הגנים הקלאסיים של סוג'ואו
 | |||||||
| גן המנהלן העניו בסוג'ואו | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| נתונים ומידות | |||||||
| שטח | 11.922 הקטאר קמ"ר | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין | ||||||
| מיקום |
סוג'ואו  | ||||||
| קואורדינטות | 31°19′36″N 120°37′32″E / 31.32666667°N 120.62555556°E | ||||||
  | |||||||
הגנים הקלאסיים של סוג'ואו הם תשעה גני נוי בעיר סוג'ואו שבמחוז ג'יאנגסו שבמזרח סין.
ההיסטוריה של טיפוח גני נוי בסין משתרעת על פני תקופה של כאלפיים שנה. במשך תקופה זו חלו שינויים בעיצוב הגנים והם משקפים את התמורות שחלו בסין בתחום התרבות וההשכלה. מתוך עיצוב הגן הסיני הקלאסי ניתן כיום ללמוד על היבטים רבים של הידע והתרבות הסינית – פילוסופיה, פולקלור, אדריכלות, אסתטיקה, בוטניקה והנדסת משאבי מים וסביבה.
הגנים הרבים שהשתמרו בעיר סוג'ואו מייצגים את גולת הכותרת של טיפוח הגן הקלאסי בסין, ומסיבה זו התקבלה באונסק"ו בשנת 1997 החלטה להכריז על ארבעה גנים בסוג'ואו כ"אתר מורשת עולמית" בשם "הגנים הקלאסיים של סוג'ואו". בשנת 2000 הוחלט באונסק"ו לצרף לאתר המורשת העולמית עוד חמישה גנים בסוג'ואו ובקרבתה, מתוך הבנה שגנים נוספים אלו משלימים את תמונת עיצוב הגן הסיני הקלאסי על פני תקופות שונות.
התפתחות הגן הסיני הקלאסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]משערים שמקורה של אמנות עיצוב הנוף בגנים בסין היה באמנות הציור באמצעות מברשת הצבע, בייחוד בתקופת שושלות טאנג וסונג. שני סוגים של גנים התפתחו בסין – גנים מלכותיים וגנים פרטיים. דוגמה לגנים מלכותיים הם הגנים שנמצאים מסביב לבייג'ינג, ומתאפיינים בפאר רב. הגנים של סוג'ואו הם דוגמה לגנים פרטיים, והם מתאפיינים באלגנטיות מאופקת.
הגנים המוקדמים ביותר בסוג'ואו נוצרו בתקופה שבה הוקמה העיר, במאה השישית לפני הספירה. לשיא פריחתם הגיעו הגנים בתקופת שלטונן של שושלות מינג וצ'ינג, בייחוד החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18. בתקופה זו הביא שגשוגה של העיר להקמתם של כמאתיים גנים בין חומות העיר. איכותם ושפעתם של הגנים זיכו את סוג'או בכינוי "גן עדן עלי אדמות".
שני גדולי המעצבים של גנים סיניים, גִ'�� צֶ'נְג וּוֶן גֶ'נְגהֶנְג היו בני סוג'ואו וביססו את תורתם על הגנים במקום.
עקב המלחמות והכיבושים שעברה העיר במהלך השנים נהרסו חלקים בגנים ונבנו מחדש. למעשה, חלק גדול ממה שמוצג כיום לציבור הוא שחזורים, שהאחרונים בהם נעשו בשנות ה-50 של המאה ה-20. ממאתיים הגנים שהיו בעיר בשיא פריחתה נותרו כ-60 גנים.
עיצוב הגנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגן הקלאסי של סוג'ואו מעוצב כמיקרוקוסמוס של העולם החיצוני המשורטט באמצעות האלמנטים הבסיסיים של מים, אבן, צמחים ובניינים. הגנים מעוצבים כחיקוי של הנוף הטבעי, במטרה להפיק מהם הן סיפוק אינטלקטואלי והן חוויה רוחנית על פי העקרונות המטאפיזיים שנקבעו על ידי הפילוסופים הטאואיסטים בני המאה הרביעית לפני הספירה, לאו דזה וגְ'וָאנְג דזה. הגנים של סוג'ואו מאפשרים לדיירי הבתים הצמודים לגן הנוי לחיות בנוחות, ועדיין לחוש קרבה לטבע.
נופים מורכבים של טראסות, מגדלים, סלעים, גבעות, פלגים, ובריכות מים מונחים זה בצד זה בשטח מצומצם תוך שילוב בין יופיו של הטבע והאסתטיקה האנושית. תוך שימוש בחומרים מהנוף המקומי יצרו מתכנני הגנים נופים מיניאטוריים, שנראים כאילו אינם פרי התערבות אנושית. במסמך המסכם מכנה הוועדה הממליצה על אתרי מורשת עולמית באונסק"ו את הגנים בסוג'ואו "טבעיים באופן בלתי טבעי".
כהשלמה לנופים הטבעיים יש בגנים מבנים רבים, קטנים וגדולים, שנועדו למטרות שונות כדוגמת מדיטציה, קריאה וכתיבה, שתיית תה, נגינה והאזנה למוזיקה ופעילויות אחרות. הבניינים עשירים בקישוטים ומרוהטים בסגנון הסיני המסורתי. המבנים בתוך הגנים אופייניים לאזור שמדרום לנהר היאנגצה בתקופות שושלות מינג וצ'ינג, וסיפקו השראה לצורת הבנייה באזור בתקופה מאוחרת יותר. כתובות ואסטלות אבן עתיקות מוסיפות ממד נוסף לגנים. כל מאפייני הגנים כגון הכתובות, הגילופים, סוגי הצמחים והעצים, והעיצוב הכללי של הגן מבטאים היבטים של הפילוסופיות הקלאסיות: טאואיזם, קונפוציוניזם ובודהיזם.
רשימת הגנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארבעת הגנים הכלולים בהחלטה של אונסק"ו משנת 1997 הם:
- גן המנהלן העניו
- הגן המשתהה
- גן אומן הרשתות
- חווילה הררית אפופת יופי
חמשת הגנים הכלולים בהחלטה של אונסק"ו משנת 2000 הם:
- ביתן הגל הכחול
- גן פרדס האריה
- גן הטיפוח
- מפלט גן הזוג
- גן הנסיגה וההרהור
תשעת הגנים הקלאסיים של סוג'ואו הם רכוש ממשלתי, והם מוגנים בחקיקה כ"שרידים תרבותיים מוגנים של ממשלת העם של מחוז ג'יאנסו". האחריות לטיפול השוטף בגנים מצויה בידי לשכת הגנים בעיריית סוג'ואו. הכניסה לגנים היא בתשלום.
תיאור הגנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גן המנהלן העניו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גן המנהלן העניו (拙政園 - גְ'ווֹגֶ'נְג יְוֵּ'אן באנגלית: Humble Administrator's Garden 31°19′33.44″N 120°37′28.74″E / 31.3259556°N 120.6246500°E) שוכן ברחוב דוֹנְגְבֵּיי מס' 178 שבצפון מזרח סוג'ואו. גן זה, יחד עם "הגן המשתהה" הסמוך לו בסוג'ואו, והגנים של ארמון הקיץ שבבייג'ינג ושל אתר הנופש ההררי בצ'נגדה (כולם אתרי מורשת עולמית), הם ארבעת הגנים המפורסמים ביותר בסין. הגן משתרע על שטח של 51,950 מ"ר (כחמישית ממנו אגם) והוא הגן הגדול ביותר בסוג'ואו ומקובל כגן הנאה ביותר בדרום סין.
המקום בו שוכן כיום גן המנהלן העניו היה קודם מקום משכנם של אצילי סוג'ואו מהמאה השנייה, אחר כך גן למלומדים בתקופת שושלת טאנג, ולבסוף גן מנזר עבור מקדש דָאהוֹנְג בתקופת שושלת יואן. לעיצוב הגן בצורה הדומה לדמותו כיום אחראי המבקר הקיסרי, וָאנְג שְׂייֵנְצֶ'ן, שפרש מהחיים הציבוריים בשנת 1509 וחזר לעיר הולדתו סוג'ואו. ב-1513, בתקופת הקיסר העשירי של שושלת מינג, גֶ'נְגדֶה (שלט 1521-1505), רכש וָאנְג את מקדש דָאהוֹנְג והסב אותו לחווילה פרטית מוקפת גנים. הגן תוכנן תוך שיתוף פעולה עם האמן הידוע וֶן גֶ'נְגמִינְג, והיה גדול כמו הגן הנוכחי ובו מספר רב של עצים וביתנים. בגן נחפרו כמה אגמים מלאכותיים ונעשה שימוש בעפר של החפירות על מנת ליצור איים מלאכותיים. ואנג קרא לגן בשם "גן המנהלן העניו" בעקבות שורה ממאמר שכתב פָּאן יְוֵּ'ה מתקופת ג'ינג על החיים האידיאליים "בניית בית, שתילת עצים, השקיית הגן וגידול ירקות הם המעשים (גֶ'נְג) של העם העניו (גְ'ווֹ)". לאחר מותו מכר בנו, שהפסיד כסף רב בהימורים, את הגן והוא החליף ידיים פעמים רבות מאז.
לקראת סוף תקופת שושלת מינג פוצל הגן והוזנח עד לתקופת שלטונם של הקיסרים שׁוּנְגְ'ה וקָאנְגשִׂי משושלת צ'ינג, שבתקופתם נבנה הגן מחדש ונעשו שינויים נרחבים בתוכנית המקורית שלו. בתקופת הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג חולקו הגנים שוב ל"גן הלימוד" (שׁוּ יְוֵּ'אן) ו"הגן המשוחזר" (פֿוּ יְוֵּ'אן). בתקופה בה השתלטו לוחמי הטאיפינג על סוג'ואו (1860 עד 1864) הוצבה מפקדתם במבנים שבגן.
במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 בוצעו עבודות שחזור נרחבות בגן והוא נפתח לציבור הרחב. ב-1961 הוכרז הגן "שריד תרבותי בעל חשיבות לאומית" וב-1997 הכריז אונסק"ו על הגן "אתר מורשת עולמית".
הגן בימינו שונה מאוד מהגן המקורי, אך דומה במידה רבה למראהו בשלהי שושלת צ'ינג. מספר ביתנים וגשרים פזורים במבוך הבריכות והאיים. הגן בנוי משלושה חלקים: החלק המרכזי (גְ'ווֹגֶ'נְג יְוֵּ'אן), החלק המזרחי (שהיה קרוי פעם גְווֵיטְייניְוֵּ'אנְג'וּ', "מגורים בעת החזרה לכפר"), והחלק המערבי ("הגן הנוסף"). החלק המרכזי משחזר את הנוף של אזור הדלתה של היאנגצה. ממזרח וממערב לאגם המרכזי מתרוממות גבעות מיוערות באורנים ושיחי חזרן ובראשן ביתנים. ממערב לאגם יש קבוצה של מבנים עם נוף לאגם. מספר סוגי הצמחים הוא רב כאשר נעשה שימוש נרחב בצמחי לוטוס, ויסטריה ופורסיתיה. בית המגורים הבנוי מארבעה מבנים, כולם בסגנון מסורתי, שוכן מדרום לגן ומשמש כמוזיאון.
בסך הכל מכיל הגן 48 מבנים שונים, 101 לוחות אבן, 40 אסטלות אבן, 21 עצים עתיקים יקרי ערך ומעל ל-700 עצי בונסאי בסגנון סוג'ואו.
בשנים האחרונות ארח גן המנהלן העניו תערוכות פרחים רבות, וכל אביב וקיץ מארח הגן את פסטיבל האזילאה ואת פסטיבל הלוטוס.
מידע נוסף מצוי באתר Travel China Guide ובאתר China Vista.
הגן המשתהה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגן המשתהה (留园 – לְיוֹ יְוֵּ'אן, באנגלית: Lingering Garden 31°19′03.1″N 120°35′17.2″E / 31.317528°N 120.588111°E) הוא אחד מארבעת הגנים המפורסמים ביותר בסין. הגן המשתרע על 23,310 מ"ר (שליש מהשטח הם בניינים) שוכן מחוץ לשער צָ'אנְגְמֶן (阊门), צפונית מערבית לסוג'ואו. את בניית הגן יזם שׂוּ' טָאישְׁה, פקיד בכיר בממשל הקיסרי, בשנה ה-21 לשלטונו של הקיסר ואן-לי משושלת מינג (1593). לשם כך הוא הזמין את אמן האבן ג'וֹאוּ שְׁאצֶ'נְג (周时臣) לבנות גן פרטי וכינה אותו "הגן המזרחי" (东园). הגן נרכש על ידי משפחת לְיוֹ בשנת 1794. בשנה השלישית לשלטונו של הקיסר גְ'יָאצִ'ינְג משושלת צ'ינג (1798), בנה לְיוֹ שׁוּ גן חדש על שרידיו של הגן המזרחי וקרא לו "כפר ירוק צונן" - רמז לחרוז "צבע ירוק צונן של חזרן, אור ירוק צלול של מים" (竹色清寒，波光澄碧). מהשנה השלישית לשלטונו של הקיסר דָאוגוָאנְג (1823) היה הגן פתוח לציבור.
בתקופה שבה הייתה העיר סוג'ואו תחת שלטונם של מורדי הטאיפינג (1860-1864) הלך מצבו של הגן והתדרדר בשל מצב הכאוס ששרר בעיר וההזנחה. בשנת 1873, השנה ה-12 לשלטונו של הקיסר טונְגגְ'ה משושלת צ'ינג, רכש שֶׁנְג קָאנְג, הגזבר המחוזי של מחוז חוביי, את הגן והשקיע שלוש שנים בשיפוצו ובהרחבתו. הגן הושלם בשנת 1876 וכונה "לְיוֹ יְוֵּ'אן", כלומר "הגן המשתהה", כהוקרה לבעלים המקוריים, משפחת ליו (ששמה דומה בסינית למילה "משתהה") וכתיאור לגן "המשתהה בין שמים וארץ לנצח". במהלך מלחמת סין–יפן השנייה ננטש הגן ומצבו שב והתדרדר. היפנים עשו שימוש בגן כאזור להרבעה של סוסי הצבא. לאחר ייסודה של סין העממית השתלטה עיריית סוג'ואו על הגן וב-1953 שיפצה אותו והוא נפתח מחדש לציבור ב-1954. ב-1961 הוכרז הגן "שריד תרבותי בעל חשיבות לאומית" וב-1997 הכריז אונסק"ו על הגן "אתר מורשת עולמית".
החלק המרכזי של הגן הוא נוף של אגם וגבעות המוקפים בבניינים שאליהם ניתן לגשת בשביל מתפתל החושף מדי פעם נופים חדשים. הפרט הגבוה ביותר בגן הוא "הפסגה העטורה בענן", גבעה בגובה של 6.5 מטרים בפינה הצפונית-מזרחית של הגן. חלקו המערבי של הגן הוא מישורי יותר ומכוסה עצי אדר. בחלק הצפוני של הגן נהגו לגדל ירקות, וכיום מצויים בו צמחים בעציצים. בגן יש ריכוז גדול של אסטלות אבן. בית המגורים ומקדש האבות הקדמונים מצויים מדרום לגן.
מידע נוסף מצוי באתר הרשמי של הגן, באתר Travel China Guide ובאתר China Vista.
גן אומן הרשתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גן אומן הרשתות (網師園 – וָאנְג שְׁה יְוֵּ'אן, באנגלית: Master of the Nets Garden 31°18′01.2″N 120°37′47.6″E / 31.300333°N 120.629889°E) הוא גן קטן יחסית לגן המנהלן העניו והגן המשתהה. הגן נבנה במקור ב-1140 על ידי סגן השר בשושלת סונג הדרומית (1279-1127), שְׁה גֶ'נְגגְ'ה, שקרא לביתו "מפלט הדייג" (יוּ'יִין). השם קיבל השראה מחייו הבודדים והפשוטים של הדייג הסיני.
במשך שש מאות שנים הוזנח הגן עד ששופץ במאה ה-18 על ידי סונְג דְזונְגיְוֵּ'אן, פקיד ממשלתי בממשל שושלת צ'ינג בתקופת הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג (1796-1735), שפרש לגמלאות. סונג עיצב את הגן מחדש והוסיף בניינים רבים, אבל שימר את רוח השם הצנוע שניתן למקום וקרא לגן שהקים "גן אומן הרשתות". מלומד בשם צ'וּ' יְוֵּ'אנְצוּן, שהכיר היטב את התרבות והספרות הסיניים הקלאסיים, ערך בגן שינויים במהלך המאה ה-18, כשהוא מוסיף בניינים ומעצב קיימים, שותל עצים ומארגן את הסלעים. במהלך השנים נערכו שינויים נוספים בגן בכל פעם שהתחלפו הבעלים, אך השם ורוח המקום נותרו ללא שינוי. בשלהי המאה ה-18 נודע המקום בשל צמחי האדמונית ובתחילת המאה ה-20 הוא שימש כסטודיו לצייר הנופים הנודע גָ'אנְג דָאצְ'ייֵן. הג�� הפך רכוש ציבורי ב-1958.
הגן משתרע על שטח של 5,400 מ"ר, כאשר חלקו המזרחי כולל מבני מגורים, בעוד שהגנים שוכנים בחלקו המערבי של הגן. הכניסה לגן היא מדרום, דרך שער שנפער בחומה גבוהה. הכניסה היא לאזור המגורים, שבו מצוי בניין בן שתי קומות. בבניין ישנם מספר אולמות - אולם הכניסה, אולם האפריון, האולם העיקרי (המכונה גם "אולם עשרת אלפים הכרכים"), ו"אולם החסד הלכוד" .במרכז הגנים שבחלק המערבי של הגן יש בריכת מים צלולים שסביבה שביל מקורה. הבריכה מוקפת בביתנים ומגדלים שביניהם סלעים חסונים, עצים ושיחים פורחים. תפאורה זו מייצגת נופים מעונות-השנה השונות. בקצה המערבי של הגן חצר ובה "קוטג' האדמונית" ששימש כמודל ל"אולם מינג" במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, שבו מוצגים חפצים מתקופת שושלת מינג.
חווילה הררית אפופת יופי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חווילה הררית אפופת יופי (环秀山庄 – חְווָאנְשְׂיו שָׁאנְגְ'וָאנְג, באנגלית: Mountain Villa with Embracing Beauty 31°18′47.4″N 120°36′32.4″E / 31.313167°N 120.609000°E)) היא ככל הנראה הגן העתיק ביותר וגם הקטן ביותר מבין ארבעת הגנים שהוכרזו על ידי אונסק"ו בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית. הכניסה לגן היא ברחוב גִ'ינְגדֶה מספר 262, מתוך מוזיאון הרקמה.
ההיסטוריה של הגן מתחילה בתקופת שושלת ג'ין (420-265), כאשר האחים וָאנְג שׂ'וּ'ן (王旬) ווָאנְג מִין (王珉) תרמו את ביתם לשם הקמת מקדש גִ'ינְגדֶה (景德寺). מאוחר יותר, בתקופת חמש השושלות ועשר הממלכות, שונה שם המקום ל"גן גִ'ינְגוּ" (金谷园) והוא השתייך לצְ'ייֵן יְוֵּ'אנְלְיָאוֹ (钱元璙), בנו של קיסר ווּיְוֵּ'ה, צְ'ייֵן לְיוֹ. בתקופת שושלת סונג היה זה הגן הפרמקולוגי של המלומד ג'וּ צָ'אנְגוֶן. במאות השנים שבאו אחר כך נבנה הגן מחדש פעמים רבות. בתקופת שלטונו של הקיסר גְ'יָאגִ'ינְג משושלת מינג הפך המקום לאקדמית שׂוֵּ'אדָאו לספרות קלאסית (学道书院), ומאוחר יותר מקום מושבו של המפקח על האספקה. בתקופת שלטונו של הקיסר ואן-לי היה זה משכנו של המלומד הדגול, שֶׁנְג שְׁאשִׂינְג (申时行). בשלהי תקופת שושלת מינג ובתחילת שושלת צ'ינג הקים במקום צאצאו, שֶׁנְג גִ'יקְווֵי (申继揆), את "גן צ'וּ'" (蘧园). בתקופת הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג משושלת צ'ינג התגורר במקום מנהל מחלקת המשפט, גְ'יָאנְג גִ'י (蒋楫). גְ'יָאנְג בנה את "מגדל צְ'יוֹדְזְה" (求自楼), וערם אבנים על מנת ליצור את המסלעה שמאחוריו. הוא חפר באדמה לעומק של מטר על מנת לחשוף מעיין שיצר בריכה שכונתה "שלג מעופף" (飞雪). בתים וביתנים אחרים נוספו לגן. בהמשך היה הגן בבעלות השר בִּי יְוֵּ'אן (毕沅) והמלומד סוּן שְׁאיִי (孙士毅). כל צאצאיו של סון אהבו לעסוק בגינון, ובשנה ה-12 לשלטונו של הקיסר גְ'יָאצִ'ינְג (1807) הם ביקשו מאמן המסלעות גֶה יוּ'לְיָאנְג (戈裕良 1830-1764) לבנות את הגן מחדש. גֶה בנה מסלעה בשדה שגודלו כחצי מוּ (כ-800 מ"ר), אבל האפקט היה מהמם, כאילו השדה נמשך לאורך קילומטרים רבים. הגן התפרסם מאז בשל מסלעה זו.
פרט בולט נוסף בגן הוא הר מאבן גיר שגם על בנייתו אחראי אמן המסלעות גֶה יוּ'לְיָאנְג. בבניית ההר, המשתרע על שטח קטן מ-500 מ"ר, הייתה הקפדה על כל פרט שיראה טבעי. בהר יש פסגות המתנשאות לגובה 7 מטר, עמקים, מדרונות תלולים, מערות וצוקים. במקומות אסטרטגיים הותקנו משטחי צפייה. בראש ההר יש ביתן המתכנה "משכן ההר עם בריכה מלאה למחצה בסתיו" ושני ביתנים נוספים צמודים למרגלותיו.
הגן משתרע על 2,180 מ"ר. בסה"כ יש בגן 8 מבנים ו-22 אסטלות אבן.
מידע נוסף מצוי באתר הגנים של סוג'ואו.
ביתן הגל הכחול
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביתן הגל הכחול (沧浪亭 – צָאנְגלָאנְג טִינְג, באנגלית Canglang Pavilion או גם Blue Wave Pavilion 31°17′49.3″N 120°37′16.1″E / 31.297028°N 120.621139°E) הוא בין הגנים העתיקים ביותר בסוג'ואו. את הגן בנה המשורר והפקיד הממשלתי סוּ סוּנְצִ'ין לאחר שפוטר מממשל שושלת סונג הצפונית (906 – 1127) ועקר לסוג'ואו. בתחילת המאה ה-11 רכש סוּ גן מוזנח בסמוך למים, בחלקה הדרומי של סוג'ואו בקרבה למקדש קונפוציוס, ובנה גן חדש. בצוק הנשקף אל המים הוא בנה את המבנה אותו כינה "ביתן הגל הכחול", וזה גם הפך לשם הגן. במהלך שושלות יואן ומינג (1644-1279) הפך המקום ל"מקדש המסתור המיסטי". במהלך השנים מאז ועד ימינו שופץ הגן שוב ושוב.
גן "ביתן הגל הכחול" משתרע על שטח של 11,740 מ"ר. הכניסה לגן היא דרך גשר אבן מפותל, שבסיומו נראים הפרטים הבולטים בגן - גבעות מלאכותיות שעל מדרונותיהן נשתלו עצים ושיחי חזרן. הביתן שעל שמו קרוי הגן בנוי על ראש אחת הגבעות, ועל קורות העץ שלו חקוקים כתובות וציורים. לאורך חלקו הצפוני נבנה מסדרון שבקירותיו קרועים מעל למאה חלונות שבכה, המשקיפים מצד אחד אל המים ומצד שני אל נוף הגבעות. בסך הכול יש בגן כעשרים מבנים, רובם מתקופת צ'ינג, המקושרים באמצעות שביל מקורה.
גן פרדס האריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גן פרדס האריה או גם גן יער האריה (狮子林 - שְׁאדְזְהלִין, באנגלית Lion Grove Garden 31°19′23.6″N 120°37′30.2″E / 31.323222°N 120.625056°E) נבנה ב-1342 (תקופת שושלת יואן) בידי קבוצת נזירים בודהיסטים אותם הוביל הנזיר טְייֵנְז'ו. הגןּכונה תחילה "מנזר בודהי האורתודוקסי" כהנצחה לג'ונְגפֶנְג, המורה של הקבוצה. הגן החליף ידיים ושמו שונה כמה פעמים. השם "גן פרדס האריה" התקבע אם משום שהנזיר ג'ונְגפֶנְג הצליח להבין את פסוקי הבודהיזם שחקוקים על צוק האריה בהר שִׂיטְייֵנְמוּ שבמחוז ג'ג'יאנג או משום שבגן יש קבוצת סלעים בתוך יער חזרן הדומים בצורתם הגרוטסקית לאריות.
הגן, ששימש בתחילה כמרכז פופולרי למשכילים קונפוציאניים ובודהיסטים, התדרדר לאחר מותו של טְייֵנְז'וּ ולאחר שחסידיו התפזרו. ב-1589 (תקופת שושלת מינג) הקים הנזיר מִינְגשִׂינְג מחדש את הגן והמקדש בעזרת תרומות. בתקופת הקיסר קָאנְגשִׂי משושלת צ'ינג הופרדו המנזר והגן. הגן נרכש על ידי מושל הֶנְגג'וֹאוּ, חְוָאנְג שינגדו. בנו, חְוָאנְג שִׂי, שיפץ את הגן ב-1771 וקרא לו "גן חמשת האורנים". הגן הוזנח שוב וב-1918 נרכש על ידי תעשיין ממשפחת בֵּיי שתרמה אותו למדינה לאחר ניצחון הקומוניסטים ב-1949.
גן פרדס האריה שוכן בדרך יְוֵּ'אנְלִין מס' 23 שבצפון מערב סוג'ואו ומשתרע על שטח של 8,740 מ"ר. בגן יש כמה גבעות מלאכותיות, חלקן עוד מהמאה ה-14, מפל מים מלאכותי הנשפך מראש אחד הצוקים הנישאים ואגם מרכזי שסביבו פזורים בניינים. על ההרים ניטעו אורנים וברושים. משעול מתפתל בינות למערות ולסלעים בעלי הצורה הגרוטסקית הדומה לאריות. בסך הכול יש בגן 22 בניינים, שהבולטים שבהם הם "היכל השלום והשמחה" הבנוי בסגנון המנדרין הסיני ו"ביתן העונג האמיתי" הבנוי בסגנון מלכותי. בביתן זה ביקר הקיסר צְ'ייֵנְלוֹנְג משושלת צ'ינג שש פעמים ואף חיבר את לוח ההקדשה המצוי במקום. הגן שימש השראה לגן אתר הנופש ההררי בצ'נגדה, אחד מארבעת הגנים המפורסמים ביותר בסין.
מידע נוסף מצוי באתר Travel China Guide
גן הטיפוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]גן הטיפוח (艺圃园 - יִיפּוּ, באנגלית Garden of Cultivation 31°18′54.9″N 120°36′17″E / 31.315250°N 120.60472°E) - את גן הטיפוח תכנן איש האקדמיה המלכותית, וֶן גֶ'נְמֶנְג, שהתפרסם בהיותו בעל הציונים הגבוהים ביותר בבחינות הקיסריות. הגן הוקם בתקופת שלטונו של הקיסר טְייֵנְצִ'י (1627-1605) משושלת מינג והיה קרוי אז " יָאופּוּ". בתחילת שלטון שושלת צ'ינג שונה שם הגן ל"גן הטיפוח". הגן היה מכונה גם "הקוטג' ההררי גִ'ינְגטִינְג", "היכל דְזְוֵי יִינְג" ו"גן עשבי התיבול".
גן הטיפוח שוכן על שטח של 3,800 מ"ר בצפון מערבה של סוג'ואו. מבנה הגן טיפוסי לגן הסיני הקלאסי מתקופת שושלת מינג באזור שמדרום לנהר יאנגצה. רבע משטח הגן תופס האגם המרכזי, שצורתו ריבועית, כשמדרומו יש נוף הררי ולצפונו קבוצה של בניינים. המבנה המשקיף אל האגם מכונה "ביתן המים של אריכות החיים" ומצפון לו מבנה המכונה "אולם ההשכלה והאלגנטיות". חלקי הגן שמדרום ומצפון לאגם מקושרים ממזרח וממערב על ידי שבילים מקורים. ההרים הם בעצם גבעות מלאכותיות, שנבנו מאדמה ואבני גיר ועל מדרונותיהן שתולים עצי אורן ועצי מחט אחרים עתיקים ופה ושם מצויים ביתנים קטנים. למרגלות "ההרים", בפינה הדרום מזרחית ובפינה הדרום מערבית, יש מפרצים קטנים באגם אותם חוצים גשרים נמוכים. בפינה הדרום מזרחית של האגם נמצא "ביתן הראשן", המתוארך לתקופת מינג. בפינה הדרומית מערבית של האגם יש גן קטן, אליו מגיעים דרך שער הירח, הקרוע בחומה המפרידה בין האגם ל"הרים". בסך הכול יש בגן 13 בניינים ושמונה אסטלות אבן.
מידע נוסף מצוי באתר Wisteme(הקישור אינו פעיל), ובאתר הגנים של סוג'ואו
מפלט גן הזוג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפלט גן הזוג (耦园 - אוֹאוּיְוֵּ'אן, באנגלית Couple's Garden Retreat 31°19′05.9″N 120°38′04.3″E / 31.318306°N 120.634528°E) הוקם ביוזמת לוּ גִ'ין, מושל נפת בָּאוֹנִינְג בתקופת שלטונו של הקיסר יוּ'נְגְצְ'ייֵן (1795-1723) משושלת צ'ינג. לוּ פנה לשם כך לצייר גוּ יוּ'ן בבקשה שיתכנן מכלול של בית וגנים. גוּ מיקם את הבית במרכז הגן, בניגוד למבנה הגן הסיני הקלאסי שבו בית המגורים חיצוני לגן. הגן היה קרוי אז שֶׁאיְוֵּ'אן. ב-1874 רכש את הגן שֶׁן בִּינְגצֶ'נְג, פקיד ממשלתי רם דרג לשעבר. הוא הרחיב את שטח הגן, חילק אותו לאזורים מזרחי ומערבי ושינה את שמו ל"מפלט גן הזוג". הזוג המופיע בשם הם שני חלקי הגן. החלק המזרחי של הגן שופץ ונפתח לציבור ב-1965 והמבנים והחלק המערבי של הגן שופצו החל מ-1990 ונפתחו לקהל ב-1994.
מפלט גן הזוג משתרע על שטח של 7,890 מ"ר ושוכן בנתיב שְׂיָאו שִׂין צְ'יָאו, סמוך לחומת העיר בחלקה הצפוני מזרחי. הגן, שצורתו ריבועית, מוקף בתעלות משלושה צדדים, כאשר קרוב לשער הקדמי ולשער האחורי יש מזחים. מבנה המגורים שבאמצע הגן הוא מכלול של ארבעה בניינים. במרכז הגן המזרחי יש אגם קטן (בריכה) ומצדדיו מתנשאים "הרים" מלאכותיים בנויים מאבן צהבהבה. משערים כי הרים אלו הוקמו בשלהי תקופת שושלת מינג על ידי האמן גָ'אנְג נָאנְיָאנְג. מסביב לבריכה פזורים בניינים בסגנון שושלת מינג. הגן המערבי מאופק יותר ובו הרי אבן גיר מלאכותיים, כאשר המשעולים חוצים את ההרים במערות ומנהרות. חומות העוברות על הרכסים מחלקות את הגן לגני משנה קטנים. בסך הכול יש בגן 24 בניינים.
מידע נוסף מצוי בספר הגנים של סוג'ואו, ובאתר הגנים של סוג'ואו
גן הנסיגה וההגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גן הנסיגה וההגות (退思园 - טְווֵיסְה יְוֵּ'אן, באנגלית The Retreat & Reflection Garden 31°09′35.5″N 120°42′55.4″E / 31.159861°N 120.715389°E) הוקם ביוזמת זֶ'ן לָאנְשֶׁנְג, מפקד בכיר בצבא הקיסר גוָאנְגשׂוּ' משושלת צ'ינג, שפוטר ממשרתו. עבור זֶ'ן סימל הגן את המקום בו יכפר על מעשיו, ובמילותיו: "להתקדם, להקדיש את נאמנותי לשירות ארצי, לסגת, על מנת להגות כיצד לשפר את דרכי". מחלקו השני של משפט זה נלקח גם שם הגן. את הגן תכנן המשורר, הסופר והצייר יְוֵּ'אן לונְג, והוא נבנה בין 1885 ל-1887.
גן הנסיגה וההגות שוכן על שטח של 4,210 מ"ר בטונְגלִי (同里), עיירה השוכנת 20 קילומטר דרומית מזרחית לסוג'ואו, והידועה במערכת התעלות המסועפת בה בדומה לוונציה. הגן מאורגן לאורך הציר מערב-מזרח. במערב הגן מצויים מכלול מבני המגורים המסתיימים במבנה דמוי ספינה, האופייני לעיר התעלות טונגלי. מבנה זה שימש משכן לאורחיו של בעל הבית. בהמשך מצויה חצר גדולה המסתיימת בגן עצמו. הגן מתאפיין בנופים משתנים. במרכז הגן מצוי אגם קטן המוקף בניינים שחלקם בנויים ממש על קו המים ונועדו לתת את התחושה כאילו הבניינים צפים על פני המים. המבנה העיקרי מכונה "ביתן המפלט וההגות" ובמרפסתו, המכונה "תצפית הירח", היו האורחים נוהגים לקרוא שירה לאור הירח. צמוד לאגם מבנה יוצא דופן לאזור זה של סין - גשר הבנוי בשתי קומות, המכונה "הגשר השמיימי". בתוך הגן מפוזרות פינות חמד ובניינים נוספים. בסך הכול יש בגן 24 בניינים.
מידע נוסף מצוי בספר הגנים של סוג'ואו, ובאתר הגנים של סוג'ואו
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הגנים הקלאסיים של סוג'ואו
- אתר China Odyssey Tours סיכום קצר על כל גן ותמונות.
