חיל המשלוח הגרמני לקווקז

חיל המשלוח הגרמני לקווקז היה חיל משלוח שנשלח על ידי האימפריה הגרמנית לעבר הקווקז הרוסי, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשמטרתו הראשונה הייתה הבטחת אספקת הנפט לגרמניה וייצוב המדינה הפרו-גרמנית החדשה, הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה.^[1]

הכוח מנה כ-3,000 חיילים, בהנהגת מייג'ור ג'נרל פרידריך קרס פון קרסנשטיין, והורכב כמעט כולו מחיילים בווארים. הכוח כלל את בריגדת הפרשים הבווארית השביעית, מתוגברת ברגימנט החי"ר הבווארי ה-29 (הגדודים ה-7 וה-9), הגדוד העשירי ("סערה"), פלוגה אחת עם מכונות ירייה, והפלוגה הממונעת ה-176.^[2] הגנרל אריך לודנדורף היה מעורב בפיקוח וארגון המשלחת, הוא פגש באופן אישי את הנציגים הגאורגים בברלין והתלווה אליהם בפגישתם עם הקיסר הגרמני, וילהלם השני.

ב-8 ביוני 1918 נחת הכוח, שהועבר בים מחצי האי קרים, בנמל פותי שלחוף הים השחור. לאחר מכן תוגבר הכוח בחיילים גרמנים שנשלחו מסוריה ואוקראינה לשרת בגאורגיה.^[3] ב-10 ביוני של אותה שנה הגיע הכוח הגרמני לטביליסי, בירת גאורגיה, והצטרף למצעד הצבאי הגאורגי-גרמני שנערך בשדרות רוסתוולי. תוך זמן קצר הצטרפה המשלחת הגרמנית לשבויי המלחמה לשעבר הגרמנים מרוסיה, ולמתיישבים שהועברו מוירטמברג,^[4] והתיישבו בגאורגיה באמצע המאה ה-19. חיל-מצב משולב גאורגי-גרמני הוצב במספר מחוזות גאורגיה: פותי, אוצ'מצ'ירה, כותאיסי ובורצ'לו. גאורגיה, שחתמה עם גרמניה, ב-28 במאי 1918, על הסכם פותי^[5] הזמני, קיבלה בברכה את המשלחת, היות שהגרמנים הגנו על גאורגיה מפני האנדרלמוסיה של הפוסט-מהפכת אוקטובר וכוונות ההתפשטות העות'מאנית במערכה הקווקזית.^[6][7]

רבים מקציני וחיילי המשלחת הגרמנית זכו בעיטור תמר המלכה, שהונפק במיוחד עבור הסגל הגרמני, ועבור אותם גאורגים ששירתו בלגיון הגאורגי בצבא האימפריה הגרמנית.^[8]

הגעת החיילים הגרמנים לגאורגיה חפפה לתחרות הגרמנית-עות'מאנית המתחזקת להשפעה ושליטה במשאבים בקווקז, במיוחד שדות הנפט שבבאקו שברפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן, וצינור הנפט ומסילת הברזל המקבילות מהים הכספי לבתומי שלחוף הים השחור.^[9] מוקדם, בתחילת 1918, הצבא העות'מאני תחת פיקודו של הגנרל העות'מאני והיפ פשה (Kaçı Vehip Pasha) חידש את המתקפה שלו על הכביש הראשי לטביליסי, והתעמת עם הכוח הגרמני-גאורגי המשולב. ב-10 ביוני של אותה שנה, ערכו העות'מאנים מתקפה בה שבו שבויים רבים, דבר שהוביל להסכם רשמי עם ברלין ��ל נסיגת החיילים העות'מאנים, ולתמיכה עות'מאנית בכוח החדש.^[3] הממשלה העות'מאנית נאלצה לוותר בעקבות הלחץ הגרמני, ועצרה, לפי שעה, התקדמות נוספת לתוך גאורגיה, כשהיא מפנה את התמקדותה האסטרטגית לכיוון אזרבייג'ן ואיראן.^[10]

שתי דיוויזיות גרמניות הועברו, בו זמנית, לבלקן ולאוקראינה כדי להתקדם לבאקו. באותו הזמן, פנתה גרמניה לרפובליקה הסובייטית הסוציאל-הפדרטיבית של רוסיה (РСФСР) והציעה לעצור את העות'מאנים ובתמורה להבטיח גישה לנפט של באקו. בהתאם להסכם מה-27 באוגוסט 1918 בין רוסיה לגרמניה, קיבלה האחרונה רבע מתפוקת הנפט של באקו. הממשלה הגרמנית ביקשה מהעות'מאנים לדחות את המתקפה על אזרבייג'ן, אבל הבקשה נדחתה, וב-15 בספטמבר 1918, נכנס הצבא העות'מאני לבאקו ופינה משם את הכוחות הבריטים. למחרת היום, הם הצטרפו למשלחת צבאית גדולה למדי שהונהגה על ידי הקולונל פרידריך ון דר הולץ. למרות זאת, משברים פוליטיים חריפים בגרמניה, שהחלו מאוחר יותר באותו חודש, הביאו לסיום תפקידה של המשלחת הגרמנית בקווקז. ב-21 באוקטובר של אותה שנה הורתה הממשלה הגרמנית לכל חייליה לסגת מהאזור. החייל הגרמני האחרון של המשלחת עלה על הסיפון בפותי בדצמבר 1918. וכך, זו הייתה המשלחת הצבאית הגרמנית האחרונה שחזרה לביתה משירות פעיל במלחמת העולם הראשונה, באפריל 1919.

מדיה וקבצים בנושא חיל המשלוח הגרמני לקווקז בוויקישיתוף