רקולטה

רקולטה
	עם כיוון השעון מלמעלה: המרכז התרבותי של רקולטה, פלוראליס ג'נריקה, כיכר צרפת ובית הקברות רקלוטה עם הבזיליקה "נואסטרה סניורה דל פילאר"
מידע
עיר	בואנוס איירס
שטח	5.4
אוכלוסייה	157,932 (2010)
קואורדינטות	34°35′26″S 58°23′26″W / 34.590555555556°S 58.390555555556°W
	שכונות נוספות בבואנוס איירס
	לחצו כדי להקטין חזרה

רקולטה (בספרדית: Recoleta) היא שכונת מגורים בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, על חופו של הנהר ריו דה לה פלטה. זהו אזור בעל חשיבות היסטורית ואדריכלית רבה, בשל אדריכלות האמנויות היפות, וכן בשל בית הקברות רקולטה, שבו קברים של אנשים מכובדים רבים. זהו גם יעד תיירותי חשוב בעיר.

זוהי גם אחת השכונות האמידות בעיר, ובה כמה ממבני המגורים בין היקרים ביותר בעיר.^[1]

לשכונה מגיעים קו D וקו H של הרכבת התחתית של בואנוס איירס.

מיקום

שכונת רקולטה מורכבת מהאזור שגבולותיו הרחובות מונטווידאו ואורוגוואי, שדרת קורדובה, רחובות מריו בראבו וקורונל דיאס, שדרת לאס הרס, רחוב טגלה, פסי הרכבת של חברת הרכבות חנרל ברטולומה מיטרה, רחוב חרונימו סאלגוארו, ועל ידי הנהר ריו דה לה פלאטה.

שכונות הגובלות ברקולטה הם רטירו בדרום-מזרח, סן ניקולאס, באלבנרה ואלמאגרו מדרום, ופלרמו מצפון-מערב. הנהר ריו דה לה פלאטה מהווה את גבול השכונה לצפון-מזרח.

היסטוריה

שמה של השכונה מקורו במנזר של האבות של מסדר הרקולט (Ordo fratrum minorum recollectorum), ענף של מסדר הפרנציסקנים, שהוקם באזור בראשית המאה ה-18. הם הקימו מנזר וכנסייה שבנייתה הושלמה בשנת 1732 ושהוקדשה ל"נואסטרה סניורה דל פילאר" (Nuestra Señora del Pilar, "גבירתנו של העמוד", על שם כנסייה מפורסמת בסרגוסה בספרד) עם בית קברות צמוד. הכנסייה היא המרכז ההיסטורי של השכונה. מסיבה זו נקראה לעיתים השכונה "אל פילאר" (El Pilar). הכנסייה שכנה במקור בקצה הגדות המשתפלות אל ריו דה לה פלאטה ונחל מנסו. הנחל, המכונה גם "טרסרו דל נורטה", זורם כרגע בצינור תת-קרקעי מתחת לשדרת פואירדון (Pueyrredón) של ימינו. הוא יצר סוג של דלתה קטנה, עם תעלות לאורך רחובות אוסטריה וטגלה של ימינו, שזרמו לריו דה לה פלאטה.

כאשר בואנוס איירס סבלה בשנות ה-70 של המאה ה-19 ממגפות של כולרה וקדחת צהובה אוכלוסיית העיר התפשטה כדי להימנע מהידבקות. מסיבה זו שבזמן שהמעמדות המקופחים התיישבו בדרום-מערב העיר, העשירים ביותר התיישבו באזור רקולטה, שם גובה פני השטח צמצם את נוכחותם של חרקים שהעבירו את המחלות.

משפחות אלה (שרבות מהן היו חברות באליטה הלאומית השלטת), הנחשבות ממוצא "אצילי" (אם כי לא היו אצילים בשטחים הספרדיים לשעבר) משום שהיו צאצאים של דמויות היסטוריות מכובדות מתקופת העצמאות של ארגנטינה, בנו אחוזות ומבנים בולטים אחרים בכמה סגנונות ארכיטקטוניים אירופיים של התקופה (שרבים מהם נהרסו בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים ושוב בשנות האלפיים). מאותה תקופה, הרקולטה הייתה אחת השכונות המסוגננות והיקרות ביותר בבואנוס איירס, ביתם של אחוזות משפחתיות פרטיות, שגרירויות זרות ומלונות יוקרה, כולל מלון ארמון אלבאר (Alvear Palace Hotel). כתוצאה מכך מכונה לעיתים קרובות בואנוס איירס "פריז של אמריקה הדרומית". בימינו, מה שנשאר מבניינים מסורתיים אלה מתקיים במקביל למבנים מודרניים אלגנטיים.

יחד עם כמה חלקים מהקהילות השכנות: רטירו ופלרמו, מהווה רקולטה חלק מהאזור המכונה באריו נורטה (Barrio Norte), אזור מגורים מסורתי למשפחות האמידות בעיר, בו מרוכז חלק ניכר מחיי התרבות של העיר.

תרבות

שכונת רקולטה מתייחדת בשטחי התרבות הגדולים שלה. בנוסף למונומנטים ההיסטוריים שבה, היא מהווה משכן למוזיאון הלאומי לאומניות היפות (Museo Nacional de Bellas Artes), הספרייה הלאומית, מרכז התרבות של רקולטה (Centro Cultural Recoleta), חנות הספרים אל אטנאו גרנד ספלנדיד השוכנת בתוך תיאטרון לשעבר, ומקומות תצוגה אחרים.

מוזיאונים ומרכזים תרבותיים

ליד בית הקברות נמצא המעון לשעבר לקטינים על שם הגנרל חואן חוסה ויאמונטה (Juan José Viamonte), שנוהל בעבר על ידי האבות של מסדר הרקולט. כאשר הוא חדל לתפקד כמעון למען הקטינים הוא נרכש על ידי העיר והוסב ל"מרכז התרבותי רקולטה" (Centro Culture Recoleta), אחד מאולמות התצוגה החשובים ביותר לאמנות הפלסטית בעיר. במרחק 150 מטרים משם, מעבר לשדרה "אוונידה דל ליברטדור", נמצא "המוזיאון הלאומי לאומניות היפות" (Museo Nacional de Bellas Artes), המחזיק באוספי הקבע שלו אמנות של אמנים ארגנטינאים כמו ברני (Antonio Berni) וסגי (Seguí), וכן יצירות של אמנים אירופיים כמו טיציאן, פרנסיסקו דה גויה, רמברנדט, פול גוגן, ואדואר מאנה. ממזרח, לאורך רחוב פוסאדאס, נמצא ה"פלה דה גלאס" (Palais de Glace, "ארמון הקרח" בצרפתית), שהיה בתחילת המאה העשרים מגרש החלקה על הקרח. מאז הפך למרכז תערוכות מולטימדיה. מאחורי פארק קרלוס תאייס (Carlos Thays) שוכן "מרכז התערוכות העירוני" (Centro Municipal de Exposiciones), בו נערכים מגוון רחב של תערוכות ואירועי תרבות.

חינוך

כמה מבתי הספר הוותיקים והיוקרתיים ביותר בבירה נמצאים בשכונת רקולטה. ביניהם נמצאים "אסקואלה סופריור דה קומרסיו קרלוס פלגריני" (Escuela Superior de Comercio Carlos Pellegrini), "אסקואלה ארחנטינה מודלו" (Escuela Argentina Modelo), "סקואולה אדמונדו דה אמיצ'יס" (Scuola Edmundo de Amicis), "קולחיו צ'מפניאט" (Colegio Champagnat), "קולחיו מלינקרודט" (Colegio Mallinckrodt), "קולחיו סן אגוסטין" (Colegio San Agustín) ובית הספר Normal 1, שהחלק העתיק ביותר שלו הוכרז כ"מונומנט היסטורי לאומי של ארגנטינה".

גם פקולטות רבות של אוניברסיטת בואנוס איירס נמצאות ברקולטה: הפקולטה למשפטים (Facultad de Derecho), הפקולטה לרפואה (Facultad de Medicina), הפקולטה לרפואת שיניים (Facultad de Odontología) והפקולטה לרוקחות וביוכימיה (Facultad de Farmacia y Bioquímica). בנוסף, ניתן למצוא בשדרת לאס אראס בניין בסגנון התחייה הגותית, ששימש בעבר את הפקולטה להנדסה של אוניברסיטת בואנוס איירס, אם כי כיום הוא משמש רק כמבנה עזר לפקולטה.

מבנה בסגנון ברוטליסטי, שנמצא ברחוב אגוארו בין שדרות ליברטדור ולאס אראס, הוא משכן לספרייה הלאומית החדשה של ארגנטינה. הבניין הושלם בשנת 1992, לאחר 20 שנות עבודות בנייה. הוא מכיל יותר מארבעה מיליון כרכים, כולל עשרים מהדורות שלא יסולאו בפז, כגון עותק נדיר של הקומדיה האלוהית של דנטה.

רקולטה וטנגו

כמה קברטים בשכונה שימשו מקומות למוזיקה ולריקודים בסגנון הטנגו. "פאבז'ון דה לאס רוסאס" (Pabellón de las Rosas, "ביתן השושנים"), בשדרת ליברטדור וברחוב טגלה, בדומה לקפה דה אנסן (Café de Hansen) בשכונת פלרמו, שמר על אווירת בל אפוק, שבו בילו בערבים מי שכונו "אטורנטס" (atorrantes, "נוודים", אבל גם "נבלים", "פרחחים מפונקים"). בקברט זה, ובקברטים אח��ים כמו "ארמנונוויז'ה" (Armenonville), שהיה "פרינגונדין" (peringundín, סוג של "אולם ריקודים") שבו נהג הזמר והמלחין קרלוס גרדל להופיע מדי פעם, היו קרבות, מדי פעם עקובים מדם, בין מי שכונו בסלנג הקיים גם בימינו המכונה לונפארדו (Lunfardo) ה"מלבוס" (malevos, "פראי אדם") וה"קומפדריטוס" (compadritos, "בחורים קשוחים") לבין ה"חאילאיפס" (jailaifes, עיוות מהצירוף האנגלי "high life", "חיים גבוהים"; נערים מהחברה הגבוהה). בשנות העשרים של המאה העשרים, כאשר הפאלה דה גלאס כבר לא שימש משטח החלקה על הקרח, הוא הפך למקום ריקודים, ובמקום זה הפך הטנגו סוף סוף למקובל בקרב המעמדות הגבוהים של בואנוס איירס, מה גם שהוא כבר הפך לאופנתי בפריז.

מילים רבות בשירי הטנגו משקפות את החיים בשכונת רקולטה. "בלדה למשוגע" (Balada para un loco), שיר של אוראסיו פרר (Horacio Ferrer) ללחן של אסטור פיאצולה מזכיר שניים מרחובות השכונה, קאז'או (Callao) וארנלס (Arenales): ”Salís de tu casa por Arenales ... / Ya si que estoy piantao, piantao, piantao ... / ¿No ves que va la Luna rodando por Callao, / que un corso de astronautas y niños , con un vals, / me baila alrededor ...?” (את עוזבת את ביתך במורד שדרת ארנלס ... / אני יודע שאני משוגע, משוגע, משוגע .. / את לא רואה את הירח מתגלגל דרך קאז'או? / איך שורה שנייה של אסטרונאוטים וילדים / רוקד ואלס סביבי ...? ").^[2]

בית הקברות רקולטה

ערך מורחב – בית הקברות לה רקולטה

בית הקברות לה רקולטה הוא אחד מהאטרקציות התיירותיות העיקריות בשכונה. הוא תוכנן על ידי האדריכל הצרפתי פרוספרו קטלן (Próspero Catelin) לבקשת נשיא ארגנטינה הראשון ברנרדינו ריבדביה ונחנך ב-1822.

פיסול

בשכונה יש פסלים רבים בפארקים ובכיכרות. בהגזמה נאמר שבשכונת רקולטה יש יותר פסלים מכל שכונה בעולם. בין הפסלים הבולטים ניתן למצוא את "הקנטאור האחרון" (El último centauro), "הקשת" (El Arquero) ופסל הפרש של גנרל קרלוס מריה דה אלבאר (General Carlos M. de Alvear). פסל שמושך תיירים רבים הוא "פלוראליס חנריקה" (Floralis Genérica) של הפסל אדוארדו קטלנו (Eduardo Catalano) שיצר פסל דמוי פרח בגובה 23 מטרים עשוי פלדת אל-חלד שנפתח במהלך היום ונסגר בלילה. פסלים נוספים הם עבודות של הפסל אנטואן בורדל ו"טורסו של זכר עירום" (Torso Masculino Desnudo) מאת פרננדו בוטרו. גם בבית הקברות לה רקולטה יש הרבה יצירות אמנות מעולות, הנחבאות בין הקברים: למשל, הפסל המכונה "כריסטו מוארטו" (Cristo Muerto) מאת ג'וליו מונטוורדה (Giulio Monteverde). יתר על כן, הבזיליקה השכנה של נואסטרה סניורה דל פילאר מכילה דוגמאות לאמנות ספרדית קולוניאלית. בולט במיוחד פסל המייצג את אחד משנים-עשר השליחים של הפסל הספרדי, אלונסו קנו (Alonso Cano).

ארכיטקטורה

מסוף המאה התשע עשרה ועד תחילת שנות העשרים של המאה העשרים, הייתה שכונת רקולטה עדה לבניית מספר רב של "שאטו" (שחיקו לעיתים קרובות את הטירות בעמק הלואר בצרפת), כמו גם בתי אחוזה בסגנון פריזאי (hôtel particulier או גם petits hôtels),^[3] שתוכננו כמעט תמיד על ידי אדריכלים ממוצא צרפתי. החלק העיקרי של חומרי הבניין (חיפויי קירות, אריחי גג צפחה, שיש למדרגות, פריטים מארד ומברזל, נברשות עם מנסרות קריסטל עופרת, אהילים למנורת זכוכית, מראות מוזהבות מעוטרות, זגוגיות קריסטל עופרת משופעים. חלונות, פסיפסים וכו') הובאו מאירופה. אך בדיוק כפי שהתרחש בשכונות אחרות בבואנוס איירס, הבניינים המפוארים הללו נהרסו בחלקם הגדול מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 בגלל עלות הקרקע עליה הוקמו. על שטח האדמה עליה הוקמה אחוזה פרטית יוצאת דופן, אפשר היה לבנות כמה מבנים מודרניים רגילים. כמה קבוצות אזרחים פועלות בשכונה להפסקת הרס מבנים בולטים קיימים באמצעות צעדות, ישיבות ואירועים אחרים.

למרות ההרס, רקולטה עדיין מפגינה מורשת אדריכלית עשירה. דוגמאות מובהקות נמצאות בשדרת אלבאר (Avenida Alvear), שם מבנים כמו ארמון דוהאו (Palacio Duhau; לשעבר רכושם של משפחת דוהאו, כיום המלון פארק הייאט בואנוס איירס), שגרירות הוותיקן (לשעבר ארמון פרנאנדס אנצ'ורנה (Fernández Anchorena)), שגרירות צרפת (לשעבר ארמון אורטיס באסואלדו (Ortiz Basualdo)), שגרירות ברזיל (לשעבר ארמון פרדה (Pereda)), מועדון הרכיבה ומלון ארמון אלבאר המפואר (Alvear Palace Hotel). בכל רחבי רקולטה, בתי אחוזה, העומדים בניגוד לבנייני דירות גדולים ומודרניים יותר, עדיין מקשטים את השכונה.

בעבר שכנו נשיאי ארגנטינה במבנה מפואר בצומת הרחוב אגוארו ושדרות ליברטדור. לאחר הפלת הנשיא חואן פרון בשנת 1955, נהרס בית המגורים, והיום, במקום בו עמד, ניצבת כעת הספרייה הלאומית פרי תכנונו של האדריכל קלורינדו טסטה (Clorindo Testa). עבודות נוספות של האדריכל ברקולטה כוללות את המרכז לעיצוב של בואנוס איירס ובניין "בית הספר לנוטריונים משפטיים של בואנוס איירס" בשדרת לאס אראס (Colegio de Escribanos de Buenos Aires).

בנוסף, ברחובות הצדדיים של השכונה, יש מספר גדול של נכסים להשכרה בעיצוב מעשי יותר, שהמבנה הקומפקטי שלהם והמראה הצנוע שלהם מנוגדים לסגנון הנאו-קלאסי בעיקרו של מרבית רקולטה.

אזור מסוים ברקולטה, שגבולותיו הרחובות אגוארו, שדרת קורדובה, מריו בראבו, סולאר, סאנצ'ס דה בוסטמנטה ומנסיז'ה, אינו נחשב בדרך כלל כחלק משכונת רקולטה, אלא שייך לשכונת פלרמו. ייתכן שזה נובע מהעובדה שהוא מפגין סגנון עיצוב עדכני יותר מאזור הממוצע של רקולטה, ובאיכות נחותה בעליל של הבנייה. מסיבה זו, זהו אחד האזורים הזולים יותר בשכונה, אם כי חלק מהתושבים אולי לא מבינים שהם אכן מתגוררים ברקולטה. שלא כמו אזורים אחרים ברקולטה, המבנה ההיסטורי היחיד בחלק זה של השכונה הוא בית החולים לילדים על שם ד"ר ריקרדו גוטיירס. האגף הראשי של בית חולים זה שומר על צורת המבנה כפי שהיה לפני מאה שנה, והוא שוכן בפינת הרחובות פרגוואי וגאז'ו.

שטחים ירוקים

אף על פי שחלק גדול מרקולטה עבר פיתוח נרחב, קיימים בה עדיין שטחים ירוקים רבים. פארק "רפובליקה פדרטיבה דו ברזיל" (פארק ברזיל) נמצא מול בית הספר למשפטים של אוניברסיטת בואנוס איירס לאורך שדרות ליברטדור ופיגרואה אלקורטה. שטחים ירוקים נוספים כוללים את פלאסה רובן דריו, פלאסה רפובליקה אוריינטל דל אורוגוואי (כיכר אורוגוואי), פלאסה רפובליקה צ'ילה, פלאסה פרנסיה (כיכר צרפת), פלאסה אינטנדנטה אלבאר (כיכר ראש העיר אלבאר), פלאסה דנטה אליגיירי ופלאסולטה ראול סולדי. פלאסה ויסנטה לופס אי פלאנס שעברה שיפוץ נמצאת בצומת הרחובות מונטווידאו ופרנה.

רקולטה הייתה אתר של פארק שעשועים בשם איטלפארק (Italpark) משנת 1960 ועד לסגירתו בשנת 1990. פארק תאייס הנוכחי שוכן על האדמה שבו היה בעבר פארק השעשועים. לאורך שדרת קורדובה, הקצה המערבי של השכונה, ישנם שני פארקים: פלאסה ברנרדו אוסיי השוקק חיים במהלך היום ושוהים בו סטודנטים מהאוניברסיטה, אומנים ומשווקים של ספרי לימוד אקדמיים משומשים, ופלאסה מונסניור דה אנדראה בצומת הרחובות קורדובה ורחוב ז'אן ז'ורס, הוא אזור מסחרי יותר בשכונה שבו בתי האחוזה והמבנים מפוארים מפנים מקום לבתים קטנים, חנויות מכולת וחנויות.

לציון מיוחד ראוי עץ פיקוס הגומי ענק בפלאסה פרנסיה מול בית הקברות. ענפיו התחתונים העצומים דמויי המחושים, המשתרעים עד למרחק שמעל ל-20 מטרים מהגזע, נתמכים על ידי סמוכות (אחד מהם בדמות פסל אדם). העץ המכונה "גרן גומרו" (Gran Gomero) נשתל ב-1791 על יד מרטין חוסה אלטולגירה, הבעלים של אדמות אלו באותה תקופה, ורוחבו מגיע ל-50 מטרים.

פלאסה פרנסיה

מול בית הקברות והמרכז התרבותי שוכנת פלאסה אינטנדנטה אלבאר (כיכר ראש העיר אלבאר), שבטעות נפוצה מכונה פלאסה פרנסיה. הכיכר התפרסמה בשנות השישים בזכות יריד הרחוב שלה, המכונה "פרייה" (feria, היפי). במשך הזמן, בנוסף לאומנים ובעלי מלאכה אמיתיים, משך היריד אליו רוכלים וסוחרים שמכרו מגוון רחב של סחורות.

עיריית בואנוס איירס ארגנה מחדש את היריד, כשהיא מעודדת אומנים המייצרים עבודות מקוריות ואותנטיות, ומנסה להרחיק את מי שסחורתם באיכות נמוכה או כאלה שפשוט מוכרים פריטים מייצור המוני. אומנים אלו, המיוצגים על ידי ארגון הקרוי Interferias, חייבים לעבור תהליך הערכה ולהיות רשומים. המבקרים ביריד עשויים למצוא כל מיני פריטי עבודת יד, רבים מהם באיכות גבוהה: מוצרי עור, שחזור ספרים, סנדלים ונעלי בד, כוסות מעוצבים למאטה, תכשיטים אתניים, קטורת, שמנים אתריים, תבלינים, תיקים, נרות, כלי נגינה של הילידים, צילום, והרבה יותר.

עסקים ומסעדות

השכונה ידועה בזכות מגוון אפשרויות הקניות שבה. למעצבים הצרפתיים והאיטלקיים החשובים ביותר יש חנויות ברקולטה.

רקולטה היא גם אזור גסטרונומי ייחודי בעיר. המסעדות שלה, שרבות מהן זכו בפרסים בינלאומיים, ממוקמות לאורך רחוב אורטיס, הסגור לתנועת כלי רכב. לשף הנודע גאטו דומאס (Gato Dumas) היו בשכונה מספר מסעדות. המקום המועדף על האליטה התרבותית של בואנוס איירס, הוא בית הקפה הספרותי "Clásica y Moderna", הממוקם בצומת הרחובות שדרות קאז'או ורחוב פרגוואי.