מאהאדב דסאי

מאהאדב דסאי
મહાદેવભાઈ દેસાઈ

דיוקנו על בול דואר של הודו מ-1983
לידה	1 בינואר 1892 הכפר סאראס, כיום במחוז סוראט, מדינת גוג'ראט, הודו, אז מחוז בומביי, הראג' הבריטי
פטירה	15 באוגוסט 1942 (בגיל 50) Aga Khan Palace, הודו
מדינה	הראג' הבריטי
השכלה	Elphinstone College
פרסים והוקרה
Sahitya Akademi Award in Gujarati (1955)

מאהאדב דסאי (בגוג'ראטית: મહાદેવભાઈ હરિભાઈ દેસાઈ, באנגלית:Mahadev Haribhai Desai ‏, 1 בינואר 1892 – 15 ב��וגוסט 1942) היה פוליטיקאי, עיתונאי, פילוסוף וסופר הודי בשפות אנגלית וגוג'ראטי ומתרגם, פעיל למען עצמאות הודו, שנודע בעיקר כמזכירו האישי ויועצו של מהטמה גנדי. כתב מספר ספרים על המאבקים החברתיים של תושבי הודו נגד השלטון הקולוניאלי הבריטי וחיבר יומן ב-9 כרכים על פעילותו במחיצתו של מהטמה גנדי. הוא היה עורך דין בהכשרתו.

מאהאדב דסאי נולד ב-1892 בכפר סאראס, כיום במחוז סוראט של מדינת גוג'ראט, אז במחוז בומביי (Presidency of Bombay) של הראג' הבריטי (הודו הבריטית), כבנו של הריבהאי דסאי, מורה בבית הספר של הכפר, ושל אשתו ג'מנהבהן, בת למשפחת דיהן של הקלאן דסאי. דסאי התייתם מאמו ב-1899 בגיל שבע.^[1]משפחתו השתייכה לברהמנים אנאוויל. בגיל 13 השיאו אותו לנערה בת 12 בשם דורגבהן. הוא למד בתיכון סוראט ואחר כך במכללת אלפינסטון במומבאי שם זכה למלגה בעזרת חבר שוויתר עליה לטובתו.^[1] הוא סיים שם תואר ראשון BA. ב-1913 קיבל תואר ראשון למשפטים והתקבל לעבוד כמפקח בבנק המרכזי הקואופרטיבי בבומביי.

ב-1915 היה עורך דין צעיר כשפגש לראשונה את גנדי כשהוא פנה אליו לייעוץ לגבי התרגום שערך מאנגלית לגוג'ראטית לספר של ג'ון מורלי "על הפשרה" - On Compromise. החליט להצטרף לגנדי יחד שאר חסידיו הראשונים של המנהיג - נארהרי פאריח, מוהנלאל פאנדיה וראווי שנקר ויאס. ב-1917 הלך לאשראם סברמטי של גנדי ויחד עם אשתו ליווה את גנדי לצ'מפראן. הוא הפך למזכירו הנאמן של גנדי למשך יותר מ-25 שנה, בין השנים 1942-1917. בימי כל ההתקוממויות הלאומיות נעצר דסאי יחד עם גנדי. ראויה לציון תקופת מעצרם ב-1934-1931 בכלא ירוואדה, על יד פונה במדינת מהרשטרה. באותן השנים כתב דסאי את עיקר כתביו על גנדי. מ-13 בנובמבר 1917 ועד ליום לפני מותו, 14 באוגוסט 1942, כתב דסאי בלילות יומן על חייו עם גנדי. הוא עזר לגנדי בכל דבר כולל הסידורים, טיפל בבעיות במשרד, בבית ההארחה, ובמטבח, הרחיק ממנו את האורחים הלא רצויים, וכו'. ב-1919 כשהממשל הקולוניאלי עצר את גנדי בפנג'אב, הוא הכריז על דסאי כיורשו.

ב-1920 מוטילאל נהרו שאל מגנדי את שירותיו של דסאי כדי שינהל את עיתונו, Independent באללהאבאד. אחרי שהשלטונות הבריטים החרימו את מכונת הדפוס של העיתון, דסאי עורר תדהמה כשהמשיך הדפסת העיתון בעזרת מכונות צילום מסוג סייקלוסטייל בגלל כתביו נעצר דסאי לראשונה ב-1921 ונידון לשנת מאסר.^[1] בבית הסוהר היה עד לתעללויות באסירים, כמו הכאתם בשוט, ובצאתו לחופשי פרסם את עדותו על המצב בכלא בעיתונים "Young India" ו-"Navajivan". בעקבות זאת נאלצו הרשויות הבריטיות להנהיג רפורמות במערכת הכליאה בהודו. ב-1924 לקח על עצמו את עריכת העיתון Navajivan. החל מ-1925 התחיל לתרגם לאנגלית את האוטוביוגרפיה של גנדי ולפרסם אותה בסדרת פרקים ב-Young India.^[2] בשנה הבאה היה ליושב ראש הוועד המנהל של האשרם סטיאגראהא וזכה בפרס מטעם מועצת הספרות גוג'ראטי (Gujarati Sahitya Parishad) על מאמר שכתב ב-Navajivan. יחד עם סרדר פאטל הוא השתתף בהתקוממות הלא אלימה ה"סטיאגראהא" בברדולי וכתב בגוג'ראטית על ההיסטוריה של הסטיאגראהא אותה תרגם אחר כך לאנגלית כ-Story of Bardoli. בגין השתתפותו ב"צעדת המלח" נעצר והושלך לכלא אך שוחרר אחרי הסכם גנדי-אירווין ויחד עם מיראבהן, דוודאס גנדי ופיארלאל הוא ליווה את גנדי לוועידה השנייה של השולחן העגול. הוא היה יחיד שליווה את גנדי גם בפגישתו עם המלך הבריטי ג'ורג' החמישי.^[1] אחרי קריסת ההסכם עם הברון אירווין וכישלון וועידת השלוחן העגול, חידש גנדי את התנועה לאי ציות אזרחי. הממשל החדש תחת המשנה למלך לורד וילינגדון, היה נחוש למחוץ את המרד והורה על דיכויים הקונגרס הלאומי ההודי ושל פעיליו. ב-1932 נעצר שוב דסאי ונידון למאסר עם גנדי ועם סרדר פאטל. הוא שוחרר ב-1933 ושוב נעצר והוחזק בכלא בלגאווי. בימי המאסר הזה הוא חיבר את הספר "גיטה לפי גנדי" שפורסם אחרי מותו ב-1946. ב-1939 הוא מילא תפקיד בארגון תנועות המרד העממיות בנסיכויות ראג'קוט ומייסור הואשם בבחירת סאטיאגראהים בעת ה"סאטיאגראהא האינדיבידואלית" מ-1940. אחרי קריאתו של גנדי ב-8 באוגוסט 1942 ליציאת הבריטים מהודו, נעצר דסאי למחרת, בפעם האחרונה ונשלח למאסר יחד עם גנדי בארמון של אגא חאן השלישי. דסאי נפטר במאסר כעבור ששה ימים עקב אוטם שריר הלב מסיבי ב-15 באוגוסט 1942, שהוא בן 50. גנדי התעצב מאוד ממותו המוקדם של דסאי. הוא ואשתו התייחסו אליו כמו אל בן גם חסידי גנדי ברחבי הודו התאבלו עליו. גנדי בעצמו רחץ את גופתו שנשרפה אחר כך במתחם הארמון. שם נמצאת מצבתו. עד היום.

מאהאדב דסאי כתב בשפות אנגלית, גוג'ראטית ובנגלית. הוא זכה להערכה גם כמתרגם לגוג'ראטית. כתב כמה ביוגרפיות כמו של אנטיאג' סאדהו נאנד, של פרנציסקוס הקדוש, ויר ואלאבהאי ו "בי חודאי חידמאטגר - ביוגרפיה של עבדול גאפאר חאן ואחיו, חאן עבדול ג'אבאר חאן. דסאי עסק בתרגומים עוד בימי הלימודים במכללה. הוא תרגם את "על הפשרה" של ג'ון מורלי לגוג'ראטית וזכה על כך בפרס בשווי אלף רופי מטעם הארגון הספרותי הגו'ראטי, Farbas Gujarati Sabha. הספר פורסם מאוחר יותר כ-Satyagrahni Maryada. משפה הבנגלית הוא תרגם לגוג'ארטית את הסיפורים הקצרים של שאראטצ'אנדרה צ'טרג'י (צ'אטופאדהיאי) (למשל "טראן ורטאו" (1923)) ואת הנובלה "ויראג'ואהו" (1924). דסאי תרגם גם ספרים של רבינדרנת טאגור כגון: המסה "Prachin Sahitya ("הספרות הישנה" - תרגום ב-1922), הדרמה "Chitrangada" (אמנציפציה, 1922) דרמת המחול Biday Abhshap 1925 - היי שלום, קללה) הוא תרגם מגוג'ראטית לאנגלית את האוטוביוגרפיה של ג'ווהרלל נהרו (Mari Jeevanktha) משנת 1936. תרגם מגו'גראטית לאנגלית גם את האוטוביוגרפיה של גנדי - "סיפור ניסיונותי עם האמת" "The Story of My Experiments with Truth". היומנים של דסאי ב-22 כרכים - "מאהאדבבהאיני דאיארי" פורסמו ב-1997-1948. ששת הכרכים הראשונים נערכו על ידי נרהרי פריח והכרכים הבאים (VII עד XXII) על ידי צ'נדולל בהגובהאי דלל.הם סיפקו מבט מקרוב על חייו של גנדי והיו למקור בעל ערך על האירועים העיקריים בחיי המנהיג ועל תנועת העצמאות ההודית.^[3] דסאי כתב באופן קבוע בעיתוניו של גנדי Young India, Navjivan ו-Harijanbandhu. הוא נמנה עם החברים המייסדים של "ועידת המו"לים של העיתונים בכל הודו". הוא כתב גם בעיתונים הודיים לאומניים כדוגמת The Bombay Chronicle, Free Press,Free People's Movement, HindustanTimes,The Hindu, Amrita Bazar Patrika דסאי כתב גם כמה ספרים באנגלית:Gandhi in Indian Villages (1927) 'The Story of Bardoli (1929), With Gandhiji in Ceylon (1928), 'A Righteous Struggle (1951) 'Unworthy of Vardha (1943), The Eclipse of Faith (1943) Gospel of Selfless Action or The Geeta According to Gandhi (1946, תרגום של Anasaktiyoga של גנדי.

דסאי היה נשוי מגיל 13 לדורגבהן. גם בנם, נאראיאן דסאי היה פעיל לעצמאות הודו, חסיד של גנדי וסופר. הוא כתב ביוגרפיה של אביו - "האש והוורד".

• 1955 (אחרי מותו) - קיבל את פרס האקדמיה הלאוית לספרות של הודו (אקדמיית סהיטיה) עבור היומנים Mahadevbhaini Dayari.

• 1983 - הדואר ההודי הנפיק בול לבזכרו.
• בניין הפקולטה למדעי החברה, האמנויות ומדעי הרוח של אוניברסיטת Gujarat Vidyapith באחמדאבאד נקרא על שמו -

Mahadev Desai Samajseva Mahavidyalaya.

• A Righteous Struggle (מאבק צודק)
• With Gândhî in Ceylon, 1928. (עם גנדי בציילון)
• The Story of Bardoli, 1929
• Swadeshi-True and False, 1929.
• Unworthy of Wardha, 1929.
• Eclipse of Faith, 1929.
• The Nation's Voice, 1932.
• The Epic of Travanancore, 1937.
• Gândhî Seva Sangh, 1940.
• Maulana Abul Kalam Azad, 1940.
• Kheti ni Jamin, Gujarati, 1942.
• The Geeta according to Gandhi, 1942. (גיטה לפי גנדי)
• 1997-1948 Day to Day with Gandhi, (יום אחרי יום עם גנדי) פורסם אחרי המוות.

מדיה וקבצים בנושא מאהאדב דסאי בוויקישיתוף

• Narahari Dvārakādāsa Parīkha Mahadev Desai's Early Life, Navajivan Publishing House, 1953
• ביוגרפיה קצרה באתר רעיו של גאנדי - 2012
• Saumya Sauni The Man Behind Gandhi באתר this day 2012
• היומן של דסאי כרך א

• Amaresh Datta Encyclopaedia of Indian Literature: Devraj to Jyoti,Sahitya Akademi, New Delhi 1988
• Narayan Desai The Fire and The Rose (A biography of Mahadev Desai) Navajivan Pub. House 1995
• Louis Frédéric - Dictionnaire de la civilisation indienne, Bouqins, Robert Laffont, Paris 1987