הוגרס בן לוי

הֻגְרַַס בֶּן־לֵוִי^[1][2] היה מנצח מקהלת הלויים ועל תקיעת הכהנים בחצוצרות בבית המקדש והיה אחד מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

המשנה במסכת שקלים מתארת את חמישה עשר בעלי התפקידים החשובים בבית המקדש והוגרס בן לוי נכלל ברשימה בתפקיד האחראי על שירת הלויים:

אלו הן הממונין שהיו במקדש: יוחנן בן פינחס, על החותמות; אחיה, על הנסכים; מתתיה בן שמואל, על הפייסות; פתחיה, על הקינין, פתחיה זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון; בן אחיה, על חולי מעיים; נחוניא, חופר שיחין; גביני, כרוז; בן גבר, על נעילת שערים; בן בבי, על הפקיע; בן ארזה, על הצלצל (כלי נגינה); הוגרס בן לוי, על השיר; בית גרמו, על מעשה לחם הפנים; בית אבטינס, על מעשה הקטורת; אלעזר, על הפרוכת; ופנחס, על המלבוש.

— משנה, מסכת שקלים, פרק ה', משנה א'

מדי יום לאחר שהקריבו את תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים היה מנצח על מקהלת הלוויים שהיו עומדים על דוכן המקהלה בעזרת ישראל בבית המקדש.

מפרשי המשנה בהם תפארת ישראל מסבירים שהוא היה המנצח על המקהלה להתחיל או לסיים, ועל פיו נבחרו כל יום המשוררים לעמוד על הדוכן, וגם שהוא היה המלמדן כיצד לשיר. אמנם מתפקידו של בן ארזה היה בין היתר לסמן עם הצלצל למשוררים מתי להתחיל ולסיים ברם מי שקבע זאת היה המנצח.

הרמב"ם מוסיף וכותב על התפקיד

זה שעל המשוררים, הוא בורר בכל יום המשוררים שעומדים על הדוכן לומר שירה בפה, ועל פיו תוקעין על הקרבנות. אין פוחתין במקדש מאחת ועשרים תקיעה בכל יום, שלש לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים...

— משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדים בו פרק ז, הלכה ה'.

להוגרס בן לוי הייתה טכניקה מיוחדת של הכנסת האגודל לפיו להוציא קולות מיוחדים מגרונו ומסופר במסכת יומא על שיטתו של הוגרס: ”כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו, ומניח אצבעו בין הנימין, עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם”.^[3]

המשנה במסכת יומא מזכירה אותו לגנאי מאחר שלא הסכים ללמד את הטכניקה של שירתו לאחרים: ”ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת, הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב” (משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה י"א).

כאשר הגמרא אומרת לעיל "על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה" יש מפרשים שהיא מתכוונת בין היתר להוגרס בן לוי אשר נימק מדוע לא רצה ללמד את הידע שלו לאחרים. המפרשים מסבירים שלא רצה שיכולת השירה הזו תילמד על ידי מי שישתמשו בה לטובת עבודה זרה.

• עמנואל פרידהיים, לשאלת ההתמודדות של החברה היהודית בארץ ישראל עם המוזיקה בימי בית שני, המשנה והתלמוד, קתדרה 132, תמוז תשס"ט.

חמישה עשר ממונים שהיו בבית המקדש השני
יוחנן בן פינחס על החותמות • אחיה על הנסכים • מתתיה בן שמואל על הפייסות • פתחיה על הקינין • בן אחיה על חולי מעיים • נחוניא חופר שיחין • גביני כרוז • בן גבר על נעילת שערים • בן בבי על הפקיע • בן ארזה על הצלצל • הוגרס בן לוי על השיר • בית גרמו על מעשה לחם הפנים • בית אבטינס על מעשה הקטורת • אלעזר על הפרוכת • פנחס על המלבוש