מלכודת הנזילות

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הפסקה השנייה והשלישית זקוקים לעריכה לשונית, פישוט וויקיזציה..
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

מלכודת הנזילות היא מצב מאקרו כלכלי בתאוריה הקיינסיאנית בו מדיניות מוניטרית מרחיבה של הבנק המרכזי להורדת שער הריבית (אנ') לא משפיעה עליו. המאפיין הבולט של מלכודת הנזילות הוא ששיעורי הריבית קרובים לאפס ותנודות בכמות הכסף אינן מתורגמות לשינויים בשער הריבית. על פי קיינס, מלכודת הנזילות מתקיימת כאשר ישנה ציפייה של הציבור לאירועים שליליים (מלחמה, דפלציה וכו') והיא גורמת להם להעדיף להחזיק כסף מזומן נזיל על פני האלטרנטיבה של קניית אג"ח, שבשערי ריבית נמוכים כל כך, אינם אטרקטיביים מספיק. ציפיות הציבור (המובעות בעקומת הביקוש של הציבור לכסף) אינן ידועות לממשלה, כך שהיא אינה יכולה לאמת קיום מלכודת הנזילות. רק לאחר שהגדלת היצע הכסף לא מביאה להורדת שער הריבית המצופה, יכולה הממשלה להבין כי עקומת הביקוש לכסף נמצאת בתחום מלכודת הנזילות. הכלי המוניטרי העיקרי של הבנק המרכזי להורדת הריבית הוא הגדלת היצע הכסף. כאשר עקומת הביקוש לכסף נמצאת בתחום מלכודת הנזילות, מדיניות זו לא יעילה ומכאן מלכוד, שנובע בעיקרו מהעדפת הציבור להחזיק כסף נזיל מזומן על פני קניית אג"ח ומכאן שם התופעה. במקרה זה, על פי קיינס, הפתרון היחיד להוצאת המשק ממיתון הוא לנקוט במדיניות פיסקלית מרחיבה בתחום מלכודת הנזילות, כמו הגדלת תקציבי התשתיות והחינוך, במטרה להגדיל את התוצר, התעסוקה, הכנסות הפרטים והצריכה.

כלכלנים לא-קיינסיאנים, ובמיוחד המוניטרסטים, סבורים שאין לתורה זו בסיס אמפירי.

מקרים ידועים ביחס אליהם נטען שאירעה מלכודת נזילות הם "השפל הגדול" בשנת 1929, והמשבר המתמשך בכלכלת יפן מאז שנות ה-90 (אותו חקר הכלכלן הנאו-קיינסיאני פול קרוגמן^[1], זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2008, אשר העלה מחדש את נושא מלכודת הנזילות לסדר היום הכלכלי-אקדמי).

הנחה נוספת בניתוח שוק הכסף היא, כי הנכס הפיננסי החלופי היחיד לכסף הוא איגרת חוב, המהווה את צורת מתן ההלוואות במשק ושיעור התשואה שניתן לקבל עליה לפי השער שלה בשוק הוא שער הריבית במשק. לפיכך, ככל ששער הריבית קטן, הציבור יהיה מעוניין להחזיק חלק גדול יותר מנכסיו הפיננסיים ככסף ולא כאיגרת חוב. נקודת שיווי המשקל בשוק הכסף היא שער הריבית בו כמות הכסף המבוקשת משתווה להיצע הכסף (כמות הכסף המצויה).

כאשר משק מצוי במצב של מלכודת הנזילות, נקודת שיווי המשקל בשוק הכסף נמצאת על אותו חלק גמיש לחלוטין של עקומת הביקוש לכסף: בשער הריבית של שיווי המשקל כמות הכסף אשר הציבור מעוניין להחזיק היא אינסופית ואין בציבור עניין בהחזקת חלק מהנכסים הפיננסיים כאיגרות חוב ובהתעסקות עימם וכל כמות כסף שתתווסף לידי הציבור, הציבור יהיה מעוניין לשמור במצב נזיל. במצב זה אין אפשרות לשנות את הריבית במשק על ידי שינוי בכמות הכסף (אלא אם כן כמות הכסף מצטמצמת לכמות בה שיווי המשקל בשוק הכסף יהיה גבוה יותר מזו של מלכודת הנזילות, הריבית במשק היא הנמוכה ביותר היכולה להיות ואין אפשרות (וממילא גם אין טעם) להורידה עוד יותר.

משמעות המילה "מלכודת" היא, כי היעדר עניין בהתעסקות עם איגרות חוב גורר מצב של שוק איגרות חוב (המהווה, כאמור, את הדרך למתן הלוואות לגורמים הזקוקים לכך) בלתי פעיל או בעל פעילות דלילה מאוד - מה שעלול לפגוע בפעילות המשקית הריאלית (קרי: בתוצר הלאומי) וברמת התעסוקה במשק. כן, היעדר אפשרות או טעם להוריד את שער הריבית במשק מונעים אפשרות של הגדלת ההשקעות הריאליות במשק (ציוד, מכונות, מבנים וכו') אשר הייתה מגדילה את התוצר והתעסוקה במשק.

מצב בו מעדיף הציבור להחזיק בידיו מזומנים או שווה מזומנים, ואינו מוסיף בצורה אפקטיבית לביקוש המצרפי במשק - יהיה המשק ללא צמיחה או יציאה ממיתון.

המצב נוצר כאשר הביקוש לכסף גמיש לחלוטין- כלומר, הקטע בעקומת הביקוש לכסף, אשר בו כל שינוי בהיצע הכסף לא יגרום לשינוי בשער הריבית במשק^[2]. שעור ריבית זה, הוא אותו שעור אשר אין אפשרות לרדת מתחתיו. תאוריית מלכודת הנזילות מתייחסת למצבי שפל כלכלי בלתי - אינפלציוניים, ואינה מתייחסת למדיניות פיסקאלית היכולה לעורר את הכלכלה.

מקובל לחשוב שבמצב כלכלי רגיל, ניתן לעורר את הכלכלה ולצאת ממיתון בעזרת עידוד הביקוש המצרפי. עידוד הביקוש המצרפי יכול להתבצע באמצעים שונים: האמצעי הראשון הוא הפחתת מיסים, על מנת שבידי הציבור תישאר הכנסה פנויה גבוהה יותר והוא יוכל להוציא אותה לצריכה פרטית וכן לצורך עידוד השקעות אישיות ועסקיות. האמצעי השני הוא עידוד הביקוש במישרין על ידי הממשלה באמצעות הוצאות חדשות מהכנסות המיסים - הגדלת תקציב הממשלה הצעד השלישי הוא להוריד את שערי הריבית באמצעות פעולה של הבנק המרכזי. מצב זה עשוי לעודד פרטים ועסקים להשתמש באשראי לשם הרחבת פעילותם וכך יגבר הביקוש למוצרים ולהון.

במצבים שונים, הורדת הריבית עוד ועוד ו/ או הפחתת מיסים לא תשרת את יציאת המשק ממיתון וזאת בגלל "מלכודת הנזילות". מדוע?

הורדת שער הריבית- מכל האמצעים שצוינו לעידוד הביקוש המצרפי, אפיק זה הוא כנראה הפחות יעיל מכולם. בעתות שפל ובאבטלה גבוהה, לא תמיד הורדת שער הריבית יתרום ליציאה ממיתון. בתקופה כזו, תחושות של אי ביטחון בתעסוקה, ועודף בתפוקה גם שערי ריבית לא יגרמו לפרטים וחברות ללוות ולהשקיע כספים ולתרום לזרם ההכנסות. בשיעורי ריבית נמוכים, כאשר שער הריבית נמוך או נושק ל-0%, לא ניתן להמשיך ולהוריד את שער הריבית לרמה נמוכה יותר אשר תגדיל את היקף ההשקעות הראליות ואת הצריכה הפרטית במשק. אומנם, ניתן להרחיב את בסיס הכסף ואת כמות הכסף בכלל במשק, אך שימוש בכלים מוניטריים מסורתיים אינו מזרים כסף חדש ישירות לפעילות הכלכלית. זאת ועוד, בזמני שפל כלכלי, בנקים עשויים שלא לרצות להלוות את הכספים החדשים אשר הוזרמו למשק (או עלולים לדרוש על כך ריבית גבוהה מדי אשר הלווים עצמם חוששים כי לא יוכלו לעמוד בה)וכך כספים חדשים שנוספו למשק "נלכדים" במצב נזיל מבלי שניתנו כהלוואה.

הפחתת מיסים- בעתות שפל, אנשים וחברות עשויים לבחור באלטרנטיבה של "החזקה בכסף". אמנם, הפחתת נטל המס מפנה אמצעים ליצירת ביקושים אולם בדרך כלל, הפחתת נטל המס חלה על אלה שבידיהם כבר אמצעים ומבחינת גמישות הביקוש שלהם לכסף, הגדלת כמות הכסף הפנויה שבידיהם לא תגדיל את הצריכה שלהם. זאת ועוד, לעיתים, גם "מגן המס" הוא גורם מדרבן ליצירת ביקוש. הפחתת שיעור המס (ועל ידי כך, הפחתת "מגן המס") עשויה לגרום להפחתת הגורם המדרבן ליצירת ביקוש.

ג'ון מיינרד קיינס, הכלכלן אשר נחשב לרוב כאבי תאוריית מלכודת הנזילות, טען כי ישנם מצבים בהם אנשים יעדיפו להשאיר בידיהם כסף נזיל ולא להמירו בנכסים אשר אינם כסף נזיל. מצבים אלו מתקיימים כאשר אנשים חוששים לרווח הון- למשל, כאשר שעורי הריבית נמוכים במידה כה קיצונית ואין להם לאן להמשיך לרדת (מה שמאפשר למחירי איגרות החוב להשתנות רק כלפי מטה ועל כן להסב הפסדי הון למחזיקים בהם) או לאחר משבר פיננסי (כדוגמת מפולת המניות בוול סטריט ב-1929), בו ירידת מחירי ניירות הערך גורמת לחשש מפני רכישתם.

זאת ועוד, אף מתן הלוואות לבנקים עלול בעיניי רבים להיחשב בזמן שפל כלכלי כצעד מסוכן מחשש למחדל פירעון. כמו כן, גם השקעה ישירה בנכסים פיזיים עלולה להיחשב כבלתי צפויה להניב רווחים בזמני שפל כלכלי. מצד אחד, נוצר מצב של היעדר נכונות אנשים רבים להלוות כספים (או נכונותם לעשות כן בריבית גבוהה המהווה פיצוי על הסיכון הרב של מחדל פירעון). מצד שני, ישנה נכונות של לווים פוטנציאליים ללוות רק בריביות נמוכות (בשל חשש מחוסר יכולת לעמוד בריביות גבוהות יותר) או אי נכונות ללוות כלל.

שתי תופעות אלו (של הקטנת היצע ההלוואות והביקוש להלוואות) יוצרות יחד שוק הלוואות מצומצם, אשר בשל סיבה זו היקפו ושער הריבית השורר בו אינם יכולים להשפיע על הפעילות הריאלית של המשק. לכן, קיינס טען כי רק מדיניות פיסקאלית מרחיבה המאופיינת בהגדלת הביקוש הממשלתי למוצרים ושירותים תוכל להוציא את המשק ממצבי שפל ואבטלה.

חוקרי כלכלה בכירים עסקו בדרכים להקל על הסיכונים הפיננסיים הכרוכים במצב של מלכודת הנזילות^[3]. הם הסיקו כי אם ירידת הריבית מוגבלת על ידי הגבול התחתון אפס (ריבית אפס), הביקוש המצרפי אינו מספיק והמשק נכנס למלכודת נזילות. בסביבה זו, מינוף מראש והחלטות ביטוח של משקי בית קשורות להשפעות חיצוניות של ביקוש מצרפי. ניתן לצמצם את הסיכונים הטמונים במדיניות של ריבית אפס באמצעות רגולציה המצמצת את הסיכונים הפיננסיים כתוצאה מהתנהלות משקי הבית בתקופה של ריבית אפס. זאת עושים על ידי הצבת כללים למוסדות הפיננסיים כדוגמת דרישות הון עצמי, בחינת כושר החזר להלוואות, ורגישות כושר ההחזר לשינויים בסביבה המאקרו כלכלית.

מדיה וקבצים בנושא מלכודת הנזילות בוויקישיתוף