בת שבע במקלחת (רמברנדט)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | רמברנדט |
| תאריך יצירה | 1654 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
142 ס״מ  |
| גובה |
142 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
תור הזהב של הולנד |
| מספר יצירה |
MI 957 (מחלקת הציורים של הלובר) |
| מיקום |
מוזיאון הלובר פריז שבצרפת |
  | |
בת שבע במקלחת (בהולנדית: Bathseba met de brief van koning David) הוא ציור שמן מעשה ידי הצייר רמברנדט ואן ריין משנת 1654. היצירה מוצגת במוזיאון הלובר בפריז.[1]
הסיפור המקראי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מתאר את הרגע מתוך סיפור דוד ובת שבע שבו דוד צופה בבת שבע מגג ארמונו ומזמין אותה אליו (ספר שמואל ב', פרק י"א, פסוקים ב'–ד'). מאוחר יותר הוא שוכב עימה, והיא הרה לו, כל זאת בשעה ש��עלה, אוריה החתי, נמצא הרחק, במלחמה מול בני עמון. כדי להסתיר את מעשהו גורם דוד למותו של אוריה במלחמה, ואז נושא את בת שבע לאישה.
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התיאור של רמברנדט שונה מקודמיו במיקוד ובארוטיות שלו. לפני "בת שבע במקלחת" מקובל היה להראות את בת שבע מתרחצת מחוץ לביתה, כך שדוד יכול היה לראות אותה מגג ארמונו, לפעמים בלווית עוזריו. בדרך כלל גם ניתן היה לראות ממרחק מגדל, המציין את ארמון המלך, ואולי דמות קטנה של דוד. כך עשה רמברנדט עצמו בציור "The Toilet of Bathsheba", שצויר בשנת 1643.
הוצאתם מן הציור של דוד, עוזריו וכל יתר האלמנטים החיצוניים, מאפשר תיאור אינטימי של בת שבע. האנקדוטות היחידות הכלולות בציור הן המכתב שבת שבע אוחזת בידה (מכתב ההזמנה מדוד, שלא מוזכר כלל בסיפור המקראי), והנוכחות של משרתת אשר מייבשת את כף רגלה. כתוצאה מכך, התֵּמָה המוסרית של ציורים קודמים הוחלפה בתיאור ארוטי שבו הצופה מביט בבת שבע מנקודת מבטו המציצנית של דוד.[2]
דמותה של בת שבע דומיננטית בקומפוזיציה כפי שלא הייתה באף תיאור קודם של הסיפור.[2] היא מוצגת במרחב אותו קשה לזהות, הרקע האפל מרמז על לילה ואילו העמוד המאסיבי מרמז על מבנה גדול. מאחורי בת שבע מצוירים וילונות עשירים בצבע חום זהוב ולצידה אריג עבה בצבע לבן. מנגד, בשרה העירום בולט בצורתו המוצקה. הצבע המשמש לתיאור דמותה הוא בעל ניואנס עשיר, משיכות המכחול הרחבות מעניקים לגוף חושניות רבה.[2]
ההרמוניה החמה של הציור, בגווני זהב ונחושת, נוצרה בהשראת ציירים ונציאנים גדולים כמו טיציאן וורונזה. מיומנותו של רמברנדט בתיאור האור הייתה בשיאה ביצירה זו. הקיארוסקורו הרך, שנועד להבליט את גופה של בת שבע, יוצר אפקט דרמטי.[1]
קיימת השערה שהקנבס בציור המקורי היה גדול יותר ובעל צורה אנכית, ומאוחר יותר נחתך 10 סנטימטרים משמאל ולפחות 20 סנטימטרים בגובה. משערים כי רמברנדט חתך את הבד בעצמו כדי לחזק את השפעת דמותה של בת שבע.[3] צילומי רנטגן מראים שבשלב מאוחר בתהליך הציור הוא הנמיך את ראשה ובכך הגדיל את התחושה שהיא נמצאת בתוך חלום בהקיץ. בגרסה הראשונה נראה היה שהיא מתבוננת בדוד מזווית עינה, אבל בגרסה הנוכחית נראה שהיא מקבלת בעצב את מר גורלה, מבטה מרוכך, מהורהר, ומכוון באופן כללי לעבר המשרתת ללא התמקדות בחפץ מסוים.[1]
מכתב ההזמנה מדוד, אותו בת שבע מחזיקה בידה הימנית, דורש ממנה לבחור בין נאמנות לבעלה לבין ציות למלך ומהווה אנקדוטה לחשבון הנפש שעליה לעשות. רמברנדט חורג כאן מהסיפור המקראי אשר מתמקד בחטאו של דוד תוך התייחסות אגבית לבת שבע.
תיאור בטנה הגדולה, ידיה ורגליה נגזר מהתבוננות ולא מתוך ניסיון ליצור מראה מושלם. הזיהוי המסורתי הוא שבת זוגו של רמברנדט הנדריקיה סטופלס, שהייתה בת 28, שימשה כמודל עבור בת שבע. המראה העגמומי מיוחס בין היתר לעובדה שרמברנדט עמד באותה תקופה על סף פשיטת רגל עקב סכסוך עם הכנסייה. טענה נוספת שהועלתה היא שסטופלס סבלה מסרטן השד.[4]
מספר ציורים שנעשו במאה ה-19 ובמאה ה-20 הושפעו מ"בת שבע במקלחת". הציור "La Toilette" של פרדריק באזיל חולק את אותה אווירה מרוחקת ורצינית, גם אם הנרטיב שונה. הדמות בציורו של אדגר דגה "Woman Having Her Hair Combed" (בסביבות 1885) נראית מהורהרת ומכונסת בתוך עצמה, כמו בת שבע.[5] הציור "Seated Nude and Another Figure" של פבלו פיקאסו משנת 1963 חולק את המציצנות הגלויה ומלאת התשוקה.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sluijter, Eric Jan (2006). Rembrandt and the Female Nude. Amsterdam University Press.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 "Bathsheba at Her Bath". מוזיאון הלובר. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Sluijter, 354-360
- ^ Sluijter, 352
- ^ Braithwaite, PA; Shugg, D (1983). "Rembrandt's Bathsheba: the dark shadow of the left breast". Annals of the Royal College of Surgeons of England. 65 (5): 337–8. PMC 2494383. PMID 6351705.
- ^ Woman Having Her Hair Combed, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
- ^ Schama, Simon Rembrandt's Ghost. The New Yorker, March 26, 2007. Retrieved April 29, 2010.
