ויטה פרי הגליל

ויטה פרי הגליל

נתונים כלליים
סוג	חברה פרטית
תקופת הפעילות	אוחדה ב-2001 מהחברות: ויטה 1937, פרי הגליל 1962 – הווה
משרד ראשי	רמלה
בעלות	משפחת שלום - קופרלי
מוצרים עיקריים	מוצרי מזון
רווח	הפסד של כ-3.5 מיליון ש"ח (2007)
מנכ"ל	משה אפרים
עובדים	500
www.vpg.co.il

ויטה פרי הגליל היא חברה פרטית העוסקת בתחום המזון, ובפרט בתחומי ירקות מעובדים, מוצרים מצוננים ומוצרי מכולת.

משרדי החברה ממוקמים ברמלה, והמפעל העיקרי של החברה נמצא בחצור הגלילית.

חברת "ויטה" לייצור מזון, הוקמה בשנת 1937 ברמת גן על ידי ישראל פלוטקין, בתחילה כשותפות משפחתית בשם זה. החברה התמקדה בתחילה בייצור מוצרי מכולת, כמוצרים יבשים (מרקים^[1][2], אבקות^[3]), אבקת גלידה^[4], ריבות ורטבים. ב-1947 ביקשה החברה לרשום את סימן המסחר "ויטה קולה" על שמה לייצור תמציות למשקאות, ונתבעה לדין על ידי חברת קוקה-קולה העולמית. החברה נודעה בסיסמת הפרסום "לא טעית - זהו ויטה"^[5][6][7]. המתחרה העיקרית שלה בשנים אלו הייתה חברת אסם.

עובדי בית החרושת היו מאוגדים על ידי הסתדרות העובדים הלאומית. בשנת 1956 החלה ההסתדרות הכללית בניסיונות להעביר את הפועלים אליה^[8][9][10]. העימות נמשך מספר שנים כאשר מצד הסתדרות העובדים הלאומית נטען שרב העובדים מעוניינים בה, בעוד מצד ההסתדרות הכללית נטען שבית החרושת מקפח את פועליו בחסות הסתדרות העובדים הלאומית^[11]. לבסוף, בהצבעה חשאית, בחרו עובדי המפעל בראשית 1960 בנציגי ההסתדרות הכללית^[12].

ב-1986 מכרה משפחת פלוטקין את החזקתה בחברה לחברת טית-בית, חברה פרטית בתחום ייצור שמני המאכל בבעלות משפחות טורבוביץ' וברגר^[13], אך מכירה זו לא כללה את קו השימורים^[14]. בבעלות החדשה התקשרה ויטה עם ריץ', חברה אמריקנית לייצור תחליפי חלב, וקיבלה זיכיון בלעדי לשיווק מוצרי ריצ' בישראל. ב-1990 החלה החברה לייבא פסטה מתוצרת החברה האיטלקית לה-מוליזנה. ב-1998 מכרה משפחת טורבוביץ את חלקה בטית-בית למשפחת ברגר.

ב-1999 איים ארגון יד לאחים על החברה בחרם צרכנים חרדי, אם לא יפוטר פעיל עדי יהוה אדוארדו קמפוס שהועסק כמנהל כח האדם במפעל באשדוד^[15]. כתוצאה מכך פוטר קמפוס מעבודתו בדצמבר 1999. הדבר הביא להתארגנות חרם צרכנים נגדי ביוזמת עיתון "הארץ" וחבר הכנסת אילן גילאון (מרצ)^[16]. בעקבות החרם הנגדי הוחזר קמפוס לעבודה, אם כי בתנאים כאלה שהניעו אותו להגיע להסדר פרישה תמורת פיצויים. הזדרזות חברת "ויטה" להודיע על פרישת קמפוס לארגון "יד לאחים" עוררה זעם רב בקרב יוזמי החרם הנגדי.

בשנת 2001 נמכרה השליטה בויטה על ידי הבעלים, עזרא ויורם ברגר, לחברת "פרי הגליל" מקבוצת 3i‏^[17], תמורת 90 מיליון שקלים, לאחר שתנובה, שהייתה מועמדת לרכישה, חזרה בה^[18].

פרי הגליל היא חברה לייצור שימורי ירקות ופירות, שהוקמה בשותפות של הרשות לפיתוח החולה (20%), החברה לפיתוח הגליל (40%) וחברת תיעוש אזורי פיתוח (40%)^[19][20]. החברה הפעילה מפעל בחצור הגלילית, שהיווה מקור פרנסה עיקרי ליישוב. המפעל החל לפעול בשנת 1960^[21]. על פי דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם בשנת 1964, התחזיות לגבי תפוקת המפעל היו אופטימיות מדי, איכות התוצרת שעובדה במפעל הייתה ירודה, והמפעל התקשה לקבל תוצרת מתאימה בגלל הפרעה מצד מועצת הירקות. בתחום הפירות היה ��מצב יותר טוב, אולם גם בתחום זה לא היה מספיק תוצרת לעיבוד^[22]. בעקבות זאת, המפעל סבל מתחילתו מהפסדים^[23] והוא נסגר לראשונה בפברואר 1963^[24].

הממשלה ניסתה למכור את המפעל אך מכרז שהוצא בעניין הניב רק הצעה אחת, נמוכה ביותר, ובתחילת 1967 הוחלט לא למכרו^[25]. בתחילת 1971 נמכר המפעל לשותפות של "ייצור ופיתוח" ומפעל דקו מברור חיל^[26]. בשנת 1979 רכשה "כור אגרו" של קונצרן כור את המפעל^[27] והכניסה למפעל קו ייצור של ירקות מוקפאים^[28].

בשנות התשעים הייתה החברה מעורבת בפרשת "קרטל הירקות הקפואים" והורשעה בדין. ב-1998 רכשה קבוצת 3i, חברה פרטית בבעלות משפחת דייוויס ואביב אלגור, מקונצרן כור את אחזקתו בפרי הגליל^[29].

בינואר 2024 הפסיק המפעל את פעילותו בתחום ירקות קפואים ופתח בגל פיטורים נוכח הלחימה בחזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל^[30]. במאי הודיעה ההנהלה על כוונתה לסגור את המפעל,^[31] ובספטמבר דווח על סגירתו הסופית של המפעל.^[32]

חברת קדם כימיקלים הוקמה בשנת 1969 כחברה פרטית לייצור, שיווק והפצת מוצרים בתחום הניקיון, ההדברה ואחרים^[33]. החברה החלה להיסחר בבורסה בתל אביב והפכה לציבורית בשנת 1983. בתחילת 1996 רכשה טמבור את השליטה ב"קדם כימיקלים", אולם לאחר הפסדים כבדים סגרה טמבור את הפעילות בתחום הניקיון ובשנת 2001 מכרה טמבור את קדם כימיקלים לחברת 3i^[29][34].

בשנת 2001 מכרה קבוצת 3i, את "פרי הגליל" ואיתה את חברת הבת שלה "ויטה", לחברת קדם כימיקלים (גם היא בבעלות 3i), ששינתה את שמה ל"ויטה פרי הגליל בע"מ" והמשיכה להיסחר בבורסה בתל אביב תחת שם זה^[35][36].

ב-2002 רכשה ויטה פרי הגליל את "קפולסקי", המייצרת עוגות מצוננות, מדוד קפולסקי^[37][38].

ב-2006 רכשה ריץ' העולמית נתח ממניות החברה, והגיעה עד לאחזקה של 9.5% בה.

כיו"ר החברה כיהן מ-2004 עד דצמבר 2007 אברהם בורג.

החברה לא הצליחה להתמודד עם מתחריה, חברות המזון אסם (נסטלה) ותלמה (יוניליוור), שתיהן משופעות במשאבי שיווק ובבעלות ענקי מזון רב לאומיים, ועם השינויים בשוק המזון המקומי, ובהם עליית כוחן של רשתות השיווק ומעבר גדל והולך למותג פרטי, ואיבדה בהדרגה נתחי שוק. בתקופתו של בורג הופעלה בחברה תוכנית הבראה שכללה צמצום כוח אדם, ייעול תפעולי, סגירת אתרי ייצור ופריסת הלוואות. סיסמת החברה שונתה ל"ויטה - זה כל הטעם".

למרות תוכנית ההבראה, נכנסה החברה לקשיים ועמדה בתחילת 2009 על סף חדלות פרעון של חובותיה לבנקים ולספקים. בינואר 2009 מינה בית המשפט המחוזי בחיפה כונס נכסים זמני לחברה, על רקע חובות של 260 מיליון ש"ח כלפי בנק דיסקונט ובנק לאומי^[39]. מספר ימים לאחר מכן ובעקבות בקשת נציגי החברה, ביטל בית המשפט את מינוי כונס הנכסים על מנת לאפשר לחברה להגיע להסדר חוב^[40].

בפברואר 2009 הודיעה ריץ', בעלת עניין וספקית של החברה, על ביטול ההסכם עמה עקב חוב כספי של כ-1.4 מיליון דולר.

במרץ 2009 זכתה רשת המרכולים חצי חינם בהתמחרות על החברה^[41], ולאחר חודש נוסף של משא ומתן אושרה המכירה על ידי בית המשפט^[42]. על פי הסכם המכירה, חלק מכספי המכירה הועברו לכיסוי מלוא החוב לעובדים ולמגדלים עמם היה למפעל קשר, לאור איומם שאם לא יקבלו את חובם לא ימשיכו לספק סחורה למפעל, ושאר הכסף חולק בין שאר הנושים. בתחילת 2014 הורה בית המשפט העליון למגדלים להשיב את הכסף שקיבלו לקופת הכינוס לחלוקה בין כלל הנושים^[43].

עקב חוסר הוודאות המשפטית לגבי מצבה של החברה, הושעה המסחר במניותיה בבורסה בתל אביב החל מ-4 במרץ 2009^[44]. ההשעיה חודשה פעם אחר פעם על ידי דירקטוריון הבורסה, עד שלבסוף נמחקה החברה ב-11 במרץ 2011 מהבורסה מכיוון שעברו 24 חודשים בהם לא נסחרה מניית החברה במסגרת הראשית^[45].

בשנת 2010 רכשה החברה את מפעל מלרוז שהיה בסכנת סגירה^[46].

בחודש נובמבר 2010 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה למנות לחברה מפרק, זאת בעקבות בקשתו של מנכ"ל החברה לשעבר זאב בירנבוים עקב חוב של 1 מיליון ש"ח של החברה כלפיו^[47][48]. בפברואר 2011 הגיעה החברה להסדר פשרה עם בירנבוים, וצו הפירוק שניתן לחברה בוטל^[49].

בשנת 2011 ביקשה החברה לפטר חלק מהעובדים במפעל פרי הגליל, אולם חזרה בה בעקבות שביתה של העובדים. במקום זאת הודיעה החברה שאם לא תקבל סיוע המפעל ייסגר. ב-24 בפברואר 2012 נסגר המפעל, אך ב-28 בפברואר 2012 הוא נפתח מחדש, לאחר שהממשלה הבטיחה סיוע למפעל^[50]. העברת הסיוע למפעל עומדת לדיון במסגרת עתירה לבג"ץ של חברת "זנלכל", הטוענת לאפליה בקריטריונים למתן הסיוע^[51] ותשובת המדינה לעתירה התעכבה במשך זמן רב^[52]. התקציב שזכתה החברה מהמדינה נפרש על פני כמה שנים, ובכך גם התחייבו בעלי החברה שלא לפטר עובדים, אלא גם לפתח ולקדם את המפעל החל מרמת התנאים ושכר העובדים, וכן בגיוס עובדים נוספים, וזאת בשל רווחיות החברה ביצוא ובשוק המקומי.

בספטמבר 2024 נסגר המפעל.^[53]

• 
  ויטה (ישן)
• 
  ויטה (חדש)
• 
  פרי גליל (לפני 2010)
• 
  פרי הגליל (חדש)
• 
  לאחר האיחוד
• 
  נוכחי

ויטה פרי הגליל מייצרת ומשווקת מוצרים בתחומים הבאים:

• ירקות מוקפאים כולל טוגנים
• שימורי ירקות ופירות (תירס, שעועית, ועוד)
• תחליפי חלב במותג ריץ'
• מוצרים מצוננים (עוגות קצפת ועוגות גבינה)
• מוצרים יבשים (מרקים, אבקות תיבול, תערובות מוכנות)
• ריבות, טחינה, פסטה, רטבים

מתחרותיה העיקריות של החברה הן:

• בתחום הירקות המוקפאים - סנפרוסט מקבוצת תנובה
• בתחומי המרקים, הריבות, האבקות - אסם ויוניליוור ישראל

מדיה וקבצים בנושא ויטה פרי הגליל בוויקישיתוף

שמחה גואטה-בוקובזה, חצור הגלילית: התגבשותה של זהות מקומית בעיירת פיתוח (1977-1949), עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, 2023, עמודים 128-123.

https://independent.academia.edu/%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94%D7%92%D7%95%D7%90%D7%98%D7%94

• אתר האינטרנט הרשמי של ויטה פרי הגליל
• ייצור מרק ויטה, יומני כרמל, יולי 1955

• ויטה פרי הגליל, ברשת החברתית פייסבוק