דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק

דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק
DHC-1 Chipmunk

דה הבילנד קנדהDHC-1 צ'יפמנק
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס אימון
ארץ ייצור	קנדה קנדה
יצרן	דה הבילנד קנדה
טיסת בכורה	22 במאי 1946
תקופת שירות	1946–1972 (כ־26 שנים)
צוות	2
יחידות שיוצרו	1,283
משתמש ראשי	חיל האוויר המלכותי הבריטי חיל האוויר המלכותי הקנדי חיל האוויר הפורטוגזי חיל האוויר הבלגי
ממדים  אורך 7.75 ��טר גובה 2.1 מטר מוטת כנפיים 10.47 מטר שטח כנפיים 16 מ"ר משקל ריק 646 ק"ג משקל טעון 953 ק"ג משקל המראה מרבי 998 ק"ג
ביצועים  מהירות שיוט 90 קשר (166 קמ"ש) מהירות מרבית 120 קשר (222 קמ"ש) בגובה פני הים קצב נסיקה 900 רגל (274 מטר) לדקה טווח טיסה מרבי 445 ק"מ סייג רום 15,800 רגל (5,200 מטר) עומס כנף 57.82 ק"ג למ"ר דחף 145 כוח סוס
הנעה  מנוע בוכנה דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור

דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק (אנגלית de Havilland Canada DHC-1 Chipmunk, טמיאס) הוא מטוס אימון מתוצרת דה הבילנד קנדה. המטוס הוא מטוס לאימון ראשוני, בעל שני מושבים בתצורת טנדם ומנוע בוכנה יחיד. הצ'יפמנק היה מטוס האימונים התקני להכשרת טייסי חיל האוויר המלכותי הבריטי, חיל האוויר המלכותי הקנדי וחילות אוויר נוספים במהלך כמה עשורים לאחר מלחמת העולם השנייה. היה זה המטוס הראשון שנבנה על ידי חברת דה הבילנד בקנדה לאחר המלחמה.

כיום (2016) ישנם כ-500 מטוסים במצב טיסה, ורבים נוספים משוקמים מדי שנה.

הצ'יפמנק תוכנן כממשיכו של מטוס האימונים הדו-כנפי דה הבילנד טייגר מות', שהיה בשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם השנייה. המטוס עשוי כולו ממתכת, אם כי משטחי השליטה מצופים בבד. לצ'יפמנק כנף נמוכה, מנוע יחיד, וכן נסע בתצורה משולשת עם כן זנב. תא טייס בתצורת טנדם ומכוסה בחופה שקופה עשויה מפרספקס, בעלת מסגרת בדגמים הראשונים לעומת חופת בועה בדגמים מאוחרים יותר.

אב הטיפוס טס לראשונה ב-22 במאי 1946 בנמל התעופה דאונסוויו בצפון טורונטו. שלושה מטוסים הועברו לחיל האוויר המלכותי הבריטי להערכה, ולאחר תוצאות המבחנים הוחלט שהמטוס יהיה מטוס האימונים הראשוני של החיל. חיל האוויר המלכותי הקנדי הגיע לאותה החלטה. משנות ה-50 של המאה ה-20 הפך הצ'יפמנק לפופולרי גם בשוק האזרחי, בו שימש לאימונים ולאווירובטיקה וגם לריסוס אווירי. רוב המטוסים האזרחיים היו מטוסים צבאיים בעברם.

בסך הכל נבנו בקנדה 217 מטוסי צ'יפמנק. בבריטניה נבנו 1,000 מטוסים, ו-66 נבנו ברישיון בפורטוגל בין 1955 ל-1961 עבור חיל האוויר הפורטוגזי.

חיל האוויר המלכותי קיבל 735 מטוסי צ'יפמנק, ששימשו בתחילה טייסות מילואים. המטוסים סומלו דה הבילנד צ'יפמנק T.10, ויוצרו בבריטניה על ידי חברת דה הבילנד, חברת האם של דה הבילנד קנדה. שמונה מטוסים הוטסו כשהם מפורקים לקפריסין ב-1958, בתוך מטוסי תובלה מדגם בלקברן בברלי. לאחר הרכבתם באי שימשו המטוסים את טייסת 114 הבריטית במהלך המאבק הקפריסאי לעצמאות. בשנים 1956–1960 שימשו מטוסי צ'יפמנק לטיסות חשאיות מעל ברלין המחולקת.

מטוסי צ'יפמנק שימשו במטוסי אימון ראשוני בחיל האוויר המלכותי, וגם בגיס האווירי של צבא בריטניה ובזרוע האוויר של הצי המלכותי. המטוסים האחרונים יצאו משירות ב-1996. עם זאת, ישנם מטוסי צ'יפמנק שעודם מופעלים במסגרות צבאיות, למטרות הנצחה - גף הזיכרון לקרב על בריטניה וגפי הזיכרון של הצי והצבא הבריטי. המטסים אינם מהווים חלק מאוסף המטוסים ההיסטוריים בגפים אלה, ומטרתם היא לאמן את הטייסים בהטסת מטוסים בעלי גלגל זנב. בנוסף לתפקידם באימון טייסים, שימשו תאי הטייס של מטוסי צ'יפמנק לאימון צוותי קרקע.

מטוסי צ'יפמנק ראשונים התקבלו בחיל האוויר המלכותי הקנדי ב-1948. אלו היו המטוסים הראשונים מתוך 217 שנבנו בקנדה, 113 מתוכם עבור חיל האוויר והשאר עבור חילות אוויר אחרים, ובהם חיל האוויר המצרי, חיל האוויר הלבנוני וחיל האוויר התאילנדי. 79 מהמטוסים הקנדיים נועדו לאימון ראשוני - המטוס הראשון אותו פוגש פרח הטיס, ו-34 הנותרים הוקצו למסגרות אימונים לרענון עבור טייסי מילואים של חיל האוויר. המטוסים האחרונים יצאו משירות ב-1972. שירותו הארוך של הצ'יפמנק נבע, בין השאר, מיכולותיו האווירובטיות המעולות, תכונות הטיסה המשובחות ואמינותו הטכנית הרבה. מסיבה זו נותרו מטוסי צ'יפמנק רבים מעודפי חיל האוויר המלכותי הקנדי בשירות אזרחי פעיל ברחבי העולם.

חיל האוויר הישראלי בחן, בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, ארבעה מטוסי אימונים, במטרה לבחור מתוכם את מטוס האימון הבא של החיל. הצ'יפמנק היה אחד מהארבעה, בנוסף לפוקר S-11 אינסטרוקטור, טמקו בוקרו והבואינג-סטירמן. לצ'יפמנק היו תכונות טיסה טובות מאוד, ראות מצוינת מתא הטייס, והמטוס התאים מאוד להדרכה. למרות זאת הוחלט שלא לרכוש אותו, בשל אי התאמתו לתנאי האקלים בישראל. מטוס בודד שנרכש להערכה היה בשימוש טייסת 100 ("הטייסת הקלה") כמטוס אימון וקישור.^[1]

• DFC-1A-1 (ציפמנק T.1)

דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 1C, בעל תכונות אווירובטיות חלקיות

• DHC-1A-2

דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, בעל תכונות אווירובטיות חלקיות

• DHC-1B-1

דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 1C, בעל תכונות אווירובטיות מלאות

• DHC-1B-2

דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, בעל תכונות אווירובטיות מלאות

• DHC-1B-2-S1

דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, עבור חיל האוויר המצרי

• DHC-1B-2-S2

דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, עבור חיל האוויר המלכותי התאילנדי

• DHC-1B-2-S3 (צ'יפמנק T.2)

דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, עבור אימוני רענון לטייסי חיל האוויר המלכותי הקנדי

• DHC-1B-2-S4

גרסה שיוצרה עבור חיל האוויר הצ'ילאני

• DHC-1B-2-S5

גרסה עבור חיל האוויר המלכותי הקנדי

• צ'יפמנק T.10 (סימן 10)

דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור 8, עבור חיל האוויר המלכותי. נבנו 735 מטוסים

• צ'יפמנק סימן 20

גרסה צבאית של ה-T.10, בעלת מנוע ג'יפסי מייג'ור 10 סדרה 2. נבנו 217 מטוסים

• צ'יפמנק סימן 21

גריסה אזרחית של סימן 20 מותאמת לסטנדרטים אזרחיים. נבנו 28 מטוסים.

• צ'יפמנק סימן 22

גרסה אזרחית של דגם T.10, מותאמת לסטנדרטים אזרחיים. כחלק מההסבה הוחלף מנוע הג'יפסי מייג'ור 8 הצבאי לדגם 2–10 האזרחי.

• צ'יפמנק סימן 22A

סימן 22 עם תכולת דלק מוגדלת.

• צ'יפמנק סימן 23

חמישה מטוסים מדגם T.10 עם מנוע דהה בילנד ג'יפסי מייג'ור 10, סדרה 2, עם ציוד לריסוס אווירי

• צ'יפמנק סימן 20

גרסה צבאית, מונעת במנוע דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור 10, סדרה 2, בעל 145 כוחות סוס. נבנו 10 בבריטניה ואחריהם 66 בפורטוגל. החל מ-1989 שודרגו המטוסים, בעיקר על ידי החלפת המנוע למנוע קונטיננטל בעל 180 כוחות סוס.

• גרסת מייספילד

מטוסים שהוסבו על ידי חברת בריסטול איירקראפט. ההסבות התאימו למטוסים מסימן 20, 21, 22 ו-22A. נוסף תא מטען בכנפיים, חופת בועה, כיסויים אווירודינמיים לכן הנסע ומכלי דלק מוגדלים.

• סופר צ'יפמנק

מטוס אווירובטי בעל מוב יחיד, עם מנוע בוכנה אווקו לייקומינג GO-435 בעל 260 כוחות סוס, עם משטחי שליטה משופרים וכן נסע מתכנס. שודרגו ארבעה מטוסים.

• טורבו צ'יפמנק

סימן 22A יחיד ששודרג בשנים 1967–1968 על ידי חברת האנטס אנד ססקס אוויאיישן. למטוס הותאם מנוע טורבו פרופ בכל 116 גוחות סוס ותכולת דלק מוגדלת.

• סאסין ספריימסטר

שלושה מטוסים שהוסבו באוסטרליה למטוסי ריסוס חד מושביים.

• סופר מאנק

מטוסי צ'יפמאנק שבהם הורכב מנוע אווקו ליקומינג O-360-A4A בעלי 180 כוח סוס, כדי שישמשו לגרירת דאונים.

• שול סופר צ'יפמאנק

מטוסים שהותאמו בארצות הברית כמטוסים אווירובאטיים. השינוי כלל את שדרוג המנוע, קיצוץ קצות הכנפיים, הוספת כן נסע מתכנס, הסבה לתצורת מושב יחיד, הוספת טייס אוטומטי, והוספת מערכת לייצור עשן צבעוני, בצבעי כחול, לבן ואדום. מוט ההיגוי הוארך ב-76 מ"מ כדי לשפר את שליטת הטייס במהלך תמרונים אווירובטיים קיצוניים. המטוס נקרא על שמו של הטייס ארט שול (Scholl), שהטיס אותו במשך 25 שנה. הוסבו שישה מטוסים לתצורה זו.

מטוסי צ'יפמנק מופעלים כיום (2016) על ידי יחידים ומועדוני טיסה במדינות רבות בעולם.

• אורוגוואי אורוגוואי

חיל האוויר של אורוגוואי

• אירלנד אירלנד

הגיס האווירי של אירלנד

• בורמה בורמה

חיל האוויר הבורמזי

• בלגיה בלגיה

חיל האוויר הבלגי הפעיל ב-1948 שני מטוסים להערכה ובחינה.

• בריטניה בריטניה

הגיס האווירי של צבא בריטניה

חיל האוויר המלכותי

זרוע האוויר של הצי המלכותי הבריטי

גף הזיכרון לקרב על בריטניה

• גאנה גאנה

חיל האוויר של גאנה

• דנמרק דנמרק

חיל האוויר המלכותי הדני

• זמביה זמביה

חיל האוויר של זמביה

• ירדן ירדן

חיל האוויר המלכותי הירדני

• ישראל ישראל

חיל האוויר הישראלי (מטוס אחד בלבד)

• לבנון

חיל האוויר הלבנוני

• מלזיה

חיל האוויר המלזי

• מצרים

חיל האוויר המצרי

• סוריה סוריה

חיל האוויר הסורי

• ספרד ספרד

חיל האוויר הספרדי

• סרי לנקה סרי לנקה

חיל האוויר של סרי לנקה

• עיראק עיראק

חיל האוויר העיראקי

• ערב הסעודית ערב הסעודית

חיל האוויר המלכותי הסעודי

• פורטוגל

חיל האוויר הפורטוגזי

• קנדה קנדה

חיל האוויר המלכותי הקנדי

• קניה קניה

חיל האוויר של קניה

• רודזיה הדרומית רודזיה הדרומית

להק האימונים הרודזי ה-4

• תאילנד תאילנד

חיל האוויר המלכותי התאילנדי

• צוות: 2 (מדריך וחניך)
• אורך: 7.75 מטר
• מוטת כנפיים: 10.47 מטר
• גובה: 2.1 מטר
• שטח כנף: 16 מ"ר
• משקל ריק: 1,517 ליברות (646 ק"ג)
• משקל טעון: 2,014 ליברות (953 ק"ג)
• משקל ההמראה מקסימלי: 2,200 ליברות (998 ק"ג)
• הנעה: מנוע בוכנה דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור 1C 6A4-165-B3 מקורר אוויר בעל ארבעה צילינדרים, 145 כוח סוס

• מהירות שיוט: 90 קשר (145 קמ"ש)
• מהירות מקסימלית: 120 קשר (222 קמ"ש) בגובה פני הים
• טווח: 445 ק"מ
• תקרת שירות: 15,800 רגל (5,200 מטרים)
• קצב טיפוס: 900 רגל (274 מטר) לדקה
• עומס כנף: 57.82 ק"ג למ"ר
• יחס דחף-משקל: 0.072 כוח סוס לליברה

• דני שלום: מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה. באוויר - פרסומי תעופה וחלל, ראשון לציון. תשס"ן, 2005.

• מאמר על המטוס בגיליון 1947 של המגזין פלייט
• סקירה על פיתוח המטוס ותיאור טיסה בו באתר airbum.com
• de Havilland Canada DHC 1 Chipmunk באתר all-aero.com
• DeHavilland Chipmunk, DHC-1 באתר מוזיאון חיל האוויר המלכותי הקנדי
• דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק, באתר חיל האוויר הישראלי
• אבינעם מיסניקוב, ‏הסנאי, באתר "מרקיע שחקים", 30 במרץ, 2022

מטוסי הדרכה ואימון של חיל האוויר הישראלי
על פי שנת הכניסה לשירות
1948–1950	דה הבילנד טייגר מות' • פייפר סופר-קאב • נורת' אמריקן AT-6 (הרווארד) • טמקו בוקרו • נורד נורקרין • וולטי BT-13 וליאנט • אוורו אנסון • בואינג-סטירמן
1950–1959	איירספיד אוקספורד/איירספיד AS-65 קונסול • פוקר S-11 אינסטרוקטור • דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק • פוגה מגיסטר
1960–1969	פיאג'יו P.149
1980–1989	התעשייה האווירית לישראל צוקית • דאגלס A-4 סקייהוק עיט
2000–2010	גרוב G-120 סנונית • ביצ'קראפט T-6 טקסאן II עפרוני • אלניה איירמאקי M-346 מאסטר לביא