קוסו אלול
לידה |
22 בינואר 1920 מורום, רוסיה |
---|---|
פטירה |
8 בנובמבר 1995 (בגיל 75) טורונטו, קנדה |
מקום לימודים | הגימנסיה העברית "הרצליה" |
יצירות ידועות | "אש התמיד" של אלול באוהל יזכור ביד ושם |
פרסים והוקרה |
|
קוֹסוֹ אלול (באנגלית: Kosso Eloul; 22 בינואר 1920 – 8 בנובמבר 1995) היה פסל ישראלי-קנדי יליד רוסיה. יצירותיו מציגות שילוב בין השפעת האמנות "הכנענית" להפשטה של קבוצת "אופקים חדשים". חתן פרס דיזנגוף לפיסול לשנת תשי"א (1951).
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלול נולד בשנת 1920 בעיר מוּרוֹם (אנ') שבאימפריה הרוסית, ובשנת 1924 עלתה משפחתו לארץ ישראל. את חינוכו האמנותי החל בגימנסיה הרצליה בתל אביב, והמשיך בבית הספר הריאלי בחיפה אצל יצחק סירקין. בשנת 1938 למד פיסול בסטודיו של יצחק דנציגר בתל אביב. בשנת 1939, כשהיה בן 19, נסע ללמוד בארצות הברית במכון האמנות של שיקגו, שם למד עד שנת 1943. אחר-כך למד בניו יורק ובפילדלפיה. במלחמת העולם השנייה התנדב לשירות בצי האמריקני, ושירת בו שנתיים. בפברואר 1946 שב לארץ והשתקע בשפיה. במלחמת העצמאות ישב בקיבוץ עין חרוד והשתתף כחובש בקרבות על הגלבוע. במשך שנים שימש כמורה לאמנות בעין חרוד. אחר-כך עבר לרמת גן, והוסיף ללמד שם, עד 1955. בין תלמידיו: פנחס עשת,[1] מתניה אברמסון[2] ורפי לביא.
בשנת 1948 הצטרף אלול לקבוצת "אופקים חדשים" והציג בתערוכותיה. בשנת תשי"א (1951) זכה בפרס דיזנגוף לפיסול, על פסלו "עציר".[3]
משנות ה-50 לקח חלק פעיל בסימפוזיונים בארץ, ומשנת 1960 בסימפוזיונים בינלאומיים של פסלים, מהם ברלין (1963)[4] ומונטריאול (1964),[5] וכן הציג מיצירותיו בערי אירופה, בהן רומא וברלין. בסוף שנת 1962 יזם סימפוזיון בינלאומי לפיסול שהתקיים במצפה רמון.[6] אירוע זה היה דוגמה להתעניינות הגוברת של הפסלים בנוף הארץ, בייחוד הנוף השומם והמדברי.
בשנת 1964 (לפי מק��ר אחר - ב-1969[7]) היגר אלול לטורונטו, קנדה שם גר עד מותו בשנת 1995. בתקופת מגוריו שם הציב מעל 40 פסלים ברחבי העיר. קוסו אלול נפטר מהתקף לב בטורונטו בנובמבר 1995, בגיל 75.
היה נשוי ליהודית (יוצי), ביתו של ד"ר אברהם אפרת (פירסט), אשר הייתה מראשי מכון אדלר בארץ, והיה אב לבנים אורן ורון, ובת, שפי-יה.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
"מופשט" (שנות החמישים), המשכן לאמנות על שם חיים אתר
-
[פסל בגן] (1960 בקירוב)
-
"אובייקט-מזבח" (1963),. שיש ואבן, 46 על 73 על 38 ס"מ, אוסף פרטי
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ינואר 1952 – מוזיאון תל אביב[8]
- 1954 – גלריה "מקרא סטודיו", תל אביב[9]
- אייר תשי"ז (מאי 1957) – מוזיאון תל אביב[10]
- סיוון תשי"ז (יוני 1957) – בית האמנים בירושלים
- דצמבר 1957 – בית התרבות של ההסתדרות, רמת גן[11]
- 1966 – תערוכת חצי יובל ליצירתו, הגלריה לאמנות ישראלית בשיתוף עם המוזיאון היהודי, ניו יורק[12]
פסלים במרחב הציבורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קופץ מעל סוס – תבליט מכון וינגייט[13]
- רקדניות – תבליט מכון וינגייט[13]
- מזרקת קני סוף – האוניברסיטה העברית, גבעת רם, ליד הספרייה הלאומית (1957–1958)[14]
- אש התמיד – אוהל יזכור, יד ושם, ירושלים (1960)
- זרתוסתרא – פסל באבן גיר, בפארק לפיסול מדברי במצפה רמון (1962)[15]
- ללא כותרת – פסל באבן גיר, בפארק לפיסול מדברי במצפה רמון (1962)[15]
- Kobrus – מיאמי, פלורידה ,ארצות הברית (1971)
- Kobrus – מנהטן, ניו יורק (1971)
- Kobrus – טורונטו, קנדה (1971)
- זמן – קינגסטון, אונטריו, קנדה (1973)
- Salosha – טורונטו ומונטריאול, קנדה (1974)
- Anada – בנק אמנות, אוטווה, קנדה (1974)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר העזבון של קוסו אלול (באנגלית)
- קוסו אלול, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- קוסו אלול באתר המרכז לאמנות קנדית (באנגלית)
- קוסו אלול באתר The Canadian Encyclopedia (באנגלית)
- קוסו אלול באתר "פיסול בטורונטו" (באנגלית)
- ד"ר ליזטה לוי, הפסל קוסו (במוזיאון תל-אביב), דבר, 18 בינואר 1952 (ביקורת, תערוכה במוזיאון תל אביב)
- אריה לרנר, תערוכות: אלול קוסו ב"מקרא סטודיו", דבר, 8 בינואר 1954; א. מ., קוסו אלול, מעריב, 15 בינואר 1954; ד"ר ליזטה לוי, "לדה והברבור": תערוכת קוסו אלול בסטודיה "מקרא", דבר, 15 בינואר 1954 (ביקורות, תערוכה ב"מקרא סטודיו")
- נ. אשר, שתי תערוכות, חרות, 10 במאי 1957; אריה לרנר, תערוכות: פסלי קוסו אלול במוזיאון, דבר, 17 במאי 1957 (ביקורות, תערוכה במוזיאון תל אביב)
- ישעיהו אביעם, סלע השיש יהיה "משה": הפסל הישראלי קוסו אלול משלים עתה עבודתו ביצירת הנביא "כדמות מופשטת שבלבה אור", מעריב, טור 4, 17 ביולי 1963
- AP, Kosso Eloul, 75, Sculptor of Flame, The New York Times, 11 November 1995
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אריה לרנר, הפסל פנחס עשת, דבר, טור 1, 5 ביוני 1959.
- ^ אפרים מודזלביץ, תערוכות: מתניה אברמסון, דבר, 6 בספטמבר 1968.
- ^ 12 פסלים וציירים זכו בפרס דיזנגוף, דבר, 25 במרץ 1951; 12 אמנים זכו בפרס דיזנגוף, הצופה, 25 במרץ 1951; חולקו פרסים לציור ולפיסול ע"ש מ. דיזנגוף ז"ל, חרות, 25 במרץ 1951.
- ^ חגי אשד, 'זעקה' בברלין – תסיסה בלונדון, דבר, 8 בנובמבר 1963.
- ^ יחיד וציבור, חרות, 12 במאי 1964.
- ^ גושי-אבן יהפכו ליצירות-אמן בדרך מצפה-רמון, חרות, 19 באוקטובר 1962; בוריס כרמי, פסלים על המצפה, דבר, 23 בנובמבר 1962.
- ^ קוסו אלול, האנציקלופדיה הקנדית
- ^ ת"א-יפו: במוזיאון, על המשמר, 16 בינואר 1952. ביקורת: ד"ר ליזטה לוי, הפסל קוסו (במוזיאון תל-אביב), דבר, 18 בינואר 1952.
- ^ ביקורות: אריה לרנר, תערוכות: אלול קוסו ב"מקרא סטודיו", דבר, 8 בינואר 1954; א. מ., קוסו אלול, מעריב, 15 בינואר 1954; ד"ר ליזטה לוי, "לדה והברבור": תערוכת קוסו אלול בסטודיה "מקרא", דבר, 15 בינואר 1954.
- ^ נפתחו שתי תערוכות במוזיאון ת"א, דבר, 3 במאי 1957. ביקורות: נ. אשר, שתי תערוכות, חרות, 10 במאי 1957; אריה לרנר, תערוכות: פסלי קוסו אלול במוזיאון, דבר, 17 במאי 1957.
- ^ נחנך בית תרבות של ההסתדרות בר"ג, דבר, 15 בדצמבר 1957.
- ^ תערוכת קוסו אלול – בניו-יורק, מעריב, 21 באוקטובר 1966.
- ^ 1 2 קופץ מעל הסוס ורקדניות, מספר יצירה: #2243, באתר סקר אמנות מהקיר בישראל
- ^ פסלי חוצות בירושלים, The Milons
- ^ 1 2 הפארק לפיסול מדברי במצפה רמון, באתר בראשית