מילוס (אוניית מעפילים)
תיאור כללי | |
---|---|
סוג אונייה | אוניית משא למטען כללי |
צי | צי עברי |
דגל הצי | |
חברת ספנות | לויד ימי ארץ ישראלי מ-1941 |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | D. & W. Henderson & Co. - Glasgow |
הושקה | 1920 |
תקופת הפעילות | 1920 – 8 בנובמבר 1941 (כ־21 שנים) |
אחריתה | טבעה ב-8 בנובמבר 1941 תוך טעינת בוטנים בנמל פורט סעיד. הוכרזה כאבדן כללי ונמחקה ממרשם אוניות ארץ ישראל ב-1945 |
מידות | |
תפוסה | 572 טון |
מעמס | 400 טון |
אורך | 56 מטר |
רוחב | 7.77 מטר |
נתונים טכניים | |
מהירות | 10 קשר |
הנעה | Triple expansion, 4 cylinders. 126 Nhp |
צורת הנעה | קיטור |
מילוס (אצילה א/ק 13), הייתה אוניית קיטור ששימשה כאוניית מעפילים ומאוחר יותר נרכשה על ידי חברת לויד ימי ארץ ישראלי ושמשה כאוניית משא, אשר הניפה דגל צי הסוחר המנדטורי.
תולדותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האונייה נבנתה במספנת D. & W. Henderson & Co. - Glasgow והושקה ב-1920. עד שנת 1941 הייתה בבעלות חברת הספנות היוונית "אבגרינוס", והפליגה בשם "מילוס" תחת דגל פנמה.
אוניית מעפילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברכישתה של "מילוס" היה מעורב ברטולד שטורפר יועץ כלכלי ממוצא יהודי באוסטריה. מעפילי המילוס כללו[1]:
- 430 אנשים שיצאו ברכבת מפראג לווינה ב-2 בספטמבר 1940:
- 250 אנשים שנרשמו במשרד של מנדלר, שכונה "השושנה השחורה"
- 180 מחברי בית"ר וההסתדרות הציונית החדשה
- 220 איש מברנו
- 50 פליטים שהועלו על ידי שטורפר על האונייה מלך שהפליגה במורד הדנובה והגיעה בראשית אוקטובר לטולצ'אה ברומניה.
על פי דו"ח שמסר שטורפר היו ב"מילוס" 652 נפש מאזור הפרוטקטורט ו-50 נפש מהעיר וינה.[2]
אוניית המעפילים הפליגה מנמל טולצ'אה ברומניה ועליה 700 המעפילים. בדרכה לארץ ישראל היא נעצרה על ידי כוחות בריטיים, הובאה לנמל חיפה, והמעפילים הועברו לאוניית הגירוש "פאטריה", שנועדה להפליג אל האי מאוריציוס. פאטריה חובלה בנמל על ידי "ההגנה" כדי למנוע את הפלגתה. חומרי הנפץ שהוצמדו לאונייה שהייתה במצב תחזוקה רעוע, גרמו לפיצוץ רב עוצמה, פי כמה מהמתכונן והרצוי והאונייה התפרקה וטבעה במהירות. וכ-200 נפש מתוך כ-1,700 מעפילים וכחמישים ימאים בריטים טבעו.
אוניית משא בשימוש אזרחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שנתפסה בידי שלטונות המנדט הבריטי, נרכשה מילוס ב-1941 במכירה פומבית על ידי חברת "לויד ימי ארץ ישראלי" ושימשה כאוניית משא. החברה רשמה את האונייה בשמה העברי "אצילה" בנמל חיפה, שיפצה אותה שטחית והיא הפליגה תחת דגל צי הסוחר המנדטורי.
אצילה הפליגה לפורט סעיד במצרים כדי לטעון מטען בוטנים לקפריסין. ב-8 בנובמבר 1941, תוך כדי טעינת כמות גדולה של שקי בוטנים על הסיפון, איבדה אצילה את יציבותה, התהפכה וטבעה ללא אבדות בנפש. אצילה הוכרזה כאובדן כללי ונמחקה מהרשומות ב-1945.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רות זריז, ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה, בתוך: אניטה שפירא (עורכת), העפלה, מאסף לתולדות ההצלה, הבריחה, ההעפלה ושארית הפליטה, תל אביב: העמותה לחקר מערכות ההעפלה ע"ש שאול אביגור, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת עם עובד, תש"ן-1990, עמ' 142-124.
- דליה עופר, המסע למאוריציוס ופרשת האניות "מילוס", "פסיפיק" ו"אטלנטיק" בראי הספרות והמחקר ההיסטורי, בתוך: רעיה כהן ויוסי מאלי (עורכים), ספרות והיסטוריה, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ט-1999, עמ' 207–227.
- רב חובל הלל ירקוני. 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל, 1927-2002. חיפה, אפי מלצר, תשס"ה-2005.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אריה אבנרי, מ"ולוס" עד "ט��ורס" 1934-1944, יד טבנקין, המכון לחקר כוח המגן, 1985, עמ' 282
- ^ ראו: רות זריז, ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה, בתוך: אניטה שפירא (עורכת), העפלה, עמ' 130.