כלא מונטלופיך

כלא מונטלופיך
Więzienie Montelupich

אסירים בכלא בשנת 1939
מידע כללי
סוג	בית סוהר
כתובת	מונטלופיך 7, קרקוב, פולין פולין
מיקום	קרקוב
מדינה	פולין
מפעיל	שירות בתי הסוהר (פולין)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1905
תאריך פתיחה רשמי	1905
קואורדינטות	50°4′27″N 19°56′23″E / 50.07417°N 19.93972°E / 50.07417; 19.93972
(למפת קרקוב מוגדלת)   כלא מונטלופיך (למפת קרקוב רגילה)   כלא מונטלופיך

כלא מונטלופיך (בפולנית: Więzienie Montelupich) הוא שמו של בית סוהר בקרקוב, פולין. בית הסוהר שימש בשנות מלחמת העולם השנייה כבית הסוהר של הגסטפו בקרקוב. בשנת 1947 הוצאו להורג בכלא זה אנשי אס אס רבים, לאחר שנמצאו אשמים במשפט אושוויץ הראשון שהתקיים בעיר.

המבנה במקורו לא נבנה לשם בית סוהר. המבנה נבנה ועוצב בסגנון רנסאנס איטלקי בשנת 1556 על ידי משפחת מונטלופי האיטלקית שהציעה את שירותי הדואר הראשונים בפולין עבור המלך זיגמונט השלישי ואזה.

לאחר חלוקת פולין האוסטרים ששלטו בעיר הפכו את המבנה לבית כלא צבאי. גם לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם הקמת הרפובליקה הפולנית השנייה, המשיך המבנה לשמש לאותה התכלית. הרחוב נקרא על שם המשפחה ומכאן שמו של הכלא.

עם כיבוש קרקוב, במהלך פלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939, הפך המבנה לבית סוהר של הגסטפו ופעל במתכונת זו עד ליומיים לפני שחרור העיר, ב-16 בינואר 1945. במבנה נכלאו אסירים בלבד והאסירות נכלאו במבנה סמוך, ברחוב הלצלוב (Helzlow), ששימש לפני כן כמנזר. הכלואים היו אסירים פוליטיים, פושעים מקרב אנשי אס דה ואס אס, מרגלים סובייטים ובריטים, פושעים כלכליים ובהם ילדים, וכן עריקים מיחידות ואפן אס אס. הכלא היה יכול להכיל כ-1,000 אסירים וכ-300 אסירות, ובמשך המלחמה עברו דרכו כ-20,000 אסירים ואסירות.

האסירים הפוליטיים היהודים שהגיעו למונטלופיך סבלו יותר מאשר שאר האסירים. הן בתנאי המגורים, הן בכמות המזון, ובעיקר מעינויים קשים. הם שהו במונטלפיך שבועות ואף חודשים, ומשם היו שהוצאו להורג בפלאשוב וחלקם נשלחו לאושוויץ ולגרוס-רוזן.

עם דיכוי מרד גטו קרקוב, נשלחו מנהיגי המרד שנתפסו חיים אל מונטלופיך. ב-29 באפריל 1943, בעת העברתם לפלאשוב לשם הוצאתם להורג, תקפו קבוצת אסירים, חברי הארגון היהודי הלוחם בקרקוב, את שומריהם הגרמנים וניסו לברוח. רובם נורו במקום וחלקם הצליחו לברוח ולהמשיך בפעילות מחתרת.

• שמשון דרנגר – חבר תנועת עקיבא וממנהיגי מרד גטו קרקוב.
• גוסטה דוידזון-דרנגר – אשתו של שמשון, ממקימות המחתרת בגטו.
• אברהם לייבוביץ – חבר תנועת דרור פרייהייט. ממנהיגי תנועת החלוץ הלוחם במרד.
• גולה מירה – אשת הקשר בין מנהיגי המרד עם המפלגה הקומוניסטית של פולין וממנהיגות המחתרת בגטו קרקוב ומרד גטו קרקוב.
• יאן קומסקי – צייר פולני שהיה חבר בתנועת ההתנגדות.

במהלך שנת 1947 התקיים בקרקוב משפט אושוויץ הראשון בו הועמדו לדין על ידי שלטונות פולין 40 אנשי אס אס שתפסו עמדות בכירות במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. 24 מהנאשמים נדונו למוות והוצאו להורג במונטלופיך. בין המוצאים להורג:

• ארתור ליבהנשל – מפקד המחנה.
• הנס אומייר – אחראי על ענייני הכספים במחנה.
• מקסימיליאן גרבנר – אחראי על הגסטפו.
• קארל מקל – מנהל אדמיניסטרטיבי.
• מריה מנדל – אחראית הנשים במחנה בירקנאו.
• אריך מוספלדט – אחראי המשרפות בבירקנאו.
• טרזה ברנדל – שומרת במחנה.
• אמון גת - המפקד השלישי של מחנה הריכוז פלאשוב (מרץ 1943 עד ספטמבר 1944)

בית הכלא היה המקום הממשלתי האחרון בו בוצע עונש מוות בפולין ב-21 באפריל 1988.^[1]

נכון ל-2019 הבניין משמש כבית מעצר זמני לגברים ונשים ויש בו 153 תאים שבהם ניתן לשכן 621 עצירים, ובית חולים לעצירים ובו מקום ל-76 חולים.^[2]

• האנציקלופדיה של השואה, כרך ג' עמ' 678, הוצאת יד ושם, 1990.
• דוידזון-דרנגר גוסטה, יומנה של יוסטינה, בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1978.

מדיה וקבצים בנושא כלא מונטלופיך בוויקישיתוף

• מונטלופיך, כלא מרכז המידע יד ושם