גורל הגר"א

גורל הגר"א הוא גורל המיוחס לגר"א, ואשר נערך באמצעות פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי וקישור הפסוקים המופיעים בעמוד שנפתח לשאלה העומדת על הפרק. מטרתו היא לקבל תשובה לשאלות בעלות חשיבות רבה.

הצלחת הגורל דורשת לימוד מדוקדק של צורתו במסורת, ומשום כן - כיום הוא כמעט ואינו בשימוש, הרב רפאל בנימין לוין (בנו של הרב אריה לוין, שערך אף הוא את הגורל מספר פעמים) היה מהאחרונים שהחזיקו במסורת זו והשתמשו בה.

כבר במקורות מימי הבית השני ובספרות חז"ל ישנן דוגמאות להטלת גורל דומה, על האמורא שמואל מסופר בתלמוד שהיה "בדיק בספרא" כלומר היה מכלכל את מעשיו על פי רמזים שמצא בספר. בימי הביניים וראשית העת החדשה הנוהג רווח מאוד, בתשובת הרמב"ם^[1] יש התייחסות לעשיית גורל לגויים, ובספר חסידים^[2] מובא הנוהג לקרוא שמות לחולים על פי סימנים שרואים בספר. רבי אליהו מני כותב על נוהג רבותיו כך: "כשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים אם לעשותו אם לאו, היו נוטלים חומש או ארבעה ועשרים, והיו פותחים אותו ורואים בראש הדף מה פסוק היה מוצא, וכפי מה שמראה היו עושים"^[3].

מקורו של הגורל אינו ברור לחלוטין, וכן ייחוסו לגר"א, בכתביו של הגר"א או של תלמידיו אין כל אזכור לגורל, אולם קיימת מסורת העוברת מפה לאוזן על הדרך לביצועו. לאחרונה הציע פרופ' שרגא בר-און שמקור הייחוס המוטעה בבלבול בין שני חכמים ששמם הפרטי אליהו (הרב אליהו האתמרי והגאון מווילנא). ככל הנראה, הרב אברהם חמוי (1886-1838) הוא הראשון שהדפיס נוסח "גורל" זה בספריו "האח נפשנו"^[4] ו"דבק מא"ח".^[5] שם הוא מכונה "גורל הספר". ספרי סגולות שיצאו לאור אחר מותו של הרב חמוי, כמו: "רפואה וחיים מירושלים"^[6] מעתיקים נוסח זה.

לפי המסורת, את הגורל מבצעים תלמידי חכמים גדולים, המתכנסים לצורך כך. הגורל נערך על ידי פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי כך:

יקח חומש שלם, וישים ידיו על פסוק "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית, ה', א'), ויאמר פסוק "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל" (ויקרא, ט"ז, ח'), ויאמר: "יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו למען שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מס"ת הפסוק הזה למפרע לדלה דלתם ילנן יוֹהָך נָא מָצְפָץ ובשם היוצא מפסוק "ה' מְנָת... וגו'" (תהלים, ט"ז, ה') שהוא רַאַה שתודיעני תכף בהפיכה אחת שאלתי שהיא כו"כ שתהיה אות ז' של ז' אותיות שאמנה בשיטה הח' כדי שאמצא בו ממנה שאלתי שהיא כו"כ בבירור בלי ספק."
כך יאמר ג"פ ובכל פעם יזכור שאלתו, ויהפוך ז' עלין וז' דפין ז' עמודים ז' פסוקים ז' שיטין ז' תיבות ז' אותיות, ויבקש הפסוק שמשם ואילך המתחיל באות ז' - ושם תשובתו.

— ספר ילקוט הגורלות זוטא, קונטרס א', הוצאת בקאל ירושלים, תשכ"א

אם אין רמז בפסוק מדלגים לפסוק הבא המתחיל באות בה מסתיים הפסוק. בספר התנ"ך בו משתמשים כל דף מחולק לשתי עמודות, שלא כבספרי התנ"ך הנפוצים.

לאורך הדורות נשמעו הסתייגויות רבות ממנהג זה, משום שהוא עומד לכאורה בניגוד לציווי "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" האוסר על היעזרות במקורות מאגיים. הרמב"ם נשאל האם הדבר מותר, וענה:

ויורנו בדבר מי שפותח בחומשים על דרך הגורל, האם זה מותר אם לאו... תשובה: מונעים אותו מלעשות כך לגוים, לפי שבזה חילול, אבל לא יוסר (ממינויו) ולא ייענש.

— תשובות הרמב"ם, מהדורת יהושע בלאו, סימן קעב

הרב שלמה קלוגר קובע שאין להשתמש בגורל כדי לקבוע עתידות אך מתיר אותו על מנת לברר מה שייך למה, כגון איזה אבל יזכה באמירת קדיש בבית הכנסת. הוא מביא ראיה לדבריו שחלוקת הארץ לעולים ממצרים^[7] וחלוקת התפקידים בבית המקדש^[8] נעשו בהגרלה^[9].

��קס דומה הוא פתיחת אגרות הקודש של הרבי מלובביץ' בעמוד אקראי, כפי שמבוצע בחלקים מחסידות חב"ד, בעיקר הזרם המשיחיסטי. למרות שאישר את הרעיון שהגורל משמיים, המליץ הרבי להימנע מלערוך גורל באמצעות ספרי קודש, מפאת קדושתם, ובמיוחד עבור בירור של ענייני חולין^[10]. כן, יש רבנים בתוך החסידות שמותחים ביקורת על המנהג בטענה שיש בכך הסרת אחריות מן המבקש, שאינו דורש מעצמו לתקן את מעשיו אלא סומך על הוראות שמימיות. בנוסף, לטקס הפתיחה באגרות הקודש לא קיים מקור, בניגוד לגורל הגר"א. מאידך, חסידי חב"ד הנוהגים כך אינם רואים במעשיהם הטלת גורל, אלא שיטת תקשורת המאפשרת כתיבה לרבם וקבלת מענה ממנו.

בשל זרותו של הטקס לעולם היהדות וביקורת שנמתחה על עריכתו הוא נערך לעיתים נדירות, אולם ידועים מספר מקרים במאה העשרים שנעשה בהם שימוש בגורל:

• המקרה המפורסם ביותר שבו נעשה שימוש בגורל הגר"א הוא הגורל שערך הרב אריה לוין (יחד עם עוד כמה רבנים, ביניהם בנו - הרב רפאל בנימין לוין) בשנת 1950 לשם זיהוי גופותיהם של 12 מחללי שיירת הל"ה שלא זוהו לפי סימנים אחרים. על פי המסופר בספרו של שמחה רז "איש צדיק היה" הגורל נערך על פי קביעתו של רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק, שסבר כי יש הצדקה לכך. לפי תיאורו, בעת עריכת הגורל, לאחר שה��פיעו מספר פסוקים כלליים כמו ”בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ” (ויקרא, י', ג'), ו”לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ” (תהלים, כ"ד, א') שרומז על הל"ה, החלו להופיע אחד עשר פסוקים הרומזים לסדר הקבורים, כמו ”וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן בַּגּוֹרָל” (יהושע, כ"א, ד') כרומז לחלל בנימין בוגוסלבסקי, ”הֲלוֹא בֶן יְמִינִי” (שמואל א', ט', כ"א) כרומז לחלל עודד בן ימין, וכיוצא בזה. אין אנו יודעים אם הזיהוי היה מדויק, שכן לא נעשו מאמצים נוספים לאשש את הממצאים בעזרת בדיקות טכנולוגיות חדשניות.^[11]

• הרב ד"ר אהרן קלר ערך את הגורל לשם זיהוי גופותיהם של חללי שיירת יחיעם שלא זוהו לפי סימנים אחרים.

• רבה של מוסקבה, הרב יעקב קלמס, ערך את הגורל ב-1933 כאשר נשאל על ידי הרבנים שאול ישראלי, אברהם שדמי ודוד סלומון בעודם בחורים האם עליהם לנסות לברוח מברית המועצות למרות סכנת המוות שבדבר. הפסוק שעלה בגורל היה ”פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי [...] עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת” (דברים, א', ז')^[12]. במקרה דומה יצאו הרב אהרן יהודה ליב שטינמן ונוספים מפולין לשווייץ לאחר שערכו גורל הגר"א שהעלה את הפסוק ”הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ” (בראשית, מ"ד, ג').

• הרב חיים מוולוז'ין ערך את הגורל, בהתאם לדרישת הממשלה להכניס לישיבת וולוז'ין לימודי חול, הפסוק שעלה בגורל הוא ”כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'” (ויקרא, ב', י"א) ומכאן הסיק הגר"ח לסגור את הישיבה ולא להכניס בה לימודי חול.

• הרב יחיאל מיכל גורדון ערך את הגורל, כאשר עלה ספק בישיבה האם לעלות לארץ ישראל או להישאר בעיירה לומז'ה, סיכומו של הגורל אינו ידוע אך לאחריו עלתה הישיבה לישראל והשתקעה בעיר פתח תקווה עד היום, אף שלאחר מחלוקת בין ראשי הישיבה נסגרה הישיבה וכיום היא משמשת ככולל.
• הרב יעקב משה חרל"פ ערך גורל הגר"א כאשר נכדו, הרב ניסן זק"ש מירושלים, ביקש לשאת את בת דודתו - אהובה חרל"פ מראשון לציון. הרב אשר שפירא סיפר שכאשר באו הורי הזוג לשאול את הסבא הרב חרל"פ האם ראוי שבני דודים יתחתנו, פתח הרב חרל"פ את התנ"ך המיוחד על מנת למצוא פתרון לשאלתם, ובהגיעו לשורה האחרונה מצא את הפסוק: "ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן", ואמר: "הנכדה אהובה מראשון לציון והחתן הרב ניסן זק"ש מירושלים - מבשר אתן - בשעה טובה". וכך נישאו השניים ^[13].

• אורים ותומים
• כתיבה לרבי וקבלת תשובות באמצעות "אגרות קודש"

• זאב גרינולד, גורל הגר"א, פרקי אמונה והגות, קובץ עובדות נרחב, הוצאת גיטלר, ירושלים.
• שמחה רז, איש צדיק היה - מסכת חייו של רבי אריה לוין, הוצאת ש. זק ושות', עמודים : 111-117.

• שרגא בר און, "גורל (המיוחס ל)הגר"א - על שימושים מנטיים בתורה", תעודה כו' (תשע"ד): 521-582.

• ניסים חמוי, הרב אברהם חמוי (1886-1838) ומקומו במאגיה היהודית המודרנית, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור, אוניברסיטת תל אביב 2014, עמ' 272.

• מידע על גורל הגר"א בקטלוג הספרייה הלאומית