פלגוניט

פלגוניט

שכבות פלגוניט
סוג הסלע	געשי, זכוכית געשית
סביבת היווצרות	געשית
הרכב	בזלתי
תכונות וזיהוי	צבע: חום, צהוב

פלגוניט הוא סלע געשי – סוג של זכוכית געשית הנובע ממִיוּם^[1] והמרה^[2] של סידרומלן וטקיליט – זכוכית געשית בהרכב בזלתי. היווצרותו קשורה בעיקר בגעשיות תת-ימית.^[3]

הסלע התגלה לראשונה ב-1835 סמוך לעיירה פלגוניה (Palagonia) בסיציליה – על שמה נקרא.

פלגוניט הוא סלע געשי, תוצר המרה הנובע מאינטראקציה בין זכוכית געשית בהרכב בזלתי לבין מים. אינטראקציה כזו עשויה להיווצר גם בין לבה בזלתית מותכת לבין מים. שיעורי הדיפוזיה של מים בזכוכית טבעית מצביעים על היווצרות של פלגוניט בתהליך מיום, המתרחש בטמפרטורות גבוהות יחסית – בעיקר במהלך זרימה והתקררות של לבה מתחת למים. היווצרות פלגוניט בטבע ממיום של סידרומלן לרוב אינה מתרחשת בהיקף נרחב.^[3]

פלגוניט נוצר בתהליך בו-זמני הנקרא "פלגוניזציה", באמצעות דרגות שונות של התפרקות הזכוכית והיפרדות של חומר מסיס בנקודת המגע בין הזכוכית לנוזל. תהליך זה מלווה בתנועה נרחבת של היסודות המעורבים בתהליך ההמרה, וכתוצאה מכך נגרמים העשרה ודלדול של הזכוכית ביסודות מסוימים.

בגלל נוכחות גבוהה של מים על פני כדור הארץ, מהווה זכוכית געשית שלב לא יציב והיא מומרת ומתגבשת בתהליך המתקדם בשיעורים נמוכים מאוד. זמן ההתגבשות המוחלטת שלה ב-25 מעלות צלזיוס ��שוי להשתרע על פני שנים רבות – לאורך סדרי גודל של 10⁶⁰ או לכל הפחות 10⁵⁰ שנים.^[3] עם זאת, עלייה בטמפרטורה מקצרת את משך הזמן הנחוץ להתגבשות.

התגבשות הזכוכית מתרחשת בעזרת מים, המשמשים זרז לתהליך. מולקולות המים המוכלות בזכוכית עשויות לשבור את קשרי Si-O-Si,‏ Si-O-Al ו-Al-O-Al במבנה, וליצור קבוצות של הידרוקסידים הקשורות לאטומי הצורן והאלומיניום. תכולת המים המינימלית הנדרשת לתחילת הגיבוש בזכוכית געשית היא 15%, אם כי תכולה גבוהה יותר של 20%-25% עשויה להידרש בשל קשרי Si-O ו-Al-O רבים. להרכב התמיסה הבאה במגע עם הזכוכית חשיבות בקביעת היווצרות ההתגבשות ושיעורה.

השלב הראשון של התהליך מתבטא בהפרעה למבנה הפנימי של הזכוכית. לאחר מיום כזה נדרשת אנרגיה נמוכה יחסית לקיום השלב השני, המתבטא בסידור הסיליקה והאלומינה במבנה גבישי טטרהדרי, תלוי בין היתר בזמינות הקטיונים הנחוצים לייצוב מבנה מאורגן חדש זה: אלה משתחררים מן הזכוכית ובמקומם היא נקשרת למים וגורמת לחמצון הברזל. הקטיונים – בעיקר של צורן, אלומיניום, סידן, נתרן ומגנזיום – יוצרים מילוי נקבוביות בסלע.

תכולת המים במרבית סוגי הזכוכית הגעשית אינו עולה בדרך כלל על 2%-3%. תכולה הנמוכה מ-1% מצויה בזכוכית געשית שנוצרה ישירות ממקור מגמטי, דוגמת אובסידיאן. המפגש של זכוכית געשית עם מים נעשה לרוב באמצעות פעפוע. קיימת סברה – הנתמכת במחקרים נוספים^[3] – כי מולקולת המים מפעפעת בשלמותה אל תוך הזכוכית. לפי סברה זו, שיעור המיום של זכוכית געשית תלוי בשיעור הפעפוע של מולקולות המים לתוך המבנה הפנימי שלה. לפי חוק הדיפוזיה של פיק, נראה כי מקדם הפעפוע ב-25 מעלות צלזיוס זהה בכל סוגי הזכוכית הטבעית, ושיעורו בזכוכית בזלתית נמדד בהתקדמות של 0.07 מיקרון לשנה.^[4] במקרה של פלגוניט נראה כי מיום מוגבר אינו מלווה תמיד בהתגבשות נרחבת.

מבדיקת היווצרות נרחבת של פלגוניט באיסלנד, נראה כי היא אינה יכולה להתרחש באיטיות כתהליך פוסט-התפרצותי של מיום זכוכית בזלתית בטמפרטורות אטמוספיריות. למעשה, גילם הגאולוגי של חומרים אלה מצביע על כך שהתהליכים ארכו פחות ממיליון שנים. שיעורי הפעפוע בזכוכית נמוכים מדי לכך, גם אם מכירים בכך שהסידרומלן המקורי עשוי להיות סדוק מעט, ועל כן מגדיל את שטח המגע שלו עם המים. עם זאת, העלאת הטמפרטורה ל-500 מעלות צלזיוס עשויה לזרז את התהליך עד לסדר גודל של שעות ואף פחות.

התנהגות פעפוע המים כפונקציה של טמפרטורה מצביעה על כך שתכולת המים הגבוהה בזכוכית פלגוניטית יכולה לנבוע ממיום בטמפרטורות גבוהות, כלומר בעת זרימת הלבה והתקררותה. ניתן להשיג מיום כזה אם זרימת הלבה מתרחשת בסביבה עתירת מים. בהקשר זה יש לציין כי כל הסלעים הפלגוניטיים המדווחים בספרות המדעית נקשרים להתפרצויות עתיקות שאירעו מתחת למים: במקרים רבים מדובר בהתפרצויות תת-ימיות – דוגמת היווצרות היאלוקלאסטיט בסיציליה או באוקיינוס השקט. במקרים אחרים מדובר בהתפרצויות תת-אגמיות, ובאיסלנד אירעו ההתפרצויות מתחת לקרח.

בבזלות נהר קולומביה נמצאו ראיות כי היווצרות הפלגוניט הייתה סינגנטית^[5] והתרחשה במהלך זרימת הלבה. במקרים אחדים נרמזת היווצרות סינגנטית מהעובדה שהיאלוקלאסטיטים התערבבו במשקעים מגובשים חלקית בעת זרימת הלבה לאגם. החלק הזכוכי בהיאלוקלאסטיט הוא פלגוניט, בעוד גרגרי הזכוכית בתוך המשקעים נמצאו טריים ולא ממוימים. הימצאות של פלגוניט בחלקו של זרם הלבה שחדר לאגם מהווה ראיה מוצקה לכך כי המים בפלגוניט אינם מגמטיים במקורם אלא תוצר מיום של הלבה במגעה עם מי האגם.

בהתפרצויות תת-ימיות כאלה, החלק בזרם הלבה הבא במגע עם מים עשוי להיות ממוים במהלך התקררותו במהירות גבוהה, תלוי בטמפרטורה. מיום מתרחש במהירות רבה יותר בטמפרטורות גבוהות, כאשר הלבה עדיין במצב מותך. לבה כזו תתקרר במהירות ותגיע לצמיגות האופיינית לזכוכית. במהלך שלב זה תיצור הלבה הממוימת זכוכית לא ממוימת, דוגמת סידרומלן. מיום נוסף ישפיע על הזכוכית בשלבים האחרונים של התקררותה. בהתאם לכך, מעט סידרומלנים עשויים להיות ממוימים בטמפרטורות נמוכות אלה. עם זאת, באופן כללי, כמות הפלגוניט הנוצרת מהסידרומלן תהיה משמעותית בהשוואה לכמויות של פלגוניט ראשוני, משתי סיבות:

• המיום פוחת במהירות עם ההתקררות
• שברי הסידרומלן יהיו מוגנים בדרך כלל מפני מגע ישיר עם המים על ידי קרום פלגוניטי, שנוצר סביבם במהלך שלבי ההתקררות הקודמים

לכן, מאפייניהם הכלליים של סלעי סידרומלן – שברים ומקטעים מגובשים במסת אם של פלגוניט – יכולים להיות מוסברים באמצעות מקור סינגנטי, גם של הזכוכית הממוימת – פלגוניט, וגם של הזכוכית הלא-ממוימת – סידרומלן.

המקרים היחידים בהם עשויות להיווצר כמויות גדולות של פלגוניט מסידרומלן מתרחשים כאשר בסידרומלן – הנוצר בהתפרצות געשית – מתרחשת פעילות הידרותרמית ממושכת הקשורה בגעשיות שיצרה אותו או בגעשיות מאוחרת. עם זאת, התקררות הלבה מתחת למים היא מהירה בדרך כלל. במקרים אלה הפלגוניט אינו תוצר שניוני של סידרומלן אלא נוצר ישירות במהלך המפגש של לבה ומים. בנוסף, לא בכל מקרה של זרימת לבה מתחת למים נוצר פלגוניט. במקרים מסוימים נראה כי נוצר מגע מצומצם בין הלבה למים, והיווצרות הפלגוניט מזערית או שאינה מתרחשת כלל.

פלגוניזציה של זכוכית געשית היא תהליך מתמשך של התפרקות הזכוכית, היווצרות פלגוניט ואבולוציה^[6] שלו. האבולוציה המבנית והכימית של פלגוניט נלמדת מהרכב הזכוכית, מסביבת המרה וממשך התהליך. ניתן לחלק את האבולוציה של הפלגוניט לשני שלבים נפרדים, המתאפיינים בתקציב יסודות^[7][8] המושפע משינוי בתנועת היסודות בין הסלע לתמיסה המימית:

• השלב הראשון מתאפיין באמצעות תהליך בו-זמני של התפרקות הזכוכית והיפרדות של חומר פלגוניטי צהוב, מסיס, דמוי ג'ל, אמורפי ואחיד מבחינה אופטית. שלב זה מלווה באיבוד של צורן, אלומיניום, סידן, מגנזיום, נתרן ואשלגן, בהעשרה אקטיבית במים ובהעשרה פסיבית בטיטניום ובברזל.
• השלב השני הוא תהליך "הזדקנות", במהלכו מגיב הפלגוניט התרמודינמי הלא יציב עם הנוזלים סביבו, ומתגבש למינרלי סמקטיט. שלב זה מלווה בקליטה חוזרת של צורן, אלומיניום, מגנזי��ם ואשלגן מן התמיסה ובאיבוד של טיטניום ומים. הסידן והנתרן עדיין לוקים בחסר, בעוד הברזל מגיב באופן לא עקבי: נותר ללא שינוי או מראה חוסר.

הדרגה והכיוון של תנועת היסודות במהלך הפלגוניזציה משתנים, בעיקר בתהליך ההזדקנות – מיד לאחר שמתרחשת תגובת שיקוע ראשונית בפלגוניט. מצב זה מתבטא בחתימות סותרות של היסודות העיקריים בפלגוניט בשלבי הזדקנות שונים, בשינויים בכיוון תנודת היסודות בשלבי הזדקנות ובהפחתה כללית של אובדן יסודות בעת התגברות יצירת החומר הגבישי. בהתחשב בתקציב היסודות הכללי של מערכת סלע-מים, המעבר מזכוכית לפלגוניט מלווה באובדן גדול יותר של יסודות מאשר בתהליכי המרה כלליים, הכוללים היווצרות פאזות שניוניות והזדקנות פלגוניטית. הזכוכית המאפית האחרונה לעבור פלגוניזציה מראה ירידה של 65% במשקלה באמצעות איבוד יסודות במהלך היווצרות הפלגוניט, לעומת ירידת משקל של 28% באמצעות איבוד יסודות במהלך המרה כוללת. איבוד משקל של 33% באובדן יסודות נצפה בדרגה גבוהה יותר של הזדקנות, בהשוואה לאובדן כמעט אפסי במהלך המרה כוללת.

תקציב היסודות, היקף וכיוון תנועת היסודות ושיעור הפלגוניזציה תלויים בכמה גורמים ובשילוב המורכב ביניהם:

• טמפרטורה
• מבנה החומר הראשוני
• שטח הפנים המגיב של החומר הראשוני
• מבנה הפאזה השניונית הנוצרת בעקבות תגובת השיקוע
• שיעור התפתחותן של פאזות שניוניות
• משך הזמן שעבר מתחילת התהליך
• מאפייני הנוזל: שיעור הנזילות, pH, פוטנציאל חמצון-חיזור, חוזק יוני ופונקציית המצב החולף (fugacity) של החמצן

מאפייני הנוזל עצמם מושפעים על ידי תנאים הידרו-גאולוגיים שונים דוגמת נקבוביוּת, חדירוּת ומפל לחצים.^[9]

טוף בהרכב פלגוניטי הוא משקע טפרה בזלתי המומר בקלות. ההמרה גורמת לחלקיקי הטפרה לדבוק זה בזה בתהליך של פלגוניזציה.^[10] חרוטי טוף פלגוניטי אופייניים לאזורים בהם נוצר מגע בין לבה בזלתית ומים. חרוטים כאלה מצויים באיי גלאפגוס, באיי הוואי ובאיסלנד.

היווצרות מודרנית של טוף בהרכב פלגוניטי נצפתה עם היווצרותו של האי הגעשי סירטסיי בסמוך לחופה הדרומי של איסלנד. בנובמבר 1969 – 6 שנים לאחר פריצתו מעל פני הים –התגלה הסימן הראשון לטוף פלגוניטי, שנוצר בתוך אזור הידרותרמי בטמפרטורה של 60–70 מעלות צלזיוס במהלך תקופה המוערכת בשנתיים וחצי. מאז נצפתה היווצרות טוף פלגוניטי על פני השטח מקרוב, ומחקר נוסף נערך באמצעות קידוח ליבה בשנת 1979.

הפלגוניזציה של הטוף תלויה בעיקר בטמפרטורת המים בתוך הסלע. בטמפרטורה של 100 מעלות צלזיוס ומעלה התגבשה הטפרה בסירטסיי לטוף פלגוניטי במשך פחות משנה, ובטמפרטורות נמוכות היה קצב ההמרה נמוך יותר: ב-40–50 מעלות צלזיוס חלה פלגוניזציה במהלך 4–8 שנים. בהווה מתגבשת בסירטסיי טפרה מעל גובה פני הים לטוף פלגוניטי קשה, ונראה כי מתרחשת גם פלגוניזציה תת-ימית נרחבת. בטוף הפלגוניטי בסירטסיי נוצרו 10 מינרלים חדשים, בהם: אנלציט, סמקטיט, טוברמוריט (tobermotite), פיליפסיט (phillipsite) מקבוצת הזאוליט ואנהידריט. התפרצות סירטסיי הובילה להבנה טובה יותר של היווצרות הרי געש מטוף פלגוניטי בעידן הקרח.

פלגוניט מתגבש במהירות גבוהה יחסית מאשר זכוכית לא ממוימת באותו הרכב. עובדה זו עשויה להסביר הימצאות של זכוכית געשית על קרקעית אוקיינוסים – בעיקר את קיומם של סוגים מגובשים במשקעים צעירים ואת הימצאותם של סוגים לא מומרים במשקעים עתיקים יותר.^[3]

המרת הזכוכית הגעשית תלויה במצב המיום שלה, ובטמפרטורה נמוכה במיוחד המיום איטי מאוד. מכך עולה כי זכוכית ממוימת תתגבש בשיעורים גבוהים יותר מאשר זכוכית לא ממוימת בטמפרטורות נמוכות. למעשה, שיעורי ההמרה השונים של זכוכית בהרכבים שונים עשויים להוות רמז להבנת המרכיבים. עם זאת, התנאים הקובעים את שיעור ירידת הלחץ והתגבשות הזכוכית געשית במשקעים ימיים עדיין לא ברורים. נמצאו מעט שברי זכוכית לא מומרים במשקעים מהמזוזואיקון, ולעומתם משקעים של אפר געשי ופומיס מן הרביעון שהומרו לחלוטין למונטמורילוניט או לפיליפסיט.

סתירה זו נפתרת כאשר מניחים שמדובר בשני סוגים של זכוכית געשית:

• זכוכית הנוצרת באינטראקציה ישירה של לבה עם מי הים במהלך התפרצות תת-ימית – זכוכית כזו תהיה ממוימת מאוד, ותתרחש בה הפחתת לחץ שתגרום לפאזה מגובשת על קרקעית הים בשיעורים גבוהים לעומת זכוכית געשית לא ממוימת בהרכב זהה.
• זכוכית הנוצרת במהלך התפרצות תת-אווירית ומובלת למשקעים אוקייניים, או בתהליך של התפרצות תת-ימית – בזכוכית זו נמנע מהלבה מגע ישיר עם מים במהלך התקררותה, ויחולו בה מיום והתגבשות בשיעורים נמוכים מאוד.

שיעור ההמרה – הכולל גם מיום וגם התגבשות – תלוי בהרכב הזכוכית. אנרגיית השפעול הנחוצה לפעפוע המים אל תוך הזכוכית פוחתת עם הירידה בחומציות הזכוכית. תלותם של מקדמי הפעפוע על צמיגות החומר ידועה, ולכן – רמתה הנמוכה של אנרגיית השפעול הנחוצה לפעפוע מים לזכוכית בסיסית נגרמת מצמיגותה הנמוכה, כלומר מרשת משובשת של סיליקה הנובעת מתכולת קטיונים גבוהה יותר. ההבדל בין שיעורי הפעפוע בזכוכית חומצית לבין אלה של זכוכית בסיסית הנובעים מתוצא זה הופך זניח בתנאי הטמפרטורה של קרקעית האוקיינוס ובטווחי זמן של מיליוני שנים, בעוד הוא עשוי להיות ברור יותר בטמפרטורות גבוהות.

שיעור ההמרה תלוי גם בהרכב, מאחר שבזכוכית חומצית נחוצים יותר מים על מנת להפריע לקשרי Si-O ו-Al-O. נראה שתוצא זה הוא אחד הגורמים להבדלים העיקריים בשיעור ההמרה בין זכוכית חומצית לבין זכוכית בסיסית בטמפרטורות נמוכות על קרקעית האוקיינוס. מרכיב זה גורם לשיעור המרה של בזלת הגבוה בכ-20% מזה של זכוכית חומצית. הבדל זה בשיעור ההמרה זניח כאשר משווים אותו להבדל בין שיעור ההמרה של פלגוניט לבין זה של זכוכית רגילה בעלת הרכב כימי זהה.^[3]

פלגוניט הוא תוצר יציב ראשון של המרת זכוכית געשית, והוא מהווה חומר הטרוגני בעל תכונות אופטיות ומבניות מגוונות – החל בסלע צלול, שקוף, איזוטרופי,^[11] חלק וערוך בפסים קונצנטריים הנקרא לעיתים "ג'ל פלגוניטי", ועד לחומר בעל שקיפויות שונות, אנאיזוטרופי, בעל דרגות שונות של שבירה כפולה, בעל מבנה גרגרי-סיבי ודמוי פסים הנקרא לעיתים "פיברו-פלגוניט".^[12]

צבעו של הפלגוניט נע בין גוונים של צהוב לגוונים של חום. פלגוניט יוצר מעין "קליפות" (rinds) בעוביים שונים על פני משטחים של זכוכית געשית מאפית שהיו חשופים במשך זמן מה לנוזלים מימיים.^[12] מרקם הסלע מגוון ותלוי בתנאי ההתפרצות.

בגרגרים פלגוניטיים רבים נמצא גרעין לא מומר של זכוכית געשית דוגמת טקיליט, סידרומלן והיאלוקלאסטיט, הנותר ללא שינוי מאחר שציפוי הפלגוניט מונע חדירה נוספת של מים.

פלגוניט התגלה לראשונה ב-1835 על ידי הגאולוג הגרמני וולפגנג סרטוריוס פון ואלטרסהאוזן, במסגרת מסעות שערך בסיציליה. הוא זיהה סוג של טוף חום – סלע הומוגני המורכב בעיקר ממינרל אחד, לו קרא "פלגוניט" על שם העיירה הסמוכה, פלגוניה (Palagonia). מבדיקה כימית שערך בסלע עלה כי הוא עשיר באופן לא רגיל במים (12-23%) ובברזל.

במסע שערך בשנת 1845 לאיסלנד עם רוברט בונזן הבחין ואלטרסהאוזן בהשתרעותו הנרחבת של הטוף החום על פני האי, וכי בסמיכות לפלגוניט נמצא חומר זכוכיתי נטול מים הדומה לאובסידיאן – לו קרא סידרומלן. ואלטרסהאוזן הוכיח כי פלגוניט הוא סידרומלן שספג מים, והסיק ממיקומו הגאולוגי כי הוא תוצר של התפרצות תת-קרחונית. כמו כן מצא כי הסלע קשור למשקעים ימיים, וכי הוא יצר שכבות עבות בתצורות געשיות תת-ימיות במקווי מים רבים. ואלטרסהאוזן צדק בהנחותיו ובמסקנתו כי סלעי איסלנד נוצרו מתחת לשכבת קרח עבה שכיסתה את איסלנד במהלך תקופת הקרח האחרונה, וכי פלגוניטים שמצא באיטליה ובסיציליה נוצרו בים.

בונזן טען לעומתו כי טוף פלגוניטי הוא תוצר של סלעים בזלתיים שהותמרו בסביבה עתירת מים ופחמה. ניתוח כימי שערך הראה כי לאחר שהוצאה מהם תכולת המים – סלעי הטוף היו זהים בהרכבם ללבה בזלתית. מחקרו של בונזן לא הוגבל לסלעים מאיסלנד, והוא ערך מחקר דומה על דוגמאות של פלגוניט מאיי כף ורדה שקיבל מידי צ'ארלס דרווין.

ממחקר שהתבצע באמצעות ספקטרוסקופיה תרמית באינפרה אדום (Thermsl Infrared Spectroscopy – TIR) ופליטה תרמית מיניאטורית (Miniature Thermal Emission – Mini-Tes) של הרגולית על מאדים עולה נוכחות של זכוכית ואפשרות לקיום חרסיות וסיליקה על פניו. עם זאת, בדיקה בספקטרום נראה סמוך לאינפרה אדום^[13] (visible and near-infrared – VNIR) מראה כי מינרלי החרסית אינם נפוצים על פניו.^[14] על פי המחקר, מתקבל על הדעת כי את החומרים – שזוהו כדמויי זכוכית וחרסית – ניתן לפרש כתוצרי המרה דלה של סיליקטים גבישיים, שנוצרו מבליה כימית ומתהליכים סדימנטריים בסביבה מימית. תוצאות ראשוניות של המחקר הראו כי אלומו-סיליקטים לא מאורגנים – כמעט אמורפיים – עשויים לנבוע מהמרה בתוצרי בליה של בזלות, גם אם הסלעים התבלו בסביבה צחיחה למחצה.

מאדים עשוי להיות דל בחרסית, אך חלה בו המרה נרחבת. מינרלי חרסית נפוצים על פני כדור הארץ בעיקר בסלעי משקע בוגרים^[15] מבחינה מינרלית דוגמת פצלים ואבן בוץ, בקרקעות בוגרות ובסלעים בהם חלה המרה הידרותרמית דוגמת בזלות של רכסים מרכז אוקייניים. היעדר ראיות לתפוצה נרחבת של מינרלי חרסית במאדים מהווה מדד לכך שתהליכים משקעיים מימיים בפני השטח של מאדים היו מוגבלים, יותר מאשר מדד לחֶסֶר בבליה על מאדים. תהליכי הבדיקה כוללים מרכיבים ספקטרליים משמעותיים לקיומם של חומרים בעלי התגבשות דלה, שביכולתם להוות אינדיקציה לתוצרי פלגוניזציה במאדים.

מחקרים שנערכו בסירטסיי על המרת טפרה לפלגוניט הניבו מידע חדש על פלגוניזציה. הגילויים האחרונים במחקרים אלה – שנערכו על מיקרואורגניזמים בטוף – הראו כי סוגים מסוימים של חיידקים ממסים את הזכוכית הגעשית בתוך הטפרה, ומגבירים את שיעור היווצרות הפלגוניט.^[10]

תמיכה לגילוי זה נמצאה במחקר אחר שנערך בסיציליה^[16] – באזור בו התגלה פלגוניט לראשונה – שם נמצאו צינורות ארוכים ופתוחים החודרים לתוך זכוכית טרייה ומכילים עקבות של דנ"א, פחמן וגופים דמויי תאים. ממצאים אלה פורשו כעדות למעורבות חיידקית בהמרה תת-ימית של היאלוקלאסטיט. מעורבות זו מוסברת כהשפעת תוצרי המטבוליזם החיידקי על עלייה בשיעורי הפירוק וההמסה, וכן בשינוי הסטויכיומטריה^[17] של פני הסלע ויצירת קומפלקסים של יונים בתמיסה.

עוד עולה מהמחקר – שהתקיים כחלק מסדנה לחקר מאדים ואנלוגיות ארציות שלו – כי נוכחותם והשתתפותם של יצורים חיים בפלגוניזציה של זכוכית בזלתית בכדור הארץ עשויה לשחק תפקיד חשוב בחיפוש חיים חוץ-ארציים. אחד מתהליכי ההמרה שהוצעו כהסבר לקרקע של מאדים הוא פלגוניזציה של בזלת שנוצרה בגעשיות או מפגיעת מטאוריט. מנוכחות פלגוניט במאדים ומהבנת תהליכי וסביבת היווצרותו, ניתן להסיק כי הוא מתאים להתפתחות חיים פשוטים – במיוחד בסביבה לחה מעט המוגנת מקרניים קוסמיות, העשויה להיות עשירה בפעילות חיידקית.

• גאולוגיה - מונחים
• התפרצות געשית
• זכוכית געשית
• מיום מינרלי

• לבה ומים

סלעים
סלעי יסוד
סלעים געשיים	אבן זפת • אגלוטינט • אגלומרט • אובסידיאן • איגנימבריט • אנדזיט • אצת פלה • בוניניט • בזלת • בזלת תולאיטית • בסניט • ברקציה געשית • דמעות אפאצ'ים • דמעות פלה • דקיט • הוואיט • היאלוטוף • היאלוקלאסטיט • טוף • טפריט • טקיליט • טרכיט • לטיט • לפיליסטון • מליליטיט • נפליניט • סידרומלן • סקוריה • פוידיט • פומיס • פונוליט • פלגוניט • פרליט • קומטיט • קרבונטיט • ריודקיט • ריוליט • שערות פלה
סלעי ביניים	דיאבז • למפרואיט
סלעים פלוטוניים	אנורתוזיט • גברו • גרנודיוריט • גרניט • דוניט • דיוריט • טונליט • טרוקטוליט • מונזוגברו • מונזוגרניט • מונזודיוריט • מונזוניט • מונזוסיאניט • סיאניט • פרידוטיט • קוורץ דיוריט • קימברליט
סלעים מותמרים
	אמפיבוליט • אקלוגיט • גנייס • הורנפלס • לווחה • לפיס לזולי • מיגמטיט • פיליט • צפחה • קוורציט • שיש • סטיאטיט
סלעי משקע
	אבן בוץ • אבן גיר • אבן חול • אבן חול נובית • אואולית • ארקוזה • ברקציה • דולומיט • חוואר • חוואר הלשון • חלמיש • חרסית • אבן טין • כורכר • פצלי שמן • פצלים • צור • קונגלומרט • קירטון