טמאש אלק

טמאש אלק
Elek Tamás
Thomas Elek

קטע מהכרזה האדומה
לידה	7 בדצמבר 1924 בודפשט, ממלכת הונגריה
פטירה	21 בפברואר 1944 (בגיל 19) מצודת הר ולריאן, צרפת
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	איברי-סיר-סן
מקום מגורים	פריז
השכלה	תיכון לואי הגדול
פרסים והוקרה	מוות למען צרפת

טמאש אלק (בהונגרית: Elek Tamás; בצרפתית: Thomas Elek; בודפשט, 7 בדצמבר 1924 – פריז / סירן, 21 בפברואר 1944) היה יהודי-הונגרי חבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית, נתפס, עונה, הורשע והוצא להורג ביער מונט ולריאן (Mont Valérien), כאחד מ-22 חברי "קבוצת מנושיאן", חלק מצבא השחרור הצרפתי ה-.F.T.P - M.O.I. לאחר ההוצאה להורג, ממשלת וישי ניסתה להכפיש את ההתנגדות והפיצה ופרסמה אלפי עותקים של "הכרזה האדומה" (Affice Rouge). הכרזה, שנקראת על שם הרקע האדום שלה הציגה 10 מקבוצת מנושיאן, כולל טמאש אלק. הוא זוהה שם כיהודי הונגרי: "Elek Juif Hongrois 8 déraillements". אלק היה סטודנט להנדסה חקלאית.

טמאש אלק נולד בבודפשט במשפחה יהודית אינטלקטואלית קומוניסטית. משפחת אלק (טמאש, האבא שאנדור, האחות מרתה והאם אילונה, ואחות אמו ההרה בלה) היגרה לצרפת ב-1930. הם התיישבו בפריז, שם הפכה אמו, לאחר עבודות קטנות שונות, למסעדנית ב-1934.

טמאש אלק עזב את תיכון לואי הגדול בגיל 16 (1940) כדי להצטרף למחתרת הצרפתית לאחר שהכוחות הגרמנים הנאציים הביסו את צרפת וכבשו את פריז. הוא הצטרף לקבוצה של סטודנטים בסורבון^[1] שהייתה קשורה ל-Groupe du musée de l'Homme (תנועה בהתנגדות הצרפתית לכיבוש הגרמני). בפעילות הקבוצה עלונים נכתבו, הופצו והודבקו על הקירות. באוגוסט 1942, מתוך הזדהות עם ה-Jeunesses Communistes (נוער קומוניסטי), טמאש הצטרף ל-(FTP - MOI,^[1] (Francs Tireurs et Partisans Main-d'ouvre Immigré ובכך קיב על עצמו את המאבק המזוין של ההתנגדות.

זמן קצר לאחר מכן קיבל הוראה לפתוח במתקפה בודדת על חנות הספרים הגרמנית ה-Rive Gauche, שם ארבו לו.^[1] במרץ 1943, יחד עם הצ'כי הצעיר פאבל סימו פתח במתקפת רימונים נגד מסעדה שהייתה שמורה לקצינים גרמנים באנייר (Asnières).^[1] פאבל סימו נעצר והוצא להורג ב-22 במאי 1943.

ב-1 ביוני 1943 טמאש השליך שני רימונים לעבר קבוצה של 70 גרמנים מול תחנת המטרו Jaurés.^[1] הוא הועלה בדרגה ומונה לראש קבוצה במטה מחלקה 4 של ה-FTP-MOI באזור פריז בפיקודן של יוז'ף בוצור.^[1] הקבוצה הייתה מעורבת במספר הורדות של רכבות מהפסים, בעיקר ב-28 ביולי בקו Paris-Château-Thierry.^[1] בפעולה זו נטען לאחר מכן שנהרגו 600 חיילים גרמנים.^[2]

ב-1943 נעצר טמאש אלק ועונה יחד עם כמה מחברי קבוצת מנושיאן. הוא הועבר לגרמנים והוחזק בכלא Fresnes. פרט לחברה היחידה בקבוצה, קציני הצבא הגרמני דנו את כולם למוות במשפט קצר, ושלושה ימים לאחר מכן, ב-21 בפברואר כולם הוצאו להורג על ידי כיתת יורים ביער Mont Valérien. ראשה של האסירה היחידה מהקבוצה נערף במקום אחר.

• סלסטינו אלפונסו (אנ'), ספרדי, בן 27
• אולגה בנצ'יק (אנ'), יהודייה-רומנייה, בת 32 (האישה היחידה בקבוצה. ראשה נערף ב-10 במאי 1944)
• יוז'ף בוצור, יהודי-הונגרי, בן 38 - מהנדס כימי
• ז'ורז' קלוארק (אנ'), צרפתי, בן 20
• רינו דלה נגרה (אנ'), איטלקי, בן 19
• טמאש אלק, יהודי-הונגרי, בן 18 – סטודנט
• מוריס (משה) פינגרצווייג (אנ'), יהודי-פולני, בן 19
• ספרטקו פונטנו (אנ'), איטלקי, בן 22
• יונאס גדולדיג (צר'), פולני, בן 26
• אימרה בקש גלאס, יהודי-הונגרי, בן 42
• לאון (לייב) גולדברג (אנ'), יהודי-פולני, בן 19
• סלמה גרזיבאץ (אנ'), יהודי-פולני, בן 34
• סטניסלס קובצקי (Stanislas Kubacki), פולני, בן 36
• צ'זארה לוקריני, (צר') איטלקי, בן 22
• מיסאק מנושיאן (אנ'), ארמני, בן 37
• ארמנק ארפן טאביטיאן (צר'), ארמני, בן 44
• מרסל ריימן, פולין, בן 21
• רוג'ר רוסל (צר'), צרפתי, בן 18
• אנטואן סלבדורי (Antoine Salvadori), איטלקי, בן 24
• וילי שפירו (צר'), יהודי-פולני, בן 29
• אמדאו אוסליו (צר'), איטלקי, בן 32
• וולף וויסברוט (צר'), פולין, בן 18
• רוברט וויצ'יץ (צר'), צרפתי, בן 19