ג'אמבטיסטה ויקו
 | |
| לידה |
23 ביוני 1668 נאפולי, ממלכת נאפולי  |
|---|---|
| פטירה |
23 בינואר 1744 (בגיל 75) נאפולי, ממלכת נאפולי |
| שם לידה |
Giovan Battista Vico |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני |
| מוסדות |
אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני |
| זרם | הומניזם, הנאורות שכנגד |
| תחומי עניין | אפיסטמולוגיה, אסתטיקה, היסטוריה |
| עיסוק |
פילוסוף, אספן אגדות, היסטוריון, סוציולוג, משפטן |
| הושפע מ | אפלטון, פרנסיס בייקון, מקיאבלי המהר"ל מפרג |
| השפיע על | הגל, מרקס, ג'ויס, קרוצ'ה, ראסל, ברלין, פאור, בקט, סעיד |
| מדינה |
ממלכת נאפולי |
| יצירות ידועות |
The New Science, De antiquissima Italorum sapientia, De nostri temporis studiorum ratione, De rebus gestis Antonii Caraphaei |
| בן או בת זוג |
Teresa Caterina Destito |
  | |
ג'אמבטיסטה ויקו (באיטלקית: Giambattista Vico; 23 ביוני 1668 - 23 בינואר 1744) היה פילוסוף, היסטוריון ומשפטן תושב נאפולי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויקו היה בנו של מוכר ספרים ושל בתו של יצרן עגלות, הוא למד בעיקר בבית בשל מחלות וחוסר שביעות רצון עם הסכולסטיקה הישועית. ב-1686 קיבל משרת הוראה בוואטולה, דרומית לסלרנו, בה התמיד תשע שנים. ב-1699 נישא לחברת ילדות, טרסה דסטיטו, וקיבל את הקתדרה לרטוריקה באוניברסיטת נאפולי. במשך כל הקריירה שלו ניסה ויקו להשיג את הקתדרה היוקרתית יותר למשפטים ללא הצלחה. עם זאת, ב-1734 מונה להיסטוריוגרף המלכותי של קרלו השביעי, מלך נאפולי, וניתנה לו משכורת גדולה בהרבה מאשר כשהיה פרופסור. ויקו נותר בקתדרה לרטוריקה עד לפרישתו ב-1741 מסיבות בריאותיות.
יצירותיו ורעיונותיו העיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רעיונו המפורסם ביותר של ויקו הוא עיקרון ה-verum factum שלו, שנוסח לראשונה ב-1710. העיקרון קובע כי ניתן להגיע לאמת רק דרך יצירה או המצאה, ולא, כפי שדקארט טען, על ידי הסתכלות וצפייה: "הקריטריון והחוק של האמת הוא יצירתה. לפיכך, התפיסה הברורה שלנו של השכל אינה יכולה להיות של השכל עצמו, ובוודאי לא התפיסה של אמיתות אחרות. כי למרות שהשכל תופס את עצמו, הוא אינו יוצר את עצמו". קריטריון זה ישפיע רבות על ההיסטוריה של התרבות ביצירתו הגדולה של ויקו, "המדע החדש" (Scienza Nuova), 1725, מכיוון שחיי התרבות - כמו המתמטיקה - נוצרו בידי אדם.
כשהוא מסתמך על אטימולוגיה מורכבת, ויקו טוען ב"מדע החדש" שהתרבות מתפתחת במעגל חוזר של שלוש תקופות: האלים, הגיבורים, והאנשים. לכל תקופה יש מאפיינים פוליטיים וחברתיים הייחודיים לה, שניתן לאפיין אותם על פי פיגורות לשוניות שונות. התקופה האלהית מסתמכת על המטפורה כדי להשוות, וכך להבין, תופעות אנושיות וטבעיות. בתקופה ההרואית, מטונימיה וסינקדוכה תומכים בהתפתחות של מוסדות פיאודלים או מונרכיים. התקופה הסופית מאופיינת בדמוקרטיה פופולרית והתבוננות על העולם בעזרת האירוניה; בתקופה זו, עליית הרציונליות מובילה ל"ברבריזם של התבוננות", והתרבות שוקעת שוב לתקופה הפואטית. מעגל זה של שלוש תקופות, האופייני לכל לאום, מהווה עבור ויקו היסטוריה אידיאלית נצחית (storia ideale eterna). בתחום אחר, קבע ויקו, בניגוד לדעותיהם של רבים וטובים, בהם דקארט ובנת'ם, שאין להשליך מהעולם הפיזיקלי לחיי החברה, וכי החוקים הפיזיקליים אינם תקפים בהכרח לכל תחום, כלומר חוק פיזיקלי אינו יכול להיות מיושם אחד לאחד לתחומים כגון מדעי הרוח, כלכלה ומדעי החברה האחרים.
בזמנו, יצירתו המרכזית של ויקו לא התפרסמה רבות, אך מאז היא היוותה השראה להוגים ואמנים חשובים רבים, ביניהם בנדטו קרוצ'ה, ג'יימס ג'ויס, ברטרנד ראסל, ישעיה ברלין, יוסף פאור, סמואל בקט, נורת'רופ פריי, הרולד בלום, אדוארד סעיד, תומאס ברי ורוברט אנטון וילסון.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'אמבטיסטה ויקו, המדע החדש, תרגם אריאל רטהאוז (הוצאת שלם: ירושלים, 2005); גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- שחף הגפני, לכתוב היסטוריה בנאפולי: ויקו, מורטורי, ג'אנונה ואחרים, חולון: הוצאת אוריון, 2015; ראו "חלק א': מג'מבטיסטה ויקו ועד וינצ'נצו קווקו", עמ' 47–214; גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ג'אמבטיסטה ויקו – על השירה (מלטינית: שחר פירסטנברג), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמעון גלבץ, ג'אמבטיסטה ויקו ו"המדע החדש" (חלק א'), באתר "האייל הקורא"
- שמעון גלבץ, ג'אמבטיסטה ויקו ו"המדע החדש" (חלק ב'), באתר "האייל הקורא"
- ויקו על ידע והיסטוריה, באתר e-mago
- ג'אמבטיסטה ויקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'אמבטיסטה ויקו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ג'מבטיסטה ויקו (1668-1744), דף שער בספרייה הלאומית
