פורטל:פיזיקה/הידעת?/68
אם אנעץ נעץ, שמסתו עשרה גרם, בפיסת עץ, שמסתה מאתיים גרם, אצור חפץ, שמסתו תהייה 210 גרם בקירוב טוב מאוד. לא בדיוק 210 גרם, אלא רק בקירוב טוב מאוד, כי בהתאם לנוסחת איינשטיין, E=mc2, חלק קטן עד כדי הזנחה ממסת הקרש וממסת הנעץ ישתחרר כאנרגיה, בעת יצירת קשרים כימיים בין מולקולריים מעטים וחלשים, בין חוד הנעץ לשטח מגעו עם הקרש. האנרגיה שהשתחררה בעת נעיצת הנעץ הייתה מעטה מאוד, שהרי לא חשתי אז ביצירת אור, רעש, הדף או חום. ומכיוון, הגורם c2 – מהירות האור בריבוע, הוא מספר גדול מאוד, מכאן, שהגורם m – המסה שפחתה, קטנטן, ופער המסה בין המגיבים לבין התוצרים זניח. אלא שגם אם אצית את הקרש, ואגרום כך לשחרור כמות כן מורגשת של אנרגיה, בריאקציה כימית ששוברת ויוצרת מולקולות חדשות (שבירה ויצירה של קשרים קוולנטיים רבים), סכום מסות הקרש והחמצן שהשתתף בשריפתו יהיה כמעט זהה לחלוטין לסכום מסות אפרו ועשנו. גם אם אחזור על הניסוי עם לבנת חבלה, פער המסה יהיה זניח. אולם בעת היתוך גרעיני וביקוע גרעיני, פער המסה אינו זניח. אטום ליתיום מכיל בדיוק את רכיביהם של שני אטומי מימן כבד. אך מסתו שונה מסכום מסותיהם בשתי אלפיות האחוז.