הפעולה השמית

"הפעולה השמית" הייתה תנועה רעיונית שדגלה בהשתלבות מדינית של מדינת ישראל עם שכנותיה הערביות.

התנועה נוסדה בסוף 1956, בעקבות התנגדותם של פעיליה לברית הישראלית במלחמת סיני עם הממלכה המאוחדת וצרפת, שביקשו להחזיר לעצמן את השליטה על תעלת סואץ, וחברו למדינת ישראל כשנתבקשה לבצע בעבורן מבצע הסחה^[1][2]. הם ראו בברית טעות מדינית ומהלך של האימפריאליזם המערבי נגד העמים הילידיים^[1]. ואכן התברר תוך זמן קצר כי מבחינת בריטניה וצרפת המבצע היה כישלון, הן לא השיגו את מטרתן להשתלט מחדש על תעלת סואץ, להפיל את המשטר של נשיא מצרים גמאל עבד אל־נאצר ולהקים בקהיר ממשלה פרו־מערבית. ואילו מדינת ישראל נאלצה לסגת מכל השטחים שכבשה במלחמה בלחץ ארצות הברית וברית המועצות^[3].

הקבוצה הייתה מורכבת בעיקר מיוצאי לח"י ו"הכנענים"^[4]. ובראשה עמדו נתן ילין-מור שהיה מפקד לח"י וחבר הכנסת הראשונה, כנציג יחיד של רשימת "הלוחמים" (אנשי לח"י שהתנגדו להתמזג עם "תנועת החרות"); עורך "העולם הזה" אורי אבנרי ואחד מראשי "הכנענים", בועז עברון (יחד עם אחיו הצעיר יאיר עברון). בין הפעילים הנוספים היו אנשי הלח"י יעקב ירדור ושלמה בן שלמה; בנימין עמרי (רבינוביץ) שהיה קודם פעיל מפא"י, שלום כהן, אלי תבור ועמוס קינן^[5].

חברי הקבוצה ביקשו לגבש מצע רעיוני שלם וחדש, אך מאחר שבאו מרקע שונה לא הייתה הסכמה ביניהם. עם זאת החליטו להיפגש בקביעות לדון בנושאי המחלוקת עד שגובשה דעה אחידה^[1]. בין השאר נהגו להיפגש בקפה הרלינגר בתל אביב או בדירה של אחד מחברי הקבוצה. ב-30 בנובמבר 1957 נחטף חבר הקבוצה אלי תבור בתל אביב. הוא הופיע שוב כעבור 27 שעות סיפר שנחטף על ידי השב"כ שחקר אותו על הקבוצה ודרש שיחתום על וידוי שחברי מתכננים הפיכה, אך הוא סירב^[6][7]. אחר כך נעצר על ידי המשטרה, לטענתו בהוראת השב"כ^[8]. "העולם הזה" פרסם את הסיפור ובתגובה עצרה המשטרה את אורי אבנרי ושלום כהן עורכי העיתון והם הואשמו בפרסום ידיעות שווא, אך שופט שחרר אותם מיד^[9]. ראש הממשלה דוד בן-גוריון אף הכחיש את הדבר בתשובה לשאילתה בכנסת^[10]. עיתון "דבר השבוע" פרסם כי החטיפה הייתה מבוימת על ידי העיתון "העולם הזה". בתגובה הגיש קובלנה פלילית על הוצאת דיבה נגדו^[11]. במהלך משפט זה סיפר אבנרי על הקבוצה ומעשיה והיא קיבלה את הכינוי "מחתרת הרלינגר" (באותה שלב חברי הקבוצה עוד לא נתנו לה שם), מאחר שנחשף שהשב"כ חשב שהם מתכננים הפיכה. הכינוי שם ללעג את הטענה, מאחר שחברי הקבוצה נפגשו בפומבי בבית קפה הרלינגר וערכו דיונים רעיוניים בפומבי^[12].

ביולי 1958 החליטה הקבוצה לפרסם גילוי דעת ראשון, נגד פלישת ארצות הברית ללבנון והבעת תמיכה במהפכה בעיראק, שני אירועים שהתרחשו באותה חודש^[13]. אז בחרו בשם "הפעולה השמית", כפשרה לאחר שלא הייתה הסכמה על שימוש במונח אחר, דוגמת העבריים או הכנענים, כדי לתאר את עמדתם^[5].

בקיץ 1959 סייעו חברי הקבוצה לפעילים שנעצרו באירועי אירועי ואדי סאליב וגייסו עבורם תרומות^[14].

בשנת 1962 השתתפו פעילי הקבוצה במחאה נגד הפקעת קרקעות הכפרים נחף, בענה ודיר אל-אסד שהיו ב"שטח אש 9" לטובת הקמת העיר כרמיאל^[15].

עיתון התנועה "אתגר" הופיע בשנים 1960–1967, והוא ביקש להציב "אתגר" בפני הציבור ולערער על מוסכמות. העיתון עסק בהרחבה באקטואליה, בפוליטיקה ישראלית ובנושאי חוץ. כמו כן התפרסמו בו באופן קבוע ביקורות ספרות, תאטרון וקולנוע, ומדי פעם גם שירים. בינואר 1967 פרש אורי אבנרי מ"הפעולה השמית" והן מחברותו במערכת "אתגר" להתרכז בפעילתו כחבר כנסת עבור המפלגה שהקים העולם הזה - כוח חדש, פעילים אחרים עזבו את הקבוצה עוד קודם^[16]. עוד קודם, הקמת המפלגה על ידי אבנרי בנפרד מ"הפעולה השמית" עוררה מחלוקת עם הפעילים האחרים^[17] התנועה התפרקה כעבור זמן לא רב אחר כך.

התנועה דגלה בהקמת פדרציה ישראלית־ערבית במזרח התיכון. שם התנועה נבחר כדי להצביע על הקשר ההיסטורי־תרבותי שבין מדינת ישראל לבין מדינות ערב שבסביבתה הקרובה, סביבה שכונתה במונחי התנועה "המרחב השמי" (מונח החופף ל"סהר הפורה"). כן קראה להתנתקות מן הציונות ולהפרדת הדת מן המדינה. עיקרי רעיונות התנועה, שהיה להם הרבה מן המשותף עם רעיונות הכנענים, פורסמו בחוברת שנקראה "המנשר העברי" (1958).

תנועת "הפעולה השמית" החלה לפעול שוב בתחילת שנת 2011, כתנועת שלום עממית על ידי פעילים המחפשים את מה שהם מכנים "אלטרנטיבה מהפכנית לארגונים הנתמכים על ידי זרים שרק מחמירים את החיכוכים המקומיים ומביאים את עמי אזורנו רחוק יותר משלום אמיתי"

הפעולה השמית החדשה מתארת את עצמה כ:

תנועה ישראלית השואפת לאחד את כל העמים ילידי המזרח התיכון כנגד השפעתן של המעצמות הזרות, הזורעות הרס, ניגודי אינטרסים, וליבוי סיכסוכים באזורנו לשם קידום האינטרסים הפרטיים שלהן

.

מאז הקמתה מחדש, התנועה ארגנה מפגשים בין פלסטינים למתנחלים ישראלים בגדה המערבית, יזמה קמפיינים להגברת התמיכה בכורדיסטן העצמאית וקידמה חזית אחידה של "העמים הילידים" נגד השפעות פוליטיות זרות במזרח התיכון. התנועה פועלת גם נגד התמערבות, גלובליזציה, תמיכה פרו-ישראלית מהימין הנוצרי האמריקני, איסלאמופוביה בחברה הישראלית, קפיטליזם ומימון ארגונים פוליטיים מקומיים על ידי ממשלות זרות^[18].

• אורי אבנרי: אופטימי, עמ' 513 - 529, הוצאת ידיעות ספרים, 2014

• אל"ף שי"ן, אינפנטיליות רוחנית תרבותית ("הפעולה השמית" על בעיות תרבות וחינוך), דבר, 30 בספטמבר 1958
• על אתגר: ביטאון התנועה, באתר העין השביעית