מסכת נגעים
מסכת נגעים היא המסכת השלישית בסדר טהרות. המסכת עוסקת בדיני נגעים וכן בדיני מצורע ומפרטת את אופני הטהרה והטומאה על פי הנגעים השונים ושיעוריהם.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושה מיני נגעים הוזכרו בתורה[1]:
- נגעי אדם.
- נגעי בגדים.
- נגעי בתים.
נגעי אדם מחולקים לשלושה סוגים:
- נגעי עור ובשר - כתם לבן בעור האדם. הנגע מיטמא באחת משלוש סימני הטומאה הבאים: שער לבן - שנראו בו שתי שערות לבנות לפחות, מחיה- שנראה באמצעו בשר בריא ("מחית בשר חי"), פשיון - אם פשה הנגע לאחר השבוע הראשון או השני להסגרו.
- נגעי שחין ומכווה - שחין הוא דלקת עור הנגרמת על ידי מחלה או על ידי מכה חיצונית. מכווה הוא פגיעה בעור שנגרמה על ידי כווייה מאש, בגחלת או כל מקור חום חיצוני אחר. נגעים אלו כל עוד הן מכות טריות אינם מטמאים כלל ונקראים '"מורדים"'. אך אם הם נרפאו קצת ונראו בהן סימני הטומאה: שער לבן או פשיון, נסגרים הם שבוע אחד ואם בסיומו לא נראה בהם שיער לבן או פשה הנגע, הם טהורים. אף אם נרפאו ואחר כך נראה בהם נגע, דיניהם כדיני נגע עור ובשר.
- נגעי הראש והזקן שהם: נתק, קרחת וגבחת - מתחילים לתת את אותותיהם בנשירת השערות. ויש דעות שונות במהות הנגעים ובהבדל שבין נתק לקרחת וגבחת.
נגעי בגדים ובתים מיטמאים באחד משלושת הסימנים הבאים: ירקרק - ירוק חזק, אדמדם - אדום חזק, פשיון (אם פשה הנגע).
שונה דינם של נגעי בתים משאר נגעים בכך שהם מחייבים הסגר של שלושה שבועות (בניגוד לשבוע אחד בשאר נגעים) ושיעורם כשני גריסים אורך וגריס רוחב (בניגוד לגריס שהוא שיעור שאר נגעים).
בעשר�� הפרקים הראשונים של המסכת מבוארים פרטי ההלכות של נגעי אדם. הפרק האחד עשר דן בנגעי בגדים. הפרקים השנים עשר והשלושה עשר דנים בנגעי בתים ואילו בפרק האחרון מפורטים דיני כפרת מצורע.
למסכת נגעים אין תלמוד בבלי ותחילת ועיקרי מסכת נגעים נידונים במסכת שבועות בתלמוד הבבלי.
מיקומה של המסכת בסדר טהרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, המסכת מופיעה לאחר מסכת אהלות מכיוון שחלקה מדבר בטומאת צרעת שהמצורע מטמא באוהל, ודבר זה דומה קצת לטומאת מת (שמטמא באוהל).
פרקי המסכת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מראות נגעים (שש משניות[2]) - עוסק בסוגי הנגעים השונים וההבחנה בין צבעי הנגע. הכשרת כתמי נגעים (שערות, פשיון).
- בהרת עזה (חמש משניות) - בתחילתו מהווה הפרק המשך של הפרק ראשון ולאחר מכן עוסק בדיני ראיית נגעים, מתי רואים את הנגע ומתי לא, וצורת ראיית הנגע. הפרק מסתיים במשנה ה' המפורסמת דווקא בהקשר רעיוני מוסרי (אם כי שם הדברים כפשוטם) - "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".
- הכל מיטמאין בנגעים (שמונה משניות) - הפרק עוסק בהגדרות של היטמאות בנגעים - דהיינו מי הם המטמאים בנגעים ומי לא. כמו כן עוסק הפרק במשך ההיטמאות בנגע (שבוע עד שלושה שבועות).
- יש בשער לבן מה שאין בפשיון (אחת עשרה משניות) - בחלקו הראשון עוסק הפרק בסוגי הנגעים וההבדל ביניהם. בחלקו השני עוסק הפרק בגדלים של נגעים.
- כל ספק נגעים טהור (חמש משניות) - הפרק עוסק בעיקרו בדיני ספיקות בנגעים. (הרחבה מועטה של עקרונות פרק זה נמצאים בפרק ראשון במסכת חולין בתלמוד).
- גופה של בהרת (שמונה משניות) - מהווה המשך והרחבה של הפרק רביעי.
- אלו בהרות טהורות (חמש משניות) - הפרק עוסק בנגעים טהורים (נגע שהיה לפני מתן תורה וכו') ובאיסור קציצת בהרת.
- הפורח מן הטמא (עשר משניות) - הפרק עוסק בדיני טומאת צרעת פורחת, כלומר צרעת הנמצאת בכל גוף האדם.
- השחין והמכוה (שלוש משניות) - הפרק עוסק בטומאת שחין ומכווה (הפרקים הקודמים עוסקים בדוגמאות מטומאת שחין ומכווה ופרק זה מרכז ומרחיב בנושא).
- הנתקים מיטמאין בשני שבועות (עשר משניות) - הפרק עוסק בטומאת נתקים ודיני שיער צהוב.
- כל הבגדים מיטמאין בנגעים (שתים עשרה משניות) - הפרק עוסק בנגעי בגדים.
- כל הבתים מיטמאין בנגעים (שבע משניות) - הפרק וכן הפרק שלאחריו עוסקים בנגעי בתים.
- עשרה בתים הן (שתים עשרה משניות).
- כיצד מטהרין את המצורע (שלוש עשרה משניות) - הפרק עוסק בתהליך הטהרה מן הצרעת ובדיני קרבנות הנוגעים אליו.
בסך הכל יש במסכת 115 משניות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנה, מסכת נגעים, באתר ויקיטקסט- תוספתא, מסכת נגעים מאתר "סנונית"
- כתב יד חלקי, מסכת נגעים, סנט פטסבורג, מאה 10, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מסכתות ששה סדרי משנה | ||
|---|---|---|
| זרעים | ברכות (ב י) • פאה (י) • דמאי (י) • כלאיים (י) • שביעית (י) • תרומות (י) • מעשרות (י) • מעשר שני (י) • חלה (י) • ערלה (י) • ביכורים (י) | |
| מועד | שבת (ב י) • עירובין (ב י) • פסחים (ב י) • שקלים (י) • יומא (ב י) • סוכה (ב י) • ביצה (ב י) • ראש השנה (ב י) • תענית (ב י) • מגילה (ב י) • מועד קטן (ב י) • חגיגה (ב י) | |
| נשים | יבמות (ב י) • כתובות (ב י) • נדרים (ב י) • נזיר (ב י) • סוטה (ב י) • גיטין (ב י) • קידושין (ב י) | |
| נזיקין | מסכת נזיקין: בבא קמא (ב י) • בבא מציעא (ב י) • בבא בתרא (ב י) • סנהדרין (ב י) • מכות (ב י) • שבועות (ב י) • עדיות • עבודה זרה (ב י) • אבות • הוריות (ב י) | |
| קדשים | זבחים (ב) • מנחות (ב) • חולין (ב) • בכורות (ב) • ערכין (ב) • תמורה (ב) • כריתות (ב) • מעילה (ב) • תמיד (ב) • מידות • קינים | |
| טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקואות • נידה (ב י) • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים | |
ב – מסכת שיש עליה תלמוד בבלי י – מסכת שיש עליה תלמוד ירושלמי
| ||
| טומאה וטהרה ביהדות | ||
|---|---|---|
| דרגות טומאה | אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי) | 
|
| דרגות קבלת טומאה | חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת | |
| קבלת טומאה | אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק | |
| מטמאים מן התורה | מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת | |
| מטמאים מן דרבנן | ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים | |
| נטמאים | אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין | |
| אחרים | טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור | |
| טהרה | טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא | |
| סדר טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים | |