ניקולאי יז'וב

ניקולאי יז'וב
Никола́й Ежо́в

לידה	8 באפריל 1895 (יוליאני) קובנה, האימפריה הרוסית
הוצאה להורג	4 בפברואר 1940 (בגיל 44) מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
מדינה	הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, האימפריה הרוסית, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות דונסקויה החדש
תפקיד	ראש הנ.ק.ו.ד. (1936-1938)
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
השקפה דתית	אתאיזם
בן או בת זוג	Antonina Titova (1919–1930) Yevgenia Ezhova (1930–21 בנובמבר 1938)
פרסים והוקרה	עיטור לנין עיטור הדגל האדום (מונגוליה) מדליה להנצחת 20 שנים לצבא האדום חבר כבוד בק.ג.ב.
חתימה

ניקולאי איוונוביץ' יז'וב (ברוסית: Никола́й Иванович Ежо́в‏; 1 במאי 1895 – 4 בפברואר 1940) היה שר הפנים וראש המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד., בתקופת הטיהורים הגדולים (1936-1938). תקופתו נקראת לעיתים "יז'ובשצ'ינה" (תקופת יז'וב) על שמו. הוצא להורג בירייה.

יז'וב נולד בסנקט פטרבורג. הוא סיים בית ספר יסודי בלבד ולאחר מכן עבד משנת 1909 ועד 1915 כשולייה לחייט וכפועל בבית-חרושת. מ-1915 ועד 1917 שרת יז'וב בצבא הרוסי הצארי. הוא הצטרף למפ��גה הבולשביקית ב-5 במאי 1917 בוויטבסק, חודשים ספורים לפני מהפכת אוקטובר.

בעת מלחמת האזרחים ברוסיה (1919-1921) לחם בשורות הצבא האדום ומפברואר 1922 החל לעבוד בממסד הפוליטי, בעיקר כמזכיר בוועידות אזוריות של המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1927 הועבר למחלקת הכספים והתקציבים של המפלגה הקומוניסטית, שם הועסק כמפקח וכיושב ראש בפועל של המחלקה. משנת 1929 עד שנת 1930 היה סגן הקומיסר העממי לחקלאות. בנובמבר 1930 מונה לעמוד בראש מספר מחלקות במפלגה הקומוניסטית: המחלקה לעניינים מיוחדים, מחלקת כוח-אדם ומחלקת התעשייה. ב-1934 הוא נבחר לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ושנה לאחר מכן היה למזכיר הוועד. מפברואר 1935 עד מרס 1939 היה גם יו"ר הוועד המרכזי לפיקוח על המפלגה.

בספרו "מכתב של בולשביק ותיק" (1936), חיווה ניקולאי בוכארין את דעתו השלילית על יז'וב: "בכל משך חיי הארוכים, מעולם לא פגשתי אדם בעל אישיות מעוררת גועל יותר מאשר זו של יז'וב. כאשר אני מביט בו, אני נזכר, בלי יכולת להתנער מהמחשבה, באותם פרחחים מרושעים בחצרות רחוב ראסטראייבה, שהעיסוק החביב עליהם היה לקשור פיסת נייר משוחה בפרפין אל זנבו של חתול, להעלות אותה באש, ולצפות בתענוג כיצד החיה המבועתת מייללת במורד הרחוב, מנסה נואשות להמלט מהלהבות האופפות אותה. אין לי ספק, כי בילדותו יז'וב שעשע את עצמו בדרך זו ועתה הוא ממשיך אותה בצורות שונות".

יז'וב היה נמוך קומה (151 ס"מ, ויש טוענים 154 ס"מ). עובדה זו, בשילוב עם אישיותו האלימה הדביקה לו את הכינוי "הננס המורעל" או "הננס צמא הדם".

יז'וב נודע כנאמן אדוק של סטלין. בשנת 1935 הוא כתב מאמר בו טען כי אופוזיציה פוליטית חייבת להוביל לאלימות ולטרור. מאמר זה היה בחלקו הבסיס האידאולוגי של הטיהורים הגדולים. יז'וב מונה לתפקיד הקומיסר העממי לענייני פנים (ראש הנ.ק.ו.ד.) וחבר בוועד המרכזי, ה"פרזידיום", ב-26 בספטמבר 1936, לאחר סילוקו של גנריך יגודה.

תחת הנהגתו של יז'וב הגיעו הטיהורים לשיאם וכמחצית מאנשי הממסד הפוליטי והצבאי הסובייטי נכלאו בגולאג או הוצאו להורג מטעמים פוליטיים. בהתאם ל-פקודת נ.ק.וו.ד 00447 מאות אלפי אזרחים נחשדו בחוסר נאמנות או ב"חבלה" ונחקרו, לעיתים בעינויים, לסחיטת הודאות. יז'וב ניהל גם טיהור מקיף בנ.ק.ו.ד. ובגר"ו עצמם, תוך מאסר והוצאה להורג של בעלי תפקידים רבים שמונו על ידי קודמיו, יגודה ומנז'ינסקי. האפקטיביות של הגר"ו כמודיעין צבאי נהרסה למעשה כאשר קציני מודיעין מנוסים הוחזרו מחו"ל אל ברית המועצות והוצאו שם להורג, דבר שתרם לתבוסה המחפירה של ברית המועצות במלחמת החורף נגד פינלנד.

השיא בקריירה של יז'וב היה ב-20 בדצמבר 1937, כאשר אורגן ערב חגיגי רב רושם בתיאטרון בולשוי לכבוד מלאת 20 שנה ל-נ.ק.ו.ד.. באירוע זה התנוססו באולם תמונות ענק של סטלין ובצידן אלו של יז'וב. על הבמה, המעוטרת בפרחים, חלק אנסטאס מיקויאן שבחים לעבודתו היסודית של יז'וב. "למדו את הדרך הסטאלינית לעבוד", אמר, "מהחבר יז'וב, כפי שהוא למד וממשיך ללמוד מהחבר סטלין עצמו".

כאשר הוצג יז'וב, הוא נתקבל בתשואות רמות. "הוא עמד", דיווח עד ראייה, "מבטו מושפל מטה, וחיוך מעושה כנוע על פניו, כאילו לא היה בטוח שהוא ראוי לקבלת פנים מכובדת זו". סטלין עצמו סקר טקס זה מתאו הפרטי.

למרות שיז'וב מונה לתפקיד הקומיסר העממי לתעבורה ימית ב-8 באפריל 1938, בעודו מחזיק ביתר תפקידיו, החלו צעדיו מוצרים בהדרגה וסר חינו מפני סטלין לטובת לברנטי בריה. ב-22 באוגוסט 1938, בריה מונה לסגנו של יז'וב והשתלט למעשה על תפקיד ראש ה-נ.ק.ו.ד. לאחר שסטלין, יחד עם ויאצ'סלב מולוטוב, מתחו ביקורת קשה על שיטות עבודתו של יז'וב במזכר רשמי ב-11 בנובמבר 1938. יז'וב עזב את משרתו כקומיסר העממי לענייני פנים ב-25 בנובמבר 1938, על פי בקשתו, והוחלף בבריה.

ב-3 במרץ 1939 סולק יז'וב מכל תפקידיו בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. ב-10 באפריל 1939 הוא נאסר ונשפט בפני השופט הסובייטי אולריך במשרדו של בריה. יז'וב סירב להודות בהאשמתו של בריה כי זמם לרצוח את סטלין ואמר: "עדיף לעזוב את החיים עלי אדמות כאדם ישר". ב-3 בפברואר הסתיים משפטו וב-4 בפברואר 1940 הוא הוצא להורג בירייה. אפרו הושלך לקבר המונים בבית הקברות דונסקוי. לאחר הוצאתו להורג של יז'וב תמונתו נמחקה מכל פרסום רשמי.

אשתו היהודיה^[1] של יז'וב התאבדה בשנת 1938 עם תחילת ההאשמות נגדו. בתו, נטליה ניקולייבנה חאיוטינה, הועברה בשנת 1939 לבית יתומים וקיבלה את שם המשפחה של אימה. היא התגוררה בעיר מגדן ולאחר תחילת הפרסטרויקה ניסתה לטהר את שם אביה ללא הצלחה. בשנת 1998 ההאשמות נגד יז'וב נבדקו שנית והוחלט לא לטהר את שמו.

מדיה וקבצים בנושא ניקולאי יז'וב בוויקישיתוף

• ניקולאי יז'וב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניקולאי יז'וב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)