המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, ניסוחים קלוקלים, שפה לא אנציקלופדית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, ניסוחים קלוקלים, שפה לא אנציקלופדית. | |
 | |
| מדינה | צ'כוסלובקיה |
|---|---|
| מייסד |
Bohumír Šmeral  |
| מזכיר כללי |
וצלאב סטרוץ (ראשון) לאדיסלאב אדמץ (אחרון) |
| תקופת הפעילות | 16 במאי 1921 – 23 באפריל 1992 (71 שנים) |
| אידאולוגיות | "הוסאקיזם" |
| רשימה פוליטית | החזית הלאומית של צ'כוסלובקיה |
| נוצרה מתוך | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של צ'כוסלובקיה |
| סיעות שהתפצלו | המפלגה הק��מוניסטית של סלובקיה |
| מטה |
פראג, פראג |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל רדיקלי |
| ארגונים בינלאומיים | קומינטרן |
  | |
המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה (בצ'כית וסלובקית: Komunistická strana Československa, KSČ, מק"צ') הייתה מפלגה קומוניסטית ומרקסיסטית-לניניסטית בצ'כוסלובקיה שהתקיימה מ-1921 עד 1992. המפלגה הייתה חברה בקומינטרן. בין 1929 ו-1953 המפלגה הונהגה על ידי קלמנט גוטוולד. המק"צ' הייתה מפלגת השלטון היחידה ברפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית אך עם זאת היא הנהיגה את המדינה יחד עם הסניף הסלובקי של המפלגה שהוקם מתוך המפלגה הקומוניסטית של סלובקיה ומפלגות לא-קומוניסטיות אחריות שהורשו תחת קואליציה בראשות המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה. לאחר ניצחונה בבחירות ב-1947 היא עלתה לשלטון ב-1948 לאחר הפיכה השליטה משטר חד מפלגתי בברית עם ברית המועצות. ולאחר מכן הלאימה את כמעט כל המוסדות הפרטיים במדינה.
המק"צ' הייתה מפלגה קומוניסטית שהתבססה על עקרונות הצנטרליזם הדמוקרטי, עיקרון שיזם המרקסיסט הרוסי ולדימיר לנין, העיקרון מתיר דיונים פתוחים ודמוקרטים על ענייני מדינייות בתוך המפלגה ואחר מכן דורש את האחדות הכוללת של כל חברי המפלגה כלפי המדיניות המתקבלת. כלי המפלגה הגבוה ביותר בתוך המק"צ' היה קונגרס המפלגה, אשר התאסף פעם בחמש שנים. כאשר הקונגרס לא התאסף, הוועדה המרכזית של המפלגה היוותה גוף המפלגה העליון. מכיוון שהוועדה המרכזית התאספקה פעמיים בשנה, רוב הפעולות היום-יומיות היו באחרויות הפוליטביורו של המפלגה. מנהיג המפלגה היה ראש הממשלה והחזיק במשרת המזכיר הכללי בדרך כלל.
המפלגה הייתה מחויבת לקומוניזם והחזיקה בדעות מרקסיסטיות-לניניסטיות, שילוב של הרעיונות של הפילוסוף הגרמני והכלכלן קרל מרקס, ולנין. האידאולוגיה נהייתה האידאולוגיה הרשמית של המפלגה והאידאולוגיה המדריכה שלה והמשיכה בכך למשך כל קיומה. המפלגה שאפה למדיניות הסוציאליזם המדיני, שתחתיו כל התעשיות יהיו מולאמות, וכדי ליישם את הכלכלה המתוכננת. ב-1968, הציע מנהיג המפלגה אלכסנדר דובצ'ק רפורמות אשר כללו בתוכן תהליכים דמוקרטיים וגרמו לאביב של פראג, מה שהוביל לפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה על ידי ברית המועצות. תחת לחץ עצום מהקרמלין, כל הרפורמות נגנזו, מנהיגות המפלגה נלקחה מדובצ'ק ועברה למחנה הסמכותני של המפלגה, והחל תהליך של טיהור המפלגה.
ב-1989, מנהיגות המפלגה נכנעה ללחץ הציבורי הרחב בזמן מהפכת הקטיפה והסכימה לקיום בחירות חופשיות פעם ראשונה מאז 1946. ב-1990 ניצח הפורום האזרחי בבחירות והמפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה פינתה את מקומה. בנובמבר 1990, הפכה המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה לפדרציה של המפלגה הקומוניסטית של בוהמיה ומוראביה ושל המפלגה הקומוניסטית של סלובקיה.
המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה הוכרזה כארגון לא חוקי ב-1993.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1921-45
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה נוסדה בקונגרס של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של צ'כוסלובקיה אשר התקיים בפראג ב-14–16 במאי 1921.[1] העיתון "רודה פראבו", אשר שימיש ככלי של הסוציאל-דמוקרטיים השמאליים, נהיה האיבר המרכזי של המפלגה החדשה. כיושב ראש המפלגה הראשון, נבחר להיות בוהומיר שמראל, וסגן יושב ראש היה וצלאב בולן. המפלגה הייתה אחת מעשרים המפלגות שהתחרו בתוך המסגרת הדמוקרטית ברפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה, אך היא אף פעם לא משלה. בבחירות הפרלמנטריות של 1925 המפלגה השיגה 934,224 קולות (13.2%, מקום שני) ו-41 מושבים בפרלמנט.
המפלגה היוותה כחלק הצ'כוסלובקי של הקומינטרן. ב-1928 המפלגה הייתה המפלגה השנייה בגדולה בקומינטרן, עם מספר חברים מוערך של 138,000, יותר מפעמיים כמות החברים במפלגה הקומוניסטית הצרפתית וחמש פעמים ממספר החברים במפלגה הקומוניסטית הסינית באותו זמן.[2]
.jpg)
ב-1929 קלמנט גוטוולד נהיה המזכיר הכללי של המפלגה לאחר טיהור מפלגתי כלפי טרוצקיסטים ואלו אשר היוו אופוזיציה לשמאל הבין-לאומי. בבחירות הפרלמנטריות של 1929 המפלגה השיגה 753,220 קולות. (10.2%, מקום רביעי) ו-30 מושבים בפרלמנט. בבחירות הפרלמנטריות של 1935 המפלגה נשארה עם 30 מושביה עם 849,495 קולות (10.32%, מקום רביעי).
בשנת 1930 נוסד עיתון המפלגה "רודה פראבו".
המפלגה נאסרה באוקטובר 1938,[3][3][4] אך המשיכה להתקיים כארגון מחתרתי.[5] לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הפגנות אנטי-גרמניות פרצו באוקטובר 1939 בפראג. כתגובה, הקומינטרן הורא למפלגה להתנגד להפגנות אשר האשים ב"אלמנטים שוביניסטים".[5]
בזמן מלחמת העולם השנייה, הרבה ממנהיגי המק"צ' ברחו ונהיו פליטים בברית המועצות, שם הם התכוננו להרחיב את כח המפלגה והבסיס שלה כאשר המלחמה תסתיים. בשנים הראשונות לאחר המלחמה הקומוניסטים הצ'כוסלובקים ב-1948 עלו לשלטון והחלו לפתח מבנה ארגוני מפלגתי שנצמד למבנה הארגוני של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
1945-69
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה הייתה בממשלת קואליציה בין 1945 עד 1948. לאחר סוף המלחמה המפלגה החלה לגדול באופן מהיר, למפלגה היו עד בחירות 1946 מיליון חברים.[2] בבחירות האלו המפלגה נהייתה המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט ויושב ראש המפלגה, קלמנט גוטוולד נהיה ראש ממשלת צ'כוסלוקיה בבחירות חופשיות.
לאחר ההפיכה הקומוניסטית של 1948, כאשר הבחירות החופשיות וחירויות פוליטיות אחרות ננטשו, הכח הפוליטי באופן רשמי היה ברשות החזית הלאומית, קואליציה שבה המק"צ' החזיקה בשני שלישים מהמושבים והשליש הנותר נחלק על ידי חמש מפלגות אחרות. עם זאת, המק"צ' החזיקה דה פקטו במונופול כח פוליטי אבסולוטי. אפילו המבנה הממשלתי של צ'כוסלובקיה היווה חותמת גומי להחלטות שהוחלטו בתוך המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה.
מחלוקת התפרצה בין גוטוולד והאדם השני החזק ביותר במדינה, המזכיר הכללי של המפלגה, רודולף סלנסקי, על האם צ'כוסלובקיה צריכה לאמץ את המודל הסובייטי או לא. ב-1951 סלנסקי וותיקי מפלגה אחרים נעצרו והואשמו בהשתתפות ב"קונספירציה טרוצקיסטית-טיטואיסטית-ציונית". הם נשפטו למשפט ראווה ב-1952 (משפטי פראג) וסלאנסקי ו-10 ממגיניו הוצאו להורג.[6]
בשנות השישים המוקדמות, צ'כוסלובקיה עברה דעיכה כלכלית, וב-1968, המק"צ' נשלטה על ידי המחנה הרפורמיסטי של המפלגה שהונהג על ידי אלכסנדר דובצ'ק. הוא החל שורה של תהליכי ליברליזציה הידועים כאביב של פראג אשר בו ניסה ליישם מדיניות כלשונו, "סוציאליזם עם פנים אנושיות".
ברית המועצות האמינה שתהליך הליברליזציה יסיים את הסוציאליזם במדינה וב-21 באוגוסט 1968, כוחות ברית ורשה פלשו למדינה. כתוצאה מכך, ההצדקה הסובייטית לפלישה תיוודע בשם "דוקטרינת ברז'נייב".
1969-92
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 1969, דובצ'ק פוטר מתפקידו כמזכיר הכללי של המפלגה (והוחלף על ידי גוסטב הוסאק) וגורש ממנה ב-1970. בזמן תקופת הנורמליזציה שבאה אחרי המפלגה התחלקה לשני מחנות: המתונים והנוקשים.
המתונים והפרגמטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחנה המתון והפרגמטי יוצג על ידי גוסטב הוסאק שהוביל את המחנה הנאו-סטליניסטי של מנהיגות המק"צ'. כמתון או פרגמטי הוא לחץ על הנוקשים, הידוע מהם ואסיל בילאק. פקיד חשוב מהמפלגה הקומוניסטית הסלובקית מ-1943 עד 1950, הוסאק נעצר ב-1951 ונשפט לשלוש שנים בכלא, לאחר מכן תקופתו בכלא הורחבה, העילה לכך הייתה "לאומנות בורגנית" במשך הטיהורים הסטלניסטים של התקופה. הוסאק שוחרר ב-1960 ושוקם ב-1963, הוסאק התנגד לכל משרה פוליטית במשטרו של אנטונין נובוטיני אף לאחר שנובוטיני התפטר הוא נהיה ראש הממשלה בזמן האביב של פראג. לאחר התפטרותו של דובצ'ק הוסאק הפך ל"המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה" באפריל 1969 ונשיא הרפובליקה ביולי 1975. מעל הכל, הוסאק היה שורד אשר למד להכיל את הכוחות הפוליטיים החזקים שסבבו סביבו וגינה את דובצ'ק לאחר 1969.
הנוקשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגמוניית המפלגה הסתיימה עם מהפכת הקטיפה ב-1989. בנובמבר, יאקש והפרזידיום התפטרו. את יאקש המשיך קארל אורבנק, אשר היה בשלטון רק חודש אחד לפני שהמפלגה נטשה את השלטון באופן רשמי בדצמבר. מאוחר מכן באותו חודש, הוסאק שנשאר בנשיאות לאחר שפרש מתפקיד המזכיר הכללי, הוכרח להישבע בממשלה הלא-קומוניסטית הראשונה ב-41 שנים.
המפלגה הפדרלית והפירוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הקונגרס ה-18 של המפלגה שנערך ב-3 וב-4 בנובמבר 1990, המפלגה נוצרה מחדש כפדרציה של שתי מפלגות: המפלגה הקומוניסטית של בוהמיה ומוראביה והמפלגה הקומוניסטית של סלובקיה.[7][8]
ארגון המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במישור הלאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארגון המק"צ' היה מבוסס על העיקרון הלניניסטי של צנטרליזם דמוקרטי, אשר סיפק את כך שכל מנהיגי המפלגה בכל המישורים נבחרו אך דרש שכל דרג של המפלגה יהיה נתון באופן מלא לשליטתו של הדרג מעליו. בהתאם, תוכניות מפלגתיות ומדיניות הועברו מלמעלה, והחלטות של הדרגים הגבוהים הועברו לדרגים הנמוכים יותר של המפלגה והחברים האינדיבידואלים. בתיאוריה, על ענייני מדיניות היו דיונים חופשיים בקונגרסים, כנסים, אסיפות חברים ובתקשורת המפלגה. למעשה, עם זאת, הדיונים האלה ייצגו רק כמות קטנה של החלטות שהוחלטו על ידי אסופה קטנה של פקידים בדרג הגבוה ביותר של המפלגה.
איבר המפלגה הגבוה ביותר של המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה היה הקונגרס, אשר התאסף פעם בחמש שנים למושב שארך פחות משובע. יוצא מן הכלל הזה היה הקונגרס ה-14 של המפלגה שהתקיים באוגוסט 1968 תחת הנהגתו של דובצ'ק באופן סודי-למחצה במפעל טרקטורים בימים שלאחר הכיבוש הסובייטי, הקונגרס הזה גינה את הפלישה, ולאחר מכן הוכרז כלא-חוקי. קונגרס ה-14 "החוקי" של המפלגה התקיים במאי 1971. קונגרס המפלגה היה אחראי עבור החלטת מדיניות בסיסית אך למעשה, עם זאת, היה זה הפרזידיום של הוועדה המרכזית שהחזיק ברוב הסמכויות הגבוהות.
חברות במפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז שהמפלגה עלתה לשלטון ב-1948, למפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה היה את אחד מאחוזי החברים פר אדם הגבוהים בעולם הקומוניסטי. (11% אחוזים מהאוכלוסייה הכללית.
הכשרת החברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינדוקטרינציה והכשרת חברי המפלגה הייתה אחד מהתפקידים החשובים ביותר של ארגוני המפלגה האזוריים והמחוזיים, והכשרות המפלגה נעשה לרוב בדרגים האלה. היחידות האזוריות והמחוזיות עבדו יחד עם ארגוני מפלגה מקומיים בקביעת תוכניות הכשרה והחלטת מי מהחברים ישתתף באיזה קורס של למידה. לארגון מחוזי או עירוני של המפלגה סופקו שיעורים שבועיים של העקרונות הבסיסיים של המרקסיזם-לניניזם, היסטוריית הקומוניזם, כלכלה סוציאליסטית, ומדיניות המפלגה בנושאים שונים.
חברי המפלגה שהתמודדו למשרות מפלגתיות נכחו בסמינרים בבתי ספר למרקסיזם-לניניזם שנערכו במישורים המקומיים בכל מיני מוסדות, בפראג, ברנו, וברטיסלבה. הרמה הגבוהה ביותר של הכשרה מפלגתית הוצעה לתלמידים המתקדמים של בית הספר לפוליטיקה בפראג. תוכנית ההכשרה עוצבה להכשיר את האחוזון העליון של הנהגת המפלגה, לתוכנית הלימודים שנמשכה שלוש שנים היה את הסטטוס הרשמי של תוכנית אוניברסיטאית ונחשבה לתוכנית הלימודים למדע המדינה במזרח אירופה. המוסדות הללו היו תחת פיקודה של הוועדה המרכזית של המק"צ'.
מנהיגי המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | תיאור המשרה | תקופת כהונה |
|---|---|---|
| וצלאב שטרוץ | מזכיר כללי | 1921–22 |
| אלויס מונה | מזכיר כללי | 1922–24 |
| יוסף האקן | מזכיר כללי | 1924–25 |
| בוהומיל יילק | מזכיר כללי | 1925 – 1929 |
| קלמנט גוטוולד | מזכיר כללי/
יושב ראש |
1929 - 14 במרץ
1953 |
| אנטונין נובוטיני | המזכיר הראשון | 14 במרץ 1953-
5 בינואר 1968 |
| אלכסנדר דובצ'ק | המזכיר הראשון | 5 בינואר 1968-
17 באפריל 1969 |
| גוסטב הוסאק | המזכיר הראשון/
מזכיר כללי |
17 באפריל 1969-
17 בדצמבר 1987 |
| מילוס יאקש | מזכיר כללי | 17 בדצמבר 1987-
24 בנובמבר 1989 |
| קארל אורבנק | מזכיר כללי | 24 בנובמבר 1989-
20 בדצמבר 1989 |
| לדיסלאב אדמץ | יושב ראש | 21 בדצמבר 1989-
1 בספטמבר 1990 |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Lenin: 254. Assignment to Secretary". www.marxists.org.
- ^ 1 2 Feinberg, Joseph Grim (13 במרץ 2018). "Czechoslovakia 1948". Jacobin. נבדק ב-25 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Zastavení a zákaz činnosti KSČ v roce 1938". אורכב מ-המקור ב-2012-03-21. נבדק ב-2011-03-19.
- ^ Nakl. Libri: "Kdo byl kdo v našich dějinách 20. století": Antonín Novotný
- ^ 1 2 Cohen, Yohanon, Small Nations in Times of Crisis and Confrontation, SUNY Press, 1989, ISBN 0791400182, page 110.
- ^ Lukes, Igor (1999). "The Rudolf Slánský Affair: New Evidence". Slavic Review (באנגלית). 58 (1): 160–187. doi:10.2307/2672994. ISSN 0037-6779.
- ^ András Bozóki; John T. Ishiyama (2002). The Communist Successor Parties of Central and Eastern Europe. M.E. Sharpe. p. 120. ISBN 978-0-7656-0986-1.
- ^ Bureš Jan; Charvát Jakub; Just Petr; Štefek Martin (15 בינואר 2013). Česká demokracie po roce 1989: Institucionální základy českého politického systému. Grada Publishing a.s. p. 254. ISBN 978-80-247-8270-6.
{{cite book}}: (עזרה)