ספרי שנים

ספרי השנים או אָנַּלִים (בלטינית: Annales, מ-Annus שפירושו "שנה") הן רשימות קצרות, המסודרות לפי סדר כרונולוגי. ספרי השנים היוו רשימת אירועים שהתרחשו בפרק הזמן אותו ביקשו לתאר, לרוב שנה ירחית. בין האירועים המצוינים בהם היו טקסים דתיים וחגיגות דתיות, כיבושים וקרבות משמעותיים בעיני הכותב, ובעלי תפקידים שכיהנו בשנה הנדונה. ספרי השנים מהווים מקור חשוב לחקר ההיסטוריה של רומא העתיקה הקדומה, ומעידים על התפתחות המשטר הרומי בראשיתו. לרוב, נשמרו ספרי השנים במקדשים הראשיים.

במזרח הקדום, בבבל ובאשור נהגו המלכים לנהל אנלים שבהם הם תארו את מסעות המלחמה שלהם וכן את מפעלי הבנייה שלהם. האנלים נכתבו על גבי לוחות חרס או לוחות אבן בכתב יתדות בשפה האכדית והבבלית, והיו מסודרים לפי סדר כרונולוגי של השנים, לעיתים אורגנו לפי שנות מלוכה ולעיתים לפי מספרי המסעות.

האנלים היו בשימוש ברומא העתיקה הם נקראו Annales maximis. בתחילת כל שנה, היה הפונטיפקס מקסימוס קובע לוחות בצבע לבן כאשר על כל לוח מופיע שם של אחד מעוזריו או פקידיו. אלו נצטוו לכתוב מדי יום את כל האירועים שהתרחשו באותו יום כמו ליקויי שמש וירח, שינויים במחירים של מצרכים שונים, מגפות, אירועים "מבשרי רע", מות שליטים ועוד. בהתחלה נרשמו רק פרטים שהיה להם קשר כל שהוא עם מוסד הכהונה. עם הזמן החלו לרשום כל אירוע חשוב ש"ראוי להזכר" כמו מלחמות, ניצחונות, מינויים פוליטיים ועוד. ריבוי פרטים זה הופך את האנלים לחומר כה חשוב לחוקר ההיסטוריה. לקראת סוף המאה השנייה לפני הספירה, הפסיק הכהן מוקיוס סקיבולה את כתיבת לוחות האנלים. את כל הלוחות שנכתבו עד אז (ושנשמרו בארכיון מיוחד) העתיק בכתב יד בספר גדול שכלל 80 כרכים. אחריו כבר לא כתבו את האנלים על לוחות אלא בכתבי יד, בהתחלה ביוונית ומזמן קטו הזקן, בלטינית. כותבי האנלים נקראו אנליסטים וסגנון הכתיבה נקרא בשם "אנליסטיקה". בימיו של סולה השתנה הסגנון של האנליסטיקה והפך ל"אנליסטיקה חדשה". כדי למשוך את הקוראים לקרוא את החומר היבש של האנלים, האנליסטים החדשים, הוסיפו פירושים, הכניסו אירועים וציטטו נאומים שלא היו ולא נבראו. עובדות שונו כדי להתאימן לצרכים פוליטיים ותעמולתיים. בעקבות זאת, הופיעו סוגים חדשים של אנלים. ספרי שירה אפית העוסקת באירועים מהעבר נקראו אנלים וגם ספרי היסטוריה ואפולוגטיקה שעסקו בשליטים או אנשים חשובים מהעבר, נקראו כך.

בימי הביניים התפתחו ספרי שנים. בימי הביניים המוקדמים הכנסייה פרסמה לוחות שנה וחילקה אותן לכנסיות השונות. לוחות אלו היו חשובים מאוד כדי לקבוע את מועד החגים הנוצריים שלא חלים תמיד באותו תאריך. במשך הזמן החלו הכמרים לכתוב על גבי לוחות שנה אלו את האירועים החשובים שהתרחשו בסביבות כנסיותיהם כמו לידות, מתות, מגפות ומלחמות. נרשמו גם אירועים כמו הופעת כוכבי שביט, מינוי כמרים וראשי מנזרים ומחירי מצרכים. בתקופה מאוחרת יותר המשיכו לכתוב את האנלים בצורה מפורטת יותר ומתוך חובה. למשל המלך האנגלי אלפרד הוציא צו לכתוב אנלים שאחר כך נקראה הכרוניקה האנגלו-סקסונית. בשלב מאוחר יותר נקראו אנלים ספרי היסטוריה שנכתבו בצורה כרונולוגית כמו ה"אנלים של הכנסייה" שנכתבו במאה ה-12 על ידי ברוניוס ועסקו בתולדות הכנסייה משנתה הראשונה עד שנת 1198.

בעת החדשה הכתיבה האנליסטית המסורתית הלכה ונעלמה בהדרגה. מעין ניסיון להחזירה לתפארתה נעשה בצרפת במאה ה-19 על ידי קבוצת היסטוריונים שנקראו "האסכולה האנלית". הם טענו שהיסטוריה צריכה לעסוק בכל מה שאירע בעבר ולא רק באירועים הקשורים במלכים ומנהיגים שונים עם התעלמות מוחלטת מאירועים הקשורים באדם הקטן והלא חשוב. הם ניסו לכתוב כרוניקות יומיומיות על כל שאירע באותו יום כולל שמות הנולדים והנפטרים, פסקי הדין, מזג האוויר, אירועים חריגים, תאונות ועוד. לאחר זמן לא רב גם אסכולה זו נעלמה בהדרגה.

במאה ה-20 נקראה אסכולת האנאל על שם המונח הקדום. כמו כן, משתמשים במושג Annals ככינוי לעיתונות מדעית תקופתית.

• טקיטוס, היסטוריון האימפריה הרומית, שכתב מספר ספרי שנים

• אולוס גליוס, לילות אטיקה, ספר חמישי, פרק 18 על ההבדל בין ספרי השנים להיסטוריה (באנגלית)
• פרופ' מנחם הרן, בין אנאלים מלכותיים למקורות ספרותיים באתר מט"ח