3 באוקטובר 1978) היה מסאי, עורך ומבקר ספרות ישראלי.

שלום קרמר נולד ב-31 במאי 1912 בסאנוק שבמחוז לבוב, גליציה (שבעת ילדותו עברה, בעקבות המלחמה, מאוסטריה לפולין). גדל בסאנוק, שם למד ב"חדר" ובבית ספר יסודי פולני עד שנת 1925. בין השנים 1925 ל-1931 למד בבית המדרש לרבנים "תחכמוני" בבירה ורשה, שם רכש השכלה יהודית וכללית וקיבל סמיכה לרבנות, ובמהלך השנים 1931–1932 למד בווילנה לצורך הוצאת תעודת בגרות פולנית. בהמשך, בין השנים 1932 ל-1933 למד שנה אחת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת לבוב. בחודש נובמבר 1934 עלה לארץ ישראל (בשואה נספו בני משפחתו, בהם הוריו שלמה ו, אחיו ואחותו). עם עלייתו התקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים, ובה למד לתואר בוגר ומוסמך בחוגים ספרות עברית, לשון עברית ופילוסופיה, והחל את לימודיו לתואר שלישי (עבודת הדוקטור שעליה שקד, אך לא סיים אותה, עסקה בנושא "דוד פרישמן – חייו ויצירתו"). בשנת 1944 עקר לקריית חיים, שם לימד מקצועות עבריים בבתי ספר תיכוניים. בשנת 1953 חזר לירושלים, ולימד ספרות בבית הספר התיכון "בית חינוך". משנת 1955 ועד לפטירתו בשנת 1978 לימד בסמינר בית הכרם (המכללה למורים ע"ש דוד ילין), והיה שם לאחד משני המורים הראשיים לספרות (יחד עם משולם טוכנר). כתב מסות ומאמרים רבים, שפורסמו בכתבי עת ספרותיים. חלקם כונסו לספריו. בשנת 1970 זכה בפרס ולנרוד (הניתן ליצירה שהתפרסמה ב"מאזנים").^[1] היה מעורכי "מאזנים".^[2] נודע כעורך התוכנית היומית ברדיו "רגע של עברית". במשך שנים היה פעיל בוועד אגודת הסופרים העבריים.

קרמר התגורר בשיכון העיתונאים (ירושלים). נפטר ב-1978, בגיל 66. נקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

היה נשוי לאסתר לבית פרנקל, עובדת סוציאלית בעיסוקה. אב לבת (רחל פארן) ולשני בנים (עו"ד יהושע קרמר, שקיבל את אות יקיר ירושלים לשנת 2022, ואפרים קרמר, הבעלים והמנכ"ל של חברת אשת טורס), וסב לנכדים.

• אבינועם ברשאי, במבוא לספר "פרישמן המבקר", שערך לכתביו של שלום קרמר (הוצאת מוסד ביאליק, 1984): "שלום קרמר נמנה עם מבקרים-המסאים בביקורת העברית, הטובעים את כתיבתם בחותם האישי של הבעתם ושל כוח התרשמותם... מסותיו של קרמר הן בעיקרן מסות-דיוקן, שבהן שרטט דיוקנם של מספרים, משוררים, מבקרים ופובליציסטים... במסותיו המקיפות ניכרת יכולתו להמחיש לקוראו את טבע היוצר ואת טיב יצירתו... במסות רבות שכתב בחן את הרקע החברתי, ששימש את הסופר במצעו הספרותי, ונתן את דעתו על היחס שבינו לבין סביבתו החברתית. זה הטעם, שהעדיף את הנוסח הריאליסטי בכתיבה הספרותית... אולם, בבואו לדון ביוצר זה או אחר, השכיל, בדרך-כלל, לכוון עצמו אל עיקרו של מבוקרו, וביקש להבינו לפי מגמתו ביצירתו"...
• חיים תורן, בשער הספר "על ביקורת ומבקרים- פרקים בתולדות הביקורת העברית", שערך לכתביו של שלום קרמר לאחר מותו (הוצאת אגודת הסופרים העבריים בישראל בשיתוף "עקד", 1980): "המסות על ח"י מבקרים ושתי מסות על 'גדרי ביקורת' ו'נתיבות בביקורת העברית' המכונסות בספר, פרי עמלו ועיונו של מבקר ומסאי בעל תרבות ובעל שיעור קומה, הן חומר עיון ולימוד מעולה לחוקרים ולתלמידים, המבקשים להרחיב ולהעמיק את ידיעותיהם בתולדות הביקורת העברית על גלגוליה, מאבקיה והישגיה…ספר זה מצטרף אל שורת הספרים, שזכה קרמר לפרסם בימי חייו, והם שופכים אור על דמותו היוצרת, שהשכילה להאיר, להסביר ולנתח יצירות ספרותיות, בעיות ספרות, חברה וחינוך בחוש פדגוגי מובהק, בטעם ובהגיון, בשיקול דעת, באמת מידה ובסגנון עברי שורשי, בהיר ומלוטש"…
• אבא בנדויד, במבוא ל"רגע של עברית" מאת שלום קרמר (הוצאת משרד החינוך והתרבות, המחלקה לחינוך מבוגרים, 1980): "שלום קרמר היה איש ספרות מובהק ומורה נלהב. בכל תחומי פעילותו - בביקורת ספרותית, בהוראה ובחינוך - ידע לחשוף לפני קוראיו ובפני שומעיו את היפה, את החשוב ואת הייחוד שביצירה ספרותית ולחבבה עליהם… הוא נהג לכתוב את מסותיו ואת ביקורותיו לא ביבושת המקצועית של מומחה במדע הספרות, אלא בדרך הבעה ציורית של סופר"…

• המבקר הנידח (מרחביה: ספרית פועלים, 1946) – על חיי אברהם אורי קובנר, פועלו בביקורת העברית ומבחר מאמריו.
• חילופי משמרות בספרותנו: מאמרים ומסות (תל אביב: אגודת הסופרים העבריים ליד דביר, תשי"ט).^[3]
• ריאליזם ושבירתו: על מספרים עבריים מגנסין ועד אפלפלד (תל אביב: אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1968).^[4]
• תמורות בלשונו של דוד פרישמן (ירושלים: הוצאת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית, תשל"ג) (לשוננו לעם).
• לשונם של סופרים: א. יעקב קלצקין; ב. דב סדן (ירושלים: הוצאת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית, תשל"ה, 1975) (לשוננו לעם).
• פנים ואופן: מסות על שירה ועל משוררים (רמת גן: אגודת הסופרים העבריים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1976) – "מביאליק וטשרניחובסקי עד זך ופגיס".^[5]

לאחר מותו:

• על ביקורת ומבקרים: פרקים בתולדות הביקורת העברית; עורך: חיים תורן (תל אביב: אגודת הסופרים העבריים בישראל בשיתוף עקד, 1980).^[6]
• רגע של עברית: לקט תיקוני לשון ששודר ב"קול ישראל"; עורך: אבא בנדויד (ירושלים, משרד החינוך והתרבות – המחלקה לחינוך מבוגרים, 1980).^[7] (פורסם לזכרו של שלום קרמר)
• פרישמן המבקר: מונוגרפיה; ערך והקדים מבוא: אבינועם ברשאי (ירושלים: מוסד ביאליק, 1980).^[8]

• פרץ סמולנסקין: מבחר מאמריו; סודר בצירוף מבוא על ידי שלום קרמר (תל אביב: המחלקה לענייני הנוער של הנהלת ההסתדרות הציונות ובהשתתפות קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל על ידי מצפה, תש"ב).
• מ. ל. לילינבלום: מבחר מאמריו; סודר בצירוף מבוא על ידי שלום קרמר (תל אביב: המחלקה לענייני הנוער של ההסתדרות הציונית ובהשתתפות קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל על ידי מצפה, תש"ג).
• ש' שלום ושלום קרמר (עורכים), כרמלית: קובץ ספרותי (תל אביב: דביר וסניף אגודת הסופרים בחיפה, תשי"ד).
• שלום קרמר ויהושע טן-פי (עורכים), ספרי לימוד ביהדות: מבחר ביבליוגרפי (ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, תש"ך 1960).
• י"ח רבניצקי, בשערי ספר; ליקט והקדים מבוא: שלום קרמר (כתבי י"ח רבניצקי) (תל אביב: דביר, תשכ"א).
• שלום קרמר ושלמה שפאן (עורכים, מאסף (דברי ספרות, בקורת והגות) ג (ירושלים: אגודת הסופרים העבריים בישראל, בהוצאת קריית ספר, תשכ"ג).^[9]
• שלום קרמר וחיים תורן (עורכים), ירושלים (שנתון לדברי ספרות והגות) א (ירושלים: אגודת הסופרים העבריים בירושלים, תשכ"ה 1965).
• ג' שופמן, ילקוט סיפורים; ליקט והוסיף מבוא והסברים: שלום קרמר (תל אביב: יחדיו, ואגודת הסופרים העברים בישראל ('מבחר ספרותנו לעם'), תשכ"ז 1966)
• ש' שלום, ילקוט שירים; ליקט והוסיף מבוא והסברים: יצחק עקביהו; עורך הילקוט: ש' קרמר (תל אביב: יבנה בשיתוף עם יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל ('מבחר ספרותנו לעם'), תשכ"ח)
• דוד פרישמן, ילקוט מסות, ליקט והוסיף מבוא והסברים: שלום קרמר (תל אביב: יחדיו ואגודת הסופרים העבריים בישראל ('מבחר ספרותנו לעם'), תשל"ה 1974).

• בן צבי קלישר, בדרך לארץ-ישראל: תלאות-נדודים של פליט צעיר בימי המלחמה (תל אביב: עם עובד, תש"ה 1945).
• אנה זגרס – גאורגי לוקאץ', חליפת מכתבים על הספרות (מרחביה: ספרית פועלים, 1947).

• פנחס פלאי, 'חייל נאמן', ירושלים (רבעון לספרות) יג, 1–2 (תשל"ט), עמ' 4.
• י' קורא, 'שלום קרמר איננו', הדואר, שנה 58, גיליון א (ג' בחשוון תשל"ט, 3 בנובמבר 1978), עמ' 13.
• חיים תורן, 'שלום קרמר: ליום השלושים לפטירתו, הדואר, שנה 58, גיליון ה (א' בכסלו תשל"ט, 1 בדצמבר 1978), עמ' 71.
• חיים תורן, 'על שלום קרמר ז"ל', מאזניים מח (1979), עמ' 136–138.
• הלל ברזל, 'המלווה הנאמן – שלום קרמר כמבקר ספרותי', מאזנים מט, 5 (תש"ם 1979), עמ' 264–266, 279. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

מדיה וקבצים בנושא שלום קרמר בוויקישיתוף

• כרטיס הקבר של שלום קרמר, באתר הר הזיתים
• רשימת הפרסומים של שלום קרמר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• שלום קרמר, דף שער בספרייה הלאומית
• שלום קרמר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

• שלום קרמר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• שלום קרמר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• רשימת המאמרים של שלום קרמר באתר רמב"י
• ישראל כהן, שלום קרמר, באתר פרויקט בן-יהודה
• מת הסופר שלום קרמר, דבר, 4 באוקטובר 1978
• מת שלום קרמר, מבקר ועורך, מעריב, 4 באוקטובר 1978

מפרי עטו:

• 'ידיו הכשרות של סבא', בתוך: אלעזר שרביט (עורך), סאנוק: ספר זיכרון לקהילת סאנוק והסביבה, ירושלים: ארגון יוצאי סאנוק והסביבה בישראל, תש"ל, עמ' 255–262 (ספר יזכור לקהילת סאנוק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 271 ואילך) (זיכרונות כתובים בסגנון סיפורי; התפרסמו במקור בתוך: מאזנים כט, א (יוני 1969))