ישיבת פומבדיתא
 | |
| ישיבה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
225–1040 (כ־815 שנים)  |
| מייסדים | הרב יהודה בן יחזקאל |
| מיקום | |
| מיקום | פומבדיתא, בבל |
| מדינה |
 עיראק |
| קואורדינטות | 33°21′04″N 43°47′10″E / 33.35111111°N 43.78611111°E |
 | |
  | |
ישיבת פומבדיתא הייתה ישיבה בעיר פומבדיתא בבבל, שנוסדה בתקופת שלטונה של האימפריה הסאסאנית, במאה ה-3, והתקיימה עד למאה ה-11. הישיבה נוסדה על ידי רב יהודה, בדור השני לאמוראים, והמשיכה להתקיים לאורכה של תקופת הגאונים (סך הכל כ-800 שנה) כישיבה מרכזית ומשפיעה, במקביל לישיבת סורא.
ציוני דרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פטירתם של רב ושמואל, בסוף הדור הראשון של האמוראים, במקביל למינויו של רב הונא כראש ישיבת סורא, נחרבה העיר נהרדעא והישיבה של שמואל שבה על ידי פפא בר נצר והלך ראש הישיבה שלה רב יהודה לעיר פומבדיתא והקים שם ישיבה חדשה, ישיבת פומבדיתא, שהתקיימה כ-800 שנה, במשך תקופות האמוראים, הסבוראים והגאונים, עד לימיו של רב האי גאון. העיר פומבדיתא הייתה מיושבת ביהודים זמן רב קודם לכן, עוד מימי בית המקדש השני.[1] העיר ניצבה על חופו המזרחי של הפרת, ליד מוצא תעלה גדולה שחיברה בינו ובין החידקל. פירוש השם בארמית "פומא בדיתא" לאמור "פי התעלה". פומבדיתא מזוהה היום באזור העיר העיראקית פלוג'ה.
ישיבת פומבדיתא וישיבת סורא היו לישיבות הדומיננטיות בעולם היהודי, ומהן יצאה תורה והוראה לכל תפוצות הגולה. ישיבת פומבדיתא העמידה בראשה במהלך הדורות גדולי תורה לדורותיהם, בהם רבה ורב יוסף, אביי ורבא, רפרם (בדור חתימת הגמרא), רב יוסי הסבוראי, רב סימונא, רב רבא גאון, רב פלטוי גאון, רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון. בתקופת הדור השלישי והרביעי של האמוראים הייתה ישיבת פומבדיתא בתפארתה. בתקופתו של רבא עברה הישיבה למחוזא, ולאחר פטירתו חזרה לפומבדיתא.
עם חיתום התלמוד הבבלי בידי רבינא האחרון (בסורא) החלה תקופת הסבוראים (ד'ר"ס–ד'שמ"ט, 499–589), שברובה לא התקיימו לימודים סדירים בסורא, בגלל פרעות כנגד היהודים, אלא רק בפומבדיתא. כשהגיעו הרדיפות גם לפומבדיתא, הוצרכו חכמי הישיבה להעביר אותה לעיר פירוז שבור למשך כ-50 שנה, עד לפתיחתה מחדש בפומבדיתא בשנת ד'שמ"ט (589) בידי רב חנן מאישקיא.
גם במהלך תקופת הגאונים התקיימו שתי הישיבות זו לצד זו. גאון פומבדיתא, רב האי בר רב דוד (ד'תר"נ–ד'תרנ"ח, 890–898 לערך), העביר את הישיבה לעיר בגדאד, מפני שבתקופתו התמעטו היהודים שעסקו בחקלאות, ורבים עסקו במסחר והיגרו לערים הגדולות, בעיקר לבגדאד (מלבד תופע�� ההגירה אל מחוץ לבבל). ברם, שמה של הישיבה לא השתנה ונשאר "ישיבת פומבדיתא". תקופת פריחה אחרונה הגיעה לישיבה בימיהם של רב שרירא גאון ובנו רב האי, בסיומה של תקופת הגאונים. אלפי מכתבים ובהם שאלות בכל תחומי היהדות הגיעו לראשי ישיבת פומבדיתא מכל תפוצות הגולה, והגאונים עמלו להשיב לשואליהם. עם פטירת רב האי גאון, בשנת ד'תשצ"ח (1038), באה לסיומה תקופת הגאונים. לראש הישיבה התמנה ראש הגולה רב חזקיה בן דוד, אולם 20 שנה לאחר מכן הוצא להורג בעינויים בידי הח'ליפה המוסלמי, אל-קאא'ם הראשון, וישיבת פומבדיתא נסגרה.[2]
ראשי הישיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| ראש ישיבה | הערה |
|---|---|
| תקופת האמוראים (על פי אגרת רש"ג נוסח צרפת מהדורת ב"מ לוין) | |
| רב יהודה בר יחזקאל | ראש הישיבה הראשון (תלמיד של רב ושמואל) נפטר 299. |
| רב הונא בר חייא[3] | |
| רבה בר נחמני | נפטר 320 |
| רב יוסף | נפטר 323 |
| אביי | נפטר 337 |
| רבא | לאחר פטירת אביי הישיבה התאחדה סביבו ועברה לעירו מחוזא – נפטר 352 |
| רב נחמן בר יצחק | נפטר 356 |
| רב חמא | נפטר 374 |
| רב זביד | נפטר 385 |
| רב דימי דמן נהרדעא | נפטר 388 |
| רפרם | עמד בראש הישיבה בשנים: 388–395.[4] היה חברו של רב אשי. |
| רב כהנא (הרביעי) | נפטר 414 |
| רב אחא בריה דרבא | נפטר 419 |
| רב גביהה מבי כתיל | נפטר 433 |
| רפרם | עמד בראש הישיבה מ-423 ועד פטירתו ב-443. היה תלמידו של האמורא – רב אשי וחברו של רבינא האחרון.[5] |
| רב רחומי | נפטר 456 |
| רב סמא בריה דרבא | נפטר 476 |
| תקופת הסבוראים | |
| רבה יוסי | ראש הדור הראשון של הסבוראים, עמד בראשות הישיבה משנת ד'רל"ו (476) עד לפטירתו בשנת ד'רע"ד (514) |
| רב סימונא | נפטר בשנת ד'ש' (540) |
| רב רבאי מרוב | הישיבה הועברה לעיר פירוז שבור בגלל פרעות, וחזרה לפומבדיתא אחרי כ־50 שנה |
| רב חנן מאישקיא | מ-589 |
| רב מרי בר רב דימי סורגו | בערך 591 |
| חנא (הונא) | בערך 630 |
| רב רבה (רבא, ראבא) | 651 |
| רב בוסאי (בוסתנאי) | בערך 660 |
| תקופת הגאונים[6] | |
| רב הונא מרי בן מר יוסף | בערך 689 |
| רב חייא ממישן | בערך 700 |
| רב רביא בן רב אביי (מורונאי) | סביב 710 |
| רב נטרונאי בן נחמיה (בר מר ינקא) | מ-719 |
| רב יהודה גאון | סביב 730 |
| רב יוסף גאון (בר כותנאי) | 739–748 |
| רב שמואל בן רב מרי | 748–755 |
| רב נטרוי כהנא בן אמונה | שמשו של רב אחאי, בערך 755 עד 761 |
| רב אברהם כהנא | כנראה ב-761 |
| רב דודאי בן נחמן (רב דוראי) | אחיו של רב יהודאי גאון סורא, 761–767 |
| רב חנניא בן משרשיא | 767–771 |
| רב מלכא בן אחא | 771–773 |
| רב רבא (אבא) בר דודאי | 773–782 |
| רב שנוי | ב-782 |
| רב חנינאי כהנא בן אברהם | 782–786 |
| רב הונא הלוי בן יצחק | 786–788 |
| רב מנשה בן יוסף | 788–796 |
| רב ישעיה הלוי בן אבא | 796–798 |
| רב יוסף בן שילא משלחי | 798–804 |
| רב רברבי כהנא בן חנינאי | 804–810 |
| רב איכומאי (אחונאי) כהנא בן אברהם | 810–814 |
| רב יוסף בן אבא | 814–816 |
| רב אברהם בן שרירא | 816–828 |
| רב יוסף בן מר חייא | 828–833 |
| רב יצחק בן חנניה | 833–839 |
| רב יוסף בן רברבי | 839–841 |
| רב פלטוי בן אביי | 841–858 |
| רב אחא כהנא בן מר רב | ב-858 |
| רב מנחם בן יוסף בן חייא | 858–860 |
| רב מתתיהו הכהן בן רברבי בן חנינא | 860–869 |
| רב אבא (רבה) בן אמי בן שמואל | 869–872 |
| רב צמח בן פלטוי | 872–889 |
| רב האי בן דוד | 890–898 הישיבה הועברה לעיר בגדאד מכיוון שרוב היהודים באותה תקופה חדלו להיות חקלאים ועברו לערים הגדולות. שמה של הישיבה נשמר |
| רב קימוי בן אחאי | 896–905 |
| רב מבשר הכהן בן קימוי | 905–917 |
| רב כהן צדק בן יוסף | 917–922 |
| רב צמח בן כפנאי | 935–937 |
| רב חנניה בן יהודה 943 | 937, אביו של רב שרירא גאון |
| רב אהרן הכהן בן יוסף (כלף סרג'דו) | 943–960 |
| רב נחמיה בן כהן צדק 968 | 960 |
| רב שרירא גאון 968 | 1006, העביר בחייו את התפקיד לבנו רב האי גאון. האיגרת שחיבר נחשבת למקור היסטורי חשוב מאוד לתולדות העם היהודי. |
| רב האי גאון בן רב שרירא, 1004 | נפטר בשנת 1038. פטירתו נחשבת לסיומה של תקופת הגאונים. |
| רב חזקיה בן דוד | ראש הגולה. נרצח על ידי הח'ליפה המוסלמי. |
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם "פומבדיתא" ניתן לרחובות בערים: ירושלים, תל אביב ורמת גן. ברחוב פומבדיתא בתל אביב שוכנת ישיבה ופנימיה. בירושלים נוסד בשנת תשנ"ו (1996) מכון למחקר תורני "פומבדיתא", העוסק בכתיבת ובעריכת ספרי הלכה ומנהג, ובההדרת ספרי קדמונים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם נפתל, התלמוד ויוצריו, ספרות התלמוד בהתהוותה, הרקע הרוחני, החברתי והמדיני, בארץ ובתפוצות, ישיבות בבל וארץ ישראל, צמיחתן וגידולן, היקף השפעתן, סדריהן ודרכי-לימודן, מעצבי רוח הדורות, תולדותם, אישיותם ופעלם, תל אביב ויבנה: תשכ"ט–1969 – תשנ"ז–1997.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פומבדיתא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מרדכי דוב יודילוביץ, ישיבת פומבדיתא, תרצ"ה, באתר היברובוקס
- ד"ר יהושע הורוביץ, הישיבה בתקופת הגאונים, מחניים, סיון תשכ"ג, באתר דעת
יואל פלורסהיים, ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל – סורא ופומבדיתא – הקדמה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
ישיבת פומבדיתא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אגרת רב שרירא גאון, על פי תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ג, עמוד ב'.
- ^ על פי איגרת רב שרירא גאון ו"ספר הקבלה" להראב"ד.
- ^ ראו בערך אודות המינוי.
- ^ שנת פטירתו חסרה בנוסח צרפת, בנוסח ספרד נמצא 395.
- ^ ראו עוד במרדכי מרגליות (עורך), הערך "רפרם", אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת יבנה וספרי חמד, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, 2006, כרך ב, עמ' 321.
- ^ התאריכים בפסקה זו הם על פי "ממלכת ישראל בתקופת הגאונים", פרופ' משה גיל, התשנ"ז–1997. חלק מן המידע בעניין התאריכים מסתמך על מקורות עובדתיים, אבל חלקו מסתמך על השערות, בהיעדר מקורות מוסמכים או בשל סתירה בין מקורות. לכן ישנם חילוקי דעות בין החוקרים בנוגע לחלק מן התאריכים, ולא הכול מוסכם.