כריס פורד

כריס פורד
Chris Ford

לידה	11 בינואר 1949 אטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	17 בינואר 2023 (בגיל 74) פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
עמדה	קלע
גובה	1.96 מטרים
מספר	42
מכללה	אוניברסיטת וילאנובה
דראפט	בחירה מספר 17, 1972 דטרויט פיסטונס
קבוצות כשחקן
1972–1978 1978–1982	דטרויט פיסטונס בוסטון סלטיקס
הישגים כשחקן
זכייה באליפות ה-NBA‏ (1981)
קבוצות כמאמן
1983–1990 1990–1995 1996–1998 1998–2000 2001–2003 2003–2004 2004	בוסטון סלטיקס (עוזר) בוסטון סלטיקס מילווקי באקס לוס אנג'לס קליפרס אוניברסיטת ברנדייס פילדלפיה 76' (עוזר) פילדלפיה 76'
הישגים כמאמן
מאמן במשחק האולסטאר של ה-NBA‏ (1991)

כריסטופר ג'וזף "כריס" פורד (באנגלית: Christopher Joseph "Chris" Ford;‏ 11 בינואר 1949 – 17 בינואר 2023) היה כדורסלן ומאמן אמריקאי. בעונת 1980/1981 זכה באליפות ליגת ה-NBA כשחקן בוסטון סלטיקס, ולאורך 10 עונותיו בליגה העמיד ממוצעים כוללים של 9.2 נקודות, 3.4 אסיסטים, 3.0 ריבאונדים ו-1.6 חטיפות למשחק.^[1] נודע כשחקן אשר קלע את השלשה הראשונה בתולדות ה-NBA, בעונת 1979/1980.^[2]

שימש כמאמן הראשי של קבוצות ה-NBA בוסטון סלטיקס (1990–1995), מילווקי באקס (1996–1998), לוס אנג'לס קליפרס (1998–2000) ופילדלפיה 76'‏ (2004).^[3]

פורד נולד באטלנטיק סיטי שבניו ג'רזי, ובין השנים 1968–1972 למד באוניברסיטת וילאנובה אשר בפנסילבניה. בעונת 1970/1971 העפיל עם קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה ("וילאנובה ויילדקטס") לפיינל פור טורניר אליפות המכללות, לראשונה מזה 32 שנים, ובהמשך גם למעמד גמר הטורניר, לראשונה בתולדותיה. במשחק הגמר הפסידה וילאנובה בתוצאה 62–68 מול אלופת ליגת המכללות ב-4 העונות האחרונות – UCLA – בה שיחקו סידני ויקס, קרטיס רואו והנרי ביבי. פורד עצמו מסר במשחק הגמר 10 אסיסטים, אולם קלע 2 נקודות בלבד ואיבד 7 כדורים.^[4] בעונת 1971/1972 קלע פורד 17.9 נקודות ואסף 6.4 ריבאונדים בממוצע למשחק, והודח עם קבוצתו בשלב שמינית גמר טורניר המכללות (NCAA Sweet Sixteen).^[5]

בדראפט ה-NBA‏ 1972 נבחר פורד בבחירה ה-17, על ידי דטרויט פיסטונס.^[6] ב-6 עונותיו בדטרויט הציג שיפור הדרגתי, עד עונות 1977 ו-1978 בהן שימש כשחקן חמישייה קבוע, ותרם 11.4 נקודות ו-4.4 אסיסטים בממוצע למשחק.

לאחר 3 משחקים בעונת 1978/1979 הועבר בטרייד לבוסטון סלטיקס, בתמורה לארל טייטום. עד לסיום אותה עונה קלע שיא קריירה של 15.6 נקודות בממוצע למשחק. במשחק הראשון של עונת 1979/1980, בה הוסיפה ליגת ה-NBA את קשת השלוש, קלע פורד את השלשה הראשונה בתולדות הליגה; במשחק, אשר היה משחק הבכורה של לארי בירד ב-NBA, גברו הסלטיקס על יוסטון רוקטס בבוסטון גארדן.^[2][7] בעונת 1980/1981 סייע לסלטיקס לזכות באליפות ה-NBA, כשחקן חמישייה קבוע לצדם של בירד, רוברט פאריש, נייט ארצ'יבלד וסדריק מקסוול. לאורך סדרת הגמר רשם פורד ממוצעים של 10.5 נקודות ו-2.5 אסיסטים למשחק, בניצחון קבוצתו על הרוקטס בתוצאה 4–2. בסיום עונת 1981/1982 שוחרר מהקבוצה ופרש ממשחק, בגיל 33.

לקראת עונת 1983/1984 מונה לעוזר מאמן בבוסטון סלטיקס, תחת המאמן הנכנס קיי. סי. ג'ונס.^[8] באותה עונה, כמו גם בעונת 1985/1986, זכו הסלטיקס באליפות הליגה, בהובלתם של בירד, פאריש וקווין מקהייל. בין השנים 1988–1990 שימש כעוזרו של מאמן הקבוצה ג'ימי רוג'רס.

בקיץ 1990 מונה למאמן הראשי של הסלטיקס, במקומו של רוג'רס. בשתי עונותיו הראשונות בתפקיד הובילו את בוסטון שלושת הכוכבים הוותיקים – בירד, פאריש ומקהייל – לצד רג'י לואיס, למקום השני באזור המזרחי, ולהדחה בחצי גמר המזרח. בעונת 1992/1993, הראשונה של הסלטיקס לאחר פרישתו של בירד ממשחק, הודחה הקבוצה בסיבוב הפלייאוף הראשון, ובעונה העוקבת לא העפילה כלל לפלייאוף, לראשונה מזה 15 שנים. בעונת 1994/1995 בלטו בבוסטון דומיניק וילקינס, דינו ראדג'ה, די בראון ודיינה בארוס, אשר הוליכו את הסלטיקס בחזרה לפלייאוף חרף מאזן ניצחונות שלילי 35–47. בקיץ 1995 פוטר פורד מתפקיד המאמן, והוחלף על ידי הג'נרל מנג'ר אם. אל. קאר.^[9]

בין השנים 1996–1998 שימש כמאמן הראשי של מילווקי באקס.^[10] בשתי העונות רשמו הבאקס מאזן כולל של 69 ניצחונות ו-95 הפסדים, על אף יכולת טובה של השחקנים גלן רובינסון, וין בייקר, ריי אלן.

לקראת עונת 1998/1999 המקוצרת מונה למאמן לוס אנג'לס קליפרס, במקומו של ביל פיץ'. באותה עונה רשמה הקבוצה את אחוז הניצחונות השני הכי נמוך בתולדות המועדון (18.0%), עם מאזן שלילי 9–41. לאחר שפתח את עונת 1999/2000 עם מאזן 11–34, פוטר תפקידו והוחלף על ידי עוזרו ג'ים טוד.^[11]

בין השנים 2001–2003 היה מאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ברנדייס, אשר השתתפה בליגת המכללות השלישית (Division III).^[12]

בתחילת עונת 2003/2004 הצטרף לצוות האימון של פילדלפיה 76', אותה אימן רנדי איירס. בפברואר 2004 מונה למחליפו של איירס כמאמן הראשי,^[13] ועד לסיום העונה רשמה תחתיו פילדלפיה מאזן של 12 ניצחונות ו-18 הפסדים. בקיץ 2004 הוחלף על ידי ג'ים אובראיין, ומאז לא חזר לאמן.^[14]

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA