ג'ון א. סונונו

ג'ון א. סונונו
John E. Sununu
	דיוקנו הרשמי של ג'ון א. סונונו
	דיוקנו הרשמי של ג'ון א. סונונו
לידה	10 בספטמבר 1964 (בן 60); בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
שם מלא	ג'ון אדוארד סונונו
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת הרווארד ; המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
עיסוק	פוליטיקאי, דירקטור
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בת זוג	קת'רין הלוראן (מאז 1988)
	3 בינואר 2003 – 3 בינואר 2009; (6 שנים)
	→ בוב סמית' ג'ין שאהין ←
	3 בינואר 1991 – 3 בינואר 2003; (12 שנים)
	→ ביל זליף בוב בראדלי ←

ג'ון אדוארד סונונו (באנגלית: John Edward Sununu; נולד ב-10 בספטמבר 1964) הוא פוליטיקאי אמריקאי שייצג את מדינת ניו המפשייר בקונגרס של ארצות הברית, תחילה בבית הנבחרים (2003-1997) ולאחר מכן בסנאט (2009-2003). הוא האמריקאי הראשון ממוצא סלוודורי שנבחר לקוגרס האמריקאי. סונונו היה החבר הצעיר ביותר בסנאט במשך כל כהונתו בת שש השנים. הוא בנו של מושל ניו המפשייר וראש סגל הבית הלבן לשעבר, ג'ון ה. סונונו. בנובמבר 2008 הפסיד סונונו בבחירות לתקופת כהונה שנייה, והודח בידי המושלת לשעבר ג'ין שאהין. אחיו הצעיר, כריס סנונו, הוא מושל ניו המפשייר מאז ינואר 2017.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

סונונו, לו שמונה אחים, נולד בבוסטון בירת מסצ'וסטס, בנם של ננסי (לבית הייז) וג'ון ה. סונונו, שכ��הן בעבר כמושל ניו המפשייר וראש סגל הבית הלבן במהלך נשיאותו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש.

אבות-אבותיו של אביו היגרו לארצות הברית מהמזרח התיכון בראשית המאה העשרים, בעוד שסבתו מצד אביו הייתה סלוודורית שנולדה למשפחה יוונית-אורתודוקסית של לבנונים אשר התיישבו באמריקה המרכזית בתחילת המאה ה-20. מוצא סבו מצד אביו הוא מהקהילות הלבנוניות והפלסטיניות שהשתייכו לכנסייה היוונית-אורתודוקסית בירושלים. חרף הגירת המשפחה מירושלים, חלק מבני המשפחה נותרו בביירות, בירת לבנון דהיום. אביו, ג'ון, נולד בהוואנה שבקובה. סבו מצד אביו, שנקרא גם הוא ג'ון, נולד בארצות הברית, ורוב שני הדורות האחרונים של משפחת סונונו נולד אף הוא בארצות הברית. אבותיה של אמו כוללים מהגרים מאירלנד, וכן מסקוטלנד ואנגליה.

בשנת 1986 ובשנה העוקבת השלים סונונו לימודי תואר ראשון ותואר שני (בהתאמה) מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. הוא בעל תואר שני נוסף במנהל עסקים מאוניברסיטת הרווארד, אותו קיבל ב-1991. מהשלים את לימודיו הגבוהים עבד בתעשיית ההייטק, בעת ובעונה אחת בחברה של דין קיימן וכיועץ ניהולי עבור PRTM, חברה בת של פרייס ווטרהאוס קופרס. ב-9 ביולי 1988 נישא סונונו לקת'רין הלוראן, ולהם שלושה ילדים.

בבית הנבחרים האמריקאי

בבחירות 1996, חבר הקונגרס הרפובליקני ביל זליף, החליט להתמודד על תפקיד מושל ניו המפשייר, ובכך נותר מחוז הקונגרס הראשון של ניו המפשייר ללא ייצוג בבית הנבחרים של ארצות הברית. סונונו נבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית, וביום הבחירות הכלליות גבר בקושי על ג'ו קיף, מועמד המפלגה הדמוקרטית. בבחירות 1998 נבחר מחדש לתקופת כהונה שנייה עם 67% מקולות הבוחרים. כעבור שתניים, ב-2000, נבחר סונונו לתקופת כהונה שלישית כשגבר על מרתה פולר קלארק עם 53% מקולות הבוחרים. בשנת 1999, "הקואליציה הנוצרית של ניו המפשייר" העניקה עיטורים לשני נציגי ניו המפשייר בבית הנבחרים, סונונו וצ'ארלס באס, על תמיכתם בעמדות מסורתיות, תוך הוקרה על הצבעתם בעד הדחת הנשיא ביל קלינטון מתפקידו.

ב-8 בנובמבר 2000, העיתון "בוסטון גלוב" סיקר את ניצחונו של סונונו את המועמדת הדמוקרטית מרת'ה פולר קלארק, וציין כי לסונונו היה את "אחד מדפוסי ההצבעה השמרניים ביותר בבית הנבחרים" – תמיכה בתנועות נגד הפלות והתנגדות להגדלת שכר מינימום תוך העדפת תלושי חינוך וקידום עונש מוות. הוא זכה לדירוג בן 100% מ"המועצה לאזרחים נגד בזבוז ממשלתית". כמו כן, הוענק לו "פרס רוח היזמות" על ידי לשכת המסחר של ארצות הברית, "פרס שומר העסקים הקטנים" מאת הפדרציה הלאומית של עסקים עצמאיים, ו"פרס ידיד משלם המיסים" מ"אמריקאים עבור רפורמת מס". סונונו כיהן בוועדת ההקצבות ובוועדת התקציב של בית הנבחרים.

בסנאט של ארצות הברית

בבחירות 2002 התמודד סונונו על אחד משני מושביה של ניו המפשייר בסנאט של ארצות הברית. בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, גבר סונונו על הסנאטור המכהן בוב סמית' (אנ') עם 54% מקולות הבוחרים, לעומת 45 האחוזים שגרף סמית'. ביום הבחירות הכלליות ניצב בפני ג'ין שאהין, מושלת ניו המפשייר ומועמדת המפלגה הדמוקרטית, שגרפה 46% מהקולות והפסידה לסונונו, שקיבל 51%^[1]. בטוהר הבחירות דבק רבב מצד חברים אחדים במפלגה הרפובליקנית המדינתית ששכרו חברת טלמרקטינג שהקימה מוקד טלפוני לשיבוש קמפיין ההמרצה של מטה הבחירות הדמוקרטי, תוך שיבוש קווי הטלפון של הדמוקרטים.

לפי העיתון "וושינגטון פוסט", סונונו הצביע עם עמדת המפלגה הרפובליקנית ב-84% מהמקרים. עם זאת, לא פעם התנגד לחקיקות של חברי סיעתו, וחבר לעמיתיו הדמוקרטים בפיליבסטר על חוק הפטריוט וחוק האנרגיה של ממשל ג'ורג' ווקר בוש מ-2003. סונונו היה תומך נלהב בגישה בת-השגה לכלי נשק, והצביע ב-2004 נגד ההצעה לחידוש האיסור הפדרלי על כלי נשק למטרות תקיפה משנת 1994. ב-2006 הצביע נגד "תיקון הנישואין הפדרלי" – הצעה לתיקון חוקת ארצות הברית האוסרת על נישואים של זוגות מאותו המין. הוא התנגד נחרצות למתן חנינה עבור מהגרים בלתי-חוקיים, והצביע נגד הצעת חוק ההגירה מקיין–קנדי ביולי 2007. סונונו קרא להקשחת האסדרה הפדרלית על חברות הפועלות בחסות ממשלתית מכוח פאני מאי ופרדי מאק, וביחד עם הסנאטור טים ג'ונסון הגיש הצעה לארגון-מחדש דרמטי של הרגולציה בענף הביטוח. בינואר 2007 פעל לאיסור קבוע למיסוי חיבורי אינטרנט ומכירות מקוונות.

המוסד הבלתי-מפגלתי "National Journal" העניק לסונונו בשנת 2008 דירוג המורכב מ-65.8 אחוזי שמרנות ו-34 אחוזי ליברליזם. הוא נמנה בין שלושת הסנאטורים היחידים שדפוס ההצבעה שלהם קיבל דירוג בן 100% מהארגון השמרני "מועדון לצמיחה" (Club for Growth), הן ב-2005 והן ב-2006. עם זאת, הדירוג שלו ירד למקום ה-23 ב-2007, ולמקום ה-34 ב-2008. ב-14 במרץ 2007 היה סונונ הסנאטור הרפובליקני הראשון שקרא לפטר את האלברטו גונזאלס, התובע הכללי של ארצות הברית, לאחר שערוריית פיטורי התובעים הפדרליים בארצות הברית. הוא נימק קריאתו זו בניהולו הכושל של גונזאלס את מחלקת המשפטים של ארצות הברית ובחוסר האמון של הסנאטורים הרפובליקנים בגונזאלס^[2].

בשנת 2007, סונונו היה השותף הרפובליקני המוביל של "חוק תכנון אוויר נקי", אשר ביקש לטפל באיכות האוויר ושינויי האקלים באמצעות קביעת לוח זמנים להפחתת פליטות מזיקות מתחנות כוח – גופרית דו-חמצנית ותחמוצות חנקן בפרט – כמו גם דרך הפחתת פליטת פחמן דו-חמצני בידי מערכת סחר בפליטות (Emissions trading). החקיקה, שמעולם לא מוסדה, התייחסה גם לזיהום הכספית, וקראה להפחית 90% בפליטות הכימיקל עד 2015. סונונו הוסיף לתמוך בחוק הגירוי הדו-מפלגתי לאנרגיה נקייה משנת 2008, המספק תמריצי מס לפיתוח מקורות אנרגיה נקיים ומתחדשים. בשנת 2006 תמך סונונו ב"חוק אזור הטבע הבראשיתי של ניו אינגלנד", שהגדיר עשרות אלפי דונמים של אדמה כיערות מוגנים פדרלית.

בהתמודדות חזורת, שאהין ניצחה את סונונו בבחירות 2008, אחרי שגרף 45% מהקולות^[3]. היא זכתה בכל מחוזות ניו המפשייר פרט למחוזות קרול, בלקנאפ ורוקינגהאם. במבקיל התקיימו הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, והמועמד הרפובליקני לנשיאות ג'ון מקיין גרף גם הוא 45% מקולות הבוחרים בניו המפשייר, אך הפסיד למועמד הדמוקרטי ברק אובמה. זכייתה של שאהין גדעה שליטה בת שלושים שנה במושב זה של ניו המפשייר בסנאט^[4], וכהונתו של סונונו תמה ב-3 בינואר 2009.

לאחר החיים הפוליטיים

בהווה, סונונו יושב במועצת המנהלים של התאגיד "ConvergEx Holdings", חברת אחזקות של BNY ConvergEx Group – שלוחה של בנק אוף ניו יורק מלון – המחזיקה ב-33.8% ממניות BNY ConvergEx Group. ב-7 ביולי 2010, החברה "Akin Gump Strauss Hauer & Feld LLP" הודיעה כי סונונו חובר אליה כ"יועץ מדיניות בכיר". חברה זו היא אחת ממשרדי עורכי הדין וחברות השדלנות הגדולים ביותר בוושינגטון הבירה. סונונו מונה בידי מנהיג הרפובליקנים בסנאט מיץ' מקונל כחבר בפאנל הפיקוח של הקונגרס על קרנות התוכנית לסיוע בנכסים בעייתיים, שמטרתה להעריך כיצד פועלת תוכנית TARP, תוך סיוע לקונגרס לקבוע אם להמשיך להזרים הון למגזר הפיננסי. סונונו היא כותב קבוע בבוסטון גלוב. לפני בחירות 2014 הועלו השערות רבות בדבר התמודדות שלישית בינו לבין שאהין^[5]. אך באפריל 2013 הכריז כי יישאר מחוץ לפוליטיקה של ארצות הברית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון א. סונונו בוויקישיתוף

ג'ון א. סונונו, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

ג'ון א. סונונו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)

הערות שוליים

^ פאם בולאק, THE 2002 ELECTIONS: NEW HAMPSHIRE; Senate Seat Stays Republican As Sununu Defeats Governor, באתר הניו יורק טיימס, 6 בנובמבר 2002 (באנגלית)
^ GOP senator calls for Gonzales' head, באתר CNN‏, 15 במרץ 2007 (באנגלית)
^ ראיין גרים, Shaheen ousts Sununu, באתר פוליטיקו, 4 בנובמבר 2008 (באנגלית)
^ דייוויד מ. הרסזנהורן, Rematch in Senate Race Finds a New Climate, באתר הניו יורק טיימס, 4 באוגוסט 2008 (באנגלית)
^ מייקל פלקון, The Next Sununu: Like Father, Like Son?, באתר ABC News‏, 2 באפריל 2013 (באנגלית)

[1] פאם בולאק, THE 2002 ELECTIONS: NEW HAMPSHIRE; Senate Seat Stays Republican As Sununu Defeats Governor, באתר הניו יורק טיימס, 6 בנובמבר 2002 (באנגלית)

[2] GOP senator calls for Gonzales' head, באתר CNN‏, 15 במרץ 2007 (באנגלית)

[3] ראיין גרים, Shaheen ousts Sununu, באתר פוליטיקו, 4 בנובמבר 2008 (באנגלית)

[4] דייוויד מ. הרסזנהורן, Rematch in Senate Race Finds a New Climate, באתר הניו יורק טיימס, 4 באוגוסט 2008 (באנגלית)

[5] מייקל פלקון, The Next Sununu: Like Father, Like Son?, באתר ABC News‏, 2 באפריל 2013 (באנגלית)

[1]