איסור אכילת קטניות בפסח
איסור אכילת קטניות בפסח הוא מנהג שהתקבל בחלק מקהילות ישראל כתוספת הרחקה מאכילת חמץ בחג הפסח, על אף שקטניות עצמן אינן נחשבות לחמץ.
לפי מנהג זה נמנעים מאכילת אורז וכן מיני קטניות שונים, כגון שעועית, סויה, פול, עדשים וחומוס. במנהג זה נכללים למשל גם התירס[1] השייך על פי הסיווג הבוטני לקבוצת הדגנים, והחרדל השייך למשפחת המצליבים. האיסור נהוג בעיקר בחלק מקהילות אשכנז, ובאופן חלקי גם בחלק מקהילות צפון אפריקה (בעיקר במרוקו), וגבולותיו המדויקים נתונים במחלוקת ובשוני כתלות במנהגים שונים. מקובל כי הגדרת הקטניות לצורך האיסור אינה זהה להגדרה הבוטנית של משפחת הקטניות.
המנהג מתייחס אך ורק לאיסור אכילה בשל חומרתו המיוחדת של איסור אכילת חמץ, אך אינו מתייחס לשאר האיסורים הנוהגים בחמץ, כדוגמת: איסור הנאה, ואיסור "בל ייראה ובל יימצא". לכן לא נאסרה החזקת קטניות בבית, אף בקרב הנוהגים להימנע מאכילתן.
מקור המנהג
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי דין התורה ודברי חז"ל, רק בחמשת מיני דגן ישנו חשש חימוץ ורק מהם ניתן להכין מצות שבהן יוצאים ידי מצוות אכילת מצה[2], בעוד מינים אחרים אינם יכולים להיות חמץ. הרמב"ם כתב זאת במפורש:
אבל הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון
— הלכות חמץ ומצה ה' א'
אומנם בתלמוד מובאת דעת מיעוט של רבי יוחנן בן נורי הסובר שאורז הוא דגן, אך דבריו לא התקבלו להלכה "ולית דחייש להא דרבי יוחנן"[2].
מקור מנהג איסור הקטניות בתקופת הראשונים באשכנז. המקור הראשון לאיסור נמצא בדרשה לפסח של רבי אלעזר מוורמס (סוף המאה ה-12), שבה כתב: "ומה שאין אוכלין פולין ועדשים, מפני שיש בהן חיטין"[3]. שם המנהג כבר מצוין כמנהג הרווח.
המקור הבא המזכיר את המנהג הוא הגהות רבנו פרץ לספר מצוות קטן לרבי יצחק מקורביל, בן המאה ה-13:
ועל הקטניות... וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... וגדולים נוהגים בהם היתר, ומורי רבינו יחיאל היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן שקורין פווי"ש, וגם היה אומר כן בשם גדולים, ומביא ראיה דאפילו באורז דחשיב ליה רבי יוחנן בן נורי מין דגן לגבי חימוץ קאמר תלמודא: 'לית דחש לה להא דרבי יוחנן'. מיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים... ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח ולא מחמת חימוץ... אלא מטעם גזרה ה��א דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא... אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה.
— סמ"ק סימן רכ"ב
מדברי רבינו פרץ ניתן להסיק כי כבר בזמנו איסור קטניות נהג בהיקף מסוים. הוא מסביר כי סיבת האיסור היא מפאת הדמיון בין קטניות למיני דגן והחשש שאנשים עלולים להתבלבל ביניהם. דבריו הובאו גם בספר המרדכי של רבי מרדכי בן הלל[4].
אזכור מוקדם נוסף לאיסור נמצא בדברי רבינו ירוחם (1290–1350 לערך), שדחה איסור זה:[5]
אותם שנהגו שלא לאכול אורז ומיני קטניות מבושל בפסח - מנהג שטות הוא, זולתי אם הם עושין להחמיר על עצמן, ולא ידעתי למה
גם בספר ארבעה טורים[6] נדחה מנהג זה: "יש אוסרים לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל לפי שמיני חיטין מתערבין בהן, וחומרא יתירה היא זו ולא נהגו כן". בפירוש הבית יוסף על ספר הטורים כתב על כך: "ולית דחש לדברים הללו זולת האשכנזים". בדברים אלו מוזכר טעם חדש לאיסור זה, חשש תערובת של מיני דגן וקטניות.
המקור העיקרי למנהגי אשכנז הוא המהרי"ל, ובספרו מנהגי מהרי"ל[7] הוא מצדיק בתוקף את מנהג איסור הקטניות: "קטניות כל מיניהן אמר מהר"ש דגזרינן שלא לבשלן בפסח אף על פי שלא מחמיצין כי אם ה' מינים... ואל יאמר אדם כיון שאין איסור מדאורייתא אין לחוש, דכל דגזרו רבנן, העובר עליו חייב מיתה ועובר על לא תסור מן הדבר אשר יורוך".
בימינו מקובל מנהג איסור זה אצל חלק מיוצאי יהדות אשכנז. אצל חלקים נרחבים מיוצאי ספרד אוסרים את הקטניות למעט קטניות ירוקות ולחות, משום שלדעתם האיסור לא חל על קטניות אלו משום שהם דומים לירק ולא לדגן[8]. כך נוהגים יוצאי מרוקו[9], סלוניקי[10] איזמיר וקהילות הספרדים בארץ ישראל[11]. עדות מזרחיות כמו יוצאי תימן, איראן, עיראק וכורדיסטן נוהגים להקל בכל הקטניות.
טעמי המנהג
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטעמי המנהג לאיסור אכילת הקטניות בפסח הן:
- הדמיון בין תבשילי קטניות לתבשילי דגן, עלול לגרום להחלפה ביניהם[12].
- כיוון שגם ממיני הקטניות היו רגילים לעשות קמח, יש חשש שעמי הארץ יראו שמבשלים ואופים מאכלי קמח קטניות בפסח, ויורו היתר לעצמם לבשל ולאפות בקמח דגן.
- חשש שמיני דגן התערבבו עם הקטניות כבר בעת קצירתן ואיסופן, במיוחד בשדות שבהם רגילים לגדל גם דגן וגם קטניות במחזוריות של כמה שנים[13]. או שהשקים בהם אפסנו מיני דגן שימשו לאפסונן של הקטניות ובשל כך התערבו בהן דגנים.
טעמים נוספים:
- מחמת שהם מחמיצים ונקראים בשם חמץ (חומוס)[14].
- מחמת שאין דרך לאכול קטניות במועד שהרי כתוב "ושמחת בחגֶך" (דברים טז), ואין שמחה באכילת תבשיל קטנית[14].
- מחמת ש-חיטה פגומה נראית לעיתים כמו זרעוני קטניות[15].
- החמרה מחמת פרישות[16].
מנהג או גזרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נחלקו הדעות האם איסור אכילת קטניות בפסח הוא מנהג איסור שנהגו העם בעצמם[17] ומחייב מצד קבלת הרבים על עצמם[18], או שיש לו תוקף של גזרת חכמים[19], כלומר האם העם נהגו איסור מעצמם או שהחכמים גזרו על כך. יש שתלו בשאלה זו את חלות האיסור על מיני קטניות שלא היו מצויים בשעת האיסור המקורי[20].
הגדרת קטניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנה מחלוקת בשאלה האם גדר הקטניות שנאסרו הוא בוטני, כלומר כל הקטניות הנכללות בקטגוריה מסוימת (לדוגמה, כל הגדלים בשרביטין), ללא תלות במידת הדמיון לחמץ בכל זן וזן בפני עצמו, או שמא גדר קטניות הוא תכליתי ('זיל בתר טעמא' - לך לפי טעם האיסור), כלומר תלוי במידת הדמיון של כל מין ומין בפני עצמו לחמץ, וללא קשר להגדרה הבוטנית לקטנית. נפקא מינה אפשרית למחלוקת זו היא קטנית שאינה דומה לדגן בצורתה או בשימושיה, או מאידך קמח תפוחי אדמה, הדומה לקמח חמץ, אך אינו תוצר קטניות. בסמ"ק כתב שדברים שאינם דומים לדגן ואין בהם חשש טעות, אינם בכלל איסור קטניות, אולם ראוי להיזהר בכל הקטניות. באחרונים ישנן דעות שונות בנושא[21].
מיני קטניות חדשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיוון שתוקפו של האיסור נשען בעיקר על מנהג ומסורת אבות, לאורך הדורות התעוררו שאלות לגבי מעמדם של מינים חדשים של קטניות שלא היו בשימוש בימי הראשונים. היו שהגדירו את מושג הקטניות באופנים שונים, ועל פי הגדרה זו בחנו את המינים החדשים. לעומתם, היו שסברו שרק במינים שבפועל נהגו בהם איסור יש להימנע מלאוכלם.
התירס יובא מיבשת אמריקה לארצות אשכנז רק לאחר הנהגת איסור הקטניות, ונאסר אף הוא. גם את תפוחי האדמה, שאף הם יובאו מאמריקה, היו שרצו לאסור מפני שעושים מהם קמח, אך איסור זה לא התפשט. בעניין זה כתב הרב יעקב עמדן:
האריך אדמ"ו הה"ג נר"ו ע"ד מיני קטניות לבטל המנהג. ותמיהני על כל גאוני הדור אשר היו לפנינו שלא שמו אל לבם לדבר הזה לבטל מנהג ממש שאין רוב הצבור יכולין לעמוד ב��. ולא עוד שהיו מוסיפין. ואסרו כמה מינים מפני שדומין לקטניות כמו חרדל, וכמון שנקרא קימל וגם עניס, ואפילו השמנים שנעשו מדברים ההם כמו (ריב איל) החמירו. ודכירנא כד הוינא טליא והיה אב"ד ור"מ פה הגאון מו"ה צבי הירש שהחמיר מאוד אפילו בפול המצרי ירוקים שנכבשו במלח בעודן לחין. והזרע, רצונו לומר פול הלבן עדיין לא נראה בהם, ואסרן לאכלן בפסח. כך שמעתי אז ולא זכיתי לשאלו בעת ההיא, כי הייתי צעיר לימים. ובהיותי במנהיים רצו לאסור הפרי הארץ שקורין ערד עפפל או קארטופלין (תפוחי אדמה) מפני שעושין מהם קמח. ואני עמדתי כנגדם, ביודעי שאין הצבור יכולין לעמוד בזולתם, והוא מאכל עניים, וראיתי המעשה כמה פעמים שבני הכפרים האכילו אותם לבני ביתם מאין להם לחם ומזון די, ונצחתי אותם על ידי אנשי הקהל שם שצוו על המורה שלא יאסור דבר חדש מה שלא אסרו הרבנים שישבו שם על כיסא הוראה, כי לא היה בעת ההיא אב"ד שם, כי הר"מ מקלויז הרב מו"ה מענדל יאנקוי ז"ל היה שם למורה. ומה טוב אם יסכימו כל חכמי הדור לדעת אחת, ומסופקני אם יבוא הדבר פעם אחת על מכונו בדור הזה שגברה הקנאה, ויראים יותר מן המנהגים כמפני גופי תורה.
— שו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב סימן קמז (ד))
גם הבוטנים יובאו מאמריקה, והרב דוד צבי הופמן[22] כתב שמנהג ירושלים לאוסרם. אף הרב צבי פסח פרנק, שהיה רבה של ירושלים באמצע המאה העשרים כתב[23] שכך המנהג. מאידך הרב משה פיינשטיין מארצות הברית כתב: "אין לנו בדבר אלא מה שמפורש שנהגו לאסור, וכן מה שידוע ומפורסם". בעקבות כך הוא התיר את הבוטנים למי שלא ידוע לו על מנהג במשפחתו לאוסרם. הרב דוב ליאור כתב[24] שמעיקר הדין היה ראוי להתיר גם תירס, מאחר שלא היה מצוי בתחילה, אך מכיוון שנכתב במשנה ברורה לאוסרו, אין להקל.
אחרונים אחרים כללו גם הם מינים חדשים באיסור, כגון הרב אברהם בורנשטיין שאסר[25] לפתית מפני שהיא גדלה בשרביטין. כיום ישנם מנהגים שונים לגבי מעמדם של הלפתית והקינואה כמינים חדשים. מנהג ועדי הכשרות בארץ ישראל להעניק כשרות לפסח למוצרים המכילים מינים שיש בהם מחלוקת "לאוכלי קטניות" בלבד, אולם כשהמחלוקת נובעת רק משימוש בשמן קנולה הנעשה מלפתית, מדיניות הרבנות הראשית לישראל היא לכתוב "כשר לפסח לאוכלי לפתית".
גם ביחס לשעועית ירוקה נחלקו האחרונים. יש סבורים שהם אינם כלולים בגזרה, הן משום שלא היו באשכנז בשעת הגזרה, והן משום שאינם נראים כדגן ואינם דומים לחמשת מיני דגן אלא כירק.[26][27][28] ויש מחמירים, משום שמעמדם דומה למעמד החרדל, שנאסר על ידי הרמ"א[29][30]. מחלוקת דומה קיימת בנוגע לאפונה ירוקה שמגיעה עם השרביטים שלה, ויש שכתבו שהיא מוגדרת קטניות[31][32][33]. ומנגד, יש שהקלו[34].
שמן קטניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיוון שאיסור קטניות אינו חמור כמו חמץ גמור, היו שהתירו שמן, משום שהוא תוצר קטניות ואינו הקטנית עצמה, ומסיבות נוספות[35]. כנגדם קמו רבנים רבים ובראשם ה"אבני נזר" ששללו את ההיתר מכל וכל[36].
בשנת תרס"ט (1909), הרב קוק ובית דינו ביפו נזקקו לשאלה האם מותר להשתמש בשמן שומשומין, שיוצר על ידי יהודי בשם בן ציון ברסלב בבית חרושת ביפו. הם התירו זאת כל עוד מתייחסים לשומשום באופן דומה למיני דגן, ודואגים שלא יבוא במגע עם מים באף שלב של הייצור, וזאת בין השאר על בסיס ההנחה שלא ייתכן שנחמיר בקטניות יותר מאשר בדגן גמור, שמוגדר כחמץ רק אם באו עליו מים[37]. ההיתר גרם לפולמוס בין הרב קוק ובית דינו ובין בד"ץ חסידים בירושלים שאסרו שמן זה[38].
שמן סויה בפסח, יש שאסרו ויש שהתירו[39]. שמן הכותנה נמכר בעבר כשמן "ללא חשש קטניות"[40]. אך יש שחלקו על כך[41] ובתקופה האחרונה מקובל במערכות הכשרות להתייחס אליו כשמן קטניות, והמחמירים משתמשים רק בשמן דקלים, שמן אגוזים או שמן זית. הסיבה להקלה בהתחלה נעוצה בעובדה שזרעי הכותנה נחשבים כלא-ראויים למאכל, והשמן שלהם היה בשימוש זניח מאוד, במיוחד בהשוואה לשימוש בצמר הכותנה אשר היווה את עיקר ייעוד המגדל של הצמח. שני תהליכים שהתרחשו במקביל גרמו למהפך ביחס הכשרותי: נטישת גידול הכותנה לשם צמר עקב העלייה בשימוש בצמר סינתטי, ובמקביל, עלייה גבוהה בביקוש לשמן כותנה עקב כשרותו לפסח. על כן, יש שקבעו שברגע שהחל גידול של כותנה אך ורק למטרות הפרי והשמן - חל עליו איסור הקטניות.
גם שמן קנולה יש מתירים, מאחר שהוא מיוצר מלפתית שמקורה בקנדה ולא הייתה מצויה בזמן הגזרה ואף לא שימשה למאכל עד להפקת שמן מזנים מוכלאים. עם זאת, בשמן קנולה המועשר בוויטמין E יש תערובת נוזל המופק מסויה, אם כי הוא בטל בשישים[42].
תערובת קטניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד תערובת חמץ גמור לפני פסח בטלה בשישים ככל איסורי תורה, הרי תערובת חמץ שנוצרה בפסח חמורה יותר, ואפילו כמות קטנה של חמץ אוסרת תערובת גדולה. לפיכך ישנה שאלה לגבי תערובת קטניות שנוצרה בפסח: האם תערובת עם קטניות נחשבת לצורך העניין כמו חמץ גמור, או שגם תערובת קטניות בטלה ברוב (או בשישים) כמו איסורים קלים יותר. בעל תרומת הדשן[43] התיר לאכול תבשיל שנפל לתוכו גרגיר קטנית. אך מתוך דברי המהרי"ל[44] משתמע כי לקטניות יש דין של חמץ ואף תערובתם אסורה. הרמ"א כתב על דברי המהרי"ל[44] שאין המנהג כן משום שמיני קטניות אינם חמץ כלל ואינם אסורים אלא משום מנהג, וכן פסק להלכה. אומנם לא ברור מדבריו האם כדי להתיר תערובת קטניות צריך ביטול בשישים או שכל תערובת מותרת.
בעל החק יעקב כתב שהלכה כרוב הפוסקים שלא צריך ביטול בשישים, אך עדיין צריך ביטול ברוב, כי אחרת אין לזה דין תערובת אלא קטניות ממש. באותו אופן פסקו החיי אדם[45] והמשנה ברורה.
היו שרצו לדייק מדברי הפרי חדש[46] שמותר לכתחילה לבטל קטניות ברוב ואפילו בפסח עצמו. אומנם, מדברי הרמ"א עצמו משמע שההיתר הוא רק בדיעבד אם נפל משהו לתוך תבשיל, ואין לבטל איסור זה לכתחילה על ידי יצירת תערובת בכוונה.
כיום מקובל לציין לגבי כשרות לפסח את המונח "ללא חשש קטניות" רק כשאין בנמצא קטניות בתערובת, ואפילו בשיעור מועט.
דין הכלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפוסקים דנו לגבי מעמדם של כלים שבושלו בהם קטניות. בספר כף החיים[47] כתב שלאחר 24 שעות ניתן להקל ומביא בשם הזרע אמת, להתיר גם בכלי בן יומו. הסיבה להיתר היא משום שגם אם הקטניות נבלעו ב-24 שעות האחרונות הם יתבטלו ברוב כאשר תבשיל אחר מוכנס לכלי. על פי זה פסק המהר"ם שיק[48], שכשמבשלים קטניות (כגון לצורך תינוק) יש לייחד עבורם כלים מיוחדים, משום שאין לבטל איסור לכתחילה. על פי אותו הגיון, הרב עובדיה יוסף[49] מתיר לאשכנזי לאכול אצל ספרדי, גם אם ידוע לו שבאותו יום בישלו קטניות בכלים.
בשעת הדחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרונים רבים כתבו להתיר אכילת קטניות בפסח בשעת הדחק, כגון בשעה שמזון כשר לפסח נמכר ביוקר, ומקובל היה בתקופות רעב להתיר אכילת קטניות בהיעדר מזון אחר[50]. כך למשל התירו רבני וילנא, בראשות רבי יחזקאל סג"ל לנדא, אכילת קטניות לעניים בפסח ה'תרכ"ח, בשל התייקרות תפוחי האדמה[51]. אומנם, בעל שו"ת תשובה מאהבה כתב כי אין כוח ביד שום בית דין בעולם לבטל האיסור שנתפשט בכל ערי אשכנז, וכי "אף אם יתכנסון בית דין של שמואל הרמתי ואליהו ובית דינו...אין בידם להתיר אורז ומיני קטניות בפסח". גם בעל הצמח צדק, והמאמר מרדכי החמירו שלא לאכול קטניות אפילו בשעת הדחק.
בימי מלחמת קרים גויסו חיילים יהודים לצבא הרוסי, והקהילות היהודיות ברוסיה דאגו לספק לאותם חיילים מזון כשר בכל מהלך המלחמה. לפני פסח נשאלו הרבנים האם אפשר להתיר את הקטניות בגלל המצב. הנצי"ב מוולוז'ין, פסק שיש להקל בקטניות. ומשנשאל האם ההיתר הוא לחיילים היהודים, ענה: "אנחנו (=הבעלבתי"ם") נאכל קטניות - ואילו את החיילים היהודים נאכיל רק אוכל שאינו מכיל קטניות".[דרוש מקור] לעומת זאת, החכם האיטלקי רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת, אסר אכילת קטניות גם בזמן מחסור, כשהוא מנמק זאת בחשש מפני התוצאות העלולות להגרם מהיתרים מיוחדים בתקופה של ירידה כללית בהקפדה בשמירת המצוות.
שאלה זו התעוררה שוב בתקופת השואה. בשנת 1942 נשאל רבה של חוסט הרב יהושע גרינוולד האם בשל המצב הדחוק ניתן להתיר אכילת קטניות. הרב גרינוולד אסר לאכול קטניות, כדי שלא יבואו להתיר גם חמץ, אולם לחיילים שניצבו בפני שתי ברירות: אכילת חמץ או אכילת קטניות, התיר בלית ברירה אחרת לאכול קטניות[52]. בפסח 1943 התיר הרב יוסף הירש לעובדים במחנה העבודה פלאשוב לאכל קטניות[53], וכך התירו גם האדמו"ר ר' קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נה בגטו ורשה[54] והרב אפרים אשרי בגטו קובנה[55].
בתקופת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות, התיר הרב צבי פסח פרנק לאכול אורז וקטניות בפסח, בשל המחסור במזון[56]. כעבור שנה בתקופת הצנע בפסח תש"ט (1949) התירה הרבנות הראשית באופן כללי אכילת קטניות בפסח בשל המחסור במזון בארץ[57].
ניסיונות לבטל את האיסור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדורות האחרונים היו רבנים שניסו להתיר את הקטניות בפסח למשל הרב יעקב עמדין העיד על אביו הרב צבי הירש אשכנזי שאף שלא התיר אכילת קטניות אולם סבר כי היא חומרא שאין לה טעם וריח וגורמת למכשולות אחרים, כך כתב:
מעיד אני על אבא מארי הגאון (החכם צבי) ז"ל, שכמה צער נצטער אותו צדיק על מנהג האשכנזים להמנע מאכילת אורז וקטניות בפסח, והיה אומר, אי איישר חילי אבטליניה למנהג גרוע הלז, שהוא חומרא דאתי לידי קולא, שיוצא ממנו חורבא ומכשול להכשל באיסור חמץ גמור, כי מתוך שאין אורז ומיני קטניות מצויים להם לאכול ולשבוע, צריכים לאפות מצה הרבה מאוד, ואין נזהרים בעיסה כדת וכהלכה, ועוד שנמנעים משמחת יום טוב מסיבת חומרא כזו שאין לה טעם ולא ריח, ואשרי שיאחז צדיק דרכו וניפץ חומרות אלו אל הסלע.
— מור וקציעה, אורח חיים תנ"ג
אולם דעות אלו גררו ביקורת חריפה, כבר בדבריו של בעל ערוך השולחן ניתן לחוש בעוצמת ההתנגדות לשינויים כאלה:
ודע דמדינא מותר לאכול אורז וכל מיני קטניות בפסח. מכל מקום הנהיגו רבותינו ואבותינו זה הרבה מאות מן השנים, וקבלו עליהם באיסור... כיון שקבלו אבותינו משום גדר, מדין תורה אסור לבטל, והמפקפקים והמקילים בזה, מעידין על עצמן שאין בהם יראת שמים ויראת חטא ואין בקיאין בדרכי התורה... ופורץ גדר ישכנו נחש. אך בפירוש קבלו שאם אולי יהיה שנת בצורת חס וחלילה שהעניים רעבים ללחם, אז כל חכמי העיר ובראשם מרא דאתרא מתירים לאכול קטניות בפסח...
ב-1810 הורתה הקונסיסטוריה היהודית של וסטפאליה בראשות ישראל יעקבסון, ממבשרי היהדות הרפורמית, על הפקעת האיסור ועוררה מחלוקת קשה ביבשת, שאפילו מורי ההלכה המתונים בצרפת מחו בה. הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, בראשות רבי יוסף דוד זינצהיים שלחה ליעקבסון מכתב מחאה חריף. אחד מרבני הקונסיסטוריה של וסטפאליה, מנחם מנדל שטיינהארט, פרסם ב-1812 הגנה על המהלך בשו"ת הקצר "דברי אגרת"[58].
כנסת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית בישראל פסקה ב-1989 כי יש לבטל איסור אכילת קטניות בפסח ואף כינתה את המנהג "מנהג שטות". בתשובה לשאלה בדבר האיסור לאכול קטניות ענתה:
"לדעתנו מותר (ואולי אף חובה) לבטל את המנהג הזה. הוא עומד בניגוד לפסק מפורש בתלמוד הבבלי וכן בניגוד לדעתם של כל חכמי המשנה והתלמוד להוציא אחד. כמו כן הוא עומד בניגוד להלכה ולמעשה של האמוראים, של הגאונים, ושל רוב רובם של חכמינו הראשונים... מנהג זה נזכר לראשונה בצרפת ובפרובנס בראשית המאה הי"ג ומשם התפשט לארצות שונות, ואף היקף המנהג התרחב ללא הרף. ברם טעמו לא היה ידוע וכתוצאה מכך חכמים רבים המציאו טעמים שונים למנהג. כתוצאה מכך רבי שמואל מפלייז, הראשון להזכירו, כינהו "מנהג בטעות" ורבינו ירוחם כינהו "מנהג שטות". והרי פוסקים רבים פסקו שמותר (ואולי אף חובה) לבטל "מנהג שטות".
— כנסת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית
לקראת פסח 2016 הרחיב ועד ההלכה באמריקה היתר זה לכל העולם[59].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרבנים יהודה פפויפר ומשולם שומן, דיני קטניות בפסח, (ירושלים, ללא שנה), באתר אוצר החכמה.
- הרב איל בן דוד, ללא חשש קטניות, (באר שבע, תשע"ב), באתר אוצר החכמה.
- יוסף בן לולו, קטניות בפסח, באר שבע תשפ"א. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על קטניות בפסח בקטלוג הספרייה הלאומית
שיעורים והלכות
- הרב י"צ רימון, קטניות , אתר ישיבת הר עציון
- הרב שבתי רפפורט, שיעור מוקלט על איסור קטניות
- הרב אשר וייס, שיעור בענייני קטניות
- הקינואה בפסח, מכון התורה והארץ
- הרב יעקב אריאל, כשרות הלציטין בפסח, מכון התורה והארץ
- תשובה קונסרבטיבית לגבי איסור קטניות, ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל
- הרב אליעזר מלמד על מנהג איסור קטניות, באתר "פניני הלכה"
- הרב דב ליאור, גדרי מנהג איסור קטניות, אתר ישיבה.
- הרב שלמה וילק, הלכות קטניות בפסח (אורכב 13.11.2016 בארכיון Wayback Machine), אתר סדר יום, ישיבת מחניים.
- הרב צבי לשם, מנהג הקטניות בפסח - גישה הלכתית מאוזנת
- פרטי דינים בהלכות קטניות בפסח מהספר ילקוט יוסף
כתבות
- יאיר אטינגר, מרד הקטניות הגדול, באתר הארץ, 25 במרץ 2013
- כרוזים אודות אכילת קטניות בפסח מתוך תערוכה וירטואלית של כרוזים היסטוריים לפסח מאוספי הספרייה הלאומית
- אמיר חנצ'ינסקי, מרד הקטניות, באתר ynet, 23 באפריל 2008
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אף שתירס נפוץ באירופה רק החל מתחילת מאה ה־16, לאחר גילוי אמריקה
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ה, עמוד א'.
- ^ דרשה לפסח, מהדורת שמחה עמנואל, מקיצי נרדמים, ירושלים תשס"ו, עמ' 90.
- ^ פסחים רמז תקפח
- ^ תולדות אדם וחווה נתיב ה חלק ג דף מא טור א
- ^ אורח חיים תנ"ג
- ^ במנהגים, הלכות מאכלות אסורות בפסח סעיף טז
- ^ 1 2 ראו: רבי יוסף דוד אב"ד סלוניקי, בית דוד חלק א, סלוניקי ת"ק, באתר היברובוקס.
- ^ רבי רפאל אנקווה, תועפות ראם סימן קמט; רבי יוסף בן נאים, נהגו בחכמה, פסח אות א.
- ^ ראו דברי רבי יוסף דוד אב"ד סלוניקי בהערה:[8], כן רבי אברהם אלקלעי, זכור לאברהם, תחילת הלכות פסח, כותב בשם דודו: ”שלעניין פסח אנו אשכנזים”.
- ^ ראו: רבי רפאל אלעזר בן טובו, פקודת אלעזר, סימן נא, דף סד טור ד; רבי חיים סתהון, ארץ חיים סימן תנג; רבי בן-ציון מאיר חי עוזיאל, משפטי עוזיאל חלק א, חלק אורח חיים, סימן יד
- ^ סמ"ק (מובא לעיל)
- ^ פרי חדש, אורח חיים תנ"ג א'
- ^ 1 2 פירוש רבינו מנוח על הרמב"ם, הלכות חמץ ומצה ה א)
- ^ שם ובביאור הלכה סימן תנ"ג
- ^ חק יעקב, אות ה
- ^ שו"ת דברי מלכיאל ח"א סימן כ"ח: "אין זה רק סייג וגדר שנהגו וקבלו על עצמם ושאר מקומות לא נהגו כן ולא מצינו כלל שעמדו חכמי הדור ותקנו תקנה זו ורק שנהגו כך ונמשך המנהג בקביעות"
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רי"ד, סעיף ב': "קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגים כך מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה".
- ^ שו"ת חתם סופר סימן קכ"ב :"כי לפי עניות דעתי הגאונים שהתקינו כן לא תקנו מתחילה ... ושם גדרו גדרם שם נתפשט ונתקבלה גזרתם באמת"
- ^ כך כתב הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן ס"ג: "אבל כיון שלא תקנו בקיבוץ חכמים ... לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו ולא שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא היו מצוין אז".
- ^ הט"ז (אורח חיים סימן תנג' ס"ק א') תלה את הגדרת הקטנית בכך שהיא דומה לדגן בצורתה או בצורת גדילתה, כגון שגדלה ב"שרביטין" - תרמילים. והאבני נזר (שו"ת אבני נזר, אורח חיים שעג) למד מכך שהלפתית אסורה הואיל וצורת הגידול שלה בשרביטין. גם מדברי הראי"ה קוק נראה שלדעתו הגדרת קטנית לעניין פסח היא כהגדרתה ברמב"ם לעניין כלאים[דרוש מקור]. גם הרב צבי פסח פרנק כתב שאין חשש ערבוב בין בוטנים ובין דגנים, ובכל זאת אין נוהגים לאכול בוטנים בפסח. מאידך הרש"ז מלאדי כתב בשולחן ערוך הרב: "ולא נהגו איסור אלא במיני קטניות שהתבשיל הנעשה מהם מתחלף בתבשיל הנעשה ממיני דגן, שהם דומים זה לזה ששניהם נקראים מעשה קדירה"
- ^ שו"ת "מלמד להועיל" חלק א' סימן פח'
- ^ "מקראי קודש" פסח ח"ב סימן ס'
- ^ שו"ת "דבר חברון" חלק אורח חיים סימן תק"א
- ^ שו"ת "אבני נזר", אורח חיים שע"ג
- ^ הרב יוסף דוד (רב) מסלוניקי, בית דוד סימן רי"ו. ועיי"ש שבסוף דבריו כתב שלכן ניתן להקל במקום צורך, על ידי שיבשלו אותם במים רותחים. ואולי כתב כן דווקא לגבי פולים לחים בודדים. עי' הליכות שלמה פרק ד, כו.
- ^ שמועות משה, הרב משה פיינשטיין, או"ח תכ"ט-תצ"ד, הוספות ומילואים עמ' י
- ^ בישול של קטניות ירוקות | הרב דוב ליאור | שאל את הרב, באתר ישיבה
- ^ חלקת יעקב, יו"ד כה
- ^ מהר"ש ענגיל, חלק ד סימן כו
- ^ ארץ טובה (טביומי) סי' יד
- ^ יסודי ישורון, הרב גדליה פלדר, חלק ו' עמ' תיב
- ^ יד יצחק (גליק) חלק ג' סימן צב
- ^ שו"ת רבי עקיבה יוסף שלזינגר, או"ח חלק ב' סי' ש
- ^ בשו"ת באר יצחק סימן י"א, התיר להשתמש בשמן העשוי מקטניות שהוכן לפני פסח, והקטניות נבררו קודם להכנת השמן. תקציר הדעות השונות בעניין מופיע במאמרו של הרב מלמד מנהג איסור קטניות
- ^ ראו פולמוסו עם הרב נפתלי יוסף פריינד מרוז'אן בספרו פני לוי סימנים ל"ד-ל"ה
- ^ היתרו של הרב קוק, מכתבי הרב קוק בנושא נדפסו בשו"ת אורח משפט מסימן ק"ט והלאה
- ^ האיסור שפורסם על ידי בד"ץ חסידים
- ^ בין המתירים הרב שלמה אבינר והרב דב ליאור
- ^ הרב צבי פסח פרנק נתן הכשר לשמן זה
- ^ מנחת יצחק ג, קלח
- ^ סקירת הרב חגי בן גיורא, הממונה על מחלקת תעשייה וחרושת ברבנות הראשית לישראל, מתוך עדכון כשרות לקראת פסח תשע"ג
- ^ חלק א סימן קי"ג
- ^ 1 2 מובא בדרכי משה תנ"ג ב'
- ^ קכ"ז א
- ^ תנ"ג אות א'
- ^ תנג, כז
- ^ שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים, סוף סימן רמ"א.
- ^ יחוה דעת חלק ה', סימן ל"ב
- ^ נשמת אדם, סימן כ'
- ^ חיים שלמה אוטיאן, רוסלאנד: ווילנא, המגיד, ב' בניסן ה'תרכ"ח, 25 במרץ 1868.
- ^ שו"ת חסד יהושע, חלק א סימן יז
- ^ פרל בניש, הרוח שגברה על הדרקון, 261
- ^ הלל זיידמן, יומן גטו ורשה, עמ' 95, 122
- ^ שו"ת ממעמקים ח"א סימן יז
- ^ הבלוג של רב צעיר
- ^ http://jnul.huji.ac.il/heb/pessah/Images/tb/22_2003L62.jpg
- ^ דברי איגרת, שאלה א' באתר (ויקיטקסט)
- ^ Conservative Movement Overturns 800-Year-Old Passover Ban on Rice and Legumes, דה פורוורד, 14 באפריל 2016.(הקישור אינו פעיל, 22.03.2018)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.