פירדוסי

פֿירדוסי
ابوالقاسم فردوسی طوسی

לידה	940 טוס, האימריה הסמאנית
פטירה	1020? (בגיל 80 בערך) טוס, השושלת הע'זנווית
שם לידה	אבו אל-קאסם פירדוסי טוסי
מדינה	האימריה הסמאנית, השושלת הע'זנווית
לאום	פרסי
מקום קבורה	טוס
שפות היצירה	פרסית
סוגה	שירה אפית, אפוס היסטורי
יצירות בולטות	שאהנאמה

פֿירדוסי (בפרסית: فردوسی; 940–1019 או 1025) הוא הכינוי הספרותי שקיבל המשורר הלאומי הפרסי, חכים אבואלקאסם פירדוסי טוסי (בפרסית: حکیم ابوالقاسم فردوسی طوسی; 934–1020), מחבר האפוס הנודע השאהנאמה.

מעט מאוד ידוע על פירדוסי ועל קורות חייו. מקורות שונים מציינים עבורו שמות שונים, אך נראה שהמדויק והאמין שבהם מובא אצל פתח בן עלי בונדארי, שתרגם את השאהנאמה לערבית ב-1223: "אל-אמיר אל-חכים אבו אל-קאסם מנצור בן אל-חסן אל-פירדוסי א-טוסי". גם מקורו של שם העט "פירדוסי" אינו ידוע בוודאות. באחד מכתבי היד של השאהנאמה (כ"י פלורנס) מובאת אגדה לפיה כאשר ביקר פירדוסי בחצרו של סולטאן מחמוד מע'זנה, הסולטאן התרשם עמוקות מן המשורר וכינה אותו "איש גן העדן" (= פירדוסי).^[1] פירדוסי נולד בכפר טוס שליד משהד לאב עשיר בעל קרקעות, והשתייך למעמד המכובד של "דהקאנים". הוא היה נשוי ואב לבן אחד, שנולד בשנת 970. בשנת 1006 נפטר בנו, כפי שפירדוסי עצמו מציין בשאהנאמה.^[2]

יחסיו של פירדוסי עם סולטאן מוחמד ידעו עליות ומורדות. הסולטאן מעולם לא היה הפטרון הרשמי של פירדוסי, אך הסכים להעניק לו תמורה כספית עבור יצירתו. הסכום שהובטח לו בתחילה היה גבוה יחסית (60,000 דינאר) אך בפועל פירדוסי קיבל ממנו סכום נמוך בהרבה - 20,000 דרהם. פירדוסי חילק את מעט הכסף הזה לבלן בית המרחץ ולנער המוזג ואז ברח להראת.^[3] אחרי כחצי שנה בהראת, פירדוסי עבר להתגורר בטברסתאן ושם נפטר. מסופר כי לפני מותו של פירדוסי, הסולטאן מחמוד התחרט על יחסו המשפיל אל המשורר וביקש להעביר לו פיצוי נדיב; שיירת הגמלים נושאת המתנות הגיעה בדיוק כאשר מסע ההלוויה של פירדוסי עזב את העיר. עוד מסופר כי בגלל שהיה שיעי, סירבו לקבור אותו בבית הקברות המוסלמי בעיר, ופירדוסי נקבר לבסוף במטע העצים של משפחתו.^[4]

פירדוסי התחיל לכתוב את השאהנאמה בשנת 77–976, לאחר מותו של המשורר הנודע אבו מנצור דקיקי. בזכות פטרון נדיב בטוס, יכול היה פ��רדוסי להתחיל לכתוב בעיר הולדתו ולא להזדקק לתמיכת חצר המלך. כתיבת היצירה נמשכה כ-35 שנים, עד שנת 1010.

פירדוסי נודע בכתיבתו בשפה הפרסית וניסיונו לקרוא תגר על התרבות הערבית, תוך שימוש במילים שמקורן פרסי במקום במילים ערביות שנכנסו בזמנו לשפה הפרסית. בגיל 23 מצא רשימה של מלכי פרס ובעקבות זאת כתב פואמה אפית ארוכה, שכללה 60,000 בתי שיר מחורזים, בשם "רישומים מלכותיים" (שאהנאמה אשר משמעו רישומים בעלי חשיבות ממעלה עליונה ולא כפי הנהוג לחשוב "רישומי מלכים"). הפואמה מספרת את תולדותיהם של 50 מלכי פרס, כשהאחרון ביניהם הוא הנביא מוחמד. הספר נכתב במסגרת מאמציהם של הפרסים להחדיר את תרבותם לתרבות המוסלמית, שעד אז אופיינה בהגמוניה ערבית, במסגרת תנועת השעוביה. הפואמה נכתבה במשך 30 שנות עבודה אשר לאחריהן הגיש פירדוסי את עבודתו לשליט מחמוד מע'זנה. הלה לא גילה עניין רב בשיר, ואכזב את פירדוסי בסכום המועט שהיה מוכן לשלם עבורו.

למעשה, המשורר החיה את השפה הפרסית בעידן של כיבוש ערבי-מוסלמי שבו אט-אט דעכה כמעט השפה הפרסית. כפי שכתב בשורות: "بسی رنج بردم در این سال سی عجم زنده کردم بدین پارسی" - "רבות סבלתי בשלושים השנים ובזו הפרסית החייתי הפרסים". בנוסף, ישנה אמירה מפורסמת נוספת שלו, שיש הרואים בה רלוונטית לימים אלה ולשלטון באיראן אחרי המהפכה האסלאמית: "دریغ است ایران که ویران شود کنام پلنگان و شیران شود" - בתרגום חופשי: "כה חבל שאיראן תחרב, תהפוך לגוב נמרים ואריות".

לאחר מותו, הפואמה זכתה לפופולריות רבה, ובמאות האחרונות תורגם הספר לשפות שונות ובהן גם עברית.

מלבד השאהנאמה, מיוחס לפירדוסי גם חיבור פואמה סאטירית, הג'ו נאמה (هجونامه), בעיקר על ידי המשורר ומחבר הביוגרפיה של פירדוסי נט'אמי ערוצ'י.^[5] לפי טענה זו, לאחר שפירדוסי קיבל מהסולטאן סכום פעוט, פירדוסי חיבר שיר לעג סאטירי כנקמה.^[6]

לפי המסורת, פירדוסי נקבר בחצר משפחתו בטוס, ולמרות נזק רב שספגה העיר לאורך השנים, הקבר של פירדוסי נותר עומד ללא פגע. בשנת 1934 נחנך מאוזוליאום גדול לזכרו של פירדוסי על מבנה הקבר הישן. את הרעיון להקמת המאוזוליאום יזמו קבוצת אנשי רוח והוגים לאומיים, שקראו לרזא ח'אן לפעול להקמת המבנה. קירות המאוזוליאום מעוטרים בקליגרפיה ובכתובות, בעיקר ציטוטים מתוך השאהנאמה. בשנת 1966 עבר המבנה שיפוץ גדול, שכלל גם שיפוץ והרחבה של החצר המקיפה, ופיתוח הסביבה לתיירות.^[7]

בשנת 1934 צוין באיראן מילניום להולדתו של פירדוסי. החגיגות נערכו בערים משהד, טוס וטהראן ונמשכו כחודש.^[8] בין המוזמנים היו חוקרים ידועי שם מרחבי העולם, ביניהם יאן ריפקה, ולדימיר מינורסקי, מהמט פואט קפרולו (אנ') ועוד רבים.^[9]

אחד המכתשים על פני כוכב חמה נקרא על שמו של פירדוסי.^[10]

ה-14 במאי נקבע באיראן כ"יום פירדוסי", ביום זה עורכים כנסים אקדמיים ועממיים לזכר המשורר הלאומי.^[11]

(רשימה חלקית ביותר)

• הספרייה הלאומית של טג'יקיסטן
• אוניברסיטת פרדובי במשהד
• כיכר פירדוסי בטהראן

היינריך היינה, כמחאה על קמצנותו של דודו, כתב את השיר "המשורר פירדוסי" (Der Dichter Firdusi)‏,^[12] שבו הוא מתאר בפרוטרוט את כפיות הטובה של מחמוד מע'זנה כלפי המשורר (על פי השיר, מחמוד הבטיח לשלם לו במטבעות זהב, אך נתן לו מטבעות של כסף, והמשורר מת משברון-לב).

• שאול שקד, "ספר המלכים ורקעו", פרק 6: "פירדוסי", בתוך: שָׁאהּ-נָאמֶה, ספר המלכים, מאת פִירְדּוֹסִי, תרגם מפרסית אליעזר כגן, כרך א', ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ג-1992, עמ' מ' - מ"ג.
• אליעזר כגן, מבוא: פירדוסי ויצירתו, "תולדות פירדוסי", בתוך: שאה-נאמה (ספר-המלכים) מאת פירדוסי, תרגם והוסיף מבוא ונספחים אליעזר כגן, העורך המדעי, פרופ' שאול שקד, רמת גן: ספרית פועלים, 1977, עמ' ט' - י"ד.
• בנציון בנשלום, מבוא, פרק ג': "חיי פירדוסי", בתוך: אהבת זל ורודבה מאת פירדוסי, מתוך שאה-נאמה, מהמקור הפרסי בצירוף מבוא והערות, תל אביב: הוצאת גזית, תש"א (מהדורה שנייה: תשי"א), עמ' 11 - 15.
• Ī. Ṣadīq, ed., Ketāb-e hezāra-ye Ferdowsī/The Millenium of Firdawsi, the Great National Poet of Iran, Tehran, 1322 Š./1943

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הגדת רוסתם ושגאד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פירדוסי

• פירדוסי, ברשת החברתית Goodreads
• פירדוסי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• כתבי פירדוסי בפרויקט בן-יהודה
• רשימת תרגומים לשירים של פירדוסי באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
• פירדוסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פירדוסי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אבו אלקאסם פרדוסי, דף שער בספרייה הלאומית