רבשקה

רַבשָׁקֵה או רַב-שָׁקֵה (מאכדית: Rab šaqē – "שר המשקים"^[1]) הוא תוארו של שר בכיר בממלכת אשור. משרה זו הייתה אחת הבכירות בממלכה – השלישית בדרגה, לאחר המלך והתרתן, או הרביעית, לאחר הכרוז המלכותי. בניגוד לתפקידם של התרתן והרב סריס, ששימשו לרוב בתפקיד שרי הצבא, היה תפקיד הרבשקה לרוב בחצר המלוכה.

בתנ"ך נזכר רבשקה בתקופת שלטונו של סנחריב, שהשתתף במשלחת אל חזקיהו מלך יהודה בזמן מסע סנחריב בשנת 701 לפני הספירה. רבשקה נשא נאום, שבו קרא לחזקיהו ולעמו להיכנע מלפני אשור. על פי חז"ל וחוקרים מסוימים היה רבשקה יהודי מומר.

ערך מורחב – נאום רבשקה

בשנה ה-14 למלך חזקיה, יצא סנחריב למסע צבאי ולכד את כל ערי יהודה המבוצרות. סנחריב שלח מלכיש משלחת צבאית שבראשה עמדו תרתן, רב סריס ורבשקה. המשלחת עמדה בשדה כובס, מול חומת ירושלים, ורבשקה החל לנאום בפנייה אל חזקיהו, שלא נכח ליד החומה. בנאומו הוא למעשה חילק את דבריו לשניים: החלק הראשון מיועד לחזקיהו והחלק השני מיועד לעם המאזין לנאום.

בנאום רבשקה אמצעים שונים ומגוונים, המכוונים כולם כדי להתיש את העם מבחינה רוחנית ולגרום להם להיכנע לצבא אשור:

• נימוקים: הנימוקים באו כדי להראות שלחזקיה ולממלכתו אין סיכוי לנצח את הצבא האשורי, והם באים לידי ביטוי גם ברובד הדתי וגם ברובד המדיני. הנימוקים העיקריים המתייחסים להיבט המדיני הם אלה הנוגעים להסתמכות של חזקיהו על מצרים כבני ברית ולגודל הצבא האשורי אל מול צבא ממלכת יהודה. רבשקה מציין כי חזקיהו לא יכול לסמוך על סיוע מהמצרים, העזרה של פרעה מלך מצרים לא תעזור לו כלל במערכה זו. בהמשך רבשקה לועג לחזקיה וליכולתו הצבאית אל מול אשור ואומר כי גם אם ייתן לו 2000 סוסים לא יהיו לו מספיק חיילים כדי להרכיב אותם עליהם.

הנימוקים הנוספים של רבשקה בנאומו מתייחסים להיבט הדתי. תחילה הוא מתייחס לפעילותו הדתית של חזקיהו בתחומי ממלכתו ולרפורמה הדתית שביצע בה הסיר את הבמות. חזקיה הסיר את הבמות בהן עבדו את ה' ברוח העקרונות הדויטרומוניסטים שבספר דברים, המורים על ריכוז הפולחן במקדש שבירושלים. רבשקה לעומת זאת הוא עובד אלילים ולפי תפיסתו פעולה זו של חזקיהו דווקא הכעיסה את אלוהי ישראל, ובהסבר זה אומר כי הוא לא יירצה לסייע לו בקרב. מעבר לכך רבשקה מציין כי עמים רבים נוספים נפלו בידי האשורים והאלים שלהם לא הצליחו להגן עליהם, ומכאן סביר להניח שגם ה' לא יצליח להגן על ממלכת יהודה.

• כינויים: רבשקה משתמש בכינויים כאמצעי אומנותי הנועד להקטין את חזקיהו אל מול סנחריב. בעוד בנאומו הוא מכנה את חזקיהו בשמו האישי הוא מאדיר את סנחריב ומכנה אותו "המלך הגדול מלך אשור".
• דימוי: רבשקה מדמה את פרעה מלך מצרים ל- "משענת הקנה הרצוץ", בטענה שההשענות על מצרים היא כמו הישענות על מקל שמתגלה כסדוק ולא יציב, וכשנשענים עליו, הוא נשבר או מתקפל, וכך מנקב בעוצמה את ידו של מי שסמך עליו שיחזיק את כל משקלו (עד לימינו הביטוי "משענת קנה רצוץ" משמש כדי לתאר דבר מה שלא ניתן לסמוך עליו).
• שאלות רטוריות: באמצעות השאלות הרטוריות מציג רבשקה את נימוקיו –
  • "מה הביטחון הזה אשר בטחת?". השאלה הפותחת את הנאום בה שואל רבשקה את חזקיהו מאין השיג את ביטחונו למרוד בסנחריב ובאשור. שאלה זו חוזרת בפסוק שלאחר מכן בניסוח שונה: "עתה על מי בטחת כי מרדת בי?".
  • "ההצל הצילו אלוהי הגוים איש את ארצו מיד מלך אשור?". כאן מתחיל רבשקה את נימוקו לפיו האלים של העמים האחרים לא הצילו אותם ולכן אלוהי ישראל לא יציל את יהודה.
• מילים מנחות: אלו מילים או שורשים החוזרים כמה פעמים בדברי רבשקה, על מנת להדגיש את המסר שהוא מנסה להעביר. השורש "ב.ט.ח" מופיע כמה פעמים ומטרתו לחזק את האמירה לפיה לחזקיה אין במי לבטוח – לא בבן ברית, לא בצבא ולא באל. שורש מנחה נוסף הוא השורש "נ.צ.ל" בו יש ניסיון לשכנע את העם שחזקיהו ואלוהי ישראל אינם מסוגלים להציל אותם מפני מלך אשור ולכן כדאי להם להיכנע לו.
• ניגודיות: רבשקה מציג בפני העם שני מצבים מנוגדים, מצד אחד מה יקרה להם אם יבטחו בחזקיה ומהצד השני מה יקרה להם אם ייכנעו למלך אשור; אם יבטחו בחזקיה יאכלו את צואתם, יחיו בתוך ��ימי רגליהם ולבסוף ימותו. אם ייכנעו למלך אשור יהיו להם חיים טובים, הוא יושיב אותם בארץ דגן, תירוש ויצהר, כלומר ארץ שופעת כמו זו שלהם.
• שפה: רבשקה מדבר ואומר את נאומו בשפה העברית (המכונה בתנ"ך "יהודית"). שריו של חזקיהו, אליקים בן חלקיהו אשר על הבית, שבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר, ביקשו ממנו לדבר עמם בארמית, שהייתה הלינגואה פרנקה של האזור באותה תקופה, במקום בשפה העברית. בכך הם ביקשו לגרום לכך שרק הם יבינו את דבריו, ולמנוע את הדה-מורליזציה שניסה רבשקה לגרום להמון העם. רבשקה סירב לדברי שרי חזקיהו, וטען (ע"פ חז"ל) שאדונו שלח אותו לדבר גם למלך וגם לעם, מכיוון שלא רק חזקיהו נמצא במצב קשה בשל המצור. הוא המשיך ודיבר בקול גדול ובעברית בחלק השני של נאומו, בו הוא פונה אל העם. רבשקה אמנם דיבר בשני חלקים, פעם אחת לחזקיהו ופעם אחת לעם, אבל כוונתו הייתה גם לעם וגם לחזקיהו:

"וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת-חריהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם) עִמָּכֶם:"

— ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוקים כ"ו–כ"ז

העם לא הגיבו לדבריו, על פי ציוויו של חזקיהו. שרי חזקיהו קרעו את בגדיהם והלכו לארמונו של חזקיהו כדי לבשר לו על דברי רבשקה.

כאשר שמע חזקיהו את דברי רבשקה קרע אף הוא את בגדיו ושלח איגרת אל ישעיהו הנביא בבקשה שיתפלל עבורם. ישעיהו הודיע לשליחי חזקיהו שה' יגן על ירושלים, למען דוד עבדו ושסנחריב יפול. ישעיהו בעצמו מציג נבואה שנאמרת כמענה להתרסה של רבשקה ומכילה גם היא מגוון דימויים ותוכן, אך השיא שלה הוא הכינוי המלגלג כלפי רבשקה והשרים שהתלוו אליו:

וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל-אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֹתִי.

— ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ו'

רבשקה שב אל סנחריב ומצא אותו צר על ליבנה. רבשקה לא נרתע ושב לירושלים לנאום נאום תקיף יותר אך מלאך ה' הרג במחנה סנחריב 185 אלף איש בלילה אחד, והצבא נאלץ לסגת מיהודה.

מסיפור רבשקה לומדים חז"ל את החיוב על קריעת בגדים בעקבות שמיעת קללת ה' מפי יהודי, שכן שרי חזקיהו קרעו את בגדיהם כאשר שמעו את דברי רבשקה שנשלח "לחרף אלוהים חי". כמו כן, לומדים חז"ל שגם מי ששומע ציטוט של קללת ה' חייב לקרוע, שכן גם חזקיהו קרע את בגדיו; אך העדים שמספרים את דבר הקללה אינם צריכים לקרוע שנית.^[2] באותו הקשר כתבו חז"ל שרבשקה לא היה נכרי, אלא יהודי מומר. טענה זו נתמכת גם בדברי החוקרים, וזאת בשל יכולתו יוצאת-הדופן של רבשקה לדבר בשפה העברית. מדרש נוסף טוען שרבשקה היה בנו של חזקיהו עצמו (תרגום לארמית על קהלת, י', ט'), אם כי ממדרש דומה לו משתמע שמדובר בשני אנשים שונים בשם רבשקה: האחד בנו של חזקיהו שנהרג בהיותו קטן, והשני שליחו של סנחריב (הגהות הב"ח על תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א').

על פי המדרש, היה אותו הלילה ליל הסדר, וכאשר שמע רבשקה את קריאת ההלל, אמר לסנחריב לשוב מעל העיר שכן לילה זה הוא לילה שבו נעשים ניסים.^[3]

• מלכים ב', פרקים י"ח-י"ט. ספר ישעיהו, פרקים ל"ו-ל"ז. ספר דברי הימים ב', פרק ל"ב
• אנציקלופדיה מקראית, ערך רבשקה

• סנחריב עולה על ירושלים, אתר דעת
• רבשקה וסדר מאורעות חזקיהו באתר ישיבה
• ברוך קפלינסקי, נאומו של רבשקה בתעלת הברכה העליונה, בית מקרא קג, תמוז ה'תשמ"ח, מובא באתר דעת
• ירון זילברשטיין, היבטים של לוחמה פסיכולוגית בנאומו של רבשקה לאנשי ממלכת יהודה, הגיגי גבעה טו, ה'תשע"ג, עמ' 15–30