שוקולד

ערך זה עוסק בממתק המיוצר מזרעי קקאו. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שוקולד (פירושונים).

שוקולד
xocolātl

קוביות שוקולד בשוקולד מותך
מאכלים
סוג	מזונות ממריצים, functional food, רוטב לתיבול, רכיב קולינרי, מגדן
מוצא	מאיה
תאריך יצירה	1750 לפנה״ס
אופן הגשה	ממתק
מרכיבים עיקריים	עיסת קקאו, חמאת קקאו, סוכר ו(בשוקולד חלב) גם חלב

שוקולד הוא ממתק העשוי מזרעים מותססים, קלויים וטחונים של עץ הקקאו הטרופי (Theobroma cacao; "תאוברומה" ביוונית 'מזון האלים'). השוקולד הוא שילוב של מוצקי קקאו וסוכר בשילוב מרכיבים נוספים - לציטין, שתפקידו לסייע למסה להיות נוזלית יותר בהתכת השוקולד (תרחיף) ולא ליצירת תחליב כבדרך כלל, מכיוון ששוקולד לא מכיל נוזלים, ולעיתים ונילין כרכיב טעם. פעמים רבות מכיל השוקולד גם חלב ומוצריו.

ישנם שלושה זנים של עצי קקאו אשר בפוליהם משתמשים לצורך הכנת שוקולד. היקר והנדיר ביותר הוא הקריולו, המשמש כ־10% מתעשיית השוקולד. לפולים של עץ זה טעם מריר פחות וארומטי יותר מאשר שאר פולי הקקאו. פורסטרו הוא הזן הפורה ביותר, בו משתמשים ב־80% מתעשיית השוקולד, ואילו ה־10% הנותרים הם מהזן טריניטריו שהוא הכלאה של שני הזנים האחרים.

בעל מקצוע העובד עם שוקולד ומייצר פרלינים ומוצרי שוקולד נקרא "שׁוֹקוֹלַטְיֵיר" (בעברית: שׁוֹקוֹלָדַאי) או "שׁוֹקוֹלַטְיֵיה" (מצרפתית: Chocolatier).

בני המאיה היו כפי הנראה הראשונים שהשתמשו בפולי עץ הקקאו למאכל. האצטקים גם הם היו צרכנים של משקה קקאו. הם היו מכינים משקה מר (ללא תוספת סוכר) מפולי קקאו טחונים, לעיתים בתוספת פלפל חריף, וניל ופיגמנטו. משקה זה שימש כמשקה מעורר ונחשב לתרופה למחלות שונות וכתרופה לכאבי בטן. עבור האירופאים משקה מר זה היה בבחינת "טעם נרכש".

הראשון שהביא את הקקאו לאירופה היה הרנאן קורטס, שלקח איתו פולי קקאו בחזרה לספרד כמתנה למלך קרלוס הראשון לאחר שהבחין שהמקומיים מתייחסים לפולים אלו כבעלי ערך רב. אולם רק קרוב למאה שנים לאחר מכן, מגלה הארצות ארננדו דה סוטו הכיר לאירופאים את פרי עץ הקקאו באופן מעמיק יותר. המשלוח הראשון המתועד של פולי קקאו לאירופה היה בשנת 1585. בשלב זה עדיין שימשו פולי הקקאו למשקה בלבד, אלא שהאירופאים החליפו את הצ'ילי במשקה האינדיאני בסוכר שהמתיק את המשקה המר, וכך נוצר השוקו. במאה ה-17 נחשב משקה הקקאו למצרך מותרות בקרב האירופאים.

בשנת 1828, הולנדי בשם קונרד ון הוטן המציא שיטה להוציא את השומן מתוך פולי הקקאו וליצור אבקת קקאו וחמאת קקאו. תהליך זה איפשר את יצור טבליות השוקולד המודרניות. ככל הידוע, האנגלי ג'וזף פריי ב־1847 היה הראשון שיצר שוקולד למאכל. דניאל פטר, יצרן דברי מתיקה שווייצרי החל לערוך ניסויים בהוספת חלב אל תוך השוקולד. ב־1875 הוא שיווק את שוקולד החלב הראשון, לאחר שנעזר בפיתוח תהליך יצירת אבקת החלב של אנרי נסטלה. רודולף לינדט השווייצרי המציא את תהליך החימום והערבול של התערובת שאיפשר יצירת מרקם חלק ואחיד של ממתק השוקולד.

מקור המלה שוקולד הוא בשפת נאוואטל של האצטקים, אשר הפיקו מהזרעים משקה שאותו כינו "שוקולטל" (xocolātl, מילולית: "מי קקאו").

בשנות העשרים והשלושים פעלו בארץ שני מפעלים מרכזיים לייצור שוקולד: "ליבר" (שמו המקורי "רענן") שנוסד ב-1920, ו"עלית" שהועתק מלטביה, והוקם ברמת גן ב-1934^[1]. בשנות ה-30 נוסד גם מפעל השוקולד "אופנהיימר" שהחל כעסק משפחתי במטבח ביתו של אשר אופנהיימר ורעייתו^[2]. שחקן מרכזי נוסף נכנס לזירה ב-1954: "צ. ד." שפעל אף הוא ברמת גן עד שהועתק לנצרת עילית בפברואר 1956. עלית התמזגה עם שני מתחריה: ב-1958 רכשה החברה את מפעל צ.ד, וב-1970 את "ליבר"^[3].

בתקופת מלחמת העולם השנייה חלה ירידה בייצור השוקולד בארץ בשל התמעטות ההזמנות הצבאיות ובשל המחסור בפולי קקאו. ב-1943 הגיעה תפוקת השוקולד ל-2,320 טון וב-1945 ירדה ל-1,446 טון^[4].

שנות עצמאות המדינה הראשונות לא היטיבו עם הענף. תעשיית השוקולד הייתה בין הענפים הראשונים שהרגישו את משטר הצנע בארץ. ב-21 באפריל 1949 נאסר הייצור של שוקולד בטבלאות או במשקל פרט ל'שוקולדת-סטאנדארט', ונקבעו לו מחירי מקסימום. גם מכירת ממתקים נוספים הוגבלה^[5]. ב-1951 הופיע צו חדש: כדי להילחם בשוק השחור החליט משרד החקלאות להקים 4 חברות לשיווק ממתקים שיהיו בפיקוח ממשלתי. החברות הללו תרכזנה במחסניהן את כל תוצרת מפעלי השוקולד והממתקים ומשם תחולק על ידי סיטונאים למכולות וקיוסקים. חנויות השוקולד והממתקים נפגעו מהתוכנית והתנגדו לה נחרצות^[6].

בדצמבר 1953 בוטל הפיקוח על המחירים, אך הייצור המקומי המשיך לרדת^[7]. הירידה בביקוש החריפה ב-1956 עקב העלאת מחירי השוקולד כתוצאה מהעלאת המכס על הקקאו.

באוקטובר 1957 התפוצצה "פרשת הסוכר": מפעלים מכרו סוכר שנועד לצרכים תעשייתיים לשוק החופשי.

ב-1965 הותר יבוא חופשי של שוקולד. באותה השנה צרך הישראלי 1.4 ק"ג שוקולד לנפש.

ב-1985 נוסד מפעל "ורד הגליל" בצפת בשותפותם של "כור מזון" ו"אלפורז" השווייצרית, וב-1996 החלה לפעול חברת "מקס ברנר" כחנות שוקולד ברעננה. הצלחתה הביאה לפתיחת סניפים נוספים. ב-2001 נרכשה החברה על ידי עלית.

ב-1977 נכנס "שוקולד נסטלה" לרשתות השיווק בישראל בשותפות עם חברת "אסם". בשנה זו הגיעה צריכת השוקולד הממוצעת ל-2.5 ק"ג בשנה^[8]. המותג החזק ביותר בישראל "שוקולד פרה" של עלית שתפס נתח של 27% משוק השוקולד בישראל.

במרץ 2003 חל מיזוג בין החברות "שטראוס" ו"עלית". עם המיזוג הוחלט שלא יעשה שימוש בלוגו המאוחד "שטראוס-עלית". החלטות נוספות שהתקבלו היו הרחבת מותג "פרה" לכל תחום השוקולד. באותה השנה פתחה עלית שוקולד-בר ראשון במותג "מקס ברנר". הסניף המקומי הצטרף לסניפים נוספים ברחבי העולם, הפועלים במותג זה^[9].

השוקולד השפיע גם על הרבה סרטים וספרים מפורסמ��ם כגון: צ'ארלי והשוקולדה (1964), כמו מים לשוקולדה (1989), שוקולד (2000).

ישנם ארבעה סוגים עיקריים של שוקולד, המסווגים לפי מרכיביהם העיקריים: "מוצקי קקאו", "חמאת קקאו", רכיבי חלב (בדרך כלל אבקת חלב) וסוכר. גופי רגולציה, כדוגמת מנהל המזון והתרופות האמריקאי, מגדירים את היחסים בין מרכיבי סוגי השוקולד, אך ההגדרות אינן בהכרח אחידות:

• שוקולד מריר: לרוב אינו מכיל רכיבי חלב. שוקולד מריר מכיל מוצקי קקאו, סוכר, לציטין ולעיתים ונילין. על פי הגדרות האיחוד האירופי, אחוז מוצקי הקקאו בשוקולד מריר גבוה מ-35%, ואחוז חמאת הקקאו גבוה מ-18%.^[10] ככל שאחוז מוצקי הקקאו עולה, כך נחשב השוקולד לאיכותי יותר, על אף שאין זה המדד היחיד לקביעת איכות השוקולד. שוקולד מריר ניתך בטמפרטורה של 37° צלזיוס.
• שוקולד חלב: מכיל מוצקי קקאו, סוכר, חמאת קקאו, רכיבי חלב, לציטין ולעיתים ונילין. נחשב איכותי פחות משוקולד מריר. טעמו מתוק יותר והוא נתך על הלשון ביתר קלות משום שטמפרטורת ההתכה שלו היא בסביבות 34° צלזיוס. על פי הגדרות האיחוד האירופי, שיעור מוצקי הקקאו המינימלי בשוקולד חלב עומד על 25%, ושיעור השומן (חמאת קקאו ושומן חלב) חייב לעלות על 25%.^[10]
• שוקולד לבן: מכיל חמאת קקאו, סוכר, אבקת חלב, לציטין. לרוב אינו מכיל מוצקי קקאו. יש הגורסים כי שוקולד לבן אינו שוקולד כלל, מכיוון שאינו מכיל מוצקי קקאו המקנים את הגוון החום. על פי הגדרות האיחוד האירופי, שיעור חמאת הקקאו בשוקולד לבן עומד על לפחות 20% ומוצקי חלב יבשים על לפחות 14%.^[10]
• שוקולד בלונדי: מופק על ידי חימום איטי של שוקולד לבן, המעניק לו צבע זהוב ומעורר בו תגובות מייאר. תגובות אלו יוצרות מגוון של תרכובות טעם, התורמות לטעמו דמוי הקרמל.^[11] סוג זה התגלה במקרה בשנת 2006 על ידי שף בחברת ולרונה, ובשנת 2012 הייתה הראשונה לייצרו באופן מסחרי.^[12]
• שוקולד רובי: מכיל מוצקי קקאו, סוכר, אבקת חלב. ייחודו הוא צבעו הוורדרד והטעם ה"פירותי" הטבעי שלו. השוקולד פותח על ידי חברת בארי קליבו והוצג לראשונה בשנת 2017. סוג שוקולד זה התגלה במקרה כעשור לפני הצגתו.

לאחר תהליך ההכנה הבסיסי, עובר השוקולד עיבוד במהלכו הוא מעוצב בצורות שונות, בטבלאות או משמש כציפוי לחומרי מילוי שונים. בצורתו הנפוצה ביותר נמכר השוקולד בחפיסות. לעיתים מוסיפים לשוקולד טעמים כמו מנטה, תפוז או תות שדה (אך גם צ'ילי), או מרכיבים נוספים, כמו אגוזים, שקדים, קרמל וצימוקים. שוקולד אוורירי הוא שוקולד בטבלה, נפוח יותר, המיוצר בתהליך המותיר בועות אוויר מרובות בגופו, כחלק ממרקמו.

שוקולד הוא מרכיב נפוץ בגלידות, בעוגיות, בעוגות, בממרחי שוקולד ובקינוחים אחרים.

פרלינים הם ממתקי שוקולד בציפוי שוקולד (העשוי בתבנית או בטבילה ידנית) ובתוכם מלית, לרוב על בסיס שוקולד ושמנת או חמאה, עם תוספות טעם שונות כגון מחיות פרי או אגוזים, תבלינים, קרמל ועוד.

ראשית, תרמילי הקקאו, המכילים פולי קקאו, נקטפים. הפולים מופרדים מן הציפה הלבנה של הפרי ומונחים לתסיסה. לאחר מכן, קולים וממיינים את הפולים.

הפולים הקלויים עוברים טחינה ממושכת תוך חימום עדין. התוצאה היא נוזל סמיך הקרוי ליקר קקאו. בשלב הבא מועבר ליקר הקקאו למכונה הבנויה מצילינדרים המתגלגלים זה מול זה כשהם כמעט נושקים זה לזה. הליקר מועבר במכונה שוב ושוב, במשך ימים ואף שבועות, תוך כדי שמירה על טמפרטורה קבועה של 45°-50° צלזיוס. התהליך, הנקרא "קונצ'ינג", שוחק את חלקיקי הקקאו הטחון עד לדרגה בה הלשון אינה יכולה לחוש בהם. ליקר הקקאו הוא הבסיס להכנת כל סוגי השוקולד. בתהליך מיוחד ניתן להפריד את ליקר הקקאו לשני מרכיביו - חמאת קקאו, שהיא השומן שבקקאו וצבעה צהבהב-שנהבי בהיר, ואבקת הקקאו המוכרת. בתום שלב זה מוסיפים לליקר הקקאו את המרכיבים הנוספים (סוכר, אבקת חלב, לציטין, ונילין) לפי סוג השוקולד הרצוי.

השלב האחרון נקרא טימפור ("טמפרינג"). לחמאת הקקאו יש שש צורות התגבשות שונות שרק אחת מהן תיתן תוצאה טובה לשוקולד שיהיה קשיח ומבריק. הגבישים השונים נוצרים בטמפרטורות שונות ובתנאים שונים ועל מנת לייצר את צורת הגביש הנכונה (הנקרא גביש בטא), יש לחמם את התערובת לטמפרטורה של 45°-50° צלזיוס, לקרר תוך כדי תנועה מתמדת לטמפרטורה של 28°-29° צלזיוס, ולחמם שוב עד 30°-32° צלזיוס. בתהליך זה, יתגבש השוקולד בצורה אידיאלית. בשלב זה, השוקולד מוכן למזיגה לתבניות ליצירת טבלאות או לכל שימוש אחר.

בזמן עבודה עם שוקולד, לצורך הכנת פרלינים, קישוטים או כל דבר אחר הדורש המסת שוקולד והתקשותו בחזרה, יש לחזור על תהליך הטימפור. ישנן מכונות המבצעות את התהליך וניתן לבצע אותו גם באופן ידני על ידי המסה (על אמבט אדים, במיקרוגל או בדרך אחרת) וקירור על גבי לוח שיש תוך תנועה מתמדת. אחרי החימום הנוסף (ל-29°-32°) יש לשמור על השוקולד בטמפרטורה זו כדי לשמור עליו במצב מתאים לעבודה.

השוקולד הוא מזון עתיר אנרגיה: פולי הקקאו מהם מכינים את השוקולד מכילים כ-50% חמאת קקאו (סוג של שמן צמחי), וכן מכילים פחמימות וחלבונים. יתרה מזאת, בתהליך הייצור מוסיפים לו בדרך כלל סוכר (שהוא המרכיב העיקרי ברוב סוגי השוקולד), חלב או שמנים אחרים המגדילים את ערכו הקלורי של המוצר הסופי. אי לכך, צריכה של כמויות גדולות של שוקולד עלולה לגרום להשמנה.

השוקולד מכיל חומר ממריץ בשם תאוברומין, כמויות קטנות של אנאנדמיד שהוא מוליך עצבי כמו גם קפאין וטריפטופן בכמויות קטנות. השוקולד ידוע גם כחומר ממריץ מאוד אפקטיבי לסוסים, והשימוש בשוקולד נאסר במרוצי סוסים.

בכמויות גדולות מידי התאוברומין בשוקולד רעיל לחיות כגון סוסים, כלבים ותוכים משום שהם אינם מסוגלים לפרק אותו באופן יעיל. התאוברומין עלול להתקיים במחזור הדם שלהם במשך כ-20 שעות (בניגוד ל-2–3 שעות אצל בני אדם) ולגרום להתקף אפילפטי, התקף לב, דימומים פנימיים ואף מוות.

עבור כלב קטן (במשקל כ־5 קילוגרם), כמות קטלנית של שוקולד חלב היא כ־280 גרם. עבור כלב בינוני, במשקל 25 קילוגרם, כמות קטלנית של שוקולד חלב תהיה כ־1.4 קילוגרם. בשוקולד כהה מתוק יש כ־50% יותר תאוברומין ולכן הוא יותר מסוכן לכלבים.

לדעת רוב הפוסקים ברכת השוקולד היא 'שהכל', מכיוון שבמהלך הייצור השתנתה צורתו, ומראהו של השוקולד לא דומה כלל למראיהם של פולי הקקאו. אך הרב דוב ליאור פסק כי ברכתו היא 'העץ', מכיוון שלא מקובל לאכול את הפולים כפי שהם אלא רק בתור שוקולד. על טענת שינוי מראה משיב הרב ליאור כי אין נחשב זה לשינוי מראה, מכיוון שצבעו של השוקולד נותר זהה לצבעם של הפולים.^{[13][14][15][16]}

• תאוברומין
• השוקולד של צבא ארצות הברית

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שוקולד
ערך מילוני בוויקימילון: שוקולד לבן
ציטוטים בוויקיציטוט: שוקולד
ספר לימוד בוויקיספר: שוקולד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שוקולד

• אסף אביר, למה אנחנו מתים על שוקולד?, באתר כלכליסט, 5 בדצמבר 2019
• זהרה רון, עובדות על שוקולד, באתר "מסע אחר"
• חגי להב, מסעות שוקולד בעולם, באתר "לוטוס-הזהב"
• נועה מנהיים, מזון אלים: דרכו המופלאה והעקובה מדם של השוקולד, באתר הארץ, 10 בפברואר 2016
• אלכסנדרה אברוטין, שוקולד: הסם שכולנו אוהבים, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 במאי 2015
• חגית גינזבורג, ‏למה הסינים לוקחים לנו את השוקולד?, באתר ‏מאקו‏, 7 באוגוסט 2014
• תהליך ייצור שוקולד (באנגלית)
• שוקולד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• [1]https://www.mako.co.il/hix-nature/Article-99d2f0662f7b061006.htm
• שוקולד, דף שער בספרייה הלאומית