מוש

מוש
**Muş**
	מראה כללי
מדינה	טורקיה
מחוז	מזרח אנטוליה
נפה	מוש
ראש העיר	פיאט אסיה; (מפלגת הצדק והפיתוח)
שטח	2,777 קמ"ר
גובה	1,400 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	200,246 (2022)
‑ צפיפות	72.11 נפש לקמ"ר (2022)
קואורדינטות	38°44′00″N 41°29′28″E / 38.733333333333°N 41.491111111111°E
אזור זמן	UTC +3
	http://www.mus.bel.tr
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת טורקיה רגילה) אנקרה איסטנבול איזמיר בורסה אדנה גזיאנטפ קוניה אנטליה דיארבקיר קייסרי סמסון ארזורום גאורגיה אר. א. עיראק סוריה יוון בולגריה הים; האגאי; הים התיכון הים השחור מוש

ערך זה עוסק בעיר בטורקיה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מוש (פירושונים).

מוּש (בטורקית: Muş; בארמנית: Մուշ; בכורדית: Mûş/مووش) היא עיר בכורדיסטן הטורקית ובירת הנפה הקרויה על שמה במחוז מזרח אנטוליה שבטורקיה.

היסטוריה

מועד יסוד העיר לא ידוע אך הוא מוערך לתקופת ממלכת אוררטו (800 לפני הספירה לערך). בשלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים הייתה העיר עיר חשובה בממלכת ארמניה העתיקה והיא מוזכרת בכתבים ארמניים עתיקים מן המאה התשיעית. בשנת 969 עברה העיר, יחד עם חלק זה של ארמניה, הנקרא ארמניה הבגראטידית לשליטת האימפריה הביזנטית. מאז המאה ה-11 השתייכה העיר לתחומי שליטה מוסלמית כגון הסולטנות האיובית (המאה ה-12), השושלת האילח'אנית (המאה ה-13) ושבט קארה קויונלו (המאה ה-14). במהלך תקופה זו הייתה העיר עיר גדולה ומרכזית. בשנת 1387 נכבשה העיר על ידי טימור לנג והועברה לשבט אק קויונלו ששלט בה עד השתלטות האימפריה העות'מאנית על האזור במאה ה-16.

במשך כל התקופה, עד המאה ה-20, התגוררה בעיר אוכלוסייה ארמנית גדולה לצד מיעוט כורדי והיא הייתה בירת סנג'ק-גבול מול פרס, שהיה בעל אופי ארמני. במפנה המאה העשרים עלה שיעור האוכלוסייה המוסלמית הטורקית בעיר. ב-1907 לפי דיווח האנציקלופדיה הקתולית עמדה אוכלוסיית העיר על 27,000 איש; בהם 13,700 נוצרים (10,000 ארמנים מונופיזיטים, 3,000 ארמנים קתולים ו-700 פרוטסטנטים) והשאר מוסלמים.^[2]

בשנת 1883 הוכרזה העיר כמרכז דיוקסיה (מושב בישוף) של הכנסייה הקתולית הארמנית על ידי האפיפיור לאו השלושה-עשר.^[2]

בשנת 1915, במסגרת שואת העם הארמני, הפכה העיר למחנה ריכוז אליו הובלה כל האוכלוסייה הארמנית של הסנג'ק, שמנתה 140,000 איש. חלקם נטבחו בכפריהם ואחרים גורשו מהעיר להשמדה איטית במסגרת צעדות המוות.^[3] כן נהרסו מנזרים ארמניים עתיקים. באותה שנה, באמצע יוני, התחוללו במוש קרבות בין צבא האימפריה הרוסית לבין צבא האימפריה העות'מאנית בניסיון רוסי כושל לכבוש את העיר המרכזית במסגרת המערכה בקווקז במלחמת העולם הראשונה. באוגוסט 1916 נכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי, אך זה נסוג מהמקום באפריל 1917, לאחר מהפכת פברואר.^[4] במקביל לנסיגת הרוסים, ניסתה לתפוס את השלטון בעיר מיליציה שהורכבה מארמנים שנלחמו בשורות הצבא הרוסי ולא נסוגו. לאחר הפסקת האש של מודרוס ב-30 באוקטובר 1918, שסיימה את מצב הלוחמה וניתקה את הארמנים מסיוע חיצוני, נסוגו הארמנים והמשיכו להילחם ממזרח ומדרום לעיר במלחמת טורקיה–ארמניה שהסתיימה ב-1920 בחתימת הסכם אלכסנדרופול שהעביר סופית את השליטה באזור לטורקיה.

אוכלוסייה

לפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסיית העיר מנתה 200,246 תושבים, רובם כורדים. לפי הערכת ממשלת טורקיה חיו בשנת 2014 במוש 3,000 ארמנים (מתוך אוכלוסייה כוללת של כ-80,000 נפש), אך לפי הערכותיהם של הארמנים מדובר במספר גדול יותר, כיוון שחלקם ארמנים סמויים.^[5]