צוללת טילים בליסטיים

צוללת טילים בליסטיים היא צוללת הנושאת טילים בליסטיים המשוגרים מהים.

אף על פי שמספר דגמים מוקדמים נאלצו לעלות על פני הים על מנת לשגר טילים, צוללות מודרניות יכולות לשגר את טיליהן כשהן נמצאות מתחת לפני המים, לרוב בעומק של פחות מ-50 מטר. צוללות הטילים הבליסטיים שונות מצוללות התקיפה. בעוד שצוללות התקיפה מתמחות בלחימה עם כלי שיט אחרים, המטרה העיקרית של צוללת טילים בליסטיים היא להוות מרתיע גרעיני. לכן, משימתה העיקרית של הצוללת היא לשייט באופן לא מורגש ולמנוע את גילויה, ולא לרדוף באופן אגרסיבי אחר כלי שיט אחרים.

צוללות הטילים הבליסטיים מצוידות לרוב בהנעה גרעינית, ולכן יכולות להישאר בים זמן רב ופחות פגיעות לגילוי. כדי להגדיל את משך השהייה של צוללת בים, חילות ים המפעילים צוללות כאלו משתמשים לרוב בשני צוותים המתחלפים ביניהם לאותה האונייה.

צוללת טילים בליסטיים היא בעצם כוח הרתעה גרעינית משייט. כיום, מרבית המעצמות הגרעיניות בעולם מאמצות מדיניות במסגרתה זרוע הצוללות היא הזרוע העיקרית במשולש הגרעיני (nuclear triad) של הטלה ממטוסים, שיגור מהקרקע ושיגור מהים. למעשה, בחלק מאותן מעצמות (לדוגמה, צרפת) אף הוחלט לחסל כליל את כוח הטילים הגרעיניים המשוגרים מהקרקע, ובכך להפוך את המשולש לצמד (dyad) של הטלה ממטוסים ושיגור מצוללות טילים בליסטיים.^[1] לצוללות הטילים הבליסטיים יש יתרונות רבים על פני שתי הזרועות האחרות של המשולש, בעיקר: היעדר גילוי מוקדם של השיגור על ידי האויב (מכיוון שהטילים משוגרים מנקודה הקרובה, יחסית, למטרה שבשטחו), חוסר הגבלות על רדיוס המשימה (בניגוד למטוסים) ופגיעות נמוכה למכת-נגד גרעינית (בניגוד לסילו נייח של טילים בליסטיים יבשתיים).

כדי למנוע התקפה גרעינית שרירותית או התקפה עקב מידע שגוי, הונהגו בצוללות אלו מערכות אבטחה וזיהוי ברמה גבוהה ביותר. כך, לדוגמה, ק��ימות צוללות טילים בליסטיים אמריקניות בהן, לצורך שיגור, שני בני אדם שונים חייבים לסובב מפתחות שבידיהם בעת ובעונה אחת.

• הצוללות הגרעיניות מסדרת אוהיו - ישנן 18 צוללות בשירות פעיל בצי ארצות הברית, 14 מהן נושאות טילים מרובי ראשי נפץ ו-4 נושאות טילי שיוט טומהוק. כל צוללת נושאת עד 24 טילים בליסטיים מסוג טריידנט 2, כל טיל בעל עד 8 ראשי קרב גרעיניים ולכל ראש קרב עוצמה של 100 עד 475 קילוטון TNT.

• צוללות מדגם "קלמר" (NATO: "דלתא III") – כיום 6 צוללות בשירות פעיל בצי הרוסי. כל צוללת נושאת עד 16 טילי SS-N-18 Mod 1, כל אחד בעל עד 7 ראשי קרב גרעיניים, כל אחד בעל תפוקה של עד 100 קילוטון.
• צוללות מדגם "דולפין" (NATO: "דלתא IV") – כיום 5 צוללות בשירות פעיל. כל צוללת נושאת עד 16 טילי SS-N-23, כל אחד בעל עד 4 ראשי קרב גרעיניים, כל אחד בעל תפוקה של עד 100 קילוטון.
• צוללות מדגם "אקולה" (דגם "טייפון" לפי קוד דיווח נאט"ו) – כיום אין אף צוללת בשירות מבצעי פעיל. כל צוללת נושאת עד 20 טילים בליסטיים מסוג SS-N-20, כל אחד בעל עד 10 ראשי קרב גרעיניים, כל אחד בעל עוצמה של עד 200 קילוטון.

• צוללות מדגם "Redoutable" – כיום צוללת אחת בשירות פעיל בצי הצרפתי. כל צוללת נושאת עד 16 טילים בליסטיים מסוג M4, כל אחד בעל עד 6 ראשי קרב גרעיניים, כל אחד בעל תפוקה של עד 150 קילוטון.
• הצוללות הגרעיניות מסדרת ניצחון (Triomphant) – כיום 3 צוללות בשירות פעיל. כל צוללת נושאת עד 16 טילים בליסטיים מסוג M45, כל אחד בעל עד 6 ראשי קרב גרעיניים, כל אחד בעל תפוקה של עד 100 קילוטון.

• סדרת הצוללות מדגם "ואנגארד" (Vanguard) – כיום 4 צוללות בשירות פעיל בצי המלכותי הבריטי. כל צוללת נושאת עד 16 טילים בליסטיים מסוג טריידנט 2, כל אחד בעל עד 8 ראשי קרב גרעיניים, כל אחד בעל תפוקה של עד 100 קילוטון.

• צוללת מדגם "092" (דגם "שיה" לפי סיווג משרד ההגנה האמריקאי) בשירות בחיל הים של צבא השחרור העממי.
• צוללת מדגם "094"- כיום 6 צוללות בשירות חיל הים של צבא השחרור העממי. כל צוללת נושאת-12 טילי JL-2, כל אחד עם טווח מוערך של 7,400 קילומטרים. כל טיל נושא ראש נפץ אחד.

• סדרת הצוללות אריהנט- כיום 2 צוללות פעילות בשירות חיל הים ההודי. כל צוללת נושאות עד 12 טילי K-15 סגאריקה בעלי ראש נפץ יחיד כל אחד (בעלי טווח של 750 ק"מ), או 4 טילי K-4 (עם טווח של 3,500 ק"מ).

• צוללות טילים בליסטיים הוצגו בספריו של טום קלנסי, המרדף אחר אוקטובר האדום וכל הפחדים כולם.
• תרחיש העלול לקרות במקרה של טעות או אי הבנה הומחש היטב בסרט "כוננות מיידית" (Crimson Tide).^[2] עלילת הסרט מתרחשת בצוללת הטילים הבליסטיים "אלבמה".

מדיה וקבצים בנושא צוללת טילים בליסטיים בוויקישיתוף

• דף מידע של צי ארצות הברית על צוללות טילים בליסטיים