קוקימבו (מחוז)

קוקימבו (מחוז)
Coquimbo

סמל קוקימבו דגל קוקימבו
לוס וילוס
מדינה	צ'ילה צ'ילה
רשות מחוקקת	Regional Council of Coquimbo
פרובינציות במחוז	אלקי, לימארי, צ'ואפה
בירת המחוז	לה סרנה
שטח	40,579.9 קמ"ר (דירוג: 7)
גובה	383 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	6,216
‑ הנקודה הנמוכה	0
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	757,586 (דירוג: 8, 2017)
‑ צפיפות	18.66 נפש לקמ"ר (דירוג: 9, 2017)
קואורדינטות	29°54′28″S 71°15′15″W / 29.907777777778°S 71.254166666667°W / -29.907777777778; -71.254166666667
אזור זמן	UTC -4
http://www.gorecoquimbo.cl/
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

מחוז קוקימבו (בספרדית: Región de Coquimbo, נהגה: [koˈkimbo]) הוא אחד מ-16 מחוזות צ'ילה. הוא משתרע על פני שטח של 40,579 קמ"ר והוא גובל במחוז אטקמה בצפון, במחוז ולפראיסו בדרום, בפרובינציית סן חואן הארגנטינאית במזרח, ובאוקיינוס השקט במערב. בירת צ'ילה סנטיאגו ממוקמת כ-400 ק"מ דרומית לעיר הבירה המחוזית לה סרנה. מבחינה מנהלית מחוז קוקימבו מחולק ל-3 פרובינציות, אלקי, לימארי וצ'ואפה שכוללות בתוכן 15 קומונות, שהבולטות שבהן הן לה סרנה הבירה, קוקימבו עיר הנמל של המחוז ואובאיה המרכז החקלאי של המחוז. במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2017 התגוררו בקוקימבו 757,586 תושבים.^[1]

מחוז קוקימבו מכונה המותניים של צ'ילה, שכן המרחק שבין רכס הרי האנדים לאוקיינוס באזור קוקימבו הוא קצר ביותר כשרוחבו המינימלי מהים ועד ארגנטינה הוא 90 ק"מ סמוך לעיר אייאפל. מה שהופך אותו לאחד האזורים ההרריים ביותר במדינה, כשהוא מאופיין ברצועות הרים שמשתפלות ממזרח למערב מרכס הרי האנדים עד לאוקיונוס וביניהם עמקים רוחביים, צ'ואפה, לימארי ואלקי שמהווים אגן הניקוז לנחלים רבים וחשובים.

באזור מינים ימיים בולטים כמו גם מינים רבים הקשורים באזורים ההרריים. באזורים ההרריים הדרומיים של מחוז קוקימבו נמצא דקל היין הצ'יליאני הנדיר אשר נמצא בסכנת הכחדה, בעקבות גידול האוכלוסין המסיבי ובירוא היערות שנעשה לטובת מגורים וחקלאות המאיימים על בית הגידול של הדקל. באזור של עמק אלקי (אנ') הידוע בשמיים הבהירים שלו ניתן למצוא מספר מצפי כוכבים, כמו גם את סכר פוקלארו (אנ') סכר בנוי באורך 600 מטרים הסוכר את נהר אלקי ומייצר מאגר באורך של כשבעה ק"מ.

האקלים של אזור קוקימבו הוא דמוי ערבה, שמאופיינת בצמחייה נמוכה וקוצנית. והמשקעים בו מרוכזים בעיקר במהלך חודשי החורף (יוני–אוגוסט).

אזור החוף מאופיין בעננות גבוהה והטמפרטורות לאורך השנה מתונות, כתוצאה מהשפעת האוקיינוס. רצועת ההרים שלאורך החוף מאופיינת בערפל חופי (המכונה קמנצ'קה) שמאפשר התפתחות צמחייה ייחודית. בעמקים הפנימיים של המחוז שורר אקלים חם, המאופיין ביובש אטמוספירי, שיוצר "שמיים נקיים" עם עם יותר מ-330 לילות צלולים. ואזור רכס הרי האנדים בולט ביובש האטמוספירי הקיצוני שלו, עם לילות הרווים בטל.

החל מהמאה השלישית לספירה אוכלס האזור על ידי תר��ות המויה (אנ') שהוחלפה בתרבות האנימאס (אנ') בסוף המאה השמינת, ובתרבות הדיאגיטה (אנ') בתחילת המאה ה-11 לספירה. רצף התרבויות הללו אחראיות להקמת נקודות התיישבות בעמקים שבין רכס האנדים לים, והם הסתמכו בעיקר על חקלאות ודייג. לקראת סוף המאה ה-15 שולב האזור באימפריית האינקה, שהכניעה את בני הדיאגיטה והשאירה אותם תחת שליטתה. ומושל האינקה באזור התיישב בעמק קוקימבו, כשמשם הוא ניהל את פעילות האזור. גבולות הטריטוריה הפוליטית הזו נמתחו בין עמק קופיאפו (ספ') שבמחוז אטקמה של היום לעמק לימארי (ספ') שבפרובינציית לימארי. והחל מאותה תקופה קיבל האזור את שמו קוקימבו ככל הנראה מצירוף המילים בשפת הקצ'ואה 'qullqi' (כסף) ו-'tampu' (משק חלב).^[2]

בשנת 1536 עם הגעת הכוחות הספרדים לצ'ילה נחקר האזור על ידי משלחת בפיקודו של דייגו דה אלמגרו, ונאמר כי תושביו היו עוינים לנוכחותו. עם כניסתו לעמק קוקימבו כנקמה על מותם של שלושה מאנשיו הוציא להורג אלמגרו 30 מראשי העיירות הסמוכות כולל מושל האינקה המקומי.

בשנת 1540, פדרו דה ואלדיביה, במהלך משימתו לכיבוש צ'ילה, חצה את האזור לכיוון עמק מפוצ'ו, שם הקים את העיר סנטיאגו דה לה נואבה אקסטרמדורה שלימים תהפוך לבירת צ'ילה. המרחק והסכנות שבדרך שבין בין סנטיאגו ללימה, הובילו את ואלדיביה להורות על הקמת כפר שיהווה נקודת קישור על אם הדרך ובשנת 1543 או 1544 הוקמה כ-400 ק"מ צפונית לסנטיאגו הנקודה המיוחלת בשם וייה נואבה דה לה סרנה. בשנת 1549 נשרפה והושמדה העיר לה סרנה על ידי קבוצת ילידים, אך עוד באותה שנה היא נוסדה מחדש על ידי פרנסיסקו דה אגירה. לאחר התבססות העיר אורגן שטח זה על ידי הספרדים ככפר קוקימבו, ומרכזו הפולטי של האזור עבר מעמק קוקימבו לעיר לה סרנה – שנקראה בתקופה הקולוניאלית גם קוקימבו. גבולות האזור היו דומים לאלה של תקופת האינקה, אטקמה מצפון, אך הפעם סופח גם האזור שעד נהר צ'ואפה בדרום. בסוף המאה ה-16, עקב ירידה באוכלוסיית הילידים, הועברו מאות בני מפוצ'ה לעמק קוקימבו וללה סרנה. מטרת פעולה זו הייתה גילוי הקבוצות שהתנגדו לכיבוש במלחמת האראוקו וכן לספק את המחסור בידיים עובדות במכרות בלה סרנה. בשנת 1786, כתוצאה מהרפורמות הבורבוניות שהחלו להיות מיושמות בצ'ילה, הפך הכפר קוקימבו יחד עם כל אזור קוקימבו, לשטח התלוי בעיריית סנטיאגו.

את מעמדו כחטיבה פוליטית-מינהלית של הרפובליקה קיבל מחוז קוקימבו על ידי הקונגרס הלאומי הראשון ב־23 בספטמבר 1811. כשהתווסף למחוזות שכבר היו קיימים בתקופה הקולוניאלית, סנטיאגו וקונספסיון, ויחד הם הפכו לשלושת המחוזות שהרכיבו את צ'ילה בתהליך העצמאות שלה. ב-30 באוגוסט 1826, כחלק מהחוקים הפדרליים החדשים נוצר מחוז קוקימבו כחלק ממחוז קוקימבו הישן, יחד עם 7 מחוזות נוספים (אקונקגואה, סנטיאגו, קולצ'גואה, מאולה, קונספסיון, ואלדיביה וצ'ילואה) סך הכל 8 מחוזות נכון ל-1826, חלוקה שנשמרה גם בחוקה שנחקקה ב-1828. בשנת 1843, נוצר מחוז אטקמה, מפיצול חלקו הצפוני של מחוז קוקימבו. עם צו הקמת עיריות משנת 1891 חולק המחוז לעיריות חדשות. כשבשנת 1927, באמצעות צו DFL 8582 מ-30 בדצמבר של אותה שנה, המחוז הוקם מחדש ובאמצעות צו DFL 8583 נוצרו בו קומונות המשנה.

מוקדי כרייה וחקלאות היסטוריים סביב העמקים ומרבצי המינרלים במחוז מסבירים היטב את תפרוסת ההתיישבות במחוז קוקימבו, שנסמכה על מיקומי הכפרים של בני הדיאגיטה (אנ') שהתגוררו במחוז טרם הגעת הספרדים. מבחינה אתנית אחוז גבוה (70–75 אחוז) מתושבי המחוז הם ממוצא מסטיסי, גבוה יותר מכל אזור אחר בצ'ילה. עמים ילידים אחרים במחוז כוללים את האיימרה, האטקמה (אנ'), המפוצ'ה והקצ'ואה שהגיעו בעיקר מפרו ובוליביה.

מחוז קוקימבו מחולק ל-3 פרובינציות אלקי, לימארי וצ'ואפה, שמחולקות ל-15 קומונות.

הכלכלה במחוז מתבססת על חקלאות, דייג, כרייה ותיירות.

החקלאות מפותחת בזכות השימוש האינטנסיבי בעמקי אלקי, לימארי וצ'אופה, ומתבססת על גידולי פירות התואמים את האקלים הנח של המחוז. בין הגידולים העיקריים ניתן למנות זיתים, פפאיות, אבוקדו, משמשים, אפרסקים, אגוזי מלך וענבים. מבחינת בעלי חיים האזור משופע בעדרי עזים שיודעות להתמודד עם השטח ההררי. והדייג מפותח מאוד לכל אורך החוף. ובמחוז ישנם מפעלי פירות יבשים, בתי אריזה ותעשיית פיסקו. כמו גם תעשיות דגים, שמן דגים, רכיכות וסרטנים.

ענף הכרייה מפותח כיוון שבמחוז קוקימבו ניתן למצוא מרבצים של מגנזיום, זהב, כסף, נחושת, ברזל ועופרת. כמו גם מינרלים לא מתכתיים הכוללים משקעים של אפטיט, גבס, סידן, קוורץ, אוניקס ולפיס לזולי. מכרה הנחושת של לוס פלמברס, ליד סלמנקה, במחוז צ'ואפה, הוא אחד הגדולים בעולם, עם עתודה מוערכת של 2.1 מיליארד טון. בעשורים האחרונים הפכה התיירות לאחת הפעילויות הכלכליות החשובות ביותר במחוז, עם מרכזים שונים. ביניהם נמצאים מכוני ספא מסורתיים כמו גואנאקרוס, טונגוי והמעיינות החמים של סוקוס. עמק אלקי מפורסם מאוד בזכות היותו מרכז אסטרונומי המכיל מספר מצפי הכוכבים. ואזור החוף מושך גם כן לא מעט תיירים.

מדיה וקבצים בנושא קוקימבו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קוקימבו
• קוקימבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מחוזות ופרובינציות צ'ילה צ'ילה
או'היגינס (רנקגואה)	קולצ'גואה • קצ'אפואל • קרדנל קארו
אטקמה (קופיאפו)	ואסקו • צ'ניאראל • קופיאפו
אייסן (קויאיקה)	אייסן • חנרל קאררה • קויאיקה • קפיטן פראט
אנטופגסטה (אנטופגסטה)	אל לואה • אנטופגסטה • טוקופייה
אראוקניה (טמוקו)	מאייקו • קאוטין
אריקה ופרינאקוטה (אריקה)	אריקה • פרינאקוטה
ביוביו (קונספסיון)	אראוקו • ביוביו • קונספסיון
ולפראיסו (ולפראיסו)	אי הפסחא • ולפראיסו • לוס אנדס • מרגה מרגה • סן אנטוניו • סן פליפה דה אקונקגווה • פטורקה • קיוטה
טרפקה (איקיקה)	איקיקה • טמרוגל
לוס לאגוס (פוארטו מונט​)	אוסורנו • יאנקיווה • פאלנה • צ'ילואה
לוס ריוס​ (ואלדיביה)	ואלדיביה • רנקו
מאולה (טלקה)	טלקה • לינארס • קאוקנס • קוריקו
מגאיאנס ואנטארקטיקה צ'ילנה (פונטה ארנס)​	אולטימה אספרנסה • אנטארקטיקה צ'ילנה​ • טיירה דל פואגו • מגאיאנס
מטרופולין סנטיאגו (סנטיאגו דה צ'ילה​)	טלגנטה • מאיפו • מליפייה • סנטיאגו • צ'קאבוקו • קורדיירה
ניובלה (צ'ייאן)	איטטה • דיגואין • פונייה
קוקימבו (לה סרנה)	אלקי • לימארי • צ'ואפה