פורטל:מוזיקה קלאסית/מלחינים רומאנטים

אלכסנדר בורודין (1833–1887). מלחין רוסי ופרופסור לכימיה אורגנית.
ז'ורז' ביזה (1838–1875). מלחין צרפתי שנודע באופרות המרהיבות שלו.
יוהנס ברהמס (1833–1897). מלחין גרמני מהזרם הרומנטי, שיצירתו מתאפיינת בסממנים קלאסיים מובהקים. נחשב ל"יורשו" המוב��ק של בטהובן.
הקטור ברליוז (1803–1869). היה מלחין צרפתי מהתקופה הרומנטית, הידוע בעיקר בזכות הסימפוניה הפנטסטית שהלחין ב-1830, ובזכות הרקוויאם שהלחין ב-1837.
אדוארד גריג (1843–1907). היה בכיר מלחיני נורווגיה.
אנטונין דבוז'אק (1841–1904). מלחין צ'כי, נולד ליד פראג ומת בה. יצירתו המפורסמת ביותר היא הסימפוניה "מן העולם החדש".
קרל מריה פון ובר (1786–1826). היה מלחין, מנצח, פסנתרן, גיטריסט ומבקר מוזיקה גרמני, מראשוני המלחינים החשובים של האסכולה הרומנטית.
ריכרד וגנר (1813–1883). היה מלחין, תאורטיקן מוזיקה ומסאי גרמני, שתרומתו בעיקר בתחום האופרה. יצירתו של וגנר, בעיקר המאוחרת יותר, בולטת על המרקם המורכב שלה, והסגנון המוזיקלי שנחשב בדרך כלל לפסגת הזרם הרומנטי.
ג'וזפה ורדי (1813–1901). מלחין איטלקי הנחשב לגדול מחברי האופרות בכל הזמנים.
פרנץ ליסט (1811–1886). היה מלחין ופסנתרן הונגרי ממוצא גרמני.
מודסט מוסורגסקי (1839–1881). היה מלחין רוסי. מוסורגסקי, אחד מחמשת המלחינים הרוסים הנודעים בשם "החמישה", היה מחדש מוזיקה רוסית.
פליקס מנדלסון-ברתולדי (1809–1847). מלחין גרמני ממוצא יהודי.
יאן סיבליוס (1865–1957). היה מלחין פיני של מוזיקה קלאסית. סיבליוס הוא אחד המלחינים הפופולריים של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
קאמי סן-סנס (1835–1921). מלחין, נגן עוגב, מנצח ופסנתרן צרפתי, מן הידועה ביצירותיו היא היצירה המפורסמת "קרנבל החיות".
ג'ון פילד (1782–1837). מלחין ופסנתרן אירי הידוע עד היום כ"אבי" הנוקטורנים לפסנתר.
פיוטר (פטר) איליץ' צ'ייקובסקי (1840–1893). מגדולי המלחינים של רוסיה, ומן החשובים בתקופה הרומנטית.
ג'ואקינו רוסיני (1792–1868). היה מלחין איטלקי. נודע בכתיבת אופרות מפורסמות רבות.
סרגיי רחמנינוב (1873–1943). היה מלחין, מנצח ופסנתרן רוסי חשוב ודומיננטי מאוד בתקופה הרומנטית.
ניקולאי רימסקי-קורסקוב (1844–1908). מלחין רוסי, נמנה עם הקבוצה הידועה בשם "החמישה"- הקבוצה שיסדה את אסכולת המוזיקה הלאומית המשלבת מוטיבים מקומיים ועממיים ברוסיה.
פרנץ שוברט (1797–1828). מלחין אוסטרי חשוב ודומיננטי מאוד בתקופה הרומנטית.
רוברט שומן (1810–1856). מלחין, פסנתרן ומבקר מוזיקה גרמני.
פרדריק שופן (1810–1849). מלחין ופסנתרן פולני מהתקופה הרומנטית. יצירותיו הרבות לפסנתר כגון הנוקטורנים, המזורקות, הפולונזים, הבלדות, האטיודים, והואלסים הייחודיים לו נחשבים לנכסי צאן ברזל לכלי.
יוהאן שטראוס (האב) (1804–1849). היה מלחין אוסטרי. סבו היה יהודי שהמיר את דתו לנצרות קתולית.
יוהאן שטראוס (הבן) (1825–1899). היה מלחין אוסטרי בעל שורשים יהודיים, אחד מבניו של יוהאן שטראוס (האב).
אנטון ברוקנר (1824–1896). מלחין אוסטרי. מנציגי הכתיבה הרומנטית המאוחרת של הזרם ההווגנריאני. ליצירותיו של ברוקנר חשיבות רבה בתולדות הסימפוניה. הן יחידות במינן ברפרטואר הסימפוני בשל ממדיהן העצומים.
הוגו וולף (1860–1903). היה מלחין אוסטרי ממוצא סלובני, שנודע בעיקר בשירים האמנותיים, או הלידר, שלו.
מרסל טיברג (1893–1944). היה מלחין, מנצח ופסנתרן יהודי-אוסטרי מחונן. סגנונו האקלקטי איפשר לו לחבר הן מוזיקת מחול פופולרית והן סימפוניות רחבות יריעה, בסדר גודל של הסימפוניות של גוסטב מאהלר. הקריירה המוזיקלית שלו נקטעה כשהמשטר הנאצי במלחמת העולם השנייה חרץ את דינו להישלח למותו כיהודי.
גוסטב מאהלר (1860–1911). מנצח ומלחין יהודי אוסטרי של זרם הפוסט-רומנטיקה, זרם חשוב בתקופת המעבר מהרומנטיקה המאוחרת למוזיקה המודרנית. את מקומו כמלחין קנה בעיקר בזכות תשע הסימפוניות שכתב, הנחשבות מהעמוקות, המורכבות והעשירות בז'אנר.
קרל נילסן (1865–1931). היה מנצח, כנר והמלחין הדני הנודע ביותר בעולם. בהערכה הרבה ביותר זיכו אותו שש הסימפוניות שלו.
אלכסנדר סקריאבין (1872–1915). מלחין רוסי שכתב בעיקר מוזיקה מודרנית והשתמש הרבה בהרמוניה אטונאלית.
ריכרד שטראוס (1864–1949). מלחין גרמני.