לדלג לתוכן

סנאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןסנאיים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי סנאי
משפחה: סנאיים
שם מדעי
Sciuridae
ולדהיים, 1817
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רטופה ממין Ratufa macroura
סנאי אפור
סנאי דואה צפוני
Ictidomys mexicanus
סנאי ממין Callosciurus prevosti
סנאי Sciurus variegatoides בקוסטה ריקה
סנאי דקלים (Funambulus) שותה מים בהודו
מרמיטת ההימלאיה

סְנָאִיִּים[1] (שם מדעי: Sciuridae) הם משפחה של יונקים מסדרת המכרסמים. במשפחה 274 מינים ב-50 סוגים (לפי מיון אחר 278 מינים ב-51 סוגים). משפחת הסנאיים מגוונת מאוד במיניה, כפי שניתן לראות, למשל, בשונות בין הסנאי האפור לבין הסנאי הדואה, סנאי אדום גרון (Callosciurus) והמרמיטה.

מינים אחדים במשפחה מפגינים התנהגות חברתית מפותחת ביותר, המסייעת להם בהגנה מפני טורפים ובשימור הטריטוריה, כמו אצל הנובחנית. מינים אחרים, כמו הטמיאס הקטן, חיים בפרישות מרבית חייהם ונפגשים רק למטרות רבייה. משקלם של מרבית הסנאיים הוא בטווח של 0.4-0.25 ק"ג, וגודלם 23–25 ס"מ. יוצאים דופן הם הסנאי הפיגמי (Myosciurus) המגיע לגודל מרבי של 7 ס"מ, הסוג רטופה המגיע לאורך 91 ס"מ ולמשקל 3 ק"ג, והמרמיטה האלפינית, שמשקלה עשוי להגיע ל-8 ק"ג. הגדולה שבסנאיים היא המרמיטה השעירה, שמשקלה עשוי להגיע ל-13 ק"ג.

הסנאים פעילים במהלך היום והם שוכני יערות. תזונתם מתבססת בעיקר על חומר צמחי, כגון אגוזים, זרעים ופטריות, ואף על חרקים, ביצים וחסרי חוליות קטנים. הם מיומנים בטיפוס ובקפיצה מעץ לעץ. הסנאים בונים קנים במרומי העצים או בנקרותיהם. בקן, הבנוי מענפים וקליפות עצים, הם ישנים ומגדלים את צאצאיהם.

לסנאים יש זנב ארוך ופרוותי. שיניהם החותכות התחתונות של הסנאים יכולות להיפתח באמצעות שריר מיוחד, ובעזרתן הם מפצחים אגוזים. בתחילה הם מכרסמים חור קטן בקליפת האגוז ולאחר מכן מכניסים לתוכו את שיניהם ומבקעים אותו. סנאים צפוניים אוגרים בבוא הסתיו אגוזים ובלוטים. במהלך החורף הם נכנסים לתרדמת חורף. במהלך התרדמת הם מקיצים מעת לעת על מנת לאכול ממאגרי המזון.

מגוון המינים, על שלל התנהגותם וצורותיהם, והאפשרות לצפות בפעולתם בשעות היום, הופכים את הסנאיים ליצורים מוכרים ומסקרנים ביותר. כמו כן הם מושאי מחקר בתחומים רבים ומגוונים על ידי הזואולוגים בארצות מוצאם.

בישראל נציגה היחיד של משפחת הסנאיים הוא הסנאי הזהוב, החי בחרמון. צבעו הבולט ביותר הוא אפור, אך יש לו גם גוון צהוב. בעבר היה נפוץ יותר בישראל, אך כיום, עם היכחדות בית הגידול שלו, הבנייה המואצת וכריתת היערות, הוא נתון בסכנת הכחדה.

מיון המשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה לגבי המיון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב יישום טכנולוגיות מודרניות של הנדסה גנטית כמו ריצוף DNA, והמשך המחקר על מבנים מורפולוגיים, הושגה התקדמות מרובה בפענוח האבולוציה של הסנאיים.

עד לשנת 2004 המשפחה חולקה לשתי תת-משפחות:

  • "סנאי עצים וקרקע" (Sciurinae)
  • "סנאים דואים" (Pteromyinae) - על פי היבט מורפולוגי ברור מעיקרו והחשיבות שניתנה לפיתוח הדאייה במינים אלו.

אולם בשנת 2004 שונה המיון לחמש תת-משפחות:

הסיבה העיקרית לחלוקה הוא השוני במבנה המורפולוגי בין שוכני העצים לבין שוכני הקרקע, בעוד שלסנאים הדואים יש מאפיינים דומים ביותר וקרבה גנטית לסנאי העצים, ועל כן הם מהווים שבט בתוך תת-המשפחה סנאים.

למשפחת הסנאיים תפוצה עולמית, ניתן למצוא אותם במגוון בתי גידול במרבית גושי היבשות, מלבד במדגסקר, אוסטרליה, ניו זילנד ואנטארקטיקה.

המאובנים הקדומים ביותר של המשפחה מצביעים על כך שמקור המשפחה בחצי הכדור הצפוני. מרבית השרידים הקדומים נמצאו ביבשת צפון אמריקה והם בני כ-36 מיליון שנים. המאובן הקדום ביותר הוא Douglassciurus jeffersoni, בן 37.5-35 מיליון שנים. למין זה גולגולת ותצורת שיניים הדומים ביותר למיני הסנאיים המודרניים, אולם הלסת שמאפיינת את הסנאיים (וכן את הבוניים) לא נראית במאובן זה. המאובן הראשון בעל הלסת ה"סנאית" הוא מהסוג Palaeosciurus, שנמצא באירופה, ומתוארך לתקופת האוליגוקן, לפני 23.8-33.7 מיליון שנים.

מרבית המאובנים השייכים למשפחה מתוארכים מלפני 33.7 מיליון שנים ועד לימינו. לפי ממצאים אלו נראה כי הסוג הנפוץ, סנאי (Sciurus), הוא בבחינת מאובן חי.

הסנאיים בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הלטיני והשם האנגלי (squirrels), הוא דברי הפילוסוף היווני אריסטו, שכינה אותם "skioros", שמשמעו זנב בגוונים שונים. מאוחר יותר בצרפת שונה השם ל-"esquirel", שדומה יותר לצורה המודרנית.

בעברית הוצע לכנות את הסנאי בשם בעל החיים המקראי "כוח", או בשם "קרן האלוני" - תרגום מילולי של השם הגרמני "אייכהורן". לבסוף נתקבל השם סנאי, שהוא קיצור מ"חולדת הסניים" (=סנאים, צורת רבים של סנה), בעל חיים המוזכר במשנה, שהיה מקנן בשיחי הסנה.[2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]