מרק בלוך

מרק בלוך
Marc Bloch

מרק בלוך
לידה	6 ביולי 1886 הרובע השני של ליון, צרפת
פטירה	16 ביוני 1944 (בגיל 57) Saint-Didier-de-Formans, צרפת
שם לידה	Marc Léopold Benjamin Bloch
ענף מדעי	היסטוריה
מקום מגורים	צרפת
מקום קבורה	Le Bourg-d'Hem
מקום לימודים	אקול נורמל סופרייר (1908) אוניברסיטת לייפציג (1909) אוניברסיטת שטרסבורג תיכון לואי הגדול
מנחה לדוקטורט	Christian Pfister
מוסדות	האוניברסיטה של שטרסבורג (1919–1936) סורבון (1936–1939) אוניברסיטת מונפלייה (1941–1944)
תלמידי דוקטורט	François Chevalier
פרסים והוקרה	מדליית הרזיסטנס (24 באפריל 1946) צלב המלחמה 1939-1945 מוות למען צרפת צלב המלחמה 1914–1918 אביר בלגיון הכבוד (8 בנובמבר 1920)
צאצאים	Étienne Bloch

מרק לאופולד בנימין בלוך (בצרפתית: Marc Léopold Benjamin Bloch‏; 6 ביולי 1886 – 16 ביוני 1944) היה היסטוריון יהודי צרפתי של ימי הביניים בצרפת ומייסד אסכולת האנאל. בלוך נרצח בידי הנאצים כחבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית.

בלוך נולד בליון שבצרפת, לגוסטב בלוך, פרופסור להיסטוריה עתיקה, ולשרה (לבית אבשטיין). אביו היה מצאצאי אריה לייב גינצבורג^[1]. הוא למד היסטוריה וגאוגרפיה באקול נורמל סופרייר שבפריז בין השנים 1904 ו-1906, ובהמשך השתלם גם באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת לייפציג.

בשנים 1905–1907 שירת בצבא צרפת והגיע לדרגת סמל. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בחיל הרגלים, הגיע לדרגת קפטן וזכה באות לגיון הכבוד. בשנים 1909–1912 השתלם במסגרת מלגה מקרן תייר (Thiers), וב-1913 פרסם את חיבוריו הראשונים.

בלוך השלים ב-1920 את הדוקטורט שלו בנושא "מלכים וצמיתים" (Rois et Serfs), על שחרור צמיתים בידי מלכי צרפת. הוא לימד באוניברסיטת שטרסבורג, ורק בשנת 1936 מונה לפרופסור להיסטוריה כלכלית בסורבון בפריז ונהייה שם ב-1937 פרופסור מן המניין.

עם הפלישה הגרמנית לצרפת, גויס בלוך לצבא ושוחרר לאחר תבוסת הצבא הצרפתי. עם הכיבוש הנאצי של צפון צרפת סולק בלוך מהסורבון ב-1940, בשל יהדותו. לאחר שלוש שנים הצטרף למחתרת הצרפתית בליון, והגיע שם למעמד בכיר. ב-8 במרץ 1944 נתפס בידי הגסטפו, נכלא ועונה. ב-16 ביוני הוצא להורג ביער, עשרים וחמישה קילומטרים צפונית לליון, ביחד עם 29 חברי מחתרת נוספים.

ב-1998, בתום מאבק ארוך^[2], האוניברסיטה למדעי רוח וחברה של שטרסבורג נקראה על שמו של בלוך "אוניברסיטת מרק בלוך". ואולם, ב-2009 אוניברסיטה זו אוחדה עם אוניברסיטת שטרסבורג ואיבדה את מעמדה כאוניברסיטה עצמאית.

ב-1924 פרסם בלוך אחד ממחקריו המפורסמים ביותר: "Les rois thaumaturges: étude sur le caractère surnaturel attribué à la puissance royale particulièrement en France et en Angleterre" ("מגע הקסם של המלכים: מחקר אודות האופי העל טבעי המיוחס למלכים, בעיקר בצרפת ובאנגליה"). במחקרו הוא חקר מסורת עתיקה, לפיה מגע ידיו של המלך יכול לרפא אדם ממחלת שחפת בלוטות הלימפה ("סקרופולה"). מטרתו הייתה להבין כיצד נתפס הנס במחשבה העממית וכיצד הוא סייע לשוות למוסד המלוכה אופי על טבעי^[3]. לעבודה זו של בלוך הייתה השפעה רבה לא רק על תחום ההיסטוריה החברתית של ימי הביניים, אלא גם על חקר האנתרופולוגיה התרבותית.

ב-1929 ייסד בלוך יחד עם לוסיאן פבר את כתב העת אנאלים (שנתונים/ רשומות) של ההיסטוריה הכלכלית והחברתית (Annales d'histoire économique et sociale). כתב עת זה מופיע (נכון ליוני 2008) בשם אנאל: היסטוריה, מדעי החברה. משם כתב העת נגזר שמו של זרם חדשני במחקר ההיסטורי: "אסכולת האנאל". בספרו על המאפיינים המקוריים של ההיסטוריה הכפרית הצרפתית (caractères originaux de l'histoire rurale française‏, 1931) הוא פרץ דרכים חדשות במחקר, כשהפך את ההשוואה השיטתית - במקרה זה, בין אנגליה לצרפת - למרכיב מרכזי בניתוח תבניות העומק של החברה הכפרית. ממש ערב מלחמת העולם השלים מארק בלוך את ספרו המונומטלי החברה הפיאודלית (La Société féodale), שהתפרסם בשני חלקים בין 1939–1940. בספרו תיאר את הקשרים בין האדונים לבין המשועבדים להם, את דרכי השלטון בחברה הפיאודלית ואת אחזקת הקרקע בתקופה זו, וכן את תנאי הקיום החומריים והלכי הרוח שהיוו רקע להתפתחות החברה הפיאודלית. גם בספר זה השתמש בכלי ההשוואה השיטתית.

לצד מחקריו הפרטניים והאתגר האינטרדיסציפלינרי שגילם כתב-העת אנאל, בלוך הותיר חותם רב חשיבות על ההיסטוריוגרפיה (חקר הכתיבה ההיסטורית) גם באמצעות ספרו הבלתי גמור "אפולוגיה על ההיסטוריה או מקצועו של ההיסטוריון" (Apologie pour l'histoire ou métier d'historien), עליו שקד לפני מותו, בו דן בכמה בעיות יסוד של המחקר ההיסטורי וניסח פתרונות מקוריים. ספרו האחרון של בלוך, "תבוסה משונה" (L'Étrange Défaite) שפורסם לאחר מותו, עוסק בסיבות העמוקות לכשלונו של צבא צרפת בעמידה מול מלחמת הבזק הגרמנית ב-1940.

בלוך מחה נגד הגדרת ההיסטוריה כ"מדע העבר", וטען שעצם ראיית העבר ככזה שיכול להיות אובייקט למדע, הוא מגוחך - והציע הגדרה משלו: "ההיסטוריה היא המדע של האנשים בזמן"^[4].

• מרק בלוך, "הרהורים של היסטוריון". תרגום: חיים רינגוורץ, רסלינג, 2009
• החברה הפיאודלית (1939-1940). תרגום: אורה גרינגרד, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1988, כולל מילון מונחים
• אפולוגיה על ההיסטוריה או מקצועו של ההיסטוריון. ערך והקדים מסה: ב"ז קדר, תרגום: צביה זמירי (ירושלים: מוסד ביאליק, 2002
  • ראו גם בקישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרק בלוך בוויקישיתוף

• ביבליוגרפיה שלמה של כל כתביו
• גדי אלגזי, "מכרנו את נשמותינו תמורת שלווה: לרגל צאת התרגום העברי של מלאכת ההיסטוריון מאת מארק בלוך", הארץ מוסף תרבות וספרות, 20 בספטמבר 2002 (הקישור אינו פעיל)
• מרק בלוך, "הפיאודליזם האירופי", מתוך: האנציקלופדיה למדעי החברה (1960), תרגום עברי מאת גדי אלגזי. (הקישור אינו פעיל)
• מרק בלוך, "התהוות האחוזה בימי הביניים", מתוך: Cambridge Economic History of Europe, vol.1 (1941), pp. 235-290, תרגום לעברית מאת גדי אלגזי. (הקישור אינו פעיל)
• אסף מונד, ידיד הציבור: האסכולה של מארק בלוך, nrg ‏, 20 ביולי 2009
• ורד קלנר, עלילת בלוך, באתר nrg, nrg ‏, 28 במרץ 2003
• מרק בלוך (1886-1944), דף שער בספרייה הלאומית
• מרק בלוך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)