לדלג לתוכן

האגרטל מסואסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כלוביס מלך הפרנקים והאגרטל מסואסון.

האגרטל מסואסון היה אגרטל קדוש אגדי למחצה, שנשמר בקתדרלה בממלכת סואסון במהלך שלהי העת העתיקה, וידוע על קיומו מסיפור שמופיע בחיבורו של גרגוריוס מטור (538–594), היסטוריון ובישוף גאלו-רומי (אנ'). גרגוריוס כתב את תיאורו יותר ממאה שנה לאחר האירוע אותו תיאר, שהתרחש לכאורה בשנת 486, וקשה להבחין בו בין מיתוס להיסטוריה.

סיפור האגרטל מסואסון אצל גרגוריוס מטור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמיגיוס בישוף ריימס מתחנן בפני כלוביס להחזיר את האגרטל.
נקמתו של כלוביס בחייל שהשליך את גרזנו על האגרטל.
כלוביס והחייל שרצח.

גרגוריוס, הבישוף הקתולי של העיר טור במאה ה-6, מספר בחיבורו "עשרת ספרי ההיסטוריה" על תולדות הפרנקים, על ניצחון הפרנקים על הרומאים ועל ראשית הצלחתו הצבאית והפוליטית של כלוביס הראשון, מלך הפרנקים. במסגרת סיפור היסטורי זה, כלל אנקדוטה ששמע על כלוביס, שהתרחשה בעת שהמלך היה עדיין פגני (ספר 2, פרק 27).[1] גרגוריוס מספר כי בשנה החמישית למלכותו (שנת 486) יצא כלוביס למלחמה נגד סיאגריוס, המושל הרומי של גאליה, שישב בעיר סואסון. במהלך כיבוש העיר בידי כלוביס בקרב סואסון (אנ'), בו ניצח, בזז צבאו כנסיות רבות ומאחת מהן לקחו לוחמיו את כלי הפולחן של הכנסייה, ובהם גם "אגרטל מופלא בגודל וביופי". בישוף אותה כנסייה שלח שליח אל המלך וביקש כי גם אם לא יוחזרו כלי הקודש לכנסייה, לפחות יוחזר אליה האגרטל. כלוביס השיב לשליח שילך אחרי צבאו לסואסון, משום ששם תתבצע חלוקת השלל, ואם ייפול האגרטל בגורל בידיו של כלוביס בעת החלוקה, ימלא את בקשתו של הבישוף. בעת חלוקת השלל בסואסון, ביקש כלוביס מלוחמיו, שבנוסף לחלקו בשלל, יסכימו לתת לו את האגרטל. חלקם הסכימו שכלוביס יעשה כרצונו, בהיותו מלכם, אולם אחד הלוחמים זעם על בקשתו של כלוביס, השליך את "גרזנו כפול הלהבים" על האגרטל, וצעק על המלך: "לא תקבל כאן דבר נוסף על מה שהגורל הצודק יעניק לך". כלוביס נעלב אך לא הגיב לדבריו, ומסר את האגרטל לידי שליח הכנסייה. אך כעבור שנה כינס את צבאו וסקר את לוחמיו על נשקיהם. כשהגיע אל הלוחם שהשליך את גרזנו על האגרטל, אמר לו כי כלי נשקו אינם מטופלים ולכן אינם ראויים לשימוש. הוא לקח את גרזנו של הלוחם והשליך אותו ארצה. כאשר זה התכופף כדי להרימו, החדיר את גרזנו שלו לתוך ראשו של הלוחם, ואמר: "כך עשית לאותו אגרטל בסואסון". האיש מת, ומעשה זה של כלוביס הטיל מורא גדול על לוחמיו.[2]

גרגוריוס מספר בהמשך (ספר 2, פרק 31), שרמיגיוס, בישוף העיר ריימס, הוא שהטביל מאוחר יותר את כלוביס לנצרות,[3] ומאחר שידוע כי רמיגיוס הוריש בצוואתו לכנסיית ריימס אגרטל שקיבל מכלוביס, ובמקום אחר גרגוריוס מציין כי הכיר את ספר תולדות חייו של רמיגיוס, הרי שייתכן כי הבישוף בסיפור האגרטל הוא בעצם רמיגיוס.[4]

גרגוריוס מטור החל לכתוב את חיבורו שני דורות לאחר מותו של כלוביס, ולכן לא היה עד ראייה למאורעות שתיאר אודותיו. עם זאת, ייתכן שדיבר עם אנשים שהכירו את כלוביס או עם בניהם. גרגוריוס גר בטור, שהייתה צומת דרכים חשוב, ולפיכך יכול היה להיות חשוף בה למסורות רווחות על המלך, כגון סיפורים בעל פה ואולי אף תעודות וכתבים. יתרה מכך, אשתו של כלוביס, קלוטילדה, נכנסה לאחר מותו למנזר בטור וחייתה בו שנים רבות עד מותה שלה בשנת 544, וייתכן שהביאה עמה לטור עדויות ותעודות הקשורות בבעלה. אולם ניתן גם לשער כי סיפור האגרטל מתבסס על מקור כנסייתי שעמד לפני גרגוריוס.[1]

הסיפור כתוב בסגנון הגיוגרפי, מעין אגדת קדושים, שגיבורה הוא כלוביס הפגני, המוצג כגיבור חיל אך גם כגיבור נוצרי. בעוד שתיאור חיסולו של השלטון הרומי בגאליה זוכה אצל גרגוריוס לשורות מעטות בלבד, האנקדוטה על האגרטל מסופרת באריכות, בפירוט ובדרמטיות. היא מצביעה על רגשות נוצריים של כלוביס עוד טרם התנצרותו, וברור שגרגוריוס, בהיותו בישוף קתולי, ייחס לסיפור חשיבות רבה יותר מאשר לקץ השלטון הרומי בגאליה, וייתכן גם שיש בכך עדות ליחסם של תושבי גאליה למאורע, שכן סילוקו הסופי של השלטון הרומי בגאליה אירע לאחר שבאזורים רבים שלה כבר חדל השלטון הרומי לתפקד זמן רב קודם לכן.[5] החייל הסורר בסיפור האגרטל דרש לקיים את המנה�� העתיק של חלוקת השלל על פי גורל, בעוד שבקשתו של כלוביס לקבל את האגרטל הייתה חריגה. כלוביס רצח את החייל, אלא שגרגוריוס הקתולי מעניק לכך הסבר נוצרי שמצדיק את המעשה כגמול הולם לשבירת האגרטל. הוא מציג את כלוביס כרוחש כבוד לפולחן הקתולי, עוד טרם התנצרותו, וזאת כדי להסביר מדוע הוא נבחר לייסד את השושלת הפרנקית הנוצרית הראשונה (היא השושלת המרובינגית).[4]

אולם על אף הבעיות בכתיבתו של גרגוריוס מטור, יש באנקדוטה גם חשיבות היסטורית, שכן ניתן ללמוד ממנה על שינויים שהתרחשו במוסד המלוכה הפרנקית בתקופתו של כלוביס.[5] כלוביס מצטייר בסיפור כמנהיג צבאי, העורך לחייליו מסדר לבדיקת הנשק. כמו כן, הוא מתחלק עם חייליו בשלל שווה בשווה, כנהוג בצבא הרומי, מה שיוצר את הרושם שהמנהג הצבאי הרומי הוא הפן הדומיננטי בכלוביס כמנהיג פרנקי.[6] תשובתו של כלוביס לשליח הבישוף וחלוקת השלל על פי גורל, מלמדות על מעמדם של הלוחמים בשבט הפרנקי, ועל כך שבעת עלייתו של כלוביס לשלטון, סמכות המלכים הפרנקים הייתה סמכות כריזמטית שעברה בירושה, אך היא הייתה מוגבלת, בהיותו של המלך מעין ראשון בין שווים. אולם רצח הלוחם שהתנגד לכלוביס מסביר כיצד הוא חיזק את מעמדו והפך את מוסד המלוכה הפרנקית למוסד ריכוזי וחזק.[5]

בתרבות הצרפתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנקדוטה זו הייתה מרכיב עיקרי במדריכי ההיסטוריה של בתי הספר היסודיים בצרפת במהלך הרפובליקה השלישית (1875–1940) ועד שנות ה-60. הציטוט שיוחס לכלוביס אצל גרגוריוס נוסח בדרך כלל מחדש בנוסח קליל יותר: "זכור את האגרטל של סואסון!" (Souviens-toi du vase de Soissons).

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האגרטל מסואסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אורה לימור, "התנצרותו של כלוביס", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, עמ' 22.
  2. ^ אורה לימור, "התנצרותו של כלוביס", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, עמ' 21–22.
  3. ^ אורה לימור, "התנצרותו של כלוביס", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, עמ' 27.
  4. ^ 1 2 אורה לימור, "התנצרותו של כלוביס", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, עמ' 24.
  5. ^ 1 2 3 אורה לימור, "התנצרותו של כלוביס", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, עמ' 23.
  6. ^ יצחק חן, "המלוכה הפרנקית בתקופה המרובינגית", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, יחידה 5, פרק א, עמ' 197.