שבעת המשקים
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים ל"ד–ל"ח |
|---|---|
| משנה | מסכת מכשירין, פרק ו', משניות ד'–ז' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף ל"ה, עמוד ב'–דף ל"ו, עמוד א' |
| משנה תורה | ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק א' |
  | |
שבעת המשקים הם שבעה סוגי נוזלים המוגדרים בהלכה כ"משקה", ויש להם דינים ייחודיים בהלכות טומאה וטהרה. הנוזלים הם: טל, מים, יין, שמן זית, דם, חלב ודבש.[1] בספרות ההלכה מכונים בראשי תיבות: "י"ד שח"ט ד"ם".[2][3]
נוזלים אלו הם היחידים שמכשירים מאכלים לקבל טומאה, ולפי הדעה המקובלת גם היחידים שחלים עליהם דיני טומאה.[4] כמו כן, שבעת המשקים כלולים בתקנת חכמים ליטול קודם אכילת דבר שטיבולו במשקה.
סוגי המשקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתוספתא מובאים מקורות מהמקרא לכך שנוזלים אלו, מלבד מים, נחשבים "משקה":
מניין לדם שהוא משקה? שנאמר: "וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במדבר, כ"ג, כ"ד).
מניין ליין שהוא משקה? שנאמר: "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" (דברים, ל"ב, י"ד).
מניין לדבש שהוא משקה? שנאמר: "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע" וגו' (שם י"ג).
מניין לשמן שהוא משקה? שנאמר: "מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים" (ישעיה, כ"ה, ו').
מניין לחלב שהוא משקה? שנאמר: "וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ" (שופטים, ד', י"ט).
מניין לטל שהוא משקה? שנאמר: "וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה" וגו' (שופטים, ו', ל"ח).
לדברי הרמב"ם בפירושו למשנה, פסוקים אלו הם אסמכתאות, והמקור האמיתי הוא הלכה למשה מסיני[5]. בדומה לכך כתב בספרו "משנה תורה", ששאר המשקים מכשירים לטומאה מ"דברי קבלה" ו"מפי השמועה"[6].
בספרא נלמד שדינים אלו חלים על משקים אלו דווקא, מכך שהפסוק מציין "מים", ולא מסתפק במילים "וכל משקה":
מי פירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדעת רבי אליעזר במשנה, גם מי פירות (למשל דבש תמרים או יין תפוחים) נחשבים משקה, אף על פי שאינם כלולים ברשימת שבעת המשקים. רבי יהושע חולק עליו וסובר שמי פירות אינם נחשבים משקה, מלבד יין מענבים ושמן מזיתים.[4] הרמב"ם פסק כרבי יהושע.[7]
תולדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חכמים מנו משקים אחדים הנחשבים "תולדות" של שבעת המשקים, ודין התולדות האלה כדין שבעת המשקים עצמם. כתולדות המים נחשבים משקים שונים היוצאים מגוף האדם כדמעות, רוק ושתן. מי גבינה נחשבים כתולדות החלב, ולחלק מן הדעות המוחל המופק מן הזית בתהליך הפקת השמן נחשב כתולדות השמן.[8]
דיני המשקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור דיני טומאה במשקים הם הפסוקים בפרשת טומאת שרצים:
(לא) אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ... (לב) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא... (לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם – יִטְמָא; וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, בְּכָל כְּלִי – יִטְמָא ... (לז) וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ – טָהוֹר הוּא. (לח) וְכִי יֻתַּן מ��יִם עַל זֶרַע, וְנָפַל מִ��ִּבְלָתָם עָלָיו – טָמֵא הוּא לָכֶם.
חז"ל פירשו את המילים ”וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא” כעוסקים בשני דינים:[9] הן בהכשר מאכלים לקבל טומאה, בו עוסק תחילת הפסוק, וממילים אלו למדים שגם שאר המשקים מכשירים;[10][11] והן בטומאת המשקים עצמם.[10][12] יש דעות שטומאת משקים אינה אלא מדרבנן,[10][11] והפסוק עוסק בהכשר מאכלים בלבד.[13]
לדעת הרמב"ם, משקה שאינו אחד משבעת המשקים כלל אינו יכול להיטמא או לטמא. לדעת הראב"ד, גם משקים אחרים עשויים לקבל טומאה, אלא שרק שבעת המשקים נחשבים משקה לעניין חיבור בין מאכלים שונים. למשל, בצק שנילוש באחד משבעת המשקים נחשב כדבר אחד וטומאה הנוגעת בחלקו מטמאת את כולו, ואם נילוש במשקה אחר אינו נחשב כמחובר.[14] על סמך דעת הרמב"ם, פסק רבי יוסף קארו שהחיוב ליטול ידיים על מאכל רטוב חל רק על מאכלים הרטובים ממשקים אלו.[2][3]
יש הסבורים שרק בצק שנילוש באחד משבעת המשקים חייב בהפרשת חלה.[15]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "הכשר", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משנה, מסכת מכשירין, פרק ו', משנה ד'; משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק א', הלכה ב'. וראו ההגדרה אצל רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן קנ"ח, סעיף ד': ”אין נקרא משקה בלשון התורה אלא שבעה משקים”.
- ^ 1 2 בית יוסף, אורח חיים, סימן קנ"ח.
- ^ 1 2 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ח, סעיף ד'.
- ^ 1 2 משנה, מסכת תרומות, פרק י"א, משנה ב'.
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת מכשירין, פרק ו', משנה ד'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק י"ב, הלכה א'.
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת תרומות, פרק י"א, משנה ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק א', הלכות ב'–ד'
- ^ משנה, מסכת מכשירין, פרק ו', משנה ה'.
- ^ רש"י, ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל"ד.
- ^ 1 2 3 ספרא, פרק י"א, פסוק ל"ד.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ט"ז, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ד, עמוד א'; מסכת פסחים, דף י"ח, עמוד א'.
- ^ רש"י, מסכת פסחים, דף ט"ז, עמוד א', ד"ה רבי אלעזר אומר.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק א', הלכה ד', והשגת הראב"ד שם.
- ^ דעת הרא"ש, כפי שנתפרשה בבית חדש, יורה דעה, סימן שכ"ט (ולא כהבנת הטור שם). וראו גם הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, יורה דעה, סימן שכ"ט, סעיף א'–ד'.