ישראל בקר

ישראל בקר
	ישראל בקר לאחר מלחמת העולם השנייה, באירופה
לידה	13 ביוני 1917; ביאליסטוק, האימפריה הרוסית
פטירה	30 במאי 2003 (בגיל 85); תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין הישן בהרצליה
מדינה	י��ראל
תקופת הפעילות	1933–2003 (כ־70 שנה)
עיסוק	שחקן, במאי תיאטרון
	פרופיל ב-IMDb

ישראל בֶּקֶר (13 ביוני 1917 – 30 במאי 2003) היה שחקן ובמאי תיאטרון, תסריטאי וצייר ישראלי.

ביוגרפיה

בקר נולד בשנת 1917 בביאליסטוק שבפולין. בגיל 16 החל להופיע בתיאטרונים ביידיש, ונבחן בידי משלחת של תיאטרון "הבימה" שבה לגייס שחקנים חדשים, אך עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה לא יכל לעלות ולהצטרף לתיאטרון. לאחר כיבוש ביאליסטוק בידי הרוסים החליט לעזוב את פולין ויצא לברית המועצות. בשנות המלחמה למד משחק בבית הספר לאמנות הבמה במוסקבה, אצל פרופסור שלמה מיכאלס. ב-1945 שב לעירו וגילה שמשפחתו נספתה כולה בשואה ולכן עזב את פולין והגיע כפליט לגרמניה, שם ביים, כתב ושיחק בתפקיד הראשי בסרט "ארוכה היא הדרך", שעסק בשארית הפליטה^[1]. בין השנים 1947 ל-1948 ייסד ושימש כמנהל האמנותי של תיאטרון שארית הפליטה במינכן^[2].

בקר עלה לארץ ישראל בדרכון בריטי מזויף באוניית המעפילים "קדמה" (אונית הנוסעים הראשונה של חברת צים), יחד עם 1,500 מאנשי גיוס חוץ לארץ, והגיע לחיפה ב-22 באפריל 1948. מיד עם הגעתם הם הועברו לתל אביב ושם גויסו לצה"ל. לאחר זמן קצר פנה אליו יוסף מילוא, מנהל התיאטרון הקאמרי, וצרף אותו בתור שחקן ללהקה הצבאית הארצית. בקר לא ידע אז אף מלה אחת בעברית, ולכן גויס לשחק ולשעשע ביידיש. הופעתו הראשונה הייתה בחזית חולדה ליד פסנתר שנפגע מרסיס רימון, אחר כך זימר ושיחק בחזית לטרון ובידר את המתנדבים בדרך בורמה. בסוף 1948 השתחרר מצה"ל והצטרף ל"הבימה", אולם לא כחבר הקולקטיב. תפקידו הראשון היה אוברון במחזה "חלום ליל קיץ"^[2]. שש שנים לאחר שהצטרף ל"הבימה", התקבל בקר גם כחבר בקולקטיב.

בין הופעותיו הבולטות ניתן למנות את השטן ב"פאוסט", אוברון ב"חלום ליל קיץ", משורר החצר ב"בגדי המלך", רופא המושבה ב"דודה ליזה", בתפקיד תרזה\תרזיאס הנביא ב"אדי קינג" (תפקיד הדראג קווין הראשון על הבמה בישראל). בין היתר, שיחק גם במחזות "מעיין הכבשים", "ברווז הפרא", "מעשה בחייל", "הדוד וניה", "עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי" "מחזה חלום" ו"בקץ הימים"^[3].

בקר ביים יותר מעשר הצגות בישראל ובארצות הברית. ההצגה הראשונה שביים הייתה "אני רב חובל" ב-1952^[4]. ב-1954 ביים את "חדווה ואני", שהתבססה על ספרו השני של אהרן מגד, והייתה ההצגה הראשונה שעסקה בנושא עזיבת הקיבוץ.

בשנת 1956, ביים את "יומנה של אנה פרנק", שהייתה הצלחה גדולה וחשפה לראשונה את השחקנית הצעירה, עדה טל, וכן את המחזות "איי לייק מייק" ו"מעינה" שכתב משה פוליטי^[5]^[6].

בשנת 1958, ביים את "חנה סנש", בה ליהק את חנה רובינא ומרים זוהר כאם ובתה. באותה שנה ביים גם את "חזיונות סימון משאר" של ברטולט ברכט^[7], ואת ההצגה "רחוב המדרגות" שהתבססה על ספרה של יהודית הנדל^[8].

בשנת 1959 ביים את המחזמר "שני קוני למל"^[9]. המחזה זכה להצלחה ועל במשך שלוש שנים^[10]. אחר כך כתב את התסריט וביים את הסרט שני קוני למל ב-1966^[11]. הסרט היה בין הסרטים הישראלים המצליחים ביותר מעולם בקופות, עם 900,000 צופים^[12]. זכה על עבודתו זו בפרס כינור דוד בתחום הקולנוע.

בשנת 1960, ביים את "מדמואזל", קומדיה צרפתית סלונית^[13]. לאחר מספר חזרות החליט בקר להחליף את רובינא בתמרה רובינס, שהצליחה לגלם דמות מצחיקה ביותר. ב-1962 ביים את המחזה "ילדי הצל" של בן-ציון תומר, שהיה הראשון שעסק ישירות בשואה. בקר ליהק את אהרן מסקין ורפאל קלצ'קין לתפקידים הראשיים והמחזה לא רק הצליח בקופות, אלא גם הצליח להשיב את הנושא לתודעה הציבורית. כמו כן ביים את הסאטירה "שמו הולך לפניו".

בשנת 1962, כיכב במחזה "המלכה והמורדים" של אוגו בטי, שביים מנחם גולן^[14], ובמחזה "צדיקים אנחנו" של זיגפריד לנץ^[15].

בשנת 1966 ביים הצגה על חייו של ראש המחתרת בגטו וילנה יצחק ויטנברג, "ציפור הגטו", שכתבה חוה רוזנפרב, ועם מישא אשרוב בתפקיד הראשי^[16].

בשנת 1982 שיחק בקר בהצגה "הנסיכה האמריקאית" של נסים אלוני לצידו של בנו, השחקן משה בקר. בקר שיחק וביים הצגות גם ביידיש, בישראל ובארצות הברית, במסגרת התיאטרון היידי – "הפאלקס בינה".

משנת 1975 החל לצייר את בני משפחתו שנספו ואת נופי ילדותו בפולין. הציג את עבודותיו במספר תערוכות ציור^[17].

בשנת 1988 ביים הצגה של שלום עליכם ב"תיאטרון היידי בישראל" שהוקם באותה עת. במסגרת חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל^[18].

בשנת 2000 יצא סרט תיעודי על חייו של בקר בבימויה של רות וולק בשם "המרפסת", המספר על חייו של בקר מילדותו ועד לאחרית ימיו. "המרפסת", שהופק על ידי יעל פרלוב וצולם במשך שנה, שודר בפסטיבל "דוקונגה" של חברת נגה תקשורת^[19]. נפטר בגיל 86 בבית החולים איכילוב בתל אביב, ונטמן בבית העלמין בהרצליה^[20].

חיים אישיים

היה נשוי לפנינה פרח (1920–2022), שחקנית גם היא, ואב לשני בנים. אחד מהם, הוא השחקן משה בקר.

פרסים והוקרה

בקר זכה בפרס שלום עליכם למשחק, "פרס מאיר מרגלית לאמנות התיאטרון" על עיצוב תפקיד תרזה ב"אדי קינג" ויקיר העיר תל אביב לשנת 1999.

זכה בפרס לרנר לתרבות יידיש על מפעל חייו.

בעיר לנדסברג אם לך שבבוואריה, בה צולם הסרט "ארוכה היא הדרך", נקרא רחוב על שמו של בקר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל בקר בוויקישיתוף

ישראל בקר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ישראל בקר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
ישראל בקר, דף שער בספרייה הלאומית
ישראל בקר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
באתר הבימה
ישראל בקר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
דף על ישראל בקר בתת-האתר "בחרנו בחיים" באתר יד ושם
דן לחמן, אחרון דור הנפילים של "הבימה", באתר GoGay
מרב יודילוביץ', נפטר השחקן והבמאי ישראל בקר, באתר ynet, 30 במאי 2003

הערות שוליים

^ סרט גרמני על עקורים יהודים, הארץ, 31 בדצמבר 1948
מה קל לשכוח, הארץ, 21 בספטמבר 1960
^ ¹ ² שמעון סאמט, השחקן-הבמאי מפולין, הארץ, 23 באפריל 1958
^ תיאטרון - "בקץ הימים" מאת חיים הזז בתיאטרון "הבימה", "העולם הזה", גיליון 1833 מ-18 באוקטובר 1972, עמוד 11
^ הצגת בכורה "אני רב החובל" ב"הבימה" , קול העם, 16 בנובמבר 1952
^ מחזה מקורי יוצג ב'הבימה', הארץ, 19 בינואר 1956
^ ר עזריה, לאחר בכורה - "מעינה" ב"הבימה", מעריב, 22 בינואר 1956
^ ד. ארבל, "חזיונות סימון מאשאר' ב"הבימה", קול העם, 21 במרץ 1958
^ לקראת הצגת-הבכורה של "רחוב המדרגות", קול העם, 16 באוקטובר 1958
^ חיים גמזו, אמש עם גולדפאדן - "שני קוני למל" - ב"דו רה מי" עממי, הארץ, 20 באוגוסט 1959
^ עדינה טייבלום, "שני קוני למל' ב"דו־רה־מי", קול העם, 13 ביולי 1962
^ נסתיימו צלומי הסרט "שני קוני למל", למרחב, 9 בפברואר 1966
^ רשימת הסרטים הישראלים המצליחים מעולם, חדשות, 18 באוקטובר 1990
^ חיים גמזו, אמש בתיאטרון - "מדמואזל" בהבימה, הארץ, 12 ביוני 1960
^ חיים גמזו, 'המלכה והמורדים׳ ב,הבימה׳, הארץ, 30 במרץ 1962
^ חיים גמזו, אמש בתיאטרון - צדיקים אנחנו - ב"הבימה", הארץ, 3 במאי 1962
^ "איציק ויטנברג" בתיאטרון "הבימה", למרחב, 4 במאי 1966
^ סמדר שיר, בקר האב לימד את הנשיא לצייר, מעריב, 24 במאי 1979
^ יידיש עכשיו!, מעריב, 7 במרץ 1988
^ רונית מוזיקנט, עולמו המופלא של ישראל בקר, באתר ynet, 19 בספטמבר 2000
^ מת השחקן ישראל בקר, באתר הארץ, 1 ביוני 2003

[1] סרט גרמני על עקורים יהודים, הארץ, 31 בדצמבר 1948
מה קל לשכוח, הארץ, 21 בספטמבר 1960

[סאמט-2] ¹ ² שמעון סאמט, השחקן-הבמאי מפולין, הארץ, 23 באפריל 1958

[3] תיאטרון - "בקץ הימים" מאת חיים הזז בתיאטרון "הבימה", "העולם הזה", גיליון 1833 מ-18 באוקטובר 1972, עמוד 11

[4] הצגת בכורה "אני רב החובל" ב"הבימה" , קול העם, 16 בנובמבר 1952

[5] מחזה מקורי יוצג ב'הבימה', הארץ, 19 בינואר 1956

[6] ר עזריה, לאחר בכורה - "מעינה" ב"הבימה", מעריב, 22 בינואר 1956

[7] ד. ארבל, "חזיונות סימון מאשאר' ב"הבימה", קול העם, 21 במרץ 1958

[8] לקראת הצגת-הבכורה של "רחוב המדרגות", קול העם, 16 באוקטובר 1958

[9] חיים גמזו, אמש עם גולדפאדן - "שני קוני למל" - ב"דו רה מי" עממי, הארץ, 20 באוגוסט 1959

[10] עדינה טייבלום, "שני קוני למל' ב"דו־רה־מי", קול העם, 13 ביולי 1962

[11] נסתיימו צלומי הסרט "שני קוני למל", למרחב, 9 בפברואר 1966

[12] רשימת הסרטים הישראלים המצליחים מעולם, חדשות, 18 באוקטובר 1990

[13] חיים גמזו, אמש בתיאטרון - "מדמואזל" בהבימה, הארץ, 12 ביוני 1960

[14] חיים גמזו, 'המלכה והמורדים׳ ב,הבימה׳, הארץ, 30 במרץ 1962

[15] חיים גמזו, אמש בתיאטרון - צדיקים אנחנו - ב"הבימה", הארץ, 3 במאי 1962

[16] "איציק ויטנברג" בתיאטרון "הבימה", למרחב, 4 במאי 1966

[17] סמדר שיר, בקר האב לימד את הנשיא לצייר, מעריב, 24 במאי 1979

[18] יידיש עכשיו!, מעריב, 7 במרץ 1988

[19] רונית מוזיקנט, עולמו המופלא של ישראל בקר, באתר ynet, 19 בספטמבר 2000

[20] מת השחקן ישראל בקר, באתר הארץ, 1 ביוני 2003

[1]